אור ברסלב
לדובר מישרים לקוטים › סימן טז

לדובר מישרים· רבי יהודה משה קרמר

לקוטים · סימן טז

סימן טו

בכתובות (ד' קח ע"ב) במשנה הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל וכו' ופירושו שאמר לו בדרך בזיון כפירש"י ז"ל בפי' הא' או כפירש הב' שם ויש עוד פירושים שונים במפרשים וכל זה איננה שוה לי כי באמת אם כשהוצרך רבינו לאשמועינן הדין הנ"ל האיך יפסקו להלכה למעשה לא היה לו דרך אחר לאשמועינן הדין אם לא לגנות דיבורי אנשים שאומר בדרך ובלשון מגונה בעת שחולקין החתן וחותנו ולהעתיק דבריהם מה שאומרים זה לזה בעת המחלוקות וכעסם ולא השגיח ושכח מאמחז"ל בריש פסחים שלא ידבר בלשון מגונה. לכן נראה שהפירוש הנכון הוא כך כי ידוע שמעמד אנשים היכין הוא אם רב או מעט מכונה בלשון רגל כמאמר הפסוק ואת כל היקום אשר ברגליהם וכמחז"ל וידוע דפירוש תיבת פשט הוא שהוא תברר הענין האיך הוא עומד הענין כסוף מסכת הוריות פחני וגרס וכמו ופרשו השמלה שפירושו פירוש וביאור הענין וכאן הכי פירושו של המשנה. הפוסק מעות לחתנו ליתן ליה איזה סך וכשבא החתן לתבוע ממנו מה שחייב לו פשט ר"ל הציע לפני החתן את הרגל פירוש את מעמדו ואת כל היקום אשר ברגלו שהציע לפניו שאין ביכולתו לעשות כפי אשר נטל עליו לעשות מחמת שמטה ידו והיקום אשר ברגלו שהיה בעת קשירת הענין הולך לנטות וליפול בהמדריגה הראשונה אשר הי' בעת אשר התחייב את עצמו ולא דיבר ח"ו רבינו הקדוש במשל שדיבר האיש ולהוציא את דבריו בלשון מגונה כמו שדימו המפרשים רק שדיבר בלשון צח ורמז וד"ל:

תוכן העניינים

לדובר מישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה