אור ברסלב
לבושי מרדכי (שוע) חלק ד ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי › סימן רנד

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן רנד

סימן רנג

שוכ"ט על ראש חביבי תלמיד ותיק מלא עתיק חריף ובקי טובא יראת ה' מו"ה חנני' יו"ט ליפא דייטש נ"י (כעת נתקבל לדומ"ץ דק"ק דאבשינא יע"א).

ע"ד שבש"ע יו"ד סי' ק"כ פסקינן בטבילת כלי א' מברכין על טבילת כלי ובשנים או יותר כלים מברך על טבילת כלים לשון רבים ועיי' בפר"ח דבדיעבד יצא בין בלשון יחיד בין בל"ר, וקשה דבסי' רפ"ט כתב המח' המברך בקביעת מזוזה מברך לקבוע מזוזה וברמ"א שם דאם קובע כמה מזוזות בב' או ג' בתים ג"כ מברך ברכה הנ"ל משמע דבכל אופן מברך בלשון יחיד ומ"ש מצית טבילת כלים ממצות קביעת מזוזה ועיי' באו"ח סי' כ"ה במג"א סק"ט ובתשובת הגאון אחיו הט"ז בתפילין ש"ר אם מברך בל"ר על מצות וע' ביד אפרים או"ח סי' שס"ו ובהגהות רע"א בעושה עירובי חצרות ועירובי תבשילין בשם תשו' מהר"ם די בוטין דמברך ברכה אחת על שניהם וכתב י"א דמברך בלשון רבים עירובין ועיין במטה אפרים סס"י תקפ"א והדברים עתיקים.

ולענ"ד י"ל דשאני מזוזה דאין השם עצמיי דהקלף או הדוכסוסטוס עם הכתב אינו נקרא מזוזה דשם עצמיי שלו הוא ספר או מגילה וכמו גט כריתות דנקרא ספר וכן מגילת סוטה אלא משום דדופני הפתח נקראים מזוזה כמ"ש בפ' בא על שתי המזוזות ומשום דקובעים על המזוזה וע"ד מעשה זה נקרא מזוזה ואינו רק שם מושאל וכמו תיבות עבודה רבה בפ' תולדות דפי' האב"ע והרמב"ן דהי' לו שפחות ועבדים גמלים וחמורים דעל שם מלאכתן ועבודתן נקרא עבודה רבה ואינו ג"כ רק שם המושאל וכמו שאמרו בעלי דקדוק דשם העצם כגון ראובן ושמעון לעולם לא יבא בל"ר דג"כ הני שמות על שם המאורע או כבוד קראוהו בשם זה, וכן מזוזה נקרא על שם מעשה הקביעות על מזוזת הפתח ולא מצינו בלשון רבים רק בשם הכלל, כלומר דהחפץ שהוא בתואר זה נקרא כך כגון תיבה ומגדול וכיו"ב ושם הקבוץ כמו יער הוא לשון יחיד גם בריבוי וכן שם הגשם כמו דבש וחלב, וא"כ החילוק מבואר דכלים הם משמות הכללי ובעצמי שמותן ולא במושאל אבל מזוזה שנקרא ומושאל ממזוזות הפתח הם כראובן וכשמעון שאין בו שייכות לשון רבים, ונ"ל דמה"ט תיבת אדם אין בו לשון רבים דמושאל ממלת אדמה שנברא ונוצר ממנה, ועוד י"ל דבא הברכה לרמז דאין קובעין שתי מזוזות על ב' מזוזות הפתח כמ"ש בסי' רפ"ז ובכמה ברכות מרמז הלכה כמו שיש דעות לברך על כלי מתכת דכלי חרס אין לברך דא"צ טבילה כידוע כנלענ"ד.

ב) ומ"ש אודות המהרי"ט ח"א סי' ס"ט שדעתו כי גם באיסור דרבנן אמרינן אי עביד לא מהני ועיין ש"ך חו"מ סי' ר"ח מביאו ועיי' בת' מרן חת"ס יו"ד סי' ו' ומקשין לדידי' הא אמרינן בתמורה דף ה' בסוגי' הנ"ל מה בין רבא לאביי ותי' רבית קציצה יוצאה בדיינין אבק רבית א"י בדיינין כמ"ש ר"א במ' ב"מ דף ס"א, ואם כן למהרי"ט הנ"ל דבדרבנן ג"כ אעל"מ אמאי אבק רבית אינה יוצאה בדיינין, חריפא שמעתתך ועיי' בנתיבות סי' ר"ח הנ"ל שהביא דברי הריטב"א דאפי' ברבית קצוצה קנה המלוה סך הרבית ואם קידש בו אשה מקודשת רק דצריך להחזיר לו הדמים וסיים דרבית דרבנן ג"כ לא עדיף מיני', ולא זכיתי להבין מה צריך לזה דהא עדיפא קאמרינן בב"מ ד' ס"א ובתמורה ד' ה' הנ"ל דאינה יוצאה בדיינין א"כ בלא דברי הריטב"א הנ"ל קנה ושלו ממש ואפי' הדמים א"צ להחזיר.

וע"ד שיטת מהרי"ט נלענ"ד לפימ"ש מדברי התוס' פא"נ דרבית מתנה עמ"ל אסור עכ"פ מדרבנן ועיין ביו"ד סי' קע"ד ברמ"א שפסק כן להלכה ובט"ז שם כתב להדי' דרבית מעמ"ל אסור מדרבנן, והנה ידוע שיטת הרשב"ם ומהרי"ט דלא אמרינן אי עביד ל"מ רק אם עי"כ דל"מ מעשיו יתוקן האיסור אבל אפי' אי ל"מ מ"מ עביד איסורא אמרינן מהני וראי' ממתני' מ' חולין דף י"ד דהשוחט בשבת וביוהכ"פ שחיטתו כשרה ואמאי נימא דעבר על מימרא דרחמנא לא מהני ותהי' שחיטת נבלה אע"כ דאפי' אם ל"מ מ"מ חייב משום נטילת נשמה וסו"ס לא יתוקן האיסור אזיל לי' האי כללא דל"מ, וא"כ בנידון זה מה יועיל לומר שיוצא בדיינין כיון דאפי' מחזיר מעצמו וגם הותנו עמ"ל מ"מ עביד איסורא כש"כ אם יחזיר בעכ"ח מדינא ודיינים עביד עכ"פ איסור מה שנטל הרבית וכמ"ש דעכ"פ המלוה הי' נהנה מהרבית שנטל מעיקרא ולא יתוקן כלל עי"כ הוה דומי' למ"ש במתני' השוחט בשבת וכו' ודברי המהרי"ט על נכון כנלענ"ד.

ואציע לך קושי' אחת עיין בשבועות דף כ' נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה דאמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה וכ' בתוס' איפכא ליכא למימר דלחומרא מקשינן, וק"ל האיך שייך למימר איפכא הא בקרא מפורש אתה ובנך ובתך וגו', אוה"נ דוש"ת.

הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.

תוכן העניינים

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה