לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן קמד
בעהי"ת אול"י ב' פ' חיי תער"ג לפ"ק.
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב החריף ובקי טובא ירא ושלם כש"ת מו"ה אליעזר גרינפעלד נ"י אבן יקרה בק"ק קאלוב יצ"ו.
ע"ד אשר הקש' במ' נזיר דף ל"ח דפריך בגמ' במ"ד ר"א עשר רביעיות הן והא איכא מקוה כלומר דלמחטין וצנורות סגי' ברביעית ותי' בגמ' לבר מההיא דבטלו רבנן, וק"ל מהא דמביא בל"ח בה' מקואות ס"ק י"א בשם רי"ו דמעיין צריך עכ"פ רביעית אפי' אם לא בטלוה א"כ מה תי' בתוס' דאם אפי' במעיין לא בטלוה מ"מ הא סגי' בכ"ש כלומר ולא שייך למחשבינהו ולרי"ו מה איכא למימר, והנה דבריו ה"ה דברי המרדכי בשם הר"מ דתלי' זה בזה דאם צריך רביעית עכ"פ במעיין עכ"ח צ"ל דגם במעיין בטלוה דאל"כ למה לא מחשיב רביעית דמעיין ואם סגי בכ"ש י"ל דלא בטלוה עיי"ש במ' שבועות במרדכי דה' מ'. ומעתה הא י"ל דגם רי"ו ס"ל כנ"ל דלא בטלוה כדס"ל למהר"מ לפי הנ"ל והא דברי רי"ו שהביא הל"ח קאי אמתניתן אמעיין שמימי' מועטים ורבה עליהן וכו' דישנו מ' סאה הכל ביחד כמובן ואין ספר רי"ו תחת ידי לעיין מה ס"ל לענין מעיין:
שוב הקשה לשיטת הראב"ד הביאו הב"י ריש ה' מ' דאם קדח למקוה שלם בצדו כמו עוקה בעי כשפה"נ וכן צריך שיהי' רביעית להיות שם מקוה א"כ קשה ליחשב רביעית הנ"ל, והנה הראב"ד בפי' אמר אם בטלוה ל"ב מכל וכל והביא הך דמ' נזיר א"כ עכ"ח ס"ל כיון דצריך עכ"פ לצירוף מקוה שלם לא שייך למיחשבה ולומר רביעית מקוה, לבד מזה הלא דברי הראב"ד היה דברי התוספתא אשר שם מחשב מ"ש בש"ע סי' ר"א סעי' נ"ז ומדמה לי' לעוקה דתנן בריש פ"ו דמ' מקואות והא שם פליג ר"י ומחלק בין מעמדת עצמה לאינה מעמדת עצמה כמו דקיימ"ל בסעיף נ"ט כוותי' ובהני הלכות דסעי' נ"ז לא קיימ"ל כוותי' רק כת"ק וא"כ י"ל דבפלוגתא לא קמיירי. ומ"ש מעכ"ת ע"ד רש"י ז"ל במ"ש ברביעית מים שאובים דה"ה דברי ריא והא י"ל בפלוגתא לא קמיירי וגם אני עמדתי ע"ד רש"י ז"ל בזה אלא שנראה דס"ל פי' א' דכבר בטלוה ונראה מדברי' דבזה גם ר"א מודה:
וראיתי מ"ש כת"ה ע"ד ד"מ ריש סי' ר"א על מה שכתב בב"י בדברי מהרי"ק דס"ל ברבו הנוטפין על הזוחלין אפי' במקום שהי' מהלך מתחילתן אינו כשר לטבול דמדברי הרמב"ן והר"ן נדחין דבריו ובד"מ הליץ בעדו דס"ל כהרמב"ם, וק"ל דעכ"ח דגם כהרמב"ם לא ס"ל דהא עכ"פ אם רוב' בגומת המעיין מכשיר הרמב"ם והמהרי"ק שהוכיח שיטתו דאל"כ למה הי' אבוה דשמואל עביד מקואות לבנתי' ביומי דניסן וכו' לטבלו במקום שהי' מהלך מתחילתן ולא ס"ל כב"י משום דטריח' לי' להעבירם לשם בספינה, א"כ הוכחה זו דלא ס"ל להמהרי"ק, א"כ ס"ס ג"כ קשי' דאם בגומת המעיין כשר לטבול למה עביד מקואות, ולענ"ד סברת שיטת הרמב"ם לא שייכי' אלא במעיין קטן מהכיל שהוא לפנינו אבל בנהרות ופרת בפרט מה גומת המעיין שייך בזה וכי עד מקורן יעבירן שהוא כמה מאות פרסה והלא כמה ימים הצורך לנסוע לשם וכי יעברו זמן טבילתן לכמה ימים א"כ דברי הרמב"ם ועובדא דאבוה דשמואל לא שייכי' אהדדי רק שדין א' להם לענין מקום שהי' מהלך מתחילתן אבל לא שייך בזה גומת המעיין ועיין בפי' הרמב"ן פ' בראשית בארבע נהרות ועי' בס' לחם ושמלה או' ט' במ"ש קושי' הש"ך על ד"מ ומסקנתו דרק בזה תלה שיטת מהרי"ק בדברי הרמב"ם לענין דאם רבו הנוטפין על הזוחלין דאינו כשר לטבול אפי' במקום שהי' מהלך מתחילתן דכל ההוכחה זו בהראב"ד ממתניתין דמעיין שמימי' מועטין והא מתרץ לה דאיירי דרבו עלי' שאובים בגומת המעיין וא"כ אין כאן הוכחה והיינו כדברינו דרק בזה קאי שיטת הרמב"ם כנ"ל:
ב) מ"ש מעכ"ת במ"ד במ' מכות דף ז' אלו היינו בסנהדרין וכו' רשב"ג אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל ולחד פי' בתוס' שהי' מרבין בבדיקות עד שיכחישו זא"ז, וק"ל במ"ד במ' סנהדרין דף פ"א דבכגון זה מכניסין אותו לכיפה א"כ עכ"פ לאו מרבין שד"מ הוה, והנה בפשיטות י"ל דידוע כי הרוצחים אינן מפחדין רק ממיתת ב"ד בסייף וכיו"ב אבל מבית האסורים כמה הוא קשה להם אין פחד בלבם כ"כ דהוה להו כמיתה טבעית ובאים על הספק, וניהו דפי' הרמב"ם בפ"ד מה' רוצח דמשום שלא ירבו שד"מ בישראל היינו עכ"פ ממעטין רשעה זו מישראל שכבר נטה ללכת בדרך אולתו אבל אין די להפחיד אחרים ועד"ז אמר רשב"ג אף הן וכו' ועיין בחידושי הרמ"ה עמ"ס סנהדרין ד' פ"א הנ"ל שהקשה מר"ח אדידי' ממ"ד לעיל ד' מ"א אחד אומר כליו שחורים ואחד אומר כליו לבנים הרי זה נכון דאין הכחשה רק מה ששייך לגוף המעשה ומסיק שם בגמ' דל"ל דב"ז שהי' בודק בעוקצי תאינה, א"כ י"ל דס"ל לרשב"ג ג"כ הכי והא בגמ' לא קאמר רק כגון בבדיקות דב"ז כונסין אבל בבדיקות ששייכי' לגוף המעשה י"ל דאין כונסין לכיפה כמו בחקירות אם מכחישין זא"ז והתוס' ג"כ נראין דקאי שם אדברי ר"ת דאיירי בבדיקות דשייכי' בגוף המעשה כנלענ"ד, והנני לסיים בכל חתמי ברכות, ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.