לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן קכד
בעהי"ת אוליי ועש"ק פ' תולדות תרפ"ב לפ"ק מאד יצ"ו.
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב המאוה"ג וכו' כש"ת מו"ה שמשון נייפעלד נ"י אבדק"ק ד' דיאר יצ"ו
אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי עם המכתבים השייכים לעדות איתתא המצפה להתירא וכת"ה במכתבו קצר יותר מדאי כי אם העדות שבמכתבים הנ"ל מראי' לעינינו הי' די להתיר לענ"ד הלא מ"מ נמצאים כמה סתירות בגוף הדבר והעדות במכתב הנתקיים בשמע העדות עד מפי עד בפני בד"צ קק"י ב' פעסט נקרא העד מכירו ומיודעו של הנפטר להבדיל בין החיים בשמו אדאלף שווארץ ובמכתב הכתוב להאשה לבאניהאד חתום אראן, ובענין קבורתו של הנפטר יאזעף שווארץ כמ"כ סתירה כי עפ"י עדות שלפני בד"צ נאמר שנקבר בקבר רבים (מאססע"ן גרא"ב) עיי' מס' עירובין דף י"ז ובירושלמי שם, ובמכתב לשון הגר לשון המדינה נאמר שנקבר בקבר מיוחד (קאלא"ן שא"ר) וצריך דו"ח ליישב סתירות הנ"ל וכת"ה מבפנים בזה:
והנה בענין העדות בפני בד"צ הי' די להתיר כיון שמזכיר שמו ושם משפחתו ושם עירו ושם חותנו ודאי די לכ"ע עיי' בבה"ט סי' י"ז ס"ק ס"א וגם נתן סימנים על המסחר של חותנו עיי"ש והוא העיד שהי' סמוך ונראה בקאמפאנ"י ושטורמליני"ע אחת ולאחר שקרא בשמו ולא שמע ממנו קול מענה לשון הי' מתעצם והלך למקומו וראה שמת והי' מבקרו ובדקי בלבו וראה שכבר מת, ואם כי במ' יומא דף פ"ה לענין מפולת לחלל עלי' שבת לא די בבדיקת לבו אלא עד חוטמו וכן קיימ"ל בסי' שכ"ט הא נאמר שם דעל חיי שעה ג"כ מפקחין משא"כ לענין עדות אשה לענ"ד לא מצאתי שיאמר דע"י סי' בדיקת חוטמו יודע מיתתו ובש"ע סי' י"ז סעי' ה' פי' המחבר עצמו שבודקין אותו האיך יודע מיתתו אם אמר דבר ברור לאפוקי באומר דברים שרובן למיתה כגון מים שאל"ס ומגוייד וכיו"ב עיי"ש בהגר"א אבל סתם מת היינו שלא רפרף ולא הניע באברים וכמ"ש בתשו' הריב"ש לענין טלטול והזזה או נגיעה בגופו, ולפי"ז עפ"י מ"ש בתשו' הר"ן סי' ג' וכן בתשו' הריב"ש דנגיעה בגופו כלומר שנגע בו לאחר מיתה או טלטול והזזה ממקום למקום הוה במקום קברתיו וזה מוכח עכ"ח מפסק הרי"ף שמחמיר לענין עד א' במלחמה דאם לא אמר קברתיו אפי' אם נשאת תצא ופשוט דעד א' במלחמה נאמן מעובדא דדגלת דאסקוהו ממים והתירה עפ"י שושביני והא לא אמרה קברתיו אלא כיון דאסקוה ממים הוה כמו קברתיו דע"י נגיעה בגופו או טלטולו ולא הניע אבריו פשיטא שמת ועי' בחמ"ח ס"ק ק"ג, והנה בדברי העד לא נאמר שהי' אז בהכרה כלומר שלא אמר הכרתיו ובאמת לא מצאתי מי שיאמר שצ"ל הכרתיו ורק שיאמר פלוני בן פלוני מעיר פלוני כמ"ש בסעי' ח"י ובסעי' י"ז שהביא המחבר שיטת הרמב"ם בגוי מסל"ת שצ"ל קברתיו והגיה הרמ"א דבמזכיר שמו ובמכירו לא צ"ל קברתיו ותיפוק לי' דבלא"ה צריך שיאמר הכרת וכן בסעי' י"ט וסעי' כ"ג ג"כ מוכח דסגי' בזה דמסתמא שאומר מת פב"פ ודאי הכירו ומ"ש בסעי' כ"ב כשמסתכלין בצורתו היינו אזהרה לעדים שיעשו כן אבל לא שיעיד שכן עשה ועיי' בב"ש ס"ק מ' דלעולם לא חיישינן לחששות שאין רגלים לדבר והכרח לחששא איזה שיהי' עייש"ה ולא מצינו עדות שיאמר הכרתיו יפה יפה אלא בדברי המרדכי והיינו דאם נהרג במלחמה וראהו עדים אח"כ דאם אמר שודאי מת והכרתיו יפה יפה ל"צ קברתיו והביא' הרמ"א בסעי' נ' ובתשו' עבוה"ג סי' ס"ז פוסל באמת עדות נשים שלא אמרו בעדותן במת שמצאו ולא אמרו הכרנו יפה והיינו במקום שהי' צ"ל קברתיו ורק כיון שראהו אח"כ אם אמרו שודאי מת והכרתיו יפה יפה אבל אם אמר קברתיו או טלטול ונגיעה בגופו שלדעת הר"ן בתשובה די במקום קברתיו שוב אצ"ל הכרתיו והראי' שבתשו' עבוה"ג הנ"ל שוב התיר העגונה מפני שהי' עד מפי עד גם מפי א"י סמך ע"ד מהריב"ל דעד מפי גוי ל"צ לומר קברתיו כיון שלדעת הר"ן והריב"ש הוה במקום קברתיו תולין לקולא שטלטלו אותו דבשלמא קברתיו הוא דבר רשום הי' אומר בפירוש אבל טלטול שהוא דבר ממילא לא חש להזכיר א"כ חזינן אם כי לא אמרו הכרתיו כלל רק ראינו או מצינו פלוני ב"פ מעיר פלוני נהרג שוב ל"צ, והא בנידון דידי' הלא פירש מעיקרא דלא אמרו הכרתיו דמשו"ה הי' ס"ד שלא לקיים עדותו עד שהגיע לסברת הר"ן והריב"ש ומהר"א ששון והריב"ל דתלוי' סברתן ע"ד והריב"ש הנ"ל כנלענ"ד, ואדרבה מוכח מכל הנ"ל דאצ"ל הכרתיו במקום שאצ"ל גם קברתיו או שכבר אמר והעיד משצ"ל:
והנה בנ"ז הביא כת"ה שהעיד מפי שני עדים יהודים ולדברי ב"ש ס"ק קנ"ג, והנה במכתב הלוטה לפני לא נזכר שאמרו מת רק שהיו אצל הקבורה אך הכל בכלל כיון ששאל אותן ע"ד קבורת יאזעף שווארץ מסתמא על אותו הידוע לו ולהם כמ"ש בתשו' מהרשד"ם ותשו' מהרמ"ל סי' קל"ב דמסתמא אמרינן על אותו הידוע ומכירו קאמרי וכיון שהיו אצל הקבורה כבר ראו שמת וטלטלו אותו ונקבר, אלא שיש לעיין דהא העד לא העיד בב"ד רק עד מפי עד והוא בשם שנים ומי יימר דבזה ג"כ דינא הכי אלא שכבר יש די בעדותן בכלי ובפרט דהוה כמו קברתיו ממש:
וע"ד הסתירה שכאן נאמר בקבר רבים ובמכתב אחר נאמר בקבר מיוחד אפשר דאין זה הכחשה בגוף העדות ובש"ע סעי' כ"א זה אומר מת וזה אומר נהרג לא הוה הכחשה כבמשנה ד' קכ"ב ופסקה בתשו' הרא"ש ועיי' בב"ש ס"ק כ"ה מ"ש בזה והביא דברי תשו' פני משה דבעדות אשה הכחישו עצמן בחקירות עדותן קיימת דדוקא היכא דצריכין שני עדים דבהכחשה ליכא תרי אבל בעדות בעד א' כיון דעכ"פ א' הוא אומר אמת סגי' בהכי, וידוע מה שהרעישו בזה בת' נוב"י סי' מ"ו ובהגר"א דבירושלמי מפורש דדוקא בצרות מכחישי' זא"ז דהכחשת צרה לאו כלום אבל הכחשת עדים בטלה עדותן והא בסעי' כ"א פסק המחבר דאם הכחישו עצמן בבדיקות עדותן קיימת א"כ משמע בהדי' בחקירות דומי' דממונא עדותן בטלה, והנה בעבוה"ג סי' ס"ז וסי' קי"ז מתרץ היטב דודאי אם רק א' מעיד על מיתתו ביום פלוני והמכחיש אינו מעיד על מיתתו רק אומר דאי אפשר דמת ביום פלוני דביום שלאחריו ראהו חי דאז ודאי עדותן בטלה אבל אם שניהם מעידין על מיתתו רק שמכחישין על איזה זמן עדותן קיימת וכסברת ת' פני משה שהביא הב"ש ובנוב"י השיב עד"ז דהא בסמ"ע ח"מ סי' כ"ט מבואר דגם לענין שבועה אין עדותן עדות אם הוכחשו בחקירות, אלא שראיתי בת' אמרי אש ח"ב סי' ל"ד השיב תשובה נוצחת דאדקשי' על ת' פ"מ וב"ש מדברי הסמ"ע לסייע לי' מדברי הרא"ש ורמ"ה מ' סנהדרין פ' אד"מ דקאמרי בהדי' דלענין לחייב שבועה אם כי מכחישין עצמן בגוף זה אומר מנה וזה אומר מאתים עכ"ז חייב הנתבע לישבע דגבי עד א' לא שייך לומר דבהכחשה זה את זה כל עדותן בטלה דעכ"פ איכא עד א' שאמר אמת וזה ראי' נפלאה לדברי סברת ת' פני משה וב"ש, וגם על דברי הירושלמי פירש שם בתשובה פי' נכון דל"פ אגמ' דידן ולענין הלכה הא הנוב"י בעצמו במהד"ת סיים מאן דסמיך אדברי הרא"ש שגם בראב"ן פסק כן יש לו אמה לסמוך, והנה בנ"ז לפימ"ש לעיל דגם בדברי העד עצמו יש בכלל עדותו כמו קברתיו לדעת הר"ן והריב"ש אם כן תו לא איכפת לן בהכחשה וכמ"ש בת' רע"א סי' פ"ז דאם טלטלו מקודם תו לא מפסיד מה שמכחישין עצמן בחקירות של הקבורה ממש עיי"ש:
וע"ד עדות ערכאות ודאי יש מקום לסמוך כי מי יבא אחרי פסקי מרן חת"ס סי' מ"ג מ"ד ומרן מהרמ"ב שהי' נראה כחולק שוב בת' פרשת מרדכי הרחיב והעמיק לקיים פסקי מהרי"ק עיי"ש דברים עמוקים, וי"ל מ"מ לא חתם הערכי בחותם כנהוג, ואפשר דלא נהיגי כן במכתב פשוט, ואם יסכימו אתי שני גדולי הוראה הנני כשיבא למכשורא להתירא דהאי אתתא כחלוץ כהלכה ולהתירה לכל גבר וכמ"ש בש"ע סי' קנ"ח דגם לענין לייבם ולחלוץ נאמן עד א' ג"כ עפ"י הנ"ל בפרט כי גם בת' מהרמשי"ק ות' קול ארי' הורו הלכה למעשה להתיר עפ"י עדות ערכאות ומיישבי' כן מה שהקשו בת' אחרונים וכן ראיתי בת' שו"מ דעתו ככל הנ"ל ומובן מעצמו דצריך לישב ביד"צ של ג' להתירה כמ"ש בש"ע סעי' ט"ל וברמ"א שם:
ולענין לידע הב"ד בענין החולץ וחליצה לא יספיק מ"ש הרב הג' הדיין מהר"י כהן נ"י הלא נאמר בש"ע צריך שידע הבד"צ הוא כל שנאמר מסעי' כ' עד סעי' כ"ח עיי"ש, ונאמנות קרוב אשה ועבד וקטן נבון סגי' אלא דבשעת מעשה צריך עדים כשרים המתועדים אצל אלו הנ"ל יום שלפניו ובשעת מעשה יעידו סתמא עיי' בבה"ט שם וכמ"ש מרן חת"ס אה"ע ח"ב סי' ז' ד"ה מיהו עייש"ה וכן יעשה, והכני לסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ק"ק מאד יצ"ו.
אני ח"מ אחרי ראיתי מכתב תשו' מרן הגאון אב"ד שליט"א בענינא דהאי איתתא וכ"ד ישרים וברורים לענ"ד וע"כ אם יסכימו גדולי ההוראה כרצונו הטהור אף אני העני נעשה סניף לעושי מצוה להצטרף להתיר' ככל מה דכתוב ומפורש לעיל רק שיושיבו בד"צ של ג' להתיר' כמבואר ברמ"א סי' י"ז סל"ט ובב"ש שם ובת' מרן חת"ס ח"א לאה"ע סס"י מ"ח, וע"ז בעה"ח יום א' פ' ויצא תרפ"ב לפ"ק מאד יצ"ו.
הק' חיים צבי עהרענרייך דומ"ץ דפה"ק הנ"ל,
אחרי כי ידידי הגאון דומ"ץ נ"י הסכים אתי עוד נדברנו יחדיו בהערה עוד סניף להתיר' עפ"י מ"ש בתשו' מבי"ט ח"ג סי' שכ"ו דבאבד זכרו ולא נשמע ממנו כלום יש להתיר עפ"י קול הברה ג"כ ובת' מרן חת"ס בכ"מ עושה סניף להתירא מדברי המבי"ט הנ"ל בפרט בזה"ז דשכיחי בי דואר בכל אתר ודאי הי' מודיע לבני משפחתו, והנה המבי"ט נתן זמן י"ב חדש כש"כ בנ"ז שכבר הגיע לז' שנים פשיטא אם הי' בחיים הי' נותן זכר ורמז מענינו ומקומו איה א"כ ק"ו וכש"כ דהוה סניף להתיר עיי' בחת"ס סי' מ"ח ד"ה ובאמת שהביא שם דברי המרדכי בענין כיו"ב, ויצרף עוד כת"ה מורה הוראה א' להסכים אתנו ופשוט כיון דס"ס כל העדות מפי עד א' נחשב צריך ישיבת בד"צ כמ"ש בסי' י"ז סעי' ט"ל ואצ"ל,
והנני לסיים בברכה ידידו הנ"ל.