לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר
לקוטים · סימן כא
אמרינן בסוף מסכת מנחות (ד' קט ע"ב) תניא אמר ר' יהושע בן פרחיה בתחילה כל האומר עלה לה אני כופתו ונותנו לפני הארי עכשיו כל האומר לי לירד ממנה אני מטיל עליו קומקום של חמין עיי"ש ברש"י ותוס' שמפרשים לענין עולה לגדולה שהירידה מגדולה קשה לאדם מלעלות לגדולה וצריך להבין מה כוונת הגמרא להתדמות עלייה לגדולה לארי והירידות מגדולה לקומקום של חמין:
ונראה לפרש עפ"י הגמרא דיבמות (ד' קכא ע"א) נפל לגוב אריות אין מעידין עליו נפל ליורה מלאה יין ושמן או מים מעידין עליו וכן הוא בש"ע אה"ע סי' י"ז סקכ"ט וסק"ל והוא מטעם שבגוב אריות אין הסכנה כ"כ כמו רותחת דבגוב אריות אין מעידין דשמא לא היו רעבי' ולא אכלוהו לכן המליצו עליות לגדולה שכל האומר לי' עלה לגדולה הגם שהייתי עלה בשנאה גדולה אבל לא כ"כ שאעשה דבר לי' עי"ז שיבא בודאי לידי סכנה רק שהייתי כופתו ונותנו לפני הארי ור"ל שהייתי עושה לי' דבר שאפשר שיבוא לידי סכנה שאפשר שהארי אוכלו ואפשר שלא יאכל אותו אם לא יהי' רעב אבל מי שאומר לי שארד מגדולתי הייתי שונא לי' כ"כ ער שאעשה לי' דבר שיבוא בודאי על ידי זה לידי סכנה שאני מטיל עליו קומקום של חמין שבזה הדין שמעידין עליו מחמת שעי"ז יבא בודאי לידי סכנה וכנ"ל: