לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן רכג
ב"ה אוליי ג' פ' דברים תרע"ד לפ"ק מאד יצ"ו.
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב המאוה"ג מעוז ומגדל וכו' כש"ת מו"ה אברהם צבי גינצלער נ"י דומ"ץ בק"ק הומנא.
ע"ד עובדא באשה אחת שהיתה לה פרה מבכרת ובא שב"ק ובראותה כי קרבה ללדת וא"א להמתין אמרה לגוי שנתנה לה הולד במתנה גמורה בין יהי' זכר או נקיבה והוליכה לביתה ושה ילדה זכר וא"כ השאלה יען כי לא מכרה כדינו המבואר בש"ע סי' ש"כ להקנות הפרה לולדה דקנין ולד לבדה הוה דבר שלבל"ע, ומעכ"ת הביא דברי הרמ"א בשם כתבי מהרי"א דאפי' אם הקנה לה הולד אמרינן נעשה כאלו אמר שיקנה הפרה לולדה כמ"ש במ' ב"מ ר"פ המקפיד, ועד"ז תמה מעכ"ת בדברי הש"ך ס"ק ה' מה שהקשה אדברי הרמ"א שיקנה לו הפרה לחלק מן הולד דבתוס' במ' בכורות משמע דלא יעשה כן דלא לימא דמהני אפי' בלא קנין הפרה, ומשום דשלבל"ע גזרינן, ומה קושי' הרמ"א לשיטתו דס"ל כמהרי"א הנ"ל וא"כ ליכא למגזר כמו ביו"ד סי' א' דכל שבדיעבד מותר לא גזרינן ויפה העיר, אלא שלענ"ד דעובדא דמהרי"א איירי בפסק דעלמא שאירע כן וכיון דנתרצה לדברי הגוי מסתמא הכי הקנה לו כמו שם בפ' המפקיד אבל שנעשה תקנה לכתחילה להיות נוהג כן שפיר יש לטעות דיטעו לומר דכך הוא התיקון העיקר לפטור הולד ע"י קנינו דבזה בקיאין ואינו בקיאין לפטור ע"י קנין הפרה ועיי' באחרונים דכל היכא דתקינו רבנן איזה תקנה צריך לחשוב גם על המיעוט שלא יכשלו שכ"כ ברא"ה וכן נראה מתוס' ריש מ' כתובות בתקנות נישואין ליום ד' ועיי' בישיע"ק בכמה מקומות א"כ אין ראי' דשם ליכא תיקון רק כך הלכה ועיי' בנתיבות סי' ר"ט ס"ק ב' דמוקי לי' הך דבכורות באינו רוצה להקנות הולד בכלל חלק הפרה, ולהלכה הביא כת"ה דברי הדגו"מ ונוב"י מהד"ת סי' קצ"א וקצ"ב דגם המהרי"א לא סמך על סברא זו רק בצירוף קולות אחרות והיינו שהי' הפרה חולבת וע"כ סמך על סברא זו וה"נ בנידן דידי' שהי' קנין כסף ואיכא נמי סברת שיטת הרמב"ם דבהוכר עוברה יש קנין לעובר ומעכ"ת הביא דברי קצוה"ח ונתיבות שהוכיחו מכמה מקומות כדעת הרמב"ם והנה כן הוכיח המחנה אפרים בה' מכירה וכן ראיתי בתשו' מרן חת"ס סי' שי"ב דהוכיח דעכ"ח דעת הג"א בשם א"ז שהביא ג"כ מעכ"ת דס"ל כשיטת הרמב"ם מדחדש שיש לקנות הולד בכסף דלא שייך בי' משיכה דלכ"ע כסף קונה וא"כ מוכח דיש קנין לולד ולא הוה דשלבל"ע וכן הר"מ מר"ב שפליג על דברי א"ז היינו מטעמא דל"ל סברא זו דר"שי פליג על שורש סברא זו דנימא היכא דליכא קנין גמור דמהני קנין גרוע אבל בל"ז הוה ס"ל כדעת הא"ז, והנה במחנה אפרים הוכיח ג"כ כנ"ל מדברי א"ז אבל מ"ש דהרמר"ב ס"ל ג"כ כדעת הרמב"ם לא זכיתי להבין דבתה"ד סי' ע"ב הסביר דברי הרמר"ב דס"ל כמ"ד עובר ירך אמו ומהני משיכה לפרה לקנות הולד או דס"ל כדעת הרא"ש דאין קנין לולד משום דהוה דבשלבל"ע וצריך לקנות הפרה לקנין הולד והוה שפיר דבר מה למשוך ולא מהני קנין כסף (כלומר אפי' לקנות הפרה לקנין הולד) וא"ז ס"ל כדעת הרשב"ם בב"ב דכשתלד קנה בדשלבל"ע וא"כ התה"ד מתרץ הדברים מכל צד וצדדים ותמוה לי שמפרש דברי א"ז במה דא"א לומר דס"ל כמהרי"א דאז הו"ל למשוך הפרה ויש לו מה לימשך ולדברי התה"ד ה"ה סברת מהרמר"ב ודברי א"ז הסיב להיות נוטה כשיטת הרשב"ם ובמחנה אפרים כתב לעיין בתה"ד, ומעתה לדברי התה"ד לא נשאר לסמוך רק אשיטת הרמב"ם לחוד, ובנידון דידן גרוע מגרע דלא הוה קנין כסף ורק משיכה ולדברי הא"ז הא לא מהני משיכת הפרה לולדה, וראיתי להמחנה אפרים שתולה דברי הא"ז לענין משיכת הפרה דאהני לעובר אי עובר ירך אמו או לאו ירך אמו דלמ"ד לאו ירך אמו לא מהני וכדברי הג"א בשם א"ז אבל למ"ד עובר ירך אמו מהני משיכת הפרה לולדה וכמו לא' מאברי' וכמ"ש הרמב"ם דמהני משיכה לא' מאברי' וכן מוכח ממס' חולין ד' פ"ג דמהני משיכת שור שוה אלף זוז לבשר בדינר וכן הביא לחלק בין עובר דשפחה לעובר דבהמה דעובר דשפחה אינה ראוי' לשום דבר כעת עתה משא"כ עובר דבהמה ראוי' לאכילה אם תשחט הבהמה, ולפי"ז סובר דאפי' הראב"ד דס"ל דעובר שפחה הוה דבשלבל"ע עובר דבהמה הוה דכבר שלבל"ע והביא בשם ת' מהר"י ווייל כדבריו א"כ שוב יש לנו לסמוך לבד מדעת הרמב"ם דעת מהר"י ווייל והראב"ד, ואפשר ג"כ להרבות בדעות סמוכים כלומר אפי' למ"ד דהוה דשלבל"ע היינו בקנין כסף אבל במשיכה כיון דעשה פעולת הקנין בגוף הדבר דמשיכת הפרה הוה כמשיכת הולד דעובר רך אמו לכ"ע קנה וא"כ נידון דידן עדיפא, ועיין בספרי לבו"מ (ח"א סי' ר"ט) שהבאתי דברי הגאון מהיא"צ זצ"ל שהי' אבדק"ק מארגארעטען ובמ"ש ס"ס דילמא כדעת הרמב"ם ודילמא כדעת המרדכי לכשיבא לעולם קנה ומסתמא הכי דעתי' למען לפטור מקדושת הבכורה בזה"ז שהוא מצוה דומי' מש"כ הרא"ש בטבעת שאולה לקדש בה אשה כידוע, ויותר מזה איתא בפרישה סי' ש"כ והביא בהגהות רע"א בהני שמוכרים לפטור מבכורה ע"י כסף לבד דנימא מסתמא דעת' למכירה אגב קרקע ע"י כסף הנ"ל עיי"ש, וגם כי בעובר ירך אמו פלוגתת הראשונים לדעת הרמב"ם לאו ירך אמו הוא והרא"ש ס"ל כמ"ד עיבר ירך אמו הוא וכבר פי' המח"א דלדידי' מהני משיכת הפרה לעוברה וגם הוה ספיקא דילמא קנין חצר עדיף כמ"ש מעכ"ת ג"כ אלא שהשיב דחצר מטעם יד ולא עדיף ממשיכה וזה אינו דיד עדיף ממשיכה דאדרבה דבסי' קצ"ח נאמר דמהאי טעמא הגבהה עדיף ממשיכה וקונה אפי' ברה"ר דהגבהה הוה כמו יד א"כ חצר א"כ כהגבהה, אלא שהוא תוך הפרה והוי ככליו של מוכר ברשות לוקח וזה בעצמו ספיקא כמ"ש בשו"ת תשורת ש"י, וגם י"ל כמ"ש בחת"ס סי' שי"ב ועוד בכמה תשובות דרשות ביתו ממש עדיף מכל קנינים דזה קנין מדרך העולם שהי' עוד קודם מתן תורה ונוהג בכל ואינו מטעם גזירת הכתוב או ילפינן מטעם שליחות או מטעם יד דרשות ביתו זה עצם הקנין א"כ אפשר לכ"ע מהני אפי' במעי הפרה ואם כמ"כ כנים דברים דלפי מנהג דינא דמלכותא ומנהג העולם הוה קנין בזה וכמו אסטימתא בסי' ר"א דלרוב אחרונים מהני אפי' בדבר שלבל"ע עיין חת"ס ח"מ סי' ס"ו ות' שו"מ ח"ב סי' ט"ל א"כ נצרף דעת מ"ב במג"א סי' תמ"ח אשר מרן חת"ס בכמה תשובות החזיק במעוזי, ומעתה אם מעכ"ת יסכים ועוד מורה הוראה מובהק יעשה כמ"ש הנוב"י סי' קצ"ב ומרן הח"ס החזיק אחריו בסי' שי"ב הנ"ל להטיל בו מום ע"י גוי וטוב לעשות ע"י גוי קטן שיאמר לגוי קטן אחר וכמ"ש בחו"י דהוה שבות דשבות בכל הני ספיקות ואם הגאב"ד נ"י בביתו יבקש הסכמתי כמ"כ ואז אני כשיבא למכשורא, ואסיים בכל חתמי ברכו'. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו.