לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן עא
בעהי"ת אוליי שיבסר תרע"ו לפ"ק מאד יצ"ו.
שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול אוצר בלום יראת ה' אוצרו כש"ת מו"ה עקיבא בלוי נ"י בק"ק קראסנא יצ"ו.
הנני במודע ורב תודה מאשר גמל עלי וטרח בשבילי בשליחות של מצוה וכו'. ועתה באתי על ד"ת מה שהאריך כת"ה בסברות נכונות ודילדי אימא כוותי' תלד וה"ה ע"ד זקינו הגה"צ מהו' עקיבא זצ"ל שבא על הספק לענין שיעורא דחמץ וכן לענין לצאת י"ח מ"ע של מצה בכזית מצומצם עם צירוף המים לשיטת רש"י ז"ל דלא אמרינן טע"כ שיתהפך מהיתר לאיסור כידוע) ומעכ"ת העלה לומר לפימ"ש סברת ר"י לענין נבילה בתוך הדבש להקל ונאמר דנתהפך לדבש ובתר השתא אזלינן וכש"כ להחמיר דהמים נתהפכו לפת חמץ או לפת מצה, והא דאמרינן במ' מנחות ד' נ"ד בלא הי' כשיעור ונתפח דאינו רק מדרבנן לענין השיעור לטומאה או לחיוב וכן בהי' כשיעור ונצטמק וחזר ונתפח מחלוקת אמוראים אם יש דיחוי אצל איסורין היינו בנתפח מעצמותו לא ע"י מים דזה פשיטא וכמ"ש מעכ"ת דנתהפך לדבר שנבלע בו, ויש לעיין דהא מקשינן שם ממ' טהרות הניחה בחמה ונצטמק הניחה בגשמים ונתפח משמע דע"י מי גשמים נתפח ולדברי מעכ"ת לא מקשה כלום דשאני התם דמ"ג נתהפכו לדבר שנבלע בו ועיי"ש בפיה"מ פ"ג מ"ד כי זה עיקר בשיעורי' לא נביט על רפיון החלקי' והתערבותן משמע דהוה כשאר תערובות, ואפשר לחלק ולומר דשאני בכ"ז שכל מעשה הפת בין לענין חמץ בין לענין מצה נתהווה ונגמר הפת לדבר חדש וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דחולין לחלק לענין סכין של ע"ז שחתך בו בשר דלא נאסר הבשר משום אסה"נ והא דעצי ערלה שהסיק' בו ואפה הפת דנחסר למ"ד זו"ז גורם אסור או אפה ע"ג גחלים לש"ע דשם נגמר דבר חדש ע"י העצים משא"כ בשר שנחתך, והה"ד לענין זה דשם המאכל של לחם ובשר אי"צ למי גשמים דיהא נגמר ע"י ולא שייך נתהפך משא"כ בנ"ז ע"כ כא שייך בזה דיחוי כמובן, ובל"ז לענ"ד לא שייך לענין זה דיחוי כיון שכך ביאתו לעולם והוה כמו הדסים וערבות אתרוג ולולב שלא הי' כשיעור קודם שצמח' וגדל' ולאח"ז גדלו כשיעור וכי שייך בזה דיחוי ועיי' רש"י ז"ל במ' סוכה בסוגי' דאין דיחוי אצל מצות כיו"ב לענין דיחוי מעיקרא, ובנ"ז היינו הך סברא דאמרינן דכיון דהפת דבר חדש שנגמר עפ"י תיקונו כך וכך זה ביאתו לעולם. ועיי' בתשו' הרשב"א סי' תס"א לענין חלה שלא הי' בו כשיעור ונתפח באפייתו עד שהי' בו כפליים כשיעורו שהביא ג"כ דברי הגמ' מ' מנחות עיי"ש דאיתא שם כעין סברת מעכ"ת דאם בזמן שיחול עליו החיוב אין בו כשיעור בתר מעיקרא אזלינן עיי"ש, והנה חקירת זקינו נו הגה"צ ז"ל עמד עליו בת' מהרמשי"ק חאו"ח סי' רנ"א ודעתו היאך דהתורה איירי וקאי על זמן השתנות בתר השתא אזלינן, וצל"ע דזה שפיר שייך לענין שיעורא דמצה לצאת י"ח אבל לענין איסור חמץ וכי לא שייך איסור חמץ בחטים וקמח וכיו"ב ומנ"ל דלא איירי בזה הקרא לית חמץ, ואפשר לומר דמ"מ הוה שלכד"א כמו אוכל חלב חי, אלא דזה אינו דהא משכחת לי' ע"י קמחא דאבשוני קרוי' או חלוטי' כדאית' בגמ' בכ"מ וצ"ל דהא דרשינן מלשון כל מחמצת נתחמץ מחמת ד"א וזה ודאי לא שייך בחטים ובקמח וצ"ע:
וראיתי מעכ"ת מסתפק אם משערינן בעיסה עבה או רכה ועיי' במ' עוקצין פ"ב מ"ח לענין פת סופגנים דמשערינן כמות שהיא ורק ביש לו חלל צריך למעך אבל בלא"ה ל"צ עבה וכמ"ש לעיל בשם הרמב"ם בפיה"מ מ' טהרות כמובן, ולעיקר הסברא אי שייך בזה לומר סברת הר"י כמו נבילה בדבש לענ"ד כמ"ש בדבר שתיקונו והווייתו כך בדבר חדש וגמר' לא שייך נתהפך דאל"כ נימא גבי ד' מיני מדינה כמ"כ סברא זו ועיי' במג"א סי' תמ"ב בשם תשו' הרשב"א והריא"ז דשם בנבילה לתוך הדבש הי' מעיקרא דבש קודם שבא לתוכו חתיכת נבילה שפיר אמרינן דנעשה כמוהו שהי' מקודם אך הכא לאיזה דבר יתהפך דהא הקמח עם המים ע"י היסק אש נעשה הכל פת לענין מצה וכן לענין חמץ בעיסה כמ"כ, ועיקר הדברים נלענ"ד לפימ"ש בירושלמי מ' חלה דאם רובה חטין לכ"ע יצא ידי מצה מכש"כ לענין מים שאין בו ממש כמ"ש במ' ביצה בסוגי' דהאשה ששאלה מחברתה מים ומלח כידוע כנלענ"ד, והנני לסיים בכל חתמי ברכות, ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.