לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן צט
ב"ה יום ה' פ' פנחס תער"ג לפ"ק מאד יצ"ו.
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הגדול הנגיד וכו' כש"ת מו"ה עקיבא בלוי כ"י.
ראיתי מ"ש בשם זקינו הרה"ג מו"ה עקיבא קליין זצ"ל שחדש לומר דלא שייך איסור מאכיל בידים לקטן אלא בדבר שאיסורו שייך גם לגדולים ועיין בספרי בס"ד בח"א סי' ס' שהעיר ג"כ בזה ומעכ"ת מביא כמה ראייות שלכ"ד, והנה מטומאת כהנים שרבה בהם הכתוב מצוות יתירות וגם עלינו המצוה לקדשם אין כ"כ ראי' כמובן, ולענ"ד תלי' באשלי רברבי ממ"ש הב"ח ופרישה ביו"ד סי' ס"ב דליכא לפני עור להושיט אבמה"ח מן בהמה טמאה לעכו"ם דמי איכא מידי והש"ך השיב עליהם. אבל בתשובת אמונת שמואל חדש לומר דלא שייך ל"ע אלא בדבר שאסור גם לדידי' ואינו דומה לנזיר דהתורה גם לדידי' אסרה אם נדר בנזיר משא"כ אבמה"ח מבהמה טמאה והא בתוס' ורא"ש ריש מ' שבת תולין קטן או"נ לענין לפרושי בל"ת דל"ע לת"מ והתם לאו דוקא לענין אפרושי דהא יכשיל בידים וכוונת' להאכיל בידים ועיין במג"א ומחה"ש סי' שמ"ג וא"כ דברי זקינו הגז"ל יש עמוד לסמוך עליו, אלא מ"ש על קושי' התוס' בנזיר דף כ"ח ע"ב למנין נדר בזה לא מצאתי חבר כי אפי' בנזיר שייך ל"ע וגמ' ערוכה הוא במ' ע"ז דף ו' ומ' פסחים ד' כ"ב וא"כ מ"ש נדר דקטן:
ב) וראיתי מה שחדש מעכ"ת לתרץ קושי' האחרונים האיך מותרת אשה להקיף קטן דהא הוה מאכיל איסור בידים ועיין בשעה"מ דמקש' לר"א דמקיש מקיף לניקף ולדידי' מותר להקיף לקטן ודאי קשי' כנ"ל, ותוכן דברי מעכ"ת דהטעם דאסור להאכיל בידים הוא משום דיש עכ"פ נדנוד איסור גם לקטן רק שאינו בר עונשין (ועיין בתב"ש סי' א' שהביא דברי הגמ' בסנהדרין דקטן בר חיובא הוא רק דהתורה חסה עליו) וכ"ז אם שייך גבי' איסורי' אבל הקפה דפטרינן אשה משום הקישא להשחתת זקן ופטורה משום דל"ל זקן הה"ד קטן דהא ל"ל זקן ופטור ג"כ בהקפת ראש, והנה הוא דבר חדש אלא דלענ"ד מרפסין איגרא דלסברתו גם סריס שאין לו זקן לא יהא חייב בהקפת הראש ולא לשתמיט למימר הכי ובמתניתן תנן במ' קידושין ד' כ"ט פטורי בנשים משמע דאיש יהי' מי שיהי' חייב, וטומטום ואנדרוגינוס מסתמא ל"ל זקן מ"מ פסק' בטור וש"ע יו"ד סי' קפ"א דחייבי' מספיקא ומה ספיקא איכא לדברי מעכ"ת דהא ל"ל זקן, וגם בקטן לסברת מעכ"ת ל"צ דהא עפ"י רובא אין הזקן לומר עד כמו י"ג שנים ועכ"פ ב' שערות לי"ג וי"א ודאי קודם בזמן כמ"ש במס' נדה ד' נ"ב ובכ"מ ושם נאמר דחייב בכל המצוות א"כ ודאי הקפת הראש בכלל, וע"כ נלענ"ד דהאי סברא דל"ל זקן רק גבי אשה נאמר דבמינה אין להם זקן אבל קטן זכר דבמינו יש זקן ל"א היקש הנ"ל וסברא זו נאמר בש"ס בכ"מ עיין במ' שבת ד' פ"ד וד' קל"ו דסברא דאורייתא היא כנלענ"ד:
ג) מ"ש בשם זקינו דלענין שבת י"ל דיש שליחות לקטן ומעכ"ת תפסו בזה דבפ' א"נ אמרינן דרק בנכרי יש שליחות לחומרא, ולענ"ד דבריו יש להם מקום עפ"י דברי נמ"י פ"ק דב"מ דמדמה שליחות קטן לד"ע כמו חצר דכיון דאין לו דעת הוה כבעכ"ח ויש שליחות ובש"ך בח"מ תפס עלי' דהא אין של שליחות לקטן ותי' בנתיבות דהא דאין שליחות היינו אם דנין באיזה דבר שיתקיים ע"י כגון שליחות לקידושין וגירושין ולהפריש תרומה לתקן הכרי, אבל לענין דבר עבירה מי שיתחייב י"ל דיש שליחות גם לקטן ודברי זקינו הגז"ל הלא בענין מלאכת שבת ורק עד"ז סובב סברתו:
ד) וראיתי מ"ש מעכ"ת פלפולו העצום ליישב דברי המכילתא לא יעשה מלאכה אפי' ע"י אחרים, והקשה עלה הרמב"ן ממנפ"ש ע"י ישראל הוא עצמו מצווה וע"י נכרי ליכא רק שבות, ותי' כת"ה די"ל כגון שעשה עקירה וצוה לחבירו לעשות הנחה דאינו מצווה עד"ז והמשלח חייב וכיו"ב איתא בכת"ס סי' מ"ה, אלא דס"ס קשי' דהוה שנים שעשאו מלאכה, וכבר שמעתי מפי הגאון מהרי"ם פערלס זצ"ל מה פלפלו הפוסקים אחרונים אי שייך שליחות במלאכת שבת אפי' נימא דיש שליחות והוה כעשה המשלח מ"מ מי יכחיש דעכ"פ השליח שעשה מעשה הוה מסייע שיש בו ממש והוה עכ"פ שנים שעשאו מלאכה ופטורים, והנה בל"ז י"ל ע"ד הרמב"ן דהא כבר חקרו האחרונים בענין הזמנים שאינם שווין למשל זמן לילה כניסת ש"ק כמו יותר משמנה שעות אחר צהרים ובארצות המזרח יותר מעשר שעות או להיפוך ואם הא יש אופן שציוה המשלח שדר במקום שהשבת מקדים ליכנס לחבירו שיעשה מלאכה במקומו שהשבת מתאחר באיזה שעות ואם שלוחו ש"א כמותו לענין מלאכת שבת יתחייב המשלח כמ"ש דהכל דנין כפי מקומו ושעתו וכבר הארכתי בזה בס"ד בתשובה א' לענין שביתת בהמה ועבדים האיך דנין בזה (עיי' לבו"מ מהד"ת חאו"ח סי' מ"ז):
ובימי חורפי אמרתי לתרץ בס"ד ע"ד קושי' הרמב"ן עפ"י דברי הרה"מ פי"ב מה"ש ה"ב בענין כבוי גחלת של מתכת דדוקא אם מכוין לצרף ולעשות כלי וכן בקיסם לחצוץ בו שיניו דכל דבר שאינו שייך בו מלאכה רק ע"י כוונתו לא אמרינן בי' דהוה פס"ר דס"ס כיון דלא מכוין ליכא מלאכה כלל ואפי' לר"י דס"ל דשא"מ אסור הכי דינ'. וא"כ בפשיטות י"ל דהמשלח מכוין וצריך לו לצרף המתכת או קטימת קיסם לחצוץ שיניו ומכוון לזה והשליח אין לו בי צורך ואינו מכוין לכך דלגבי' לאו מלאכה היא כנלענ"ד, ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו.