אור ברסלב

לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר

סימן ג

סימן ב

(שייך ג"כ לסימן הנ"ל):

וזה אשר כתבתי להשיבו על דבריו כפי דרכה של תורה זה בונה וזה סותר כפי אשר עלה מצודות רעיוני הן לקרב והן לרחק כפי יד ה' הנטויה עלי. ואכתוב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון וזה החלי בעזר"ה:

ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.

הנה מה שכתב להשיג עלי בעצם הדין דמותר ליטול הס"ת העומדת בארה"ק הגדול הגם שעומדת לפניו האה"ק הקטן עם הס"ת הקטנה וכן בהיפך ואין בזה משום אין מעבירין על המצות מחמת שכעת אין בדעתו לצאת במצוה זו רק במצוה אחרת וציין ע"ז ממג"א ושע"ת מהדין דמהר"י מולכין. הן אמת שכתבו כן וכן הוא מבואר באחרונים דלא שייך אין מעבירין על המצות דוקא היכא דרוצה לעשות שתיהן. אבל היכא דאין ברצונו לעשות רק אחד מהשני מצות לא שייך אין מעבירין רק איזה שירצה יעשה וכ"כ הח"א בכלל ס"ת בהלכות זהירות המצות:

מ"מ אין ראיה להשיג על נד"ד ממ"ש המג"א והשע"ת הנ"ל דהכלל הוא בזה דאמרינן דאם רוצה לעשות רק אחד מהשני מצות דיכול לעשות איזה מהמצות שירצה הוא רק אם יש לו איזה טעם (הן חזק והן חלוש) עפ"י דיני התורה מה שרוצה לעשות האחד ולא השני. אבל היכא שאין לו שום טעם במה שרוצה לעשות זה ולא זה רק ברצון ובחירה חפשית בזה הוחזר לכלל דאין מעבירין על המצות כמ"ש בסי' א' בחילוק הג' כמבואר לפי דעתי מהתוס' דיומא ד' ל"ג עי"ש:

לכן בענין הטלית שכתב המג"א דאעפ"י שבא הט"ג לידו קודם שהניח תפילין אין צריך להתעטף בו כיון שאין דעתו ללובשו כאן בביתו דהתם יש טעמא רבה במה שאינו רוצה ללבוש עכשיו הטלית בביתו כיון דלא מטא זמנה של הטלית כמ"ש לעיל בסימן א' מזה וכמבואר בדברי האחרונים דרוצה לצאת ידי שניהם (דעת הזוהר ודעת הנ"י עיין בטור וב"י ובט"ז סק"ב) לכן לא שייך אין מעבירין על המצות וכנ"ל וכן בדין דהר"י מולכין בענין טלית של שבת דיש טעם עפ"י הדין דצריך להשתדל שיהיה לו בגדים נאים לשבת כמו שמבואר בש"ע או"ח סי' רס"ב ס"ב ובכלל זה הוא טלית נאה שהוא ג"כ בגד להלבשה רק שיש לו ציצית בארבע כנפות וכמו שמובא בבה"ט שם סק"ד בשם מהרי"ל עיי"ש לכן גם שם לא שייך הדין דאין מעבירין על המצות כיון שיש לו טעם במה שרוצה בזה יותר מבזה. וכן בהא דרמ"א בסי' קס"ת ס"א שציין המג"א כאן בסי' כ"ה הוא ג"כ כנ"ל ששם אין לו שום טעם ולא תמצית דתמצית מדיני התורה לכן פסק אם אינו רוצה לאכול אלא מאחד יבצע עליו עיי"ש:

אבל בנד"ד כיון שפתח הארה"ק כדי להוציא הס"ת לקרות בו ואין לו שום טעם עפ"י דיני התורה במה שרוצה עכשיו לקרות בהס"ת הגדולים יותר מהס"ת הקטנה הנ"ל בודאי דחוזר הדין להכלל דאין מעבירין על המצות וכיון שיש לפניו הס"ת הקטנה מחויב להוציא אותה תחילה מטעם דאין מעבירין והגע עצמך בהדין דטלית דשבת הנ"ל דאם יש לו שני טליתות של שבת שוין ביופיין ובצביונם בודאי אם מונחים זה על ע"ז דצריך ליטול באיזה שפגע תחילה מטעם אין מעבירין על המצות הגם שרוצה רצון תפשית בהתחתון יותר מבעליון או להיפך והוא מטעם הנ"ל כיון שאין לו טעם הגון עפ"י דיני התורה במה לתלות רצונו שייך בזה אין מעבירין וכמו כן בנד"ד וכהנ"ל:

ואל תשיבני דיש קצת טעם (הגם שהוא טעם חלש) לקרות בהס"ת הגדולים יותר מהקטנים מפני שהם בני וא"ו טפחים וכמו שמבואר בש"ע יו"ד סי' רע"ב ס"א דשיעור אורך הס"ת לכתחילה וא"ו טפחים וכמבואר הטעם במרדכי וסמ"ג שהוא כמו אורך הלוחות עיי"ש זה הוא רק לענין עשיית וכתיבת ס"ת אבל לענין קריאת התורה בודאי אין שום נפ"מ בזה דלא חזינן קמאי דקמאי דמפקפקין ע"ז וחזי מה עמא דבר דתורה אחד ניתן לנו ולא שנים ושלשה תורות דהלא חזינן כמו כן לענין תפילין דהגם שאין להם שיעור לענין אורך ורוחב וגובהן של תפילין כמבואר בש"ע או"ת סי' ל"ב ס"ב מ"א ומכל זה יש דעות הגאונים שלא לעשות קטנים מרוחב שני אצבעות כמובא בבה"ט סק"ס מ"מ לא חזינן מקשישי מינן דאם לפעמים נצרך להם להשאיל תפילין להדר על תפילין היותר גדולים אלא הוא הדבר אשר דברנו הן לענין ס"ת והן לענין תפילין קטן וגדול שם הוא ואין נפ"מ כלל וכלל רק לענין עשייתן וכנ"ל:

ומ"ש והאריך וכמעט כל יסוד פילפולו יסוב על ציר הסוגיא דפסחים ד' מ' ע"א ומביא מזה ראיה להמג"א ולהר"י מולכין הנ"ל אתמהה ע"ז דעשה יסוד בהוה אמינא שבסוגיא הנ"ל דרק ההוה אמינא הי' דהפסוק ושמרתם את המצות בא לדעת רבא דאמר מצוה ללתות דבעינן שמירה משעת קצירה אבל לבסוף מסיק הגמ' וממאי דילמא שאני התם וכו' ואפ"ה לא הדר ביה רבא (פירש"י דאפ"ה דלא אשכח רבא סייעתא למילתא לא הדר ביה ממאי דאמר דבעינן שימור קודם לישה וכ"כ הרא"ש סי' כ"ו בהדיא וז"ל ואפ"ה לא הדר ביה רבא כלומר אפילו שנדחו דברי רבא אפ"ה לא הדר ביה ומחמיר על עצמו היה משעת קצירה לשמור מצה של מצוה וכן משמע דחומרא בעלמא הוא וכו' עיי"ש) והוא עשה זה למסקנא דהאי דבעינן שימור משעת קצירה הוא מה"ת וגזירת הכתוב. ובהנחה כזה הרבה להקשות ולתרץ מזה על זה מן ההוה אמינא שבש"ס. ובר מין דין דהתם עיקר הדרשה מן תיבת ושמרתם את המצות וגם דקרינן המצות (בחירוק) בפת"ח כמו שכ' בתורה ולגבי אין מעבירין על המצות היא עיקר הדרשה מן תיבת המצות שאל תקרא המצות בפת"ח אלא המצוות בחירוק ולא מושמרתם עיי"ש כל הסוגיא היטב:

וגם זה לשון המכילתא פרשה בא פרשה טי"ת הובא ברש"י על הפסוק הנ"ל ושמרתם את המצות שמרהו שלא תביאהו לידי פסול מכאן אמרו תפח תלטוש בצונן וכו' ר' יאשיה אומר אל תקרא כן אלא ושמרתם את המצות (כך הוא הגירסא בהמכילתא של ביאור הגאון מלבי"ם, ובביאור של הג' מהר"י לנדא הנקרא בירורי המידות הגירסא שם המצוות) כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה וכו' והוא מבואר כמו שכתבתי. ומ"ש דר' יאשיה דדריש מושמרתם את המצות וכו' לית ליה שמירה משעת קציר' לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי דהלא מפורש יוצא מפי הגאון מלבי"ם בביאורו על המכילתא דלא כוותי' דז"ל שם השמיר' היא שעושים סיגים וגדרים סביב להמצוה וכו'. ובגוף הדבר אם מצות שימור נוהג במצות ואם אינו נוהג רק במצה של מצוה נחלקו הגאונים הקדמונים וזה ג"כ פלוגתת ר' יאשי' שהוא ס"ל שא"צ שימור רק במצה של מצוה שבלילה הראשון וע"ז אמר את המצות הידועים ר"ל מצות מצוה ומזה הוציא לכל מצוה שצריכה שימור לבל יתחמץ עכ"ל הרי פורש היפך ממש ממ"ש ומ"ש שכן מצא בספר שו"ת זכ"י לא אכיר הספר הנ"ל ואינו תח"י לעיין בו וכיון דנפל היסוד ממילא נפל הבנין והמג"א והר"י מולכין הנ"ל בלא"ה יפה פסקו כמ"ש לעיל:

ומה שמדייק להקשות על לשון מצות העומר להביא מן הקרוב וכו' דלשון מצוה לא שייך אלא על מצות דרבנן מסוגיא דיבמות ד' כ' ע"א לא יכלתי להבין זה דזה ניחא מחמת תירוצו שהוא מדרבנן אבל מה יעשה ויענה במשנה השנייה שם שאמר שם זה הלשון בעצמו זה שלש פעמים מצות העומר לבא מן הקמה לא מצא יביא מן העומרין מצותו לבא מן הלח וכו' מצותו לקצור בלילה וכו' דשם לא שייך התירוץ שלו אבל באמת הקושיא מעיקרא ליכא דלשון איסור מצוה לחוד ולשון מצות העומר לחוד ובר מן דין הלא ר' יהוד' מחליף וסובר איסור מצוה אלמנה לכ"ג וכו' והגם דהוא נזהר קצת מזה וכתב בלשונו או שקורא הכתוב זאת בלשון מצוה הא הלא מאי מפקית מזה דהא דר' יהודה יליף מאלה המצות וכבר כתב רש"י ביבמות הנ"ל ובסנהדרין ד' נ"ג ע"ב וז"ל אלה המצות בס"ס תורת כהנים ומשמע דאכולה ספרא קאי וכו' ומצות העומר הוא ג"כ בתורת כהנים:

ומ"ש עוד להקשות מגמרא דסוטה בההיא אלמנה דהוה בי כנישתא בשיבבתה כל יומי הוה אתיא ומצלי ביה מדרשא של ר' יוחנן והיה ר"י משבחה ומה ולמה הי' ר"י משבחה הא קא עברה על אין מעבירין על המצות לענ"ד אין שום קושיא כלל דהגמרא שהביא המעשה הנ"ל נשמר מזה הקושיא ורמזה בלשונה הטהור ודיקדקה הוה בי כנשתא ואתיא ומצלי בי מדרשא דר' יוחנן דמאי איכפת לן אי הוה שניהם בית הכנסת או שניהם בית המדרש:

אלא שידוע הדין דגמרא ברכות (דף ד ע"א) אוהב ה' שערי ציון וכו' ומובא זה להלכה ברמב"ם פ"ת מה' תפילה ובטור ש"ע סי' צ סעיף י"ח דבהמ"ד קדוש יותר מבהכ"נ משום דאית בי' תרתי תורה ותפילה וא"כ לפי הנחתינו בהשלשה חילוקים שחלקנו בסי' א' דהיכא שיש לפניו שתי מצות והוא א"צ לעשות אלא מצוה אחת בזה יש חילוק באם הן שוות חוזר לכלל שאין מעבירין על המצות ואם אינן שוות דבהשניה יש טעם הגון יותר מבראשונים לא שייך בזה אין מעבירין. הגמרא דסוטה הנ"ל עולה כמין חומר ולא קשיא תו האיך הלכה לבית המדרש ועברה על דרך בית הכנסת וגם ר' יוחנן הי' משבחה בזה משום כיון שבביהמ"ד יש שני מעלות ובבהכ"נ אין לה אלא מעלה אחת לא משגחינן תו על אין מעבירין על המצות וזה ברור:

ומ"ש להקשות עוד דאמאי לא אמרינן גבי עומר ג"כ דיביא מן הרחוק משום שכר פסיעות לא יכולתי להבין דעתו בזה דא"כ דשכר פסיעות שייך בכל המצות וזה דבר שאי אפשר דא"כ יעשה סוכתו רחוק מהעיר ויניח שם לולבו ותפיליו וכשיבא לאכול בסוכתו או ליטול לולבו או יצטרך להניח תפיליו ילך לשם ויקבל שכר פסיעות אלא זה ברור דכיון שלא חלקן הש"ס לשתי מצות. מצות סוכה ומצות שכר פסיעות או מצות תפילין ושכר פסיעות אין לך בו אלא מצותו ושאני גבי בהכ"נ דהליכה גופיה הוא מצוה בפ"ע וכן גבי בהמ"ד וחלקן הש"ס לשתי מצות בכל דוכתי (א) שכר המצוה גופיה דמתפלל שם (ב) שכר הפסיעות במה שהולך להתפלל והיכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי כמו שחלקן רבינו הקדוש במסכת אבות פ"ה מי"ז ארבע מידות בהולכי בית המדרש הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו וכו' עיין בפי' הרמב"ם וברטנורא שם:

וגם בעצם הדין דשכר פסיעות אינו מוסכם מכל ואינו אליבא דכו"ע כי היכא דניקום ונקשה מזה דהא אמרינן בגמרא דב"מ (דף ק"ז ע"א) אמר רב ברוך אתה בעיר שיהא ביתך סמוך לבהכ"נ וכו' ואמר להו ר' יוחנן לא אמר הכי וכו' אבל בבהכ"נ לא ר' יוחנן לטעמיה דאמר שכר פסיעות יש משמע דאין אחרים מודים ליה הגם דהמג"א סי' הנ"ל סקכ"ב הביא הך דר' יוחנן להלכה היינו דוקא לענין הליכות בהכ"נ וכנ"ל אבל לענין שאר מצות לא שייך כלל הענין דשכר פסיעות:

ומ"ש עוד להקשות בהא דברכות דאסור לעבור אחורי בהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין ולא אמרינן אלא דליכא פיתחא אחרינא אבל אי איכא פיתחא אחרינא לית לן בה והקשה ע"ז הא עובר על אין מעבירין על המצות וא"כ שוב יש לחושדו דבודאי אין דעתו לכנוס ולהתפלל דאם לא כן לא היה עובר על אין מעבירין על המצות לדעתי אין זה קושיא:

ותחילה יש לנו לתרץ הקושיא של הב"י באו"ח סי' תרע"א שהקשה להדין דחצר שיש לה ב' פתחים דצריך להדליק בב' הפתחים מפני החשד וכאן בענין התפילה לא חשדינן ליה באיכא פיתחא אחרינא:

ונראה לפענ"ד לתרץ בטוב טעם דהנה הדין דצריך האדם להתפלל בבהכ"נ אינו תלוי כלל בפתחים והגע עצמך דאם יהי' בהכנ"ס בלא פתח כלל האם אינו יוצא בזה חובת ומצות הבהכ"נ וחובת ומצות התפילה אם היה בנמצא שיכול לפרוח באויר ולבוא בתוך בהכ"נ או שהיה כותל הבהכ"נ פרוץ במילואו ויכול עי"ז לבוא לבהכ"נ האם אינו יוצא בזה ידי חובת תפילה כדאמרינן בברכות (דף ח) שני פתחים ס"ד ורצה לומר דאם לא יהי' שני פתחים אסור להתפלל שם:

והכלל בזה דהפתח של בהכ"נ אינו מעלה ואינו מוריד לענין הדין דצריך אדם להתפלל בבהכ"נ ולהכי לא חשדינן ליה כשהלך מפתח זה ולא נכנס לבהכנ"ס דכיון דלא הלך מעצם המצוה ר"ל מעצם הבהכנ"ס ולא עשה עדיין שום חשש נידנוד עבירה יאמרו הבריות שיכנוס בפיתחא דאחרינא דכיון דהענין בעצמותו אינו תלוי כלל בפתחים אבל גבי נר חנוכה דעיקר ועצם המצוה תלוי דוקא בפתחים כמבואר בש"ס ופוסקים להכי תיכף כשילך אדם בשוק ויראה שלא הודלק על הפתח נר חנוכה ועיקר המצוה תלוי בפתח לכן תיכף כשיראה זה יחשוד אותו שלא הודלק כלל ויאמר כשם שלא הודלק בפתח זה כך לא הודלק בפתח אחר:

כך יש לפענ"ד לתרץ קושית הב"י וסהדי במרומים כי מחמת שהחילוק הנ"ל הוא דקה מן הדקה לכן יראתי לעמוד על עצמי בזה וחפשתי חופש מחופש ע"ז עד שהאיר ה' את עיני ומצאתי דאתי לידי משמע בהגהות וחי' מהרל"ח שכתב ג"כ כמו שכתבתי והי' לי מזה שמחה גדולה וב"ה שכיוונתי לדעת הגדולים והשתא לפי הנ"ל אין שום קושיא דהוא עובר על אין מעבירין על המצוה דהלא בעיקר המצות אין לו לחושדו וכנ"ל ועל מה שלא כנס בפתח זה אינו עובר על המצוה דכיון דעל עצם הפתח אין שום לחלוחית של מצוה וכנ"ל:

ומ"ש עוד להקשות מפני מה לא אמר הגמרא לענין העומר טעמא דמצוה להביא מן הקרוב מטעם זריזין מקדימין למצות אין יכולתי להבין זה הקושיא דשני הדינים הנ"ל אין מעבירין על המצות וזריזין מקדימין למצות רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב כי נחזה אנן דמה ענין אין מעבירין אצל זריזין מקדימין כי מלשונם בעצמותם מוכח שהם רחוקים זה מזה כי לשון אין מעבירין הוא לשון איסור ולשון זריזין מקדימין הוא לשון היתר אלא דהאנשים המחבבים אח המצות והוותיקין במצות עליהם מוטל הדין דזריזין אבל לא לשאר עמא דבר כי עליהם הדין פשוט במשנה דמגילה (דף כ' ע"ב) זה הכלל דכל דמצותו ביום כשר כל היום וכל דמצותו בלילה כשר כל הלילה אלא דבדין דזריזין מקדימין יש מעלה מבשאר מילתא דמידות חסידות דבשאר מידות חסידות מכמה דברים אמרינן דלא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול ובזה דזריזין מקדימין הרשות ניתן לכל דיבוא ויטול ואין בזה משום יוהרא אדרבא דמצד מידות חסידות מוטל אקרקפתא דכל אחד ואחד אם אפשר לי' שיהי' מן הזריזין (ומ"ש בזה דזריזין מקדימין הוא מה"ת הפריז בזה על המידה דהמעיין בכל סוגיות הש"ס המדברים בדין דזריזין מקדימין למצות יראה בעליל שאינו מה"ת עיין היטב בתוס' דראש השנה (דף ל"ב ע"א תוד"ה מתחיל):

אבל אין מעבירין הלשון מוכח מיניה וביה דאסור לעבור על המצוה מכל התרי"ג מצות אם יבא בידו והוא איסור מצד בזיון וכבוד המצות ואין חילוק בזה בין גברא לגברא כמו בדין דהזריזין הנ"ל דיש נפ"מ בין מידות חסידות למידות הדין משום דדבר דתלוי אקרקפתא דגברא יש חילוק בין גברא לגברא אבל בדבר התלוי בקרקפתא דמצות אין לחלק בין גברא לגברא דתורה אחד ניתנה מאל אחד ומרועה אחד ניתנה ור"ל דהאיסור של אין מעבירין אינו עובר מצד עצמו וקולר תלוי על צווארו אלא עובר מצד שעושה בזיון למצוה האחרת למשל היכא שיש לו כיס ושם מונח שני זוגי תפילין אסור ליה לעבור על המצוה ושלא להניח הזוג הראשון שבא בידו ולהניח הזוג השני כי עושה בזה בזיון גדול להזוג הראשון הרי האיסור הוא מצד עצמות המצוה שאסור לעשות לה בזיון להניח אותה ולעשות האחרת ולא מצד הגברא:

וזה פשט דברי רש"י ביומא (דף ע"ב ע"א) שכתב קמ"ל דכיון שאינו עוסק בה ר"ל דלא שייך בגברא הנ"ל שבא לראות להכהן הגדול כשהוא קורא או שבא לראות הפר והשעיר כשהם נשרפין משום אין מעבירין על המצות ור"ל דהגמרא פריך שם פשיטא דאינו אסור ורשאי לראות או זה או זה ומאי זה שאמר במשנה לא שאינו רשאי ותירץ הגמרא מאי דתימא כדריש לקיש (ואסור מטעם אין מעבירין) קמ"ל ור"ל דכיון דעצם המצוה עושין הכהנים בבית המקדש כתיקונן והם אינם עוברים על אין מעבירין להכי מותר הרואה לעבור מזה ולילך לראות זה דכיון דאין מעבירין לא שייך אגברא רק על המצוה גופה והמצוה נעשית עכשיו כתיקונה ואין עושין לה בזיון ולא שייך בה אין מעבירין על המצות והרואה לא שייך גביה אין מעבירין דהא אין מעבירין לא שייך אלא דעושה בזה בזיון להמצוה וכנ"ל אבל במה שאינו רואה בזה אינו עושה בזה בזיון להמצוה להכי פירש"י קמ"ל דבזה לא שייך הדין דריש לקיש דכיון שאינו עוסק בה ואינו עושה לה בזיון לא שייך גביה הדין דאין מעבירין וכנ"ל דאקרקפתא דמצוה מונח ולא אקרקפתא דגברא:

ומ"ש עוד והניח דברי הח"ס בצ"ע יש להח"ס הנ"ל לפענ"ד תנא דמסייע לי' הלא הוא הרמ"א בסי' תרפ"ד דתדיר עדיף מאין מעבירין על המצות וכמו כן יסבור שכל פינה וכו' עדיף מאין מעבירין ואין שום ראיה דיסבור דאין מעבירין הוא מדרבנן עיי"ש ומ"ש עוד להקשות וכתב ובודאי הדין כן דאל"כ האיך מצאנו ידינו בכל המצות כגון מי שיש לו תינוק למול וכו' ולא ניחא למרייהו דלימא הכי גם אני אומר כן דלא ניחא למרייהו לומר דבר שאינו עולה על הדעת של אדם כי כל השקלא וטריא של אין מעבירין על המצות הוא תחת הסוג של שני מיני מצות איזה מהם קודם אם זה קודם או זה קודם ובמצוה אחת אם יעשה אותה תיכף או לאחר זמן יעלה תחת הסוג של זריזין מקדימין למצות ולא יעלה תחת הסוג של אין מעבירין על המצות וכמובן אתמהה על דבריו בזה תמיה קיימת דבמצות שחשב שם תינוק למול וללבוש תפילין או ליטול לולב וכדומה אינו נכנס רק תחת הסוג של זריזין מקדימין ובודאי הדין כן כמבואר כל אחד ואחד במקומו הראוי לי' בשו"ע הדין שלהם והדין של המג"א והמהר"י מולכין ניחא בלא"ה מטעם שכתבתי לעיל וכנ"ל ובנ"ד בודאי שייך אין מעבירין כמ"ש בסי' א' בחילוק הג' וכמ"ש כאן ביותר ביאור:

ומ"ש עוד לבאר באורך דדרכי שלום דוחה לאין מעבירין על המצות וכל ראיותיו הוא מאיש פרטי דמכריחין אותו לעבור על אין מעבירין על המצות שיתן לאחר לקרות אותו כל זה הוא לשיטתו דאין מעבירין וזריזין מקדימין וזמן המצות הכל אחד הוא ובחדא מחתא מחתינא אבל לפי מה שביארתי שהם דברים נפרדים וכל אחד ואחד יורה על מה ששייך לו ואין מעבירין אקרקפתא דתרי"ג מצות מונחים ולא אקרקפתא דגברא כמו שבארתי הכל לעיל לא שייך כאן בהישראל הנ"ל הדין דאין מעבירין דהלא כיון דהעצם המצוה של קריאת התורה נעשית ע"י הציבור (כמ"ש לעיל דמותר הרואה לעבור על הקריאה של הכ"ג ולילך ולראות פר ושעיר שנשרף) מה לי אם יקרא הפרשה להישראל או להכהן וכיון דהכהן יש לו מעלה מטעם דרכי שלום בודאי הוא עדיף דלא שייך כאן אין מעבירין כלל וכנ"ל ובר מן דין דהדין שם דעומד הישראל בתיבה עד שישלמו הכהן והלוי ואז יקרא הישראל הנ"ל וא"כ הלא מבואר בדברינו לעיל דהיכא דצריך לעשות שניהם כמו כאן דצריך לקרות ג' או ז' גברא וצריך לכהן וללוי ולישראל בודאי בזה לא שייך בלא"ה הדין דאין מעבירין היכא שיש סברא וטעם למה יעשה זה עכשיו ולא זה עד אחר זמן דהלא בהכהן זה יש טעם וסברא במה שהוא קודם מטעם דרכי שלום וכנ"ל:

ומ"ש עוד בשם הט"ז בסי' קנ"ד דכל זמן שמונח בהארה"ק הס"ת מותר להשתמש בו תשמישי חול דבר תימא כתב מה שלא נמצא כלל בט"ז לא מפורש ואף לא ברמז ורמיזה מזה ואדרבא כתב מפורש להיפך עיי"ש דכל כוונתו הוא לדברי רש"ל הנזכר שם אבל שם מבואר דכל זמן שהס"ת מונח מנהג העולם להניח יריעות פסולים וחומשים וכשאין שם ס"ת נשאר בצ"ע אם נקרא הורדה להניח שם יריעות וחומשים הנ"ל אבל זה לא עלה ולא יעלה על מי שיש לו מות בקדקדו שמותר להניח בעוד שהס"ת באה"ק תשמישי חול כי על עצם הדין דרש"ל מפקפק הב"ח שם עיין מה שכתבתי בסי' א' מזה באורך ומה שהביא ראיה מהמטפחת שהוא תשמישי קדושה והמטפחת מונח באה"ק וכמו כן מותר לשום האה"ק של כסף הנ"ל שנקרא ג"כ תשמישי קדושה אתמהה על דבריו האיך מצא הדין דמותר להניח תשמישי קדושה באה"ק כי מהמטפחות שכתב אין שום ראיה לזה כלל וכלל דשאני התם דמצותה בכך דכל האוחז ס"ת ערום וכו' וצריך הס"ת להמטפחת אבל בלא"ה כגון להניח מטפחת עצמו בלי הס"ת מי הגיד לו דמותר אעפ"י שנקרא תשמישי קדושה הוא רק לענין גניזה אבל לא לענין להניח בהארה"ק דהלא אפי' ביריעות פסולים וחומשים להניח בהארה"ק הוא רק משום מנהג העולם ולא מדינא כמ"ש רש"ל הנזכר בט"ז הנ"ל לכן קנצי למילי. כי אני על משמרתי אעמודה וכמו שפסקתי לעיל בסי' א' לאיסורא בזה כן כתבתי כאן דאסור להעמיד הארון הקודש הקטן בהארון הקודש הגדול מטעם הנ"ל ומטעם דאין מעבירין על המצות וזה מה שרצינו לבאר:

תוכן העניינים

לדובר מישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה