לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן פב
ב"ה יום ה' פ' תרומה תרע"ג לפ"ק מאד יצ"ו.
לכבוד ידידי הרב הגדול אוצר בלום המפורסים וכו' בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר שליט"א דומ"ץ דק"ק ערלוי יציו.
הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי וכו' ועתה באתי בס"ד במ"ש כת"ה על דבריו הראשונים בדברי תוס' תי' חולין ד' ל"ו שנראה מדבריהם דמה שהפרה מטמא ט"א הוא מדרבנן ובמ' מנחות ד' קיא משמע להדי' שהוא מה"ת וכמ"ש בט"א מ' חגיגה ובשו"ת בי"צ, ומ"ש במכתבי הקדום יתיישב דברי התוס' מ' יומא ד' מ"ח משא"כ תוס' בחולין, והנה בגוף הדבר אין תימה כ"כ וכי תנאי שקלי' מעלמא הלא דעת הרמב"ם בפ"י מה' טה"א דחיבת הקדש שמכשיר לק"ט מדרבנן ועיי' בנוב"י מהד"ק יו"ד סי' ד' שהוכיח שיטת הרמב"ם מדברי ר"א מ' פסחים ד' ל"ה דקרי כלי' מעלה והיינו מדרבנן ואם כי הביא מקרא דוהבשר ועכ"ח אסמכתא בעלמא הוה, ואי דק"ל דמדברי התוס' משמע דרק בפרה דרבנן ובשאר קדשי מזבח מה"ת והתם ילפינן פרה מקדשים דמשמע דזה כמו זה בזה ודאי י"ל מהאי סוגי' דמ' פסחים דילפינן כמה מעלות דרבנן ממעלות דאוריית' ועיי' ברש"י ותוס' שם ובפי' הפנ"י, ואפשר עוד לומר עפ"י מ"ש בראי בסוגי' וכן בל"א ובאר יצחק דיש לחלק בין טומאת עצמה דהוה מה"ת והיינו לפסול אבל לטמא אחרים מדרבנן וא"כ י"ל דזה ג"כ כוונת התוס' לענין פרה דשם במ' מנחות יליף שפיר לענין ט"ע אבל לטמא אחרים למ"ד דאוכל מ"ט אוכל או משקין בזה אמרו רק החמירו מדרבנן, ועיקר נלענ"ד דלשון נמי שייך בדאוריית' אם הוא רק ממדרש חכמים וכמ"ש במ' קידושין דף כ"ה כיו"ב ושם בפסחים ג"כ במשמעות פי' רש"י ז"ל בהאי ענינא גופא וכיו"ב מצינו לכמה דברים דהתורה כתבה ריבוי ומסרה הכתוב לחכמים כמי מלאכת חוה"מ ומצות הדר בד' מינים כידוע:
ב) ק"ל למעכ"ת במ"ש רש"י ז"ל מ' שבועות ד' כ"ד דנבלה סרוחה אינה בכלל נבלה א"כ האיך אמרינן במ' מנחות ד' כ"ג דנבלה אינה בטלה בשחוטה דאפשר לנבלה שתעשה שחוטה דהיינו אם נסרחה ואם אינה בכלל נבלה אז הא דומה למשקין דאמרו בתוס' שם דלא שייך לומר כי מסרח' הותר דאז אין שם משקין עלי'. ולענ"ד אין זה דמיון כמ"ש הר"ן במ' נדרים פ' הנודר דישנו ב' מב"מ היינו מינו בעצם כיני שמן בשמן א"כ אף דהוה איסור בהיתר אזיל ר"י בתר שם עצם וחשיב לי' לענין ביטול מב"מ כמו גבי דם הפר ודם השעיר ורבנן סדרי דאזלינן בתר או"ה כידוע, וא"כ מ"ש רש"י ז"ל דאינה בכלל נבלה היינו דאזיל לי' בם איסור זה אבל מ"מ הוה בכלל אוכל דהא לענין קיט בעי עד שיופסל מאכילת כלב א"כ שם עצם לא פרח מיני' אבל לענין משקין אמרו בגמ' דאין שם משקין עלי' דאפי' שם העצם נאבד ממנו כנלענ"ד דהא זה עצמו סברת ר"י לדברי הר"ן הנ"ל:
ג) הקשה מעכ"ת ע"ד מנ"ח מצוה שצ"ב דהעלה דאם הכהן נותן לישראל ה' סלעים והוא אדם חשוב שעי"כ מקבל הנאה הוה כמו גבי קידושין דמקודשת מה"ט, וק"ל דאפי' קרקעות ושטרות נתמעטו גבי פדה"ב ומנ"ל דהנאה זו עדיפא מינייהו, ודאי קושי' עצומה ויש להביא ראי' מדברי הריטב"א ריש מ' קידושין בשם הרמב"ן דודאי מסברא שוה כסף ככסף ורק בעירוכין ופדה"ב צריך לימוד דס"ד דהתורה העדיפה יד המקבלי' על עליונה וצריך דוקא כסף דהא גם לפי האמת דנתרבה ש"כ ככסף מ"מ ממועט קרקעות ושטרות ולא כן בשאר מילי דש"כ ככסף, אלמא דשאני מקידושין עד דס"ד דאפי' חפץ שש"כ לא יועיל וא"כ מנ"ל לילף זה מזה ולדמות לענין הנאת קידושין עיי"ש:
ד) ראיתי מ"ש כת"ה באשר לפנינו ד' חתיכות כשרות וג' הנבלות ונמצא חתיכה. א' פריש אי נימא מרובא פריש או דילמא מנבלות ולא הוה רובא כשרות דהא אין לפנינו ברובא רק א. והנה לא אבין מה מקום לספיקא זו והא לענין חד בתרי בטל רוב אחרונים ס"ל דתרי לאו דוקא דכל דאית' ברובא בטל והא דעת הרשב"א בת"ה ובתשובה סי' תע"ב דלא הותר לאכול רק א' א' דתמיד תולין שהוא מן הרוב ובאחרון תולין שכבר נאכל האיסור וזה מן הרוב. אלא דשוב הדרנא בי כמ"ש בפרמ"ג בפתיחה לה' תערובות דמודה לדברי הרא"ש פ' גיה"נ דמדאוריית' כולן מותרין לאכול אפי' בבת אחת דאיסור נהפך להיתר והרשב"א רק טעמי' קאמר מ"מ לא הצריכו ששים כמו לח בלח מדרבנן, עכ"פ עד"ז קאמר דשאני יבש ביבש דאפשר להפריד ולאכול א' א' ע"כ לא החמירו גם מדרבנן ע"כ תולין דהא בתרי תו ליכא רובא, וא"כ בנ"ז שמסתפק מעכ"ת בפריש א' מהם על זה שפיר י"ל דמרובא קפריש אבל לאח"כ ממנפ"ש אי מרובא פריש תו לא נשאר רק מע"מ ועיי' בתשו' מרן חת"ס יו"ד סי' צ"ט אפשר דיש לפשוט ספיק' כי איני מבין תוכן סברת ספיקתו מפני קיצור לשון מעכ"ת:
ה) הקשה כת"ה סתירת דברי הר"ן דבמ' כתובות פ' הכותב דעתו דאפי' בשבועת הנוטלין אם תפס לא מזדקקינן לי' ואין מוציאין כמ"ש במ' שבועות מה בין דאורייתא לדרבנן דבדרבנן לא מזדקקינן. ובמ' שבועות ד' מ"א מסקנתו להיפוך דדוקא בנשבעין ולא משלמין דהוה אקומי ממונא משא"כ בנוטלין דתפס שלא ברשות, והנה בפשיטות הי' מקום לומר דמפרש רק דעת הרי"ף וכמ"ש לחד לישנא במ' שבועות אבל איהו לדידי' ס"ל כמסקנתו להלכה, ואח"כ עיינתי במ' כתובות מעבר לדף הסוגי' דפוגמת כתוב במוסגר כי הר"ן השמיט בפירושו שם ה' דפין ומה שבא בפירושו אצל הרי"ף היה דברי נמ"י א"כ הדברי' אינו מדידי' ואין כאן סתירה כלל, והנני לסיים בכל חתמי ברכות ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.