אור ברסלב

לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר

סימן ב

סימן א

(שייך לסי' הנ"ל)

השאלה הנ"ל בענין אין מעבירין על המצות דברתי בזה עם גאון אחד דזמנינו והוא השיב לי באריכות ע"ז. וידוע שאין בית המדרש בלא חידוש. לכן העתקתי פה כל תשובתו אלי. כי זה דרכו של תורה זה בונה וזה סותר. ואת והב בסופה כתיב:

הדרכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי.

וז"ל אלי ע"ד שאלתו אם מותר להעמיד ארה"ק של כסף עם ס"ת שבו בתוך ארה"ק הגדול בענין שמוכרחין לטלטל בשביל זאת עוד ס"ת וגם במקום שיש לכל בעה"ב זמן ועת קבוע לקרות בס"ת שלו ואם יזדמן שבעת קריאת ס"ת עומדת הס"ת רחוק בענין שצריכין לטלטל הספרי תורות העומדים בקרוב אם יש בזה איסור אי לא. לדעתי אין בזה חשש איסור ואין לאסור משום אין מעבירין על המצות כמבואר ביומא (דף לג) ובכמה דוכתא זה אינו דהא כבר כתבו הפוסקים דאם כעת אין בדעתו לצאת ידי חובתו במצוה זו רק בהמצוה האחרת אז אין בזה משום אין מעבירין על המצות כמו שפסק המג"א בסי' כה סק"ד ובשע"ת שם. שאם פגע בטלית של שבת רשאי להניחו וליטול של חול ואין בזה משום אין מעבירין כיון דלא היה בדעתו מתחילה עליו ע"ש:

ולי נראה ג"כ לדון כדבריהם. כי יש לי ראיה ברורה לדבריהם רק קודם נבאר אם הא דאין מעבירין על המצות אם במצות שוות אם הוא מדאורייתא או דרבנן כי לדעתי במצות שוות בודאי דרבנן הוא כי אפי' במצות שאינן שוות קרוב לומר שהוא דרבנן כי באמת אין לנו שום לימוד אחר זולת מה שמביא רש"י ביומא (דף לג) מושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות והנה בפסחים (דף מ) אמרינן אליבא דרבא דבעינן שמירה למצת מצוה משעת קצירה דילפינן מושמרתם את המצות ועיין היטיב ברב אלפס שם והיינו משום שבגוף הדין מצד חשש איסור חמץ לא בעינן שמירה משעת קצירה דהא בציקת של נכרי אדם ממלא כריסו ממנו רק למצת מצוה בעינן השמירה והוא גזירת הכתוב וילפינן מושמרתם א"כ לפי זה שוב אין לנו לימוד לדרוש מזה על מעבירין על המצות וכן מצאתי בביאור המכילתא פ' בא דר' יאשיה דדריש מושמרתם את המצות קרי ביה שאין מעבירין על המצות לית לי' שמירה משעת קצירה וכן מצאתי סברא זו בס' שו"ת זכ"י:

נמצא לפי זה הרי"ף והרמב"ם והשו"ע ורוב הפוסקים שפסקו דבעינן שמירה משעת קצירה לדידהו בודאי הא דאין מעבירין על המצות דרבנן היא דהא ליכא לן ילפותא על זה והיה אפשר לומר דמה שהוקשה התוס' ביומא (דף לג) ד"ה אין וז"ל למה לן קרא תיפוק לי' מהא דאין מעבירין דמזה הוכיחו דעל כרחך סברת התוס' סברתו דאין מעבירין מן התורה היא דאל"כ לא קשה כלום דהא דבעינן הקרי הוא כדי שיהיה מן התורה אפשר לומר דכוונת התוס' אף שבעל המימרא הוא רבא מ"מ רבא אליבא דכו"ע קאמר וא"כ קשה למאן דלא בעי שמירה משעת קצירה כגון אליבא דר' יאשיה דודאי גם הוא לא פליג על אבא שאול דלדידיה הא דאין מעבירין מן התורה הוא:

ובזה יש לישב מה שהקשו המפרשים מדברי התוס' ע"ב ד"ה עבורי שהקשו וקשה לפירושו דמאי אמרי מדריש לקיש תיפוק מוקשרתם והקשו דלשון ותיפוק לי' משמע שהוא עדיף או למה לן קרא והכא בודאי אין הכוונה למה לן קרא דאין מעבירין דהא איצטרך לדוכתא אחרינא אלא ע"כ דכוונת התוס' במה שכתבו תיפוק לי' היינו משום דהקרא של וקשרתם עדיפא לשיטת התוס' מה עדיף מאחר שגם אין מעבירין הוא מן התורה כמו שכתבו התוס' גופיה לעיל ע"א:

אבל לפי מה שבארתי ניחא כי לעיל אזיל רבא אליבא דכו"ע משא"כ כאן דברבא מדייק דין חדש אליבא דנפשיה ולדידיה לשיטתיה דבעינן שמירה משעת קצירה אז אין מעבירין הוא מדרבנן לכך הקשו יפה תיפוק לי' מקרא קמא דושמרתם דהוא מן התורה כן אפשר לומר מיהו האיך שיהי' אף אם נאמר שבמצות חלקות הוא מה"ת מ"מ במצות שוות מוכח להדיא דהוא רק מדרבנן אליבא דכו"ע דהא במנחות דס"ד אמרינן מצות העומר להביא מן הקרוב ומפרש בגמרא משום אין מעבירין על המצות עיי"ש וקשה לי אם נאמר דאין מעבירין על המצות היא מה"ת א"כ מה לשון מצוה להביא הא אמרינן ביבמות (דף כ) איסור מצוה ואיסור קדושה ומפרש הגמרא דאין לשון איסור מצוה נופל רק על מצות דרבנן או שקורא הכתוב זאת בלשון מצוה עיי"ש אבל על איסור מדאורייתא האיך שייך לשון מצוה הכי הוה לי' למימר העומר צריכין להביא מן הקרוב לא מצא מן הקרוב וכו' או מצות העומר צריכין להביא וכו' מיהו ריש לקיש יכולין לתרץ קצת דהוא סבר דושמרתי דעשה עשה דל"ת לא תעשה עיין יומא פ"ק אפשר ליישב הלשון אבל לר' יוחנן דאית ליה דאף דושמרתם דעשה נמי ל"ת היא וא"כ מאתר דילפינן הא דאין מעבירין מושמרתם את המצות ולר' היא ל"ת ועיין ביומא שם (לג ע"ב) ברש"י ד"ה אלא דגם ר"י סבר הא דאין מעבירין על המצות וא"כ לדידי' היא איסור דאוריי' גמורה וא"כ האיך שייך ע"ז לשון מצות העומר להביא מן הקרוב משא"כ אם נימא דמצות שוות היא מדרבנן ניחא דעל דבר דרבנן שייך לשון מצוה כמו דאמרינן ביבמות שם:

ולפי מה שבארתי נייח יפה דברי התוס' ביומא שכתבו דאין מעבירין על המצות לא שייך אלא בשתי מצות חלוקות דוקא ופלא היא היאך כתבו היפך הגמרא דמנחות הנ"ל שמבואר להדיא להיפך ועיין במג"א סי' קמ"ז שהתעורר בזה אמנם מי שיש לו אפי' קצת מוח בקדקדו לא יעלה על דעתו שיהי' בהעלם דבר להתוס' גמרא מפורשת. הן אמת שראיתי שם במחצה"ש ומפרש שכוונת התוס' היא משום דכיון דאיכא כנגדו סברת תדיר אז הקרא דמצות שוין אין ביה משום מעבירין על המצות ועיי"ש עוד מה שמפרש דברי התוס' עי"ש:

אבל המעיין בתוס' מגילה (דף וא"ו) שהביאו שם ג"כ התירוץ של יומא וסתרו התירוץ משום דמגילה הם ג"כ מצות שוות ואם נאמר שכוונתו דהא דבמצות שוות לא אמרינן אין מעבירין ינו היכא דאיכא כנגד סברת של תדיר א"כ שוב לא קשה ג"כ מגילה דהתם נמי ליכא תדיר וגם במגילה לא התעוררו כלום מהא דמנחות וזה פלא:

אבל לפי מה שכתבתי הכל ניחא דהא התוס' סברי כעת שאיסור אין מעבירין היא מה"ת וע"ז הקשו למה לן קרא של פתח אהל מועד תיפוק לי' משום אין מעבירין וע"ז תרצו היטיב דמדאוריי' דוקא במצות חלוקות שייך אין מעבירין נמצא שוב לא קשה מהא דמנחות דהתם המשנה מדייק מצות העומר להביא מן הקרוב משמע הוא רק מדרבנן חומרא בעלמא אבל במגילה לא נאמרה לשון מצוה משמע ודאי דכיון אלו הי' מה"ת היה בו משום אין מעבירין גם עכשיו יש בי' משום אין מעבירין לכך הקשו שפיר:

מעתה יש ראי' להמג"א ומהר"י מולכין דבמקום שאין דעתו ליטול זה המצוה אף אם הזדמן לידו מ"מ כיון שהוא מצות שוות ליתא בזה משום אין מעבירין דהא יש לדקדק על הא אמרינן דלכך מצוה להביא מן הקרוב משום דאין מעבירין מאי שנא הא דאיתא בסוטה דכ"ב דההיא אלמנה דהוי בי כנישתא בשיבבותה כל יומא הוה אתיא ומצלי בי מדרשא דר' יוחנן ומסיק ר' יוחנן דשפיר עבדה משום שכר פסיעות עיי"ש ויש להבין דהא סתם בשבבותה משמע בקרוב ממש כדמשמע בכמה דוכתא ועיין ריש פ' חזקת הבתים מאן מסהיד אבתי שיבבא ושיבבא ידעי ביממא ובלילא ועיין ברמב"ם שם ובשו"ע חו"מ סי' ק"מ שקורא להם שכנים אף שכונה אינה רחוקה יותר משלשה בתים כדאיתא בכתובות אם קשה למה משבחה ר"י הא קא עברה על אין מעבירין על המצות ודוחק לומר שלא היתה צריכה לילך כנגד הבהכ"נ שלה כגון שבהכ"נ הסמוך הי' עומד למזרח והיא הלכה למערב זה דוחק גדול דכל זאת הי' לר' יוחנן לשאול אותה:

גם ביומא (דף ט"ו ע"ב) מבואר בהדיא דמצוה לעשות בסמוך אף אם אינו פוגע בי' ממש עיי"ש בתוס' ד"ה ניתב ובזבחים כא) מפרש התוס' דקושית הגמרא היא משום דאין מעבירין על המצות וכן בכאן לענין עומר לא נאמר רק מצוה להביא מן הקרוב ומשמע כל קרוב אף שכעת אין פוגע בי' דוקא וא"כ קשה בתרתי למה משבחה ר' יוחנן וגם בכאן קשה למה אמרינן דמצוה להביא מן הקרוב משום דאין מעבירין על המצות ואמאי לא אמרינן ג"כ שכר פסיעות יש:

ובזה יש להביא בברכות (דף ח) דאמרינן אסור לעבור אחורי בהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין ולא אמרן אלא דליכא פיתחא אחרינא ופירש"י לקמן (דף ס"א) משום דאמרינן בהאי ליזל עיי"ש וקשה האיך עובר משום אין מעבירין כדאמרינן לגבי עומר וא"כ שוב יש לחושדו דבודאי אין דעתו לכנוס להתפלל דאל"כ לא היה עובר על אין מעבירין:

ויותר מזה מפרש הלבוש הסוגי' בשבת (דף כ"ז) לענין נר חנוכה במי שיש לו שני פתחים דצריך להדליק בשתיהן משום חשדא וקאמר הגמרא לעולם משום חשדא דבני מתא זימנן דמחלפי בהאי ולא חלפי בהאי ואמרו כי היכא דבהאי פיתחא לא אדליק וכו' ומפרש הלבוש דקשה דמהיכי תיתי יחשדו בני מתא שלא הדליק הא יודעין שיש לו עוד פתח ומסתמא הדליק בפתח האחרת ומפרש הלבוש דהכוונה הוא משום דכיון דחזינן דהאי גברא לא חשש אולי יחשדו אותו בני העיר אחרת וכיון דאינו חושש כ"כ בדברי חכמים שוב חשדינן אותו שלא הדליק כלל עיין בא"ר סי' תקע"א וא"כ כ"ש בנ"ד שיש לחשדו ולדברי הט"ז בסי' תקע"א יש ליישב קצת אמנם לפירוש הב"י והמג"א קשה:

ועוד יש לדקדק מאחר דהוכחתי דבכאן אצל מצות עומר הוא בודאי דרבנן ומכש"כ לדעת הריטב"א ביומא שם דמשמע מדבריו דהוא רק משום גזירה שלא יתאחר מלעשות המצוה והכי מוכת נמי מדברי המג"א בסי' קמ"ז שם דהוא רק משום חשש שלא יעבור על המצוה דליכא למימר דכוונת המג"א ליתן טעם על התורה הא אנן לא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא כידוע וא"כ לפ"ז יש לדקדק למה לא אמר הגמרא הטעם דלכך מצוה להביא מן הקרוב משום דזריזין מקדימין למצות דהוא טעם אליבא דכולי עלמא ומשמע שהוא מה"ת ומוכת בריש פסחים דהחיוב של זריזין מוטל על כל אדם עיין בחולין תנא יליף מאברהם ואת אמרית וכו' וגם אתי שפיר הלשון של מצוה או לכהפ"ח היה להגמרא להזכיר גם טעם זה:

אבל לשיטת מהר"י מולכין ניחא הכל כי יש חילוק בין זריזין מקדימין לאין מעבירין כי זריזין מקדימין היינו אפי' אינו פוגע בהמצוה רק שהיא מוטלת עליו לעשות אמנם בזה אם הוא עוסק במצוה אחרת אפי' אם הוא זוטרא זוטרא מהמצוה המוטל כעת לעשות פטור משום דקי"ל עוסק במצוה אפי' קטנה פטור אף ממצוה רבה כדהוכיחו הפוסקים מהא דשומר אבידה דפטור מליתן ריפתא לעניא אף שהיא עשה ול"ת נתון תתן ואל תקפוץ ידך ומכש"כ שמהזריזות של המצוה לחוד בודאי פטור אם הוא עוסק במצוה כל דהו אמנם דאין מעבירין על המצות דהיינו שפגע בהמצוה גופא הצריך לעשות כעת ומכש"כ אם התחיל בה בזה אין רשאי להעביר מן המצוה אף אם רוצה לעסוק תיכף במצוה אחרת כדמוכח מהא דיומא שם:

והשתא ניחא הכל כי שם בסוטה (דף כ"ב) בההיא אלמנה דהלכה להתפלל ברחוק ועברה על בהמ"ד הסמוך לה ור' יוחנן הסכים לזה היינו משום דכיון דהם מצוות שוות ומתחילה הי' דעתה לילך דוקא לבהמ"ד הרחוק א"כ לשיטת המג"א ומהר"י מולכין אין בזה משום אין מעבירין מה אמרת דיש חשש משום זריזין מקדימין ע"ז אמרינן כיון דהיא עוסקת במצוה דהיינו שכר הפסיעות אף שהוא רק בשביל מצות תפילה וא"כ גוף המצוה בודאי עדיף מההתעסקות בה מ"מ מה בכך דהא בזריזין מקדימין אז לענין זה אמרינן עוסק במצוה פטור ממצוה (דהא על כרחיך מוכרחין אנו לומר כן דלר"י היא מצוה בפני עצמה ודוק) וכן בהא דברכות ג"כ אין לו במה לחשוד במה דעבר על הפתח הראשון כי התם אפשר נמי לומר כן אולי בדעתו דוקא לילך בפתח השני וגם החם שכר פסיעות יש מה שא"כ בהא דמצות העומר אשר לכתחילה הם הולכים לבקש באיזה מקום נמצא תבואה למצות העומר ועיקר כוונתם שבאיזה מקום שימצאו משם יביאו והזדמן להם המקום א"כ ממילא אם מעבירין מזה יש ביה משום אין מעבירין וכו' כן נראה ברור:

מיהו בעיקר הדבר היכא שהם מצוות שוות נפרדות אם בזה האין מעבירין מדאורייתא או מדרבנן בזה דעתי נוטה יותר שהוא מה"ח. וראיתי בח"ס או"ח סי' קפ"ז שהוכיח שם שכל פינה שאתה פונה אין אתה פונה אלא לצד ימין עדיף יותר מאין מעבירין עיי"ש נמצא לפי דבריו בודאי הא דאין מעבירין הוא רק מדרבנן משום בזה נראה לי ברור דהא דבעינן הפניה לימין הוא בודאי מדרבנן חדא דכל הלימוד הוא מדברי קבלה מהים שעשה שלמה והוא אינו מעבודות המקדש וגם לא מגוף הקדושה ואף לא מכלי השרת ובודאי אינו רק אסמכתא בעלמא:

וכן מוכח להדיא מהגמרא דזבחים פ"ו דאמרינן כל העולים למזבח עולה דרך ימין חוץ משלשה דברים אילו שהיו עולים וחוזרים על העקב היינו ניסוך המים והיין ועולת העוף. ואם נאמר שהפונה לימין מה"ת היא האיך עקרו בשביל שלשה דברים האלו וכי תימא משום דא"א בענין אחר זה אינו דהא אמרינן להדיא בתמיד פ' ז' משנה ג' שהכהן גדול הי' מקיף גם בשלשה הדברים האלו לימין וכהן אחר הי' מושיט לו שם וא"כ אם הוא דאורייתא מי היקל לנו בשאר כהנים שלא להקיף אלא ע"כ שהוא מדרבנן. ותו דאמרינן במדות פ"ב כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין חוץ ממי שאירע דבר וכו' ואם הוא מה"ת האיך התירו לו מכל זה מוכת שהוא רק מדרבנן וא"כ לשיטת הח"ס שהוא עדיף מאין מעבירין א"כ מכש"כ אין מעבירין בודאי אינו רק מדרבנן:

ולבבי לא כן ידמה כי אף שהוכחתי לעיל שלרוב הפוסקים היא מדרבנן הוא רק אם נאמר שכל הלימוד הוא מושמרתם כמ"ש רש"י ביומא שם ובאמת שכן הוא דעת התוס' שם. אבל מצאתי בריטב"א יומא ד' נ"ט שהביא קושיית התוס' מדף ל"ג למה לי האי טעמא תיפוק ליה דכתיב בהדיא בקרא אל פתח אוהל מועד ותירץ דאין הכי נמי וטעמא דקרא קנסיב תלמודא עכ"ל עיי"ש נמצא לפי"ז יכול להיות שלדעת רוב הפוסקים יהי' מה"ת כי ידוע כי הרמב"ם והמחבר פוסק כר' שמעון דדריש טעמא דקרא היכא שהיא חומרא או דמסתבר טעמא כמו שפסק באהע"ז סי' ט"ז ועיי"ש היטב בב"י ודריש כר' שמעון ביבמות דכ"ב ובקדושין דס"ט כי יסיר לרבות כל המסירין ואף שלענין בגד אלמנה לא פסק כר"ש דאף עשירה אין ממשכנין אותה כדאיתא בחו"מ סי' צ"ז והיינו משום דהתם לקולא והכא לחומרא או דמסתבר טעמא ועיין בתוי"ט פ"ג מפרה:

נמצא לפי הנחת הריטב"א דמפתח אוהל מועד ילפינן דאין מעבירין על המצות א"כ להרמב"ם והמחבר שהיכא שהוא חומרא פסקינן כר"ש א"כ יכול להיות שלכל הפוסקים הוא מה"ת כי אנו נאמר כי הרמב"ם והמחבר ושארי הפוסקים דפסקו כרבא בפסחים דבעינן שמירה משעת קצירה וא"א להם ללמוד מושמרתם כאשר כתבתי לעיל הא לדידהו דרשינן טעמא דקרא לחומרא כדאיתא שם באה"ע וא"כ יכולים ללמוד מפתח אוהל מועד ולשיטת הרא"ש פ' שני דיבמות והטור ושאר גדולי הפוסקים דלא פסקו כר"ש דדריש טעמא דקרא אף לחומרא הא דעת הרא"ש בפסחים שם דלא בעינן השמירה משעת קצירה וא"כ יכולים ללמוד מושמרתם:

נמצא לפ"ז קרוב לומר שדעת כל הפוסקים שהיא מה"ת ותמה אני מנ"ל להח"ס להקל כל כך אף במצות נפרדות וקצת נ"ל מהש"ס שהיא מדאורייתא דאמרינן בזבחים ד' צ"א דתדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט לשאינו תדיר דמסקנת הגמרא וכן פסק הרמב"ם דמקריב השאינו תדיר משום דכיון דהתחיל בה גומרה ופשטת הגמרא משמע דאף אם כעת אינו עוסק בהשאינו תדיר בענין דאין ביה משום דאין מעבירין על המצות והכי משמע מהפשיטות של הגמרא מתפלל אדם של מנחה תחילה ואח"כ של מוסף ורוצה לפשוט מזה דא"צ להפסיק והתם לא שייך הסברא של אין מעבירין עיי"ש:

הרי להדיא דאף הא דתדיר קודם הוא מה"ת כדילפינן שם מהקרא ואפ"ה אם התחיל בשאינו תדיר אינו צריך להפסיק ואילו ביומא דנ"ח אמרינן היינו טעמא דר' עקיבא משום דמדינא בההיא קרן דפגע ברישא בההיא עביד ברישא משום דאין מעבירין על המצות וכיון דיהיב בההוא קרן הדר אתי לההיא קרן דאיתתייב למיתב ברישא עיי"ש אלמא דאין מעבירין על המצות עדיף אפי' מתדיר דכאן צריך להפסיק ובתדיר א"צ להפסיק. וכן בתוספות יומא דאין מעבירין עדיף מתדיר. הרי להדיא שהיא מה"ת ולא כדמוכח מהח"ס שהוא רק מדרבנן וצ"ע:

מיהו בין דין לדין זהו רק דוקא במצוות נפרדות אבל במצוות השוות הוא רק מדרבנן דהא לשיטת הריטב"א דיליף מפתח אוהל מועד ודרשינן טעמא דקרא משום אין מעבירין על המצות א"כ לפי זה בעינן דוקא דומיא דהתם כמ"ש התוס' ביבמות ד' כ"ג דלר"ש דדריש טעמא דקרא משום כי יסיר אז אי לאו הקרא הוה אמרינן דוקא שבעה אומות משום דהם מסירין טפי עיי"ש הרי להדיא דאף ששאר אומות נמי מסירין דהא ילפינן מן כי יסיר שהם מסירין מ"מ טעמא דקרא לחוד היה צריכין הסרה גמורה ומזה הטעם גופא פסק הרמב"ם דדוקא בגיותן שייך תחנות כסלקא דעתא דרבא ולא כהמסקנא משום דכיון דבעינן טעמא דקרא ובגיותן שייך יותר הסרה עיין כל זה בב"י שם:

וא"כ בנ"ד נמי אין יכולין ללמוד מפתח אוהל מועד אלא דוקא במצות נפרדות דאז איכא בזיון להמצוה שהוא עוסק בה כי התחיל או פגע בה ומניחה ומתחיל במצוה אחרת אבל אם מניח המצוה זו לאח"ז ואח"כ עוסק בה מי יאמר שהוא בזיון וא"כ כדאי המג"א ושאר פוסקים לסמוך עליהם שבאם כעת אין דעתו לעשות המצוה רק שרוצה לעשותה לאחר זמן אין בזה משום אין מעבירין ובודאי הדין כן דאל"כ האיך מצינו ידינו בכל המצות כגון מי שיש לי' תינוק למול והוא אצלו ורואה אותו האם נאמר שאם אינו מוהל בבוקר השכם עובר הוא משום אין מעבירין או מי שרואה תפילו ולולבו או סוכתו או עובר לפני בהכ"ס עובר תיכף על מעבירין ובפרט למאן דאית ליה שהוא מדאורייתא האם נאמר שרוב אנשים עוברים ח"ו על איסור דאורייתא בכל יום בודאי לא ניחא למרייהו דלימא הכי אלא מאחר שכעת אין בדעתו לעשות המצוה שוב לא שייך כלל סברת אין מעבירין וכגון זה איתא נמי בטורי אבן מגילה ד' ז' עיי"ש:

וכן מצינו לענין תדיר דהיא לכו"ע מה"ת דילפינן מן מלבד הבוקר כדאיתא בריש פ' כל התדיר ועיי"ש בדף צ"א קיי"ל דאם יש לפנינו שתי תפילות היינו תפילת מוסף ותפילת מנחה דמתפלל של מנחה תחילה היינו נמי משום דתדיר קודם. ו' איתא בירושלמי וכן הוא בשו"ע סי' רפ"ו דכל זה לא מיירי באם רוצה להתפלל שניהם אז אמרינן מאחר דרצונו כעת לו שניהם אז נותנו להתדיר הכבוד של דין קדימה. משא"כ אם להניחו על זימנא אוחרא בזה אין לו דין קדימה אף שאינו לפטור נפשו מן חיוב התדיר:

לכן נ"ל שאין בזה משום אין מעבירין ובפרט במקום שיש הבעה"ב שנדבו הס"ת יש לכל אחד זמן קבוע שקורין בן שלו ואם לא יקראו בס"ח שלו בזמנו הקבוע יש חשש דרכי שלום דרך המבואר באו"ח ובחו"מ סוף סימן קמ"ט והוא מהגמ' דק הנזקין דבזה שייך חשש דרכי שלום או אפי' במקום שאין זמן קבוע לכל אחד מ"מ אם יש חשש קטטות שכל אחד יאמר למה קורין בס"ת שלי וזה נקרא ג"כ דרכי שלום על דרך המבואר שם בגיטין ד' נ"ט בור הקרוב לאמה כאשר באמת מצוי הקפידא לחול על זה אז בודאי אם יזדמן כן וצריכין להעבירן ס"ח של אחרים עד שמגיעין לס"ת שלו אפ"ה אין ביה חשש במקום שיש בו משום דרכי שלום אין חוששין משום אין מעבירין במצות השוות ואין תלוי רק בזמן:

וראיה לזה בגיטין ד' נ"ט בהא דכהן קורא ראשון והעולה מהסוגיא וכפי מה שפירש"י שם ד"ה לאו שנוי דו דכהן קודם יש בו שני אופנים היינו במקום שאין הכהן מוחל על כבודו אז יש בו חשש איסור דאורייתא לכמה פוסקים היינו וקדשתו שהיא מן התורה לכמה פוסקים או חשש משום פגמו של ראשון ואם הכהן מוחל על כבודו אז אין חשש דאורייתא כלל כמבואר הכל בשו"ע סי' קל"ה רק אז יש משום דרכי שלום. ועיין ריי במג"א סקי"א ע"ש לא נקרא התחלה ופוסק הישראל וקורא הכהן עיי"ש וקשה הלא שם מיירי דליכא חשש דאורי' משום וקדשתו ומכש' למאן דאית ליה וקדשתו הוא רק דרבנן ואפי' הכי פוסק הישראל והאיך מכריחין אותו לעבור על הא דאין מעבירין על המצות ובודאי אין חלוק באם שעוברין על כל המצוה או זה האיש פרטי עובר על אין מעבירין אלא על כרחך בשביל דרכי שלום שוב לא משגיחין על אין מעבירין ואין להאריך:

ולענין החשש מה שמעמידין הארון של כסף בתוך הארון הגדול נמי אין חשש בזה כי לבד שדעת הט"ז בסי' קנ"ד דלא הוי הורדה אלא דוקא שמשתמשין בו היכא שלקחו הס"ת מהארון אבל כל זמן שמונח בו הס"ח מותר להשתמש בו תשמישי חול עיי"ש וכן נוטה דעת שאר מחברים אלא אפי' לדעת המג"א מ"מ בכאן אין חשש משום דהארון הקודש דידן כיון דהס"ת מונח בו במטפחת דוקא והמטפחת הוא נקרא תשמישי קדושה כדאיתא בשו"ע נמצא דהארה"ק נתקדש מתחילה להניח בו תשמישי קדושה והארה"ק של כסף נמי בכלל תשמישי קדושה היא כמבואר הכל בשו"ע נמצא גם כעת אין משתמשים בו בקדושה פחותה יותר ממה שהוזמן כי מה לי קדושת מטפחת או קדושת הארה"ק של כסף תרווייהו תשמישי קדושה נינהו וזה ברור לדעתי עכ"ל מ"ש אלי:

תוכן העניינים

לדובר מישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה