לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
לקוטים · סימן מג
בפרשת אמור במעשה דמגדף יש לדקדק שם דלאחר שסיפר המעשה אמר הכתוב ושם אמו שלומית בת דברי דהוא צריך להיות מקודם גבי ויצא בן אשה הישראלית שלומית בת דברי ויש לומר בזה דהנה יש לעיין האיך יצא מב"ד של משה חייב בדינו שפסקו עליו דאינו שייך לשבע דן מחמת שהוא בן המצרי וכמאמחז"ל בתו"כ הא הלכה רווחת בישראל בסוטה (דף כז ע"א) וברמב"ם פט"ז מה' א"ב והובא בש"ע אה"ע סי' ד' סט"ו שרוב בעילת תולין בבעל ואפי' אם בעל אחר בודאי כיון שהבעל מצא אצלה חולין בבעל ואפי' באו עדים שזינת' כמ"ש הבאה"ט שם בסקט"ז ופסק בפ"ת שם סקי"ט בשם שו"ת חוט השני דסמכינן ע"ז אפי' לענין ירושה אבל באמת זה רק בסתם אשה אבל בהיתה פרוצה ביותר פסק בש"ע שם דחוששין אף לבנים לכן קודם המעשה כיסה המקום ולא גילה הכתוב שמה רק אחר המעשה שיצא חייב מב"ד ונתגלגל עי"ז שגידף את ה' בא הכתוב לתרץ למה נתחייב בב"ד שעי"ז גידף וקאמר ושם אשתו שלומית בת דברי שאמרו חז"ל ע"ז דהוה פטפטה שלם עלך שלם עליכון דהות שואלת בשלום הכל בת דברי דברנית היתה עם כל אדם כמו שהובא ברש"י שם ור"ל שהיתה פרוצה ביותר ולכן יצא חייב כי בפרוצה אין תולין בבעל וחיישינן שמא הוא ממזר ובדיני ממונות הדין פשוט דהמוציא מחבירו עליו הראיה ובודאי אמרו לו הבא ראיה דאין אתה ממזר וטול את חלקך וד"ל: