אור ברסלב
לבושי מרדכי (שוע) חלק ד ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי › סימן רז

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן רז

סימן רו

בעה"י חידושי דינים מלוקטים על ש"ע יו"ד סי' מ' וסי' מ"א.

א) במחבר הלב יש לו ג' חללים ניקב לאחד מהם טריפה, בתב"ש וכו"פ דיש ללב ג"כ חללים קטנים חוץ מאלו ואם ניקב לא' מהחללים הנ"ל ג"כ טריפה והפרמ"ג חולק בזה, ובגה"ק העלה לדינא להחמיר כדעת התב"ש דגם להחללים הקטנים טריפה.

ב) בכו"פ ותב"ש פלפלו אם הוא ודאי טריפה בא' מהחללים כלומר בין חלל קטן או גדול והעלו דודאי טריפה, ובשו"ת הרי"ם דלשאר חללים קטנים הוה רק ספק טריפה כיון דאיכא פוסקים שמכשירין בזה.

ג) בשו"ת טוטו"ד הביא עובדא שנראה בלב מבחוץ שהוא הלב ממש אך כאשר לקחו למראית עיניו והי' עליו קרום וכשנטלו מהקרום הי' נחלק לשנים כעין נקרע וכששמו שוב בקרום והי' מכסה אותו הי' שוב נראה כשלם והשיב בפשיטות להטריף דהוה נקרע הלב ולא שייך בזה סתימה ע"י קרום הנ"ל ודאי אם הי' הקרום מעור הלב עצמו הי' סותם אבל מי יימר כן דילמא איזה כרום מאחר או בשר בלוי הוה אם כי יש לתלות דנתקרע בפנים ע"י משמוש ידים אין לתלות באומדנות אלו ואין להכשיר.

ד) בדעת תורה חקר בטרפש הרב אם ניקב מה דינו ובדרכי תשובה דפשיטא דאין שום טריפות בניקב טרפש הלב דלא הוזכר כלל בפוסקים והראי' מדברי ט"ז דאם ניקב הלב אפי' בלא טרפש טריפה דהטרפש אינו מועיל ואם טרפש הלב בכלל טריפה פשיטא דניקב הלב בלא טרפש איירי דאי עם הטרפש הא תיפוק לי' משום טרפש לבד, אך מ"ש בדעת תורה שצריך לידע בזה שהי' פרכוס כדינא או כשידוע שהיתה מהלכת קודם שחיטה בזה דבריו נכונים.

ה) הש"ך וט"ז מחמירים כדעת הרמ"א דגם שומן הלב אינו סותם, ובכו"פ כתב לדינא דבעוף דשומנה רך סותם ורק חוכך להחמיר, ופרמ"ג כתב דאין חילוק בין בהמה לעוף, אך בחכמת אדם פסק דבהפ"מ יש להקל דשומן הלב סותם ומשמע דאין חילוק בין בהמה לעוף.

ו) נמצא ב' לבבות טריפה כמ"ש בבאה"ט בשם דמש"א ובמק"מ בעובדא שנמצא בעוף יתיר לב והי' מלא סירכות וחקר אם הי' מחובר ללב והשיב השואל שנמצא בחלל העוף והכשיר דאין להחזיק ריעותא, ובבית אברהם בנמצא ב' לבבות אם בסופן או תחילתן המה כאחד יש להכשיר וכן אם נמצאו נפרדות אלא שא' נאטם ואין לו חלל כלל רק כגוש א' ורק בצד החיצון נראה כדמות הלב יש להכשיר ומ"מ סיים בכ"ז בצ"ע (ומ"מ נראה דאין חולק על מק"מ לעיל דהוא איירי דיש לתלות שמצאו בחלל בלא חיבור כלל בזה הכשיר המק"מ).

ז) בדע"ת בלב שנחלק לב' חלקים וניכר שהי' בקיעה מזמן רב דאינ' מתאחרי' להדדי פשיט דישם להטריף אם לא שיש לתלות שנעשה לאחר שחיטה אם לא שנראה שהחלקי' שלמים בעור סביב ושכן הוא מברייתן והעור המקיפן יש לו מראה לב והוא שלם ואין לחוש משום ב' לבבות כיון שעור א' מקפן וכל מחצה אינה שלם זולת השלמה חצי' שנית.

ח) אם לא הגיע לחלל דכשר פסק הש"ך אפי' ניקב מעבר לעבר בפלוש, ובכו"פ אפי' ניקב באמצע כיון שהוא שלא כנגד החלל, ובשו"ת עמק הלכה פסק שאין לסמוך להקל בזה כי אם בהפ"מ.

ט) בספר יפה תואר פ' לך דאם לא הגיע לחלל דכשר היינו בנקב דוקא אבל נחתך ממנו טריפה דא"א לחיות, אבל בערוך השלחן השיג עליו דאדרבה חזינן בטחול דניקב טריפה ונחתך כשר ואין להוסיף על הטריפות.

י) בדע"ק עובדא שהי' על הלב איזה לובן (ושכיח בזה"ז) והי' ספק אם הי' שומן או מכה וגם ספק אם הגיע לחלל ורצה מהחילה להקל מצד ס"ס שמא אינה מכה ושמא אינה מגיע לחלל אע"ג דאינו מתהפך מ"מ הוה כספק על, אך שוב נוטה להחמיר דהוה ספק בחסרון ידיעה, ובדעת תורה שכ"פ בא לידו לב בשינוי מראה ונראה כמו נרקב וקלפוהו סביב ונשאר הלב שלם והכשיר

יא) בס' מחזיק ברכה בשם בפי כהונה דלב העוף שנמצא על חודו רושם דם או צרורות דם אין לחוש, ובס' זכור לאברהם הספרדי שאם נמצא בלב בחלל מבפנים בועא ומבחוץ לא הי' שום ריעותא דטריפה דהכל תלוי בחלל, ובדרכי תשובה חולק עליו דנקיבת הלב עד החלל משמע דנקב בא מחוץ ועוד כמה ראייות להכשיר.

יב) במחבר ניקב ולא הגיע לחלל אם מחמת חולי כשרה כו' ובש"ך צוה לעיין בסי' מ"ט ופי' הפרמ"ג דשם נאמר בקורקבן אם ספק ע"י חולי או קיץ כשר מטעם ס"ס וכן ה"נ אלא שהניח בצ"ע דילמא דוקא שם בעוף דאיכא זפק אך במשבצות כתב בפשיטות דגם כאן בספק יש להכשיר, ובבית אברהם הניח דברי פרמ"ג בצ"ע.

יג) בט"ז דאם במחט טריפה גם אם לא הגיע לחלל כש"כ אם נמצא בפנים וכו' בשנות חיים מ"מ חילוק יש דבפנים הוה ודאי טריפה אבל בחוץ אינו רק משום מחט או קוץ שנמצא בחלל הגוף דהוה רק ספק.

יד) בתב"ש כתב סירכא שנמצא יוצא מהלב כשר כיון שצריך שיגיע לחלל ודילמא לא הגיע עד מקום המטריף ומ"מ צריך בדיקה על זה אם לא הגיע לחלל ואפי' בדיעבד מעכב הבדיקה, ובל"ש דאפי' בהפ"מ אין להכשיר.

טו) במחבר נמצא מחט בלב או בטרפשא דליבא טריפה עיי' ברמ"א ומסקנת הש"ך בשם הב"ח דחיישינן לכל הפירושים דהיינו אם נמצא בגיואי דליבא טריפה בין שהקופא לבד הראש בין לבד חלל הבהמה ובנמצא בסמפונא רבה והקופא לבד ראש הבהמה נמי טריפה ואינה כשרה אלא בנמצא בסמפונא רבה והקופא לבד חלל הבהמה ודוקא דליכא הוכחה שלא היתה בגוואי וחזרה לאחורי' אבל אי איכא הוכחה שהיתה בגואי וחזרה לאחורי' חיישינן דילמא נקבה הלב או קנה הלב.

טז) בנמצא עצם בלב ביאר החת"ס בתשובה דברי התב"ש בתוספת ביאור בנמצא בחלל הלב ולא תחוב בבשרו אפי' אם יש לו עוקצי' כשר ובתנאי שיהי' אדום או שחור ולא לבן כי אין דרך הדם להתלבן ועוד יש מין עצם שנמצא גדל ומסובך בעובי בשר הלב שהעיד עלי' הלחה"פ שכשר ואפי' לבן ויש לו ע קצי' זה תוכן דברי תב"ש ובעובדא דידי' שנמצא בעובי הלב מסובך הרי דינו להתיר ואפי' אם יש לספק מ"מ הא כתב בצ"צ במחט שנמצא בכבד לאחר בישול להתיר שתלינן שנפל אח"כ ואיכא ס"ס אם כי הפר"ח מפקפק בדבר מ"מ התיר הכלים לאחר מעל"ע ופשיטא היכא דאיכא עוד ספק שנתגדל בבהמה גם הפר"ח מודה להתיר ואפי' אם נראה דמעלמא אתי מ"מ העוקצי' קטנים ואין די בנקיבתן להכניס העצם ואינו דומה למחט שמתרחב מעט מעט בנקיבתו, ואם כי בנמצא לאח"ש קודם בישול היאך דלא הי' לתלות דאח"כ נפל לא הי' סומך אך דכיון שנמצא גם לאחר בישול ובכה"ג מודה הפר"ח ויש די לסמוך ויאכלו ענוים וישבעו, ועיין במק"ע דמונח בחללו אם כי לבן אין לאסור אלא אם יש לו עכ"פ עוקץ או חידה, ועוד בתב"ש דיש להכיר אם הוא עצם או צרורות דם לשרותו במים פושרי' מעל"ע או יותר אם נימוח ממנו קצת הוא צרורות דם ויש להכשיר ואם לאו יש להטריף, ובשו"ת ספר יהושע הרבה להשיב ע"ד תב"ש דמ"ש לבן נראה דלאו מצרורות דם אדרבה כל שהוא לבן נראה שהוא מתולדתו כדרך שאר העצמות שנתהפכו מדם לעצם וכשלג ילבינו ובאדום י"ל שנצבע מדם ואין בכחו ותולדתו להפכו ללבן, ומ"ש שצריך שלא יהי' בעוקצי' וגם ביש לו עוקצי' אין ראי' לאסור כי כן טבעו וכי בדפוס יעשנה בלא עוקצין וכן טבעו שנעשה כנדל, ובכרם שלמה נתן סימן לשרותו בחומץ חזק כ"ד שעות ואם נימוח ראי' שהוא צרורות דם ויש להכשיר.

יז) בתשו' אור נעלם בלב שהי' חתוך מלמעלה למטה ונמצא מחט מונח על בשרו והי' תחוב קצת ולא ראו תיכף בשעת פתיחה ויש לתלות שנפל לאח"כ דנשים עסקניות הן במחטי' כיון שהמחט היתה נקי' ומאירה וגם אין רושם בבשר שהמחט אוכלת וביד אפרים חולק עליו כיון שאין דרך הנופל לתחוב בבשר וי"ל דסמוך לשחיטה בלעתו וע"כ הניח בצ"ע.

חי) בתב"ש הוסיף במה שפסק הרמ"א במחט שנמצא בלב דתרתי לטיבותא בעינן בסמפון גדול וקופא לצד חלל הבהמה והוסיף דוקא בסמפון גדול קודם שנכנס ללב אבל לאחר שנכנס ללב והלב מקיף הסמפון והמחט שוב לא יצא משם וסופה לנקוב, ובתורת יקותיאל פליג על זה דכמו דקיימ"ל בריאה בנמצא בסמפון גדול כשר בכל גוונא הה"ד הכא אפי' בחדא לטיבותא כדעת הפר"ח בפרט מה שהוסיף התב"ש בזה ודאי יש להקל.

ומ"ש הרמ"א אם ראש המחט כגרעין של תמרה כתב בס' שאול בן הלוי לידע השיעור מגרעין של תמרה יש ללמוד ממ"ש בסי' מ"ח שיעור סלע כדי ליכנס ג' גרעיני תמרה אם ברוחב כל ג' גרעינין הרי גרעין א' פחות מתשיעית טפח, ואם ב' ברחבה וא' על גביהם יהי' פחות מששית הטפח ואין הכרע עיי"ש.

יט) בת' ח"צ בעובדא שנמצא בעוף שאין לה לב והי' שם חתול דודאי תלינן דאי אפשר לחיות בלא לב ושקר מעידי' ע"ז ובכו"פ חולק עליו שיש איזה דלדול במקום הלב שמשמש במקומה ואין להתיר אלא במקום שיש לתלות בחתול וכדומה, ובת' טוטו"ד דאם עדים מעידין דמיד שפתחו התרנגולת מצאוהו בלא לב דאם נאמנים לו כבי תרי ודאי טריפה ואם המורה הורה להתיר כמ"ש בח"צ מהדרינן עובדא ואם לא מהמני לי' ג"כ יש להטריף מ"מ אם הורה להתיר כח"צ לא מהדרינן עובדא ולכתחילה יש להטריף בדליכא מידי למתלי.

כ) בדע"ק בעובדא שלא נמצא הלב ואותה שפתחה הלב אמרה אפשר שנשמט מידה לארץ והי' שם תרנגולת שאכלה הכבד מהעוף תנינן שגם הלב אכלה אע"ג דלא הי' חתול שם, ועוד בעובדא שם בתרנגולת שזרקו הבני מעיים והי' שם חתול שאכלה ממנו וכשהגביהו לא מצאו הלב והורה דבפשיטות יש להתיר כי בח"צ וכו"פ לא דנו רק בריבה שאמרה שלא הי' להעוף לב ולא זרקה רק הטחול לחתול משא"כ הכא שלא השגיחו על הלב פשיטא דתלינן כמו דתלינן בזאב שנטל ב"מ.

כא) בכו"פ ופרמ"ג נסתפקו אם ניטל הלב נבלה או טריפה ולהלכה במ"ז דאפשר ליתן עליו חומרות שניהם וסיים בצ"ע.

כב) בס' יד דוד בעובדא שהי' לפני רבו שהי' הלב שלא במקומו והי' דבוק ואדוק ולא הי' לו כיס אבל הי' לו כל חללי הלב כדמותו וצלמו והטרפהו.

כג) במחבר יש מי שאומר שאם שומן הלב דבוק בלב כו' ואם נמצא שם או בעובי הלב קורט דם אסור כו' הט"ז ופ"ח והפרמ"ג כתבו דהך דבוק כלב היינו טרפשא דליבא דבלא"ה אין הבנה לדברים כלומר דשומן הלב הא הוא דבוק תמיד ומהיכא תיתי להחזיק ריעותא.

כד) בש"ך כתב דהך קורט דם היינו שעובי הלב דאי בחללו הא בלא"ה מלא דם והפ"ח חולק דבעינן שיגיע עד החלל ובפרמ"ג דיש להחמיר כדברי הש"ך, קורט דם פי' ביד אפרים דהיינו דם ממש או צרורת דם אבל האדים בשר הלב לבד אינו מזיק כלל.

כה) ברמ"א נצרר הדם בעובי הבשר כו' בדע"ת עמד ע"ד רמ"א בזה אי קאי ע"ד המחבר דהיינו אם דבוק שומן הלב או שהוא דין בפני עצמו כלומר אם נצרר הדם מעבר לעבר טריפה אפי' בלא דבוק שומן הלב ומסיק דדוקא בדבוק הלב הוא דחיישינן.

כו) כתב בס' דע"ת אם דבוק טרפשא דליבא ללב ויש קורט דם אף שנצרר הדם ברוב עובי הלב כיון שנשאר מעט בשר הלב שלם בצד החלל כשר אף בלי הפ"מ ואם תחתי' הסירכא בשלם ואח"כ יש בו ק"ד אף שגם סמוך לחלל נשאר בשר שלם אין להתיר כי אם בהפ"מ ואם יש בטרפש ג"כ מכה או ק"ד יש להקל גם בכה"ג בלא הפ"מ, ואם נצרר הדם מעל"ע או אפי' בצד החלל אם הסירכא רחבה ורובו חוץ לקורט הדם שכנגדו בצד החלל אם הק"ד כנגד אמצעי' מקום הסירכא יש לאסור ואם הוא רק נגד צד א' של סירכא בצדו יש להקל ואם הסירכא דבוק בחוזק יותר שלא כנגד הק"ד יש להקל גם אם הק"ד נגד האמצעי' של הסירכא.

כז) עוד כתב בדע"ת אם קנה הלב שהוא השומן היורד לחלל אדוק בבשר הלב שסביב חללו ואין חלב טהור סותם עליו ויש קורט דם תחתי' יש להחמיר בכל גוונא.

כח) כ' בשלחן גבוה בלב בהמה גסה שהי' בועא בבשר הלב וניכר מעל"ע מצד חלל לחוץ אלא שמצד חוץ הי' קרום בשר על הבועא והכשרנוהו, ועוד מעשה כזה שהי' בועא גדולה וניכרת מעל"ע והי' טמונה בבשר הלב ורק שעור עב א' הי' כבן שהי' נראה שהוא קרום הבועא ורצינו להטריף דהוה כנקב ואח"כ קרענו הבועא וקלפנו קרום הבועא ונשאר תחתי' עור קרום דק של בשר הלב והכשרנוהו דכיון שנשאר עור דק של בשר הלב לא הגיע לחלל קרינן בי'.

כט) בבאה"ט בשם מהריק"ש בנמצא הלב בכיס מלא מים דכשר וכתב בשפ"ד דאין להתיר אלא אחר בדיקה בכל האברים כמ"ש הב"ח בנמצא מים בבטן וה"נ חיישינן שמא המים דרך הוושט באו ע"כ אין להתיר אלא בהפ"מ ואחר הבדיקה, ואם לא הי' רק כיס לחוד בלא מים כשר אם הלב שלם מכל צד כמו מעשה דבשר בלוי, והגאון מהרש"ק מבראד השיג עליו דשם חיישינן שמא המים קלקלו אותן האברים כדרך שהמים מקלקלין אבל לא דחיישינן שמא דרך וושט באו ועיי' בס' ד"י שהסכים להתיר אפי' שלא במקום הפ"מ, ובדעת תורה שאם בזה הלב משונה במראה או שאר ריעותא שאינה מטרפת גם בזה שיש לו כיס מלא מים מותר בפרט במקום הפ"מ, ובדעת קדושים בעובדא שהי' בעוף כיס מים ופתח הכיס והי' בצד א' מהלב מכה דהיינו בשר משונה במשמוש ובמראה והי' רך ונתמסמס עד סמוך לחללו ונשאר רק בשר דק אצל חללו ולא רצה לסמוך להקל מה שהי' הבשר דק בלא שינוי מראה כיון שהי' רך כשאר בשר שלמעלה וגם לא הובא לפניו המעי שבראש הלב שהי' ג"כ בתוך הכיס עם המים הנ"ל ולא הי' הפ"מ והטריף.

ל) ובגוף דברי הפרמ"ג מ"ש דאם הי' כיס בלא מים תמה עליו בס' בית אברהם דהא לכל בעל חי יש לו כיס וזה נקרא טרפשא דליבא ומאי קמשמ"ל, ובכווטו"ד כתב דבעוף ליכא טרפשא דליבא ושכ"כ בכו"פ ופרמ"ג, וכתב בדרכ"ת דחזינן דגם לעוף יש טרפשא דליבא וגם לא נמצא בסו"פ ופרמ"ג שכתבו כמ"ש הטוטו"ד, ובגוף דברי מהריק"ש ופרמ"ג שכתבו כיס מלא מים היינו כיס חוץ מטרפשא דליבא דאל"כ למה כתבו כיס כלל לימא שהי' הטרפשא מלא מים וגם מה זה שכתבו שהי' מכוסה ע"פ כלו הלא כל הטרפש מכסה כל הלב ובעכ"ח צ"ל שהי' כיס זר לבד מטרפש שאינו רגילות בשאר עופות ע"כ נתנו ג"כ סימן שהי' מכסה כל הלב ושפיר קמשמ"ל בפרמ"ג דבלא מים הי' מכשיר כיס כנ"ל כמו גבי בשר בלוי.

א) במחבר ניטל הכבד טריפה בהגהות יד שאול ובס' דברי שאול ויוסף דעת כתב בעובדא שהי' לפניו בעוף שנחסר הכבד ולא הי' אפשר להכיר אם ניטלה או נבראת כך והמורה רצה להכשיר דבסי' נ' מכשיר בנבראה כך בהפ"מ וכאן הי' הפ"מ והשיב עליו דכאן יש להטריף לכ"ע דהא כתב הב"י דיש להסתפק דאי אפשר לבע"ח להבראות חסר כבד וא"כ כאן יש לתלות שניטלה אח"כ ולכ"ע ניטלה הכבד טריפה, ובס' טהרת המים הספרדי בעוף שנמצא חסרה הכבד והי' ספק אם ע"י משמוש הידים נאבדה לאח"ש אם כי דיש להחמיר דרוב הפוסקים ס"ל דחסר הכבד טריפה לכ"ע מ"מ היקל מטעם ס"ס כלומר שהי' מקום לומר שנחסרה שנבראת כך (וצ"ל דאינו סותר דברי הגהות יד שאול דכאן איכא ספיקא שנאבדה לאחר שחיטה וא"כ סברת הב"י מסייע להכשיר כיון דא"א להבראות כך מסתמא לאח"ש נעשה ולמעשה צ"ע והכל לפי עיני המורה אם יש מקום לתלות כנלענ"ד).

ב) כ' הפר"ח דניטל הכבד טריפה אפי' נשארה המרה דבוקה בגידי וסמפוני הכבד כדעת התוס' דלא כהרשב"א (ובדרכי תשובה יש ט"ס בדברי פר"ח שכתב אפי' נשארה דבוקה משמע דקאי אכבד ולא היא אלא אמרה).

ג) בבאה"ט ובתב"ש ופרמ"ג דגם באותן מינים שאין להם מרה מ"מ ניטל הכבד טריפה גם בהם, ובשנות חיים דעכ"פ אינו אלא ספק טריפה, ובבאה"ט סי' מ"ב דצריך שיור כזית במקום מרה דהיינו במקום דאחרינא שיש להם מרה, ובתב"ש ושפ"ד דסגי בב' זיתים דהיינו בתלייתה ובמקום הכליות ובדע"ת העלה ג"כ דסגי בב' זיתים ובהפ"מ סגי בזית א' בהני בע"ח, ובס' דברי יוסף החמיר בזה ועכ"פ בב' זיתים לסמוך אתב"ש ושפ"ד ודאי לא הפסיד.

ד) במחבר אלא אם כן נשתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותו, י"א בכליות וי"א בטרפשא וכתב באו"ה דבעינן לפי"ז ג' זיתים וכן פסק הש"ך, ואית' בתב"ש דאין הגידין והסמפונות מצטרפין אבל כו"פ פסק דמצטרפין וכ"כ בדע"ק, ובמק"מ כתב יותר מזה דאפי' הקנוקנות החלולין משתערין כמלאים ובחכמת אדם כתב דרך הכרעה דבהפ"מ יש לסמוך על הכו"פ.

ה) כתב בדרכ"ת בשם הכו"פ (ולא מצאתי בכו"פ) דיש להחמיר בשיעור כזית בכל צד דאם ניטלה הכבד ונשתיירו הג' זיתים לבד צריך כזית שיעור חצי ביצה ובניטלו אלו זיתים לבד יש להחמיר אפי' כשליש ביצה, ובדע"ק כתב דלענין שיעור כזית אי"צ להחמיר כדעת הצל"ח סוף פסחים דביצים שלנו נתקטנו וב' ביצים שלנו ביצה א' כזמן הש"ס רק צריך לשער כחצי או שליש ביצה שלנו דלביצים גדולים לא נמצא בשום כבד של אווז בזמנינו, ובבית יצחק בתיקון הבית עומד על העיון דאם נשאר מקום מרה ובב' זיתים דמקום חיותו לא נשאר רק כשליש ביצה אם יש להקל מטעם ס"ס.

ו) בחי' רע"א ז"ל מסתפק אם עובי של מקום מרה קיים ב' זיתים אבל עובי שאצל המרה נתקלקל מהו דמכו"פ משמע דעובי לא מקרי מקום מרה רק אצל המרה סביב לה, ובדעת קדושים ודברי אברהם נראה להקל אבל בדעת תורה הביא ראי' דדוקא במקום תלייתה וסמוך לה צריך להיות קיים אבל אם מתקלקל שם אם כי העובי שכנגדה או תחתי' בשר הכבד קיים אין להכשיר.

ז) מקום מרה פי' במקום תלייתה בכבד כך פירש"י, עיי' בדע"ק ודברי אברהם אם כי צריך להיות הכזית במקום מרה בשוה לה ממש מ"מ אם יש הטיי' קצת יש להכשיר.

ח) בדרכ"ת אם יש לה ב' מרות באופן שהוא כשר כמ"ש לקמן דהיינו דדיינינן הא' כבועא ומכה אם הזית במקום היתרת פשוט דטריפה אבל אם הוא במקום דשפכי אהדדי שהם כאחד כשר.

ט) בבה"ט דצריך ג' זיתים ובשבו"י דבמקום פסידא והיזיקא כגון בזמן דשכיח דהכבד נרקבת ולא נשאר כזית במקום כליות והי' לנכרים ימי תעניתם וא"א למכור בשר למאכלם אפשר להתיר במקום הפ"מ, ובתב"ש הביא זה בשם משאת בנימין ודחה דבריו וכן בפרמ"ג החמיר בלא ג' זיתים אפי' בכה"ג וכ"ז בבהמה אבל בעופות יש להקל בכל גוונא כ' בשבו"י דבלא"ה אין הכבד דבוקה בכליות בעיפות רק סרוך מעט ובתשובה מאהבה השיג עליו גם בזה ובדע"ת כתב דיש לסמוך עליו בהפ"מ להכשיר בעופות בב' זיתים בלבד (וב' זיתים דמקום חיותו היינו בטרפשא שאדוקה בה הכבד וזית ב' בכליות).

י) בבה"ט מביא בשם ס"א ופר"ח דאם נמצא כיס דבוקה על הכבד וקרעו הכיס ומצאו בתוכה שבולת שועל שלמים ונרקבים וכן חול כמו שנמצא בקורקבן טריפה.

יא) בדעת קדושים דעתו להטריף אם נחסר העור מג' זיתים שנשתיירו אבל במק"מ השיג עליו דאינו תלוי כלל בעור רק בבשר הכבד, ובדברי אברהם מפרש דברי דע"ק דהיינו שאין כאן כזית עגול בלא עור וזה חסרה, ובדע"ת עסיק כן להלכה דבבשר הכבד תלי' דאם נשתייר ממנו הזיתים כשר אף בלא עור ושכ"ד התורת יקותיאל.

יב) בדע"ק ובמק"מ לפעמים נמצא קרום על הכבד כעין בשר בלוי וכשמסירין הקרום נשאר הכבד בריא אין לחוש אם כי עי"כ נשאר הכבד דקה במקום ההוא אבל אם נמצא הכבד תחתי' בשינוי מראה אם כי שלם כברייתו יש לחוש אא"כ אין השינוי מראה בכל הזיתים וגם אם אין השינוי מראה עמוק רק למעלה בעור אז יש להקל.

יג) בכו"פ מיקל אם א' מזיתיו מרודד או מתלקט מטעם ס"ס והפרמ"ג חולק שאינו רק אם מקום הכליות מתלקט ודבוק בטרפסא ומקום מרה שלם לגמרי, ובמחזיק ברכה מיקל בין בכזית דטרפשא או דכליות הוא מרודד יש להקל בא' מהם, וברביד הזהב הניח בצ"ע למעשה, ובחכמת אדם מחמיר בכל גוונא ובדע"ת מיקל אם הכזית במקום מרה וחיותו שלם אם כי הכזית ג' מרודד או מתלקט יש להכשיר גם בלא הפ"מ.

יד) במחבר אבל אם הי' מתלקט או כרצועה או מרודד טריפה, פירוט מתלקט כתב רש"י ז"ל בחולין ד' מ"ו דהיינו שהזית הראוי' להיות אינו במקום א' אלא קצת כאן וקצת כאן ומרודד היינו רקוע ודק ואינו עב כראוי וכ"כ בתב"ש ולאו דוקא בתמונות אלו אלא כל שאינו שלם כברייתו באותן העקומות אם כי שאר הכבד שלם טריפה.

טו) כרצועה עיי' בד"ק ובמק"ע כל שאינו עגול דצריך שישאר עגול כזית כלומר כתמונת זית בעיגולו ואם חסר ממנו הוא בכלל רצועה וגם צריך להיות עגיל מעבל"ע, דאל"כ הו"ל בכלל מרודד, וכל זה במקום מרה וכליות אבל כזית שהוא במקום הטרפשא יש להקל דגם אם הכזית באורך קצת מהכי.

טז) בכו"פ דמתלקט או כרצועה ומרודד י"ל דאינו אלא ספק טריפה ובפרמ"ג דבמרודד י"ל דאינו ספק.

יז) במחבר אפי' בשור הגדול, בכו"פ דכל בהמה שוין בזה בין גסה בין דקה דהכל לפי גדלו וקטנו לא קאי רק על עופות וכן כתב בתב"ש דגם בבהמה דקה קטנה בעינן שיעור זיתים ממש, ובדעת תורה דבכבש ועגל וכן בשור קטן אם יש במקום מרה ובמקום חיותו ב' זיתים שלמים יש להקל בזית ג' לפי גדלו וקטנו גם בלא הפ"מ.

חי) בבאה"ט בשם משאת בנימין דבעוף יש ב' חלקים חלק עב וגדול ועוד חלק קטן ובדעת תורה דהחלק גדול הוא דבוק בכוליא למעלה וגם אינו דבוק ממש לכולי' אלא סרוך לכולי' ויותר דבוק ללב כמ"ש בסבו"י סי' נ"א ומן הצד דבוק לטרפשא הדק ובעוף הוא כקרום דק אבל חלק הקטן אינו דבוק ולא סרוך לכולי' כלל אבל גם זה החלק דבוק הוא מן הצד לטרפשא, ומ"ש במ"ב דבחלק גדול יש בו די כג' זיתים עיי' בדע"ק דיש לחוס בעוף דאין בחלק גדול די להשלים הזית דטרפם אבל בפרמ"ג העתיק דברי מ"ב שהביא הבאה"ט דאם נשאר החלק גדול בעוף לא איכפת לן אם חסר חלק הקטן וכן פסק המק"מ לדינא, וגם בדע"ת מיקל אם נשאר בחלק גדול לבד מצד מעלה מראש עד סוף מקום המרה ונרחב השאר וגם החלק קטן יש להקל, כתב הבה"ט אם ניטל חלק העב ונשאר רק חלק הקטן יש לעיין, ואם יש בחלק גדול עקום מרה ומקום הכליות ובחלק קטן מקום הטרפש יש להקל, ובדע"ת כל שנשאר בחלק העב כזית במקום מרה ובחלק קטן כזית במקום טרפשא לצורך שבת והפס"מ כשר.

יט) ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו ופ' בכו"פ דבבהמה הכל שוין בין גדול בין קטן צריך שיעור כזית ובעוף הוא דאמרינן לשער לפי ערך הבהמה ובזה כל העופות שוין בין תרנגול או אוזא ואינדי"ק, וכן בתרנגולים גם בתרנגול קטן צריך שיעור במינן דבתרנגול קטן לפי ערך צריך לישאר לפי ערך השיעור דתרנגול גדול ובתרנגול היותר גדול צריך לישאר לפי ערך השיעור דבהמה היותר קטנה (כן הביא בדרכי תשובה דברי כו"פ ואני לא מצאתי בפלתי מזכיר תרנגול רק בכרתי מבאר לומר דכל עוף אוזא שוין לשער לפי ערך בהמה היותר קטנה ולא הזכיר תרנגול כלל) אבל בתב"ש שיטה אחרת דבאוזא ואינדי"ק הגדולים לא משערין לפי ערך הבהמה רק צריך לישאר עד פחות מעט מכזית ואין להקל בהם יותר, ובעופות הקטנים שאין בכל כבדם תמיד רק זית או ב' זיתים בזה משערין לפי ערך הבהמה ובזה שוין בין אוזין בין תרנגולים דבי' משערי' לפי גדלן וקטנן של גוף העוף כנ"ל ובמק"מ הכריע לענין הקולא דבעופות קטנים אפי' באוזי' לשער לפי ערך הבהמה ולענין מ"ש לשער באוזי' הגדולים בפחות מעט מכזית יש לפסוק דאם ב' זיתים שלימים בשיעור הנ"ל בזית שלישי יש לסמוך על הכו"פ לשער לפי ערך הבהמה ובתרנגולים יש להקל במקום הפ"מ ושעה"ד לשער בזית שלישי לפי ערך שור הגדול, ובתב"ש כתב אזהרה למורים שלא להיות גס בהוראה לשער בשיעורא זוטא, ובפר"ת כתב דבצפור כל דמינכר כל דתו חשוב שיעורי'.

כ) בכנפ"י ודנ"ק נסתפקו לשער בערך גודל וקוטן הכבדים ובכנפ"י מסיים דיותר נראה לשער לפי ערך הכבדים כי לפעמים יש עוף גדול וכבדו קטן, ובמק"מ שכן נראה דעת הכו"פ ותב"ש.

כא) במחבר יבש הכבד עד שנפרך בצפורן טריפה ובבאה"ט גם אם משרטט וניכר השרטוט וכתב בשפ"ד בין נפרך בצפורן בין בשרטוט לא נטרף אלא א"כ שליט היובש בבשר הכבד אבל אם רק בקרום לל"ב אם נשאר לחלוחית בבשר.

כב) בדע"ת מיקל כשאינו יובש עד שנפרך בצפורן ורק בריאה מחמירין בשרטוט כמ"ש בלחם חמודות ע"כ מיקל בהפ"מ, ובדרכי תשובה חולק עליו כיון דבש"ך ופר"ח ופרמ"ג פסקו לאסור אין להקל.

כג) והוא שיבש כולו ולא נשתייר כזית כו' בפרמ"ג דלכ"ע בעינן כזית מבשר הכבד ולא מהני בזה כלל להצטרף הגידין.

כד) ברמ"א ואם יבשו אלו הב' זיתים לבד נמי טריפה בפ"ת בשם התב"ש דלאו דוקא ב' זיתים דאפי' זית א' מאלו זיתים והה"ד לדידן דבעי ג' זיתים אפי' נלקה א' מהם טריפה, ובפמ"א פירש דוקא ב' זיתים אבל אם רק א' נלקה יש להקל מטעם ס"ס כמו גבי גלודה וכש"כ די"ל דילמא הלכה כמהרש"ל, ובתולדות יצחק חולק עלי' והעלה כדעת התב"ש אלא מה שהחמיר דגם הזית ג' צריך שלא יהא נלקה העלה להקל, ובפרמ"ג כתב דדוקא אם במקום הכליות נלקה יש להקל לא במקום מרה או טרפשא, ובדע"ת מיקל אם נשארו ב' זיתים בין שא' מהם מקום טרפשא או מקום הכליות והיכא שיש הפ"מ ושעה"ד יש להקל רק אם נשאר מקום מרה לחוד שלא נלקה אם כל הכבד קיים ושלם, ובדרכ"ת סיים דלמעשה צ"ע אם יש להקל בזה נגד גדולי המחברים.

כה) בפרמ"ג עמד על המחקר היאך דנתייבשו מהני זיתים אי בעינן דנתייבשו כל הזיתים מכל כל ואפי' נשאר כ"ש מכל הני זתים וגם שאר חלקי הכבד שלמים כשר או אמרינן דצריכי' הני זיתים להיות שלמים מכל יבש ולדינא נוטה דאפי' כל הכבד שלם רק שא' מהני זיתים נעשה יבש כ"ש טריפה, ובחי' רע"א ז"ל נוטה להקל דאפי' לא נשתייר רק משהו מהני זיתים כשר כן הביא ראי' מתב"ש וכו"פ, ובדע"ת העלה לדינא להחמיר דאפי' נחסר משהו מהני זיתים כאלו חסר כלו.

כו) בדרכ"ת הביא בשם פסקי כת"י של הגאון מ' ליב ברלין ז"ל שהי' אבדק"ק קאסעל שנשאל על הכבד של עוף רך מאוד והכשיר דאין זה דומה לנימוק ואין להוסיף על הטריפות, ובדעת תורה במי שרצה להטריף ע"ד הכבד שהיתה כעיסה רכה אף שבמקום תליית המרה הי' שלם דילמא כל מקים חיותא הי' נתמסמס והשיב שאין להחמיר כ"כ בענין זה מאשר ידוע כי דרך הכבדים באחיזת יד בחוזק נסמסמס מאליו ותולים במשמוש היד אך בנ"ד שהי' עליו צרורת דם על חלק העב מן הכבד וכאשר הוסר צרורת הדם לא נשאר מחלק העב רק מעט קטן מחלק הדק אין לתלות במשמוש היד רק יש לנסות בחלק הדק שהוא שלם אם הוא כן כמ"כ רכה יש להקל דהא חזינן דכן דרכה להיות נתמסמס ביד המחזיק ואם אינו נימוח כרוטב אין להחמיר, אך בנידון שהי' כבד אוזא שמנה והי' חלק העב מכוסה בצרורות דם יבש ומתפשט על חצי הכבד והוסר ממנו בקל ותחתיו וגם תחת המרה הי' רכה כעיסה והי' חלק הדק גדול מחלק העב ועוד שהי' סירכא יוצא ממרה ונדבק לדקין ורק בחוזק הוסר הסירכא ונשאר נקב בזה יש להחמיר דהא כמה פוסקים אוסרין בסירכא גם בשאר אברים ויש בזה לאסור גם בלא"ה דאם כי דאין לאסור בלא ריעותא אחרת משום נתמסמס מ"מ כיון שהי' עליו צרורות דם יש לאסור מטעם שכתב בדעת קדושים דכל שיש צרורות דם ושינוי בשר תחתיו יש להחמיר.

כז) ובענין הבועות וטינרות בכבד במקום מרה וחיותא רבו הדעות יש מקילין דאינו בכלל נימוח ורובן מחמירין דהוה כבשר שהרופא גררו, ובדע"ק הוסיף עוד להחמיר דאם הבועות והטינרות במקום מרה וחיותו אף אם הבשר השלם שביניהם מצטרף כדי שיעורא דכזית מ"מ הוה מקולקל וכזית מרודד ומתלקט חשבינן ורק בדיעבד מי שהתיר יש עליו צד זכות, ובדע"ת העלה להלכה דאם בבועות המקום השלם שביניהם ישנו כשיעורא יש להקל לצורך שבת די"ל דסופו להיות חוזר בריא ויתרפא, ואפי' אם אין ביניהם כשיעורא רק עם שאר בשר בריא יש להקל בהפ"מ וצורך שבת, ובטינרות אם אין להם שום אחיזה בבשר הכבד רק הם עומדים כבפני עצמם והם נסרות בקינוח בעלמא אין מצטרפין לשיעורי' אבל אם דבוקים ואחוזים בבשר אם כי נקלפין בנקל ים להקל ולהצטרפן לשיעורא, ובס' שאילת שלום בעובדא שנראו בועות הנ"ל בכבד ובא חולדה וחטפתה ולא נבדקה הכבד אם אינו נימוחה דעתו להקל כיון דרובן הבשר שתחת הבועות חזק ובריא, אבל בדע"ק החמיר בזה דאפי' אם נראה הג' בועות בחוד הכבד כיון שלא נבדקה הכבד יש להחמיר בזה.

כח) בקונט' זכרון לראשונים הא דפ' רמ"א בנימוק הכבד והי' לדם טריפה היינו דם משקה אבל אם נעשה כחתיכת דם קרוש לכ"ע אינו אסור וסיים בצ"ע.

כט) בדעת קדושים דפעמים נמצא שינוי מראה בכבד ומחמירין שנראה שהוא ריעותא ובאמת אינו ריעותא שהוא רק משום שהגיע אליו הכח ועי"כ נשתנה, ובמ"ז דאם נפלה ממקום גבוה ונשתנה צורת הכבד אף שהג' זיתים קיימים טריפה לכ"ע משום ריסוק אברים כדלקמן סי' כ"ח עיי"ש:

ל) ולענין מ"ש הרמ"א דאפי' נימוק מקצת הכבד דסופו לרקב הכל ורבו החולקים עיין בש"ך וט"ז, ובדרכי תשובה הביא בשם הגאון המובהק מו"ה חיים צבי מאנהיוימער זצ"ל אבדק"ק אונגוואר שנכתב בגליון ש"ע שלו בשם רבו מרן חת"ס ע"ד כי יישב דברי רמ"א בתשובתו אם נזדמן לפניו שאלה כזו לא אמר בו היתר מפני כבודו של הרמ"א ולא איסור מפני גדולת הש"ך והט"ז ולעצמו החמיר ושלח השאלה למורה הוראה אחר.

ובדעת תורה דאפי' אם נימוק כל הכבד אם הזיתים קיימים ושלמים יש להקל אך לעצמו יש להחמיר, ובפ"ת שהביא דדוקא אם הבשר שתחת הנימוק ג"כ נתמסמס אבל אם בשר הכבד תחתי' קיים אפי' אם נחסר מהכבד כשיעור נימוק והי' כדם לא אסר הרמ"א וכתב בדע"ת דאפי' לעצמו אין להחמיר בזה, ובס' גנזי חיים כתב שבא עובדא לפניו שהי' בכבד בצדו בועא ופתחו הבועא והי' מלא דם ומראה אדמדם יותר מהכבד אבל שאר הכבד הי' בריא והכשיר כיון שנשאר כשיעורא אין בועא זו מפסיד כלל, ובד"ק אם נמצא על הכבד קרום בלוי ומוגלא וצרורות דם ואחר שנקלף נמצא הכבד שלם וגם הקרום שלם יש להקל ואם נמצא בקרום אפי' שינוי מראה קצת יש לאסור, ובדע"ת העלה לדינא דאם יש בשר בלוי ונרקב על הכבד ונקלף בנקל יש להקל אפי' במקום זיתים ואפי' לא נשאר עור הכבד תחתי' שלם ואם יש שינוי מראה בבשר הכבד אם העור שלם אף שיש בו שינוי מראה ג"כ יש להקל ואם לא נשאר עור הכבד שלם אם נשאר עכ"פ כזית במקום מרה וכזית א' במקום חיותא או בטרפשא בכליות יפה בלי שינוי מראה יש להקל גם בלא הפ"מ, ואם נשאר רק כזית במקום מרה יפה והב' זיתים דמקום חיותא יש בהם שינוי מראה התרת בשר בלוי הנ"ל אין להקל רק בהפ"מ עיי"ש.

לא) ברמ"א כבד שקשה כאבן טריפה (רוקח) והוא שלא נשתיירו בה ב' זיתים הנזכרים שלא נתקשו ובש"ך בשם ס' אפי רברבי מכשיר בזה בהפ"מ ועת הצורך, ובבא"הט אם נמצא אבן טמון בכבד כשר שכן דרך המאכל להתהוות לחומר היורד לכבד ומתקשה כאבן ואית' בפרמ"ג היינו דאין מכירין אי מעלמא אתא אבל אם ניכר דמעלמא אתא טריפה וה"פ, וביד אפרים בשם סולת למנחה כי מצוי הוא בעוף בקורי' אינדי"ק שנמצאים אבנים בכבד לבנות וקטנות ואומרים שבא זה מתוך שמתרגזים ונוהגין להכשיר, וכתב בבי"צ ובית אברהם שיש להזהיר להמורים והשו"ב אשר פעמים נמצאין אבנים בכבד של כבשים וכן לפעמים בבהמות ועופות ואינדי"ק עד סמוך לתחת המרה וצריך שישאר כזית במקום הראוי דזה כבשר שהרופא גוררו וצריך מתינות לזה.

לב) בענין כבד נפוחה בשו"ת יעב"ץ ח"ב סי' נ"ח כתב בפשיטות להכשיר אף אם נפוחה הרבה שקורין געשוואלי"ן ועיי' בתב"ש ופרמ"ג ופר"ת כתב לדינא דאם נמצא הכבד נפוחה אעפ"י שאינה לבנה לכתחלה יזהר לבדוק הריאה בין בבהמה בין בעוף אם אין בריאה מראה לובן ובדיעבד אם לא בדק בזה יש להכשיר ואם הכבד נפוחה ומראהו כצמר גפן אעפ"י שהריאה כתיקונה אין להכשיר כי אם בהפ"מ וזה שהכשרנו היינו אם הריאה כתיקונה אבל אם נמצא בה מראה לובן אזי אף אם ע"י נפוחה חוזרת למראה ריאה מ"מ טריפה כל שקודם נפוחה הי' בה מראה לובן אבל אם הכבד רק נפוחה ואינה לבנה אז מהני מה שהריאה חוזרת למראה ריאה וכשרה, ובשו"ת דברי חיים מחמיר בכבד נפוחה דהוה כחסר הכבד וכן בס' טוטו"ד מחמיר בכבד נפוחה, ובס' דברי אברהם כתב דתרווייהו בעינן נפוחה ושינוי מראה, ובדעת תורה כתב דאף אם היא נפוחה הרבה כל שאינה לבנה כצמר גפן אפי' אם הנפוחה גם במקום הזיתים וקשה רק שאינו כאבן כשר אפי' אם יש לו נקודות ירוק שקורין געה"ל וגם אם נוטה ללובן רק שאינו כצמר גפן אבל אם לבנה כצמר גפן אין להכשיר רק בהפ"מ גדול אבל אם יש בה חשש נתמסמס במשמוש היד אף בהפ"מ יש להחמיר, ובדרכי תשובה דעתו להחמיר בכבד נפוחה אם נשתנה מראה שלה אעפ"י שאינו כצמר גפן כיון שדעת גדולי המורים להחמיר בזה, ובמשמרת הקדש כתב שהי' עובדא לפניו בכבד שהיתה נפוחה אבל זה הי' אחרי שהגיע אליה מלח ולאחר שפסק ממנה כח המלח חזרה לאיתנה כמו שהיתה בתחלה בריא ושלם והכשיר.

לג) בפ"ת בשם יעב"ץ בעוף שמן מאוד שהי' בו צמחים לבנים וקשים אך שאר בשר הכבד הי' כטבע שאר מראה הכבד והכשיר ועיי' בד"ק שכתב שישנו עופות שמנים מאוד וע"י מתלבן הכבד ושיש בהם בהרות בהרות לבנות אם כי מקום הזיתים ג"כ נתלבן אפי"ה כשר ובס"ק הקודם החמיר בנקודות לבנות שכתב בעובדא שהי' נקודות לבנות ואם כי הי' מועטים ויש ג' ספיקות ספק שמא לפי ערך קטנו יש בו ג' זיתים שלא במרודד וס' שמא אין זה בכלל בשר שהרופא גוררו וס' ג' דילמא סגי' בב' זיתים וב' זיתים הצריכי' אין בהם נקודות לבנות מ"מ אין להקל כי הב' ספיקות ס' לפי ערך קטנו וס' שמא אינו בשר שהרופא גוררו הוה ס' מצד חסרון ידיעה, ועוד שם בעובדא שהי' כעין מכה בכבד ונקרע ואינו ניכר אם הוא מכה או שמנונית שא"א להבחין והכשיר לכבוד שבת לעני דיש בו כמה ספיקות ולית בי' משום חסרון ידיעה כיון שנקרע אין להבחין ועוד שם שהי' לבנונית בכבד במקצתו ולא הי' כנגד כל הג' זיתים יש להקל משום ס"ס.

לד) בשו"ת מהר"ם שיק סי' נ"ו בעופות דשכיחי בהם בבית א' או בשכונה אחת שכבדים שלהם מלאים צמחים לא נשאר בהם מקום בריא ויש להסתפק בנשחטים כשהם קטנים ואין בהם בועות כ"כ אם יש להכשיר כיון שדרכן בכך להרבות בתוך הזמן ולכלות הכבד והשיב כי אין לחוש לזה כלל ואין להוסיף על הטריפות וכל שאינו בפנינו כ"כ שיטרף עי"כ אין להטריף משום סופו.

לה) הש"ך בשם אפי רברבי מיקל בקשה כאבן למת הצורך ובתב"ש ופרמ"ג דעתם להחמיר בכל ענין מ"מ אם אינו קשה כאבן ממש ולא נשתנה הכבד ללובן כשרה וכ"פ הב"ח, ודע"ת פסק אם אפי' קשה כאבן במקום הזיתים יש לסמוך על הש"ך במקום הפ"מ.

לו) במחבר התליע הכבד אפי' במקום מרה ובמקום חיותו כשרה ופסק הב"ח אפי' לא נשתיירו רק אלו זיתים והמה ג"כ התליעו כשרה דהדרא בריא ומהרש"ל החמיר בזה וכן דעת הש"ך וכתב דאפשר גם הב"ח לא הקיל רק אם נשארו הב' זיתים בלא חסרון, וכתב מהריק"ש וימין משה בהתליע הכבד אפי' נקבו הקנוקנות ג"כ כשרה, וכתב בדעת קדושים דאם הכבד נפוח ויש לחוש שע"י נפוח נחסר מהשיעור שהבשר נתקלקל מחמת חולי ונפוח יש להחמיר, ועוד בבהמות אשר שכיח בהם התולעים ולא בדקו הכבד אם אינו נתקלקל מחמת נפוח במקום זיתים אין להקל אפי' בהפ"מ, ובת' אבני צדק מחלק בזה דדוקא אם ידעו מזה שמוחזקים בתולעים ולא בדקו אבל אם לא ידעו כלל כי הכבד צריכה בדיקה יש להכשיר למפרע אפי' הבשר שעודן בעין מהבהמות שלא בדקו אכן בת' בית שלמה כ' דבכה"ג אפי' כשלא ידעו מהטריפות ולא ידעו שצריך לבדקן כיון שנתברר דשכיח טריפות זה ולא בדק יש להטריף.

לז) התב"ש החמיר דלא מכשירין כבד מתולעת אלא דוקא אם לא נחסר כלום מהכבד רק שהיא מתולעת אפי' במקום זיתים אבל אם כל הכבד חסרה ולא נשתיירו רק הזיתים והמה מתולעים, אפילו נשתיירו בצירוף כשיעור טריפה, ובצ"צ החדש מתיר בנשתיירו הזיתים והמה מתולעים כיון שלא נחסר משיעורן ע"כ יש להקל בהפ"מ, ובהגהות חת"ס ליו"ד דבכה"ג בב' זיתים סגי', ובדע"ת העלה דאם כל הכבד קיים ורק הזיתים התליעו אפי' נחסר משיעורי' יש להקל בהפ"מ אבל ניטלה כל הכבד ונשארו רק הזיתים ומתולעים ונחסר ע"י התולעים משיעורי' יש להחמיר גם בהפ"מ.

כח) כתב בדעת קדושים דאם נשתנה בשר הכבד מחמת התולעים כגון ע"י מאטיליצעס לכ"ע אין להקל כמ"ש בכבשים דראינו שע"י התולעים נתקלקל הבשר ושלט החולי בכולה כבד ועיי' בת' דברי חיים סי' מ"ד שנשאל ע"ז בגליל א' אשר כבד הכבשים לקוי' ונפוחה ונשתנה קצת ללובן וכשצולין אותו נפל ממנו תילחי תיכחי וגם מלאה תולעים הנקרא מאטיליצע"ס וכאשר נתיישן החולי גם המרה נפוחה ועבה והבקיאים אומרים שבא להם מפני שאוכלין עשב כזה ורובם אינם חיים י"ב חדש ומקצת בקיאים אומרים דאפי' מיעוטא דמעיטא אינם חיים י"ב חדש והשיב ע"ז דאם לא נשתנה מראית הכבד ואינה נפוחה אין לאסור אבל אם רואין שנשתנה מראיתה או שהוא נפוחה יש להחמיר ולהטריף, ובס' דברי יוסף העלה להקל בזה, אכן בת' אבני צדק העלה דעיקר לדינא כדעת מרן דברי חיים להחמיר בזה וכוונת ד"ח דאם נפוחה אפי' לא נשתנה או נשתנה אפי' אינה נפוחה ואפי' לא נפלה תילחי תילחי יש להחמיר בזה.

לט) בפסקים של הגאון מו"ה ליב ברלין ז"ל בעובדא שהי' בעוף שנעקרה הכבד באופן המטריף אף שהי' לתלות בידי אשה שפתחה התרנגולת והכשיר דבכה"ג שפיר יש לתלות במשמוש ידא דטבחא, ועיי' בפרמ"ג שנסתפק אם נעקר הכבד גם מטרפסיהון אך נשאר דבוק בכליות מה דינו דבעי לדידן כזית במקום כליות.

מ) בתשו' שמש צדקה סי' מ"א בעובדא שיצא מן הכבד דבר ארוך כאצבע קשה כאבן ולהשואל הי' נראה דאינו מחט וחתיכת ברזל ע"כ נוטה להקל ובעל שמס צדקה העלה להחמיר דחשיב לי כודאי מחט, ובעיקרי הד"ט העלה דעיקר כדעת השואל כיון דלא הי' מחט ממש רק קשה כברזל מי לא משכחת לה דבמקומו ממש נעשה חומר קשה כברזל זה ותו אין שייך לספוקי אי דרך הושט קאתי או דרך סמפונא נקט ואתי ומי גרע מריאה דאיכא טינרי דקשה כאבן אם לא דהוה במקום מרה או במקום חיותא.

מא) במחבר מחט שנמצא בכבד אם צד העב שלו כו' בתשו' צ"צ דן כל כי גוונא בזה הוה רק ספק טריפה, ובתב"ש דהוה ודאי טריפה אם חיישינן בדרך הוושט אתי דרוב הנבלעים דרך הוושט באין, ובפרמ"ג מסיק דהעיקר כה' צ"צ בזה דבכל גוונא בין צד העב או צד הדק שלו בין טמונה בבשר הכבד לא הוה רק ספק טריפה ובס' צ"צ החדש כתב לדינא כתב"ש.

תוכן העניינים

לבושי מרדכי (שוע) חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה