אור ברסלב
לבושי מרדכי (שוע) חלק ד ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי › סימן רפ

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן רפ

סימן רעט

לכבוד חביבי חו"ב עצום וכו' מה"ו יום טוב ליפא דייטש נ"י.

עתה באתי במ"ש נפשך היפה בסוגי' דש"י בראיות מוצקות, ועיינתי בירושלמי שם יליף מקרא בא' לחדש במקום שיודעים בקביעת החדש ע"כ במקדש היו תוקעין משמע דלא כסברת הראשונים, ואמרתי ליישב דשוב הקשו בירושלמי דא"כ כל מקום שיודעים בקביעות החדש יתקעו ואמר רשב"י דזכרון תרועה ויום תרועה כתיב אצל הקרבנות ופי' מפרשי היר שלמי כמו הקרבנות דוחים שבת כן תק"ש, והנה בתוס' מס' חולין בסוגי' דרוב הקשו דניכוף רוב מקרבנות דשבת דאם טריפה חילל שבת ותי' דאין לילף דשמא הקרבנות דוחים שבת אפי' מספיקא כמו פק"נ, ולפי"ז אם נאמר תק"ש דומי' לקרבנות נמי נאמר שדוחה שבת אפי' מספיקא כמו פק"נ ולפי"ז י"ל דת"י ורשב"י חוזר מסברת בא' לחדש ושוב י"ל דבשאר בתי דינים רק בספיקא אינו דוחה אבל בודאי דוחה.

ולפי"ז מתיישב קושי' חמורה מ"ש הרידב"ז על הירושלמי וגם בגמ' דידן מ"מ מקשו מתק"ש במקדש ליקש' מתקנת ריב"ז האיך תיקון בכ"מ שיש ב"ד וכי מתנין לעקור דבר מה"ת בקו"ע עיי"ש, ולהנ"ל מה שתיקן ריב"ז היינו במקום ב"ד שיודעין בקביעי אחד בחודש והיטב מיושב שיטת הרמב"ם ד"פ דדוקא בב"ד שקדשו את החדש כברייתא דלקמן ומ"מ לפ' כפי' רש"י ר"ל דאתי כר"א דרק ביבנה תיקן בכ"מ שיש ב"ד משמע כל ב"ד, ולהנ"ל אתי שפיר כמובן.

ב) וע"ד גמ' חגיגה י"ד ע"ב בתולה שנתעברה מהי לכה"ג וק' הרי מעוברת חבירו אסור עכ"פ מדרבנן ומש"ס משמע שמותר לכתחילה וגם לשיטות הא"ז דס"ל דרק במזיד שידע שהיא מעוברת אסורה אבל לא בשוגג הרי מתוס' שכ' דבדקינן לי' משמע דאף בידע מותר לכה"ג ולהמתין עד כ"ד חדשים א"א שאחר לידה בודאי כבר כלה בתוליה ופסולה לכה"ג.

י"ל דנתעברה מכה"ג עצמו שהי' באמבטי מקדם ואז היא מעוברת עצמו דליכא משום מעוברת חבירו וכמו שכ' הב"ש סי' י"ז ס"ק כ"ג בהוא והיא מודים לכ"ע מהני, ועוד י"ל דמיירי שקדשה וקינא לה כשהוא ארוסה להשקותה כשהיא נשואה דאית' בתוס' יבמות ל"ו ע"ב דכהא"ג שאסורה לו מדאוריית' עד שתשקה לא מפקינן מני' ע"י גט כמשמע מסוטה כ"ב ועיין יבמות נ"ח דמשכחת לה שקינא לה כשהיא ארוסה ונסתרה ונכנסה לחופה והשאלה שפיר אי מותרת לכה"ג כהא"ג דלידה שאח"כ אינו אלא כמי"ט.

ג) ולענין פתילות ושמנים דאין מדליקין בהן בשבת לענין יו"ט מהו, הלא מבואר בתוספתא פ"ה משבת והובא בש"ס ר' שבת ד' כ"ד תני' כוותי' דר"ח פו"ש שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם ביו"ט חוץ משמן שריפה שמדליקין בהם בשבת ואי"מ בו ביו"ט שאין שורפין קדשים ביו"ט ובאמת תמוה שאין הלכה זו נאמרה לא בהרמב"ם ולא בשו"ע וגם בעין משפט לא ציין כלל איזה פוסק בזה ורק באו"ח סי' תקי"ד כתוב דהמדליק ביו"ט מברך להדליק נר יו"ט והוא מדברי הג"א פ"ד דמס' ביצה והמרדכי פ"ב מס' שבת מהירושלמי וכ"כ הב"י בשם הרוקח עיי"ש ובמג"א הובא סי' תע"ב בהדלקת נר קודם לארבע כוסות משום שלום בית א"כ מוכח דאיכא מצות הדלקה ביו"ט וכל השמנים ופתילות כשרות אעפ"י שאין מדליקין בהם בשבת.

ד) וראיתי דבריך צולל במים אדירים בדין מאבד עצמו לדעת אי אוננין עליו והבאת הירושלמי הביאו התוס' ריש פ' מי שמתו ד"ה ואין מברך דאמר ב' טעמים של אנינות א' מפני כבודו של מת, ב' שאין לו מי שישא משאו א"כ לפי טעם הא' גבי מע"ל דאין מחייבים בכבודו אין אוננין עליו אמנם לפי טעם הב' לפימ"ש הד"מ והש"ך סי' שמ"ה סק"א דהא דאין מתעסקין עמו לא לענין קבורה ותכריכין אמרו א"כ י"ל כיון דמחוייבין לקברו מחוייבין נמי לאונן עליו אך בס' שמחות ריש פ' י"ד כ' דטעם הוא משום כבודו של מת כטעם א' של הירושלמי וק' מסנהדרין מ"ו בהרוגי ב"ד לא הי' מתאבלין אבל אוננין ופי' רש"י ז"ל לא הי' מתאבלין כדי שיהי' בזיונו כפרה אלא אוננין בלבד דאין זה כבוד לההרוג והלא לטעם הנ"ל כל אנינות הוא רק משום כבודו של מת אלא ודאי משמע כטעם ב' של הירושלמי והארכתי בזה עיין בב"י סי' שמ"א דהך טעם מפני כבודו היינו נמי משום שמחייב להתעסק לכן נאמרו הני דינים עליו שלא יהי' נראה כמזלזל אבל לעולם הני ב' טעמים שייכי להדדי לכן לכ"ע קיי"ל דבשבת ויו"ט שא"א להתעסק אין עליו דיני אנינות וכן בנמסר לרבים ומכתפים ואין נ"מ רק דלטעם א' אינו רשאי להחמיר ע"ע ועיין באו"ח סי' ע"א ובט"ז דקיי"ל כטעם א'.

ומ"ש דתלי זב"ז אם מחויב לקברו יש לו דין אונן וגם הקשית ממתניתין דסנהדרין דמוכח ע"כ דלא כטעם א' ל"ש זל"ז כלל דב' דיני אנינות יש א' מה"ת שחייב לצער נפשו ומשו"ה אסור בקדשים ביום מה"ת ולילה מדרבנן כמסקנת הגמ' זבחים דף ק' וברמב"ם ה' ביאת המקדש, וב' מה שאסרו חכמים כמש"כ הרא"ש ס"פ הי' קורא וגם מה שפטור מכל המצות בירושלמי דורש מקרא כמ"ש תוס' ר"פ מ"ש או שיש כח ביד חכמים עיין בחכמת אדם וא"כ הוא שיש הני ב' טעמים בירושלמי מכל מה שהוא מן התורה ל"ש טעמים הנ"ל אלא גזה"כ וזהו מ"ש מתני' דסנהדרין ועיין תשובת רש"ל סי' ע' ומהר"ם שי"ק דדיני אבילות הם מפני הכבוד אבל אינו מחויב לצער נפשו כמ"ש בסוכה דף ה'.

ולדינא פשיטא לענ"ד דמב"ל לא גרע מהרוגי ב"ד כמש"כ בחת"ס סי' שכ"ו דאומרים עליו ברכת אבלים היינו משום אנינות לדעת הרמב"ם והרמב"ן הוא דפליג ולדידי' הא גם באבילות מחויב א"כ עוד רפי' דינא ועיין בתשו' מהר"יא סי' תס"א וס"ב וראיתי בפ"ת בשם תפארת למשה דתלי' דין אנינות אם הכהן מטמא להם וק' הא בסי' שע"ג דלהרוגי ב"ד אין כהן מטמא להם והאיך יפרנס הך מתני' דסנהדרין ואין הספר ת"י.

ה) וע"ד הקו' ששמעת ממני במ' נדרים ט"ו פליגי ר"י ור"נ בקונם עינו בשינה היום אם אישן למחר דר"י ס"ל אל ישן היום ש"י למחר דבהקנה לא מזדהר, והק' הריטב"א דקיי"ל בגיטין באומר הז"ג ע"מ שלא תשתה יין ל' יום דתנשא לאלתר דתנאי בשוא"ת יכולה לקיים ותי' דשאני שינה שאין בידו וממילא ניים דמתאנס בשינה ופלא דהא שם פריך הגמ' מנהנית לי עד הפסח אם תלכי לבי"א עד החג ומקונם ככר היום אם אלך למחר למקום פלוני ומה קו' הא שאני שינה דאין בידו מפני אונס כסב' הריטב"א משא"כ הליכה ועיין יו"ד סי' ר"כ ט"ז בשם המהר"ם תו"ר א' ות"י ר"פ המדיר כי גם דבריהם צ"ע

ואשר אחזה כת' דברי הריטב"א הוא בסגנון זה אשר מקדם נראה שקול וטרי' תחילת הסוגי' דמקשה על ר"י ממתני' דקתני שאני ישן שאני מדבר שאני מהלך דמוכח דלא כר"י משום דס"ל דמתני' איירי בתנאי דאי בפשיט' הא פשיטא כמ"ש הר"ן שם וע"ז מתרץ מתני' דאי ניים קאמר ואשמעינן כר"י דאסור לנים משום דבתנאי לא מזדהר כמ"ש הר"ן ורבינא מתרץ דלעולם מתני' בפשיט', וב"י מדרבנן זהו הרבית' לכ"ע וא"כ לתי' א' הא מתני' קתני נמי שאני מדבר שאני מהלך ועל כולן קתני חד בל יחל וא"כ כמו שאני ישן מיירי בתנאי וכר"י הה"ד שאני מדבר שאני מהלך דאל"כ נמי קשי' פשיט' כמ"ש הר"ן וא"כ מוכח דבהליכה נמי חיישינן לר"י דהא קתני נמי במתני' ובתנאי איירי א"כ לתי' זה שוב פריך שפיר מהליכה אהליכה א"כ לדידן דקיי"ל כרבינא דמתני' פי' מדרבנן ומתני' בפשטות איירי ולא בתנאי א"כ שפיר י"ל דר"י דוקא בשינה חייש כסברת הריטב"א.

תוכן העניינים

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה