לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן נט
בעהי"ת יום ה' לס' דברים עזר"ת לפ"ק מאד יצ"ו.
שוי"ר על ראש תלמיד חביב ותיק מלא עתיק ה"ה בחור כארזים חוב"ק יו"ש מו"ה יהושע ווייס נ"י בק"ק בעטלאן יצ"ו.
הנני במודע כי יק"מ בא לידי ונתן שמחה בלבי לראות מעשה אצבעותיך ומשמים בעזרך מקדש לריוח והצלה בעה"י כן יתן ויוסיף לך אלים בכלל כל ישראל בתשועת חן חן בקרב הימים. והנה ראיתיך שואל בד"מ ע"ד א' שהולך במקום סכנה לקנות סחורה וחבירו נתן גם כן לידו מעות לקנות עבורו פרה חולבת או מגדלת ולדות ובהגיע למקום וראה כמה טרחות והרפתקאות בדרך זה השיב בדעתו שאם חבירו הי' לו ידיעה מכל הנ"ל לא הי' מבקש ממנו בקשתו כי צריך פתקא רשות על דו"ד ועתה טוען ראובן כי לעצמו קנה במעותיו של שמעון ג"כ והוא טוען כי הריוח באמצע והבאת דברי השיטות הנאמרי' בזה בסי' קפ"ג דעת המורים דיכול לטעון ובדיבור בעלמא ג"כ נאמן ולדברי הרמב"ם בכל אנפין ה"ה למשלח בעל המעות ושיטת הרשב"א דבגילה לפני עדים הריוח לעצמו ובלא"ה כלו למשלח ובשינה משליחות הריוח באמצע ולכמה דעות ודעת המרדכי ותוס' דוקא בנתן לו למחצית שכר, והנה דעת הש"ע ורמ"א והש"ך דעיקר כדעת הרמב"ם ורק בשינה משליחות דעת הסמ"ע דקנה השליח ובש"ך שם שאין דבריו מוכרחי' ועיין בנתיבות, והנה לענין אם יש לחלק משום מקום סכנה לא אדע מה יוסף תת כח להתיר לשלוח יד בממון של חבירו ואדרבה הי' לו לחדול להוסיף בקנינו ולמה נתן מחשבתו לקנות לעצמו, וגם מ"ש משום דבלא"ה הי' הולך עבור סחורות ואינו שליח מיוחד גם בזה אין סברא לחלק כמ"ש מדברי תשו' מהרשד"ם סי' קנ"ה וכן בת' קול אליהו דעובדא שלהם ג"כ הי' באופן זה ומ"מ אין מחלקי' בין הנושאים, והנה יש עוד דעות במרדכי מ' ב"ק ובהג"א ד' ק"ב שם בעובדא דפרג"א שפסק הריב"ם דנאמן בשבועה שלעצמו לקח ובזכור לאברהם דסגי בקבלת ח"ס וכן מסיק מרן חת"ס בחח"מ סי' קע"ח, ומעתה כיון דהוא טוען שבועה על ראובן השליח ראוי' לבצע הדבר בפשרה כמ"ש בסי' י"ב דהב"ד ישתדל מפני העונש שבועה ח"ו לעשות פשרה ושמעון התובע מחצית ריוח על המעות שלו ישלים דעת על מחצה מן המחצה דהיינו חלק רביעית מן הריוח ואם ברצונם להציע הדברים פני דיינים ויסכימו במה שכתבתי מה טוב ונעים ברצונם:
וראיתי מה שכתבת ע"ד הנוב"י מהד"ק סי' ל' במ"ש דאם אינו יודע באיזה מעות קנה הסחורה נאמן במגו דקנה במעות של עצמו וק"ל דאז יתחייב שבועה, ולא אדע מנ"ל שבועה זו הא בסעיף דלעיל פסק הלכה זו ממ"ש ברפ"ג דקידושין מי ששלח שליח לקנות לו קרקע וקנה במעות של עצמו לעצמו נהג מנהג רמאות והמקח שלו ורק בקרקע מיוחד אמרינן מסתמא קנה למשלח אבל בסתמא מהיכא תיתי לאחזוקי ברשע ששלח יד במעות של חבירו וכמו דקיי"ל במ' שבועות ד' מ"ו דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וכמ"ש בת' מרן חת"ס סי' קע"ח הנ"ל דמה"ט אינו נאמן לומר לקחתי' לעצמי במעות חבירו ועיי' בתשו' זכרון יוסף ח"מ סי' ג' כיו"ב ושם דעתו ג"כ דבשבועה נאמן וכמ"ש בהג"א אבל בטענת שלקח במעות של עצמו ומעות של משלח נשאר בידו דאין כאן שליחת יד ולא גזלנות ורק רמאות ומוכן בכל עת להחזיר המעות מהית דלא יהי' נאמן אלא בשבועה ואם ס"ד דצריך לישבע כש"כ דצריך לישבע בטענת שליחת יד ושוב ודאי הוי מגו וכמ"ש במ' ב"ב דף ע' ע"ב עייש"ה:
וראיתי בנתיבות שעמד על החקירה זו אם נאמן במגו דלענין משום דאי"נ במגו לעשות עצמו רשע דאין אדם משים עצמו רשע והא לפטור מממון נאמן אפי' לעשות ע"ר והא דאי"נ דלעצמו קנה בלא מגו היינו משום דהוי נגד חזקה דשליח עושה שליחתו ומ"מ לענין מגו במקום חזקה קא קיימ"ל דמהני להחזיק ולפטור והניח בצ"ע ומביא דברי התומים דס"ל באמת דנאמן במגו במגביה מציאה, והנה מ"ש דלפטור מממון אדם משום ע"ר לאו כ"ע הוא רק נמצא בהג"א הנ"ל בב"ק ד' ק"ב ושם הביא חולקי' ועיין בת' חת"ס הנ"ל וראיתי בת' שו"מ מהד"ק ח"ב ס' קל"ו פלפול ארוך בכלל זה, ואפשר לומר ע"ד פלפול דהא הטעם דא"א מע"ר משום חזקת כשרים ולפטור עצמו נאמן דאין מוציאו ברוב כש"כ ע"י חזקת כשרים דהוי נמי כרובא כמ"ש הפנ"י, אבל אם יש עוד חזקה דשליח עושה שליחתו ואיכא חזקה ורוב או שני חזקות דעדיפא מרובא לכ"ע ודברי הריב"ש ידועים, ולהכי י"ל דגם מגו לא מהני כמ"ש בשערי תורה ח"א דמגו מטעם רוב ולא עדיף מב' חזקות וכנ"ל:
ב) ראיתי מ"ש ע"ד הנוב"י שהוכיח דאי נוקשה מה"ת עכ"ח במשהו דאל"כ קשה במש"כ התוס' במשהו. כרב ולא מטעמי' והא עכ"ח גם בנוקשה הוי במשהו ואי לרב בנוקשה בטל בס' והאיך קאמר כרב, וק"ל דהא בל"ז אינן שוין דלרב דהוה מן התורה אין תולי' בשני קדירות כמ"ש בסי' קי"א ובדבר שאינו רק מפני חומרא דרבנן תולי' איסור לתוך איסור נפל והיתר לתוך היתר נפל וכמ"ש במג"א סי' תס"ז ס"ק כ"ה, ואפשר לומר דזה אינו בכלל ביטול רק כמו שאר ספיקות דרבנן לקולא ואינן בכלל להיות דומה זל"ז, ועוד י"ל דלענין משהו משום מב"מ אזלינן בתר שמא ולענין שתי קדירות דבעינן שיהי' עכ"פ רובא לבטל היינו בטעמי' כמובן כמ"ש בש"ך סי' צ"ח עייש"ה, אוה"נ דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.