לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן קז
ב"ה אול"י ו' עש"ק פ' שלח תרע"ו לפ"ק מאד יצ"ו.
שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב המאוה"ג וכו' כש"ת מו"ה ישראל גרינפעלד נ"י דומ"ץ בק"ק סערענטש יצ"ו.
הנני במטו מיני' דכתיה אשר לזאת יסלח כי לא באתי עד הלום להשיב דבר בדבר הלכה כאשר דברתי לו מפני שלא הייתי כמה ימים בביתי ואצל חתני הגאב"ד דק"ק גאלאנטא נ"י הייתי משתהה ימים אחדים ואין דעתי כעת להכריע הלכה למעשה יען במחלוקת שנוי' בשו"ת האחרונים ע"כ כעת רק לפלפולא באתי:
וראיתי מ"ש הגאון אבדק"ק סעמיהאלי דמשום אחריות לא מקרי שלו והנה מחלוקת רש"י ותוס' במ' חולין דף מ' ודברי מג"א סי' תקפ"ו ס"ק ה' ידועים דע"י הגבהה אפי' גבי ע"ז שיש לה בעלים מקרי ע"ז של ישראל שאין לו ביטול כמו גבי חמץ דמקרי שלו משום קבלת אחריות, וביד אפרים תמה עליו דשאני חמץ דמרבינן מלא ימצא במצוי לך ומנ"ל גבי ע"ז דמקרי של ישראל, וראיתי בחידושי חת"ס פ' לולב הגזול בח"ו שהסביר דברי מג"א על נכון דקשי' טובא מנ"ל דנילף אחריות דנפקד גורם שיעבור אב"י דילמא בזה כיון שרק המפקיד בידו להקדישו ולמכרו ולא הנפקד אינו עובר וקבלת האחריות שמרבינן מקרא היינו בגזלן שיצא עכ"פ מרשות נגזל שאינו יכול להקדישו כמ"ש בב"ק שניהם אינן יכולין להקדיש וכיון שיצא מרשותו עכ"פ מהני אחריות שכ הגזלן. אבא ש"מ דע"ז ל"צ קרא דודאי לחומרא מקרי של גזלן כמו בע"ז וחמץ וע"כ הריבוי לנפקד, אלמא דביצא מרשות' של בעלים מקרי של הקונה מסברא חיצונה, ומעתה נידון זה בנתנוהו המוכרים על האייזענבאה"ן וכש"כ כשכבר הגיע האוויי"ז ליד הקונה פשיטא שיצא מיד המוכר לגמרי ואין בידו למכרה לאחר וא"כ קבלת אחריות לא מריבוי דקרא כי כן מצד הסברא ולענין ע"ז וחמץ חשוב כשלו, ומה"ט גם מה שמחלק הגנ"י בין שחמץ בביתו או בביתו של אחרים לא שייך כאן דכאן החיוב אחריות מצד קבלה כמו הנפקד דעלמא דממילא כך הוא החק וכן הוא מהלכה בח"מ סי' קכ"א דאם המקבל שולח שליח ממילא הוא חייב באחריות וה"נ מצווהלמוכר ליתן על האייזמנ- באה"ן וזה שלוחו וממילא בא החיוב אחריות כמו בגזלן וכי הגזלן אינו חייב באחריות רק אם הוא בביתו אתמהה. ובגוף החילוק בין ביתו כבית' של אחרים הלא הוא מחלוקת מג"א וח"י ובזמן המלחמות לא אדע אם האייזכנבאה"ן מתחייב באחריות א"כ לכ"ע עובר עליו הקונה בנ"ז ואפי' בנפקד בין לדעת מג"א בין לדעת הח"י, וראיתי למי שמצדד לומר כמו בנ"ז שהקונה עשה שטר מכירה על דברים חמוצים שבאו על האייזענבאה"ן דמהני המכירה כיון דגבי חמץ גל"מ כמ"ד כמו לר"ש בעלמא גם לקולא הה"ד לדידן גבי חמץ וכדברי מעכ"ת, וכבר הבאתי בס"ד דברי המג"א סי' תקפ"ו לפי הסברת מרן חת"ס דבנ"ז הוא בלא ריבוי דקרא ג"כ כשלו:
וע"ד מ"ש הגנ"י בענין קנין דרבנן ידוע מ"ש המג"א בשם מ"ב סי' תמ"ח ובתשו' מרן חת"ס סמך בזה ג"כ לענין מכירת בכור עיי' חיו"ד סי' שי"ד וחח"מ סי' י"ב, ומ"ש הגנ"י מדברי ת' מיוחסת להרמב"ן הביא' בת' עטרת חכמים עיי' מ"ש בס"ד בספרי (חיו"ד סי' ר"ח) להשוות דברי מרן חת"ס עם דברי הרמב"ן וכבר הבאתי דברי ת' גדולי אחרונים דאם קדם הקנין דרבנן קודם חלות איסור חמץ לכ"ע הוה שלו ממש ומי יערב לבו להקל בקנין דרבנן אפי' לקיים חמץ בפסח אם דעת גדולי פוסקים סומכין אפי' לענין היתר מכירה, ומה שפלפל מעכ"ת בענין ברירה ושליחות נכרי לחומרא כל זה נזכר בת' בית שלמה וסומך להקל בענין חמץ שע"ע הפסח לענין הנאה ולבא לאכילה בהפ"מ ותשובה ארוכה לו שם בסי' פ"ב עיי' שם כמה תשובות בזה ועיי' בת' מהר"ם שיק סי' רי"ט וסי' רכ"ה, ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.