לבושי מרדכי (שוע) חלק ד· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
ספר שאלות ותשובות לבושי מרדכי · סימן מד
בעהי"ת אוליי ו' עש"ק ארביסר דאדר א' תרע"ו לפ"ק מאד יצ"ו.
שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגאון חריף ובקי עצום וכו' מו"ה משה סופר שליט"א דומ"ץ בק"ק ערלוי יצ"ו.
אחדש"ה במטו מיני' ברחימ' רב סליחה כי הייתי מאחר עד הלום להשיב ע"ד חידושי הלכות גבורת' דמשמע מיני' כי טרדות רבות סבבוני בפרט בכמה ענינים שהי' נחוץ לגמרם, ועתה באתי על ד"ת ראיתי כת"ה עומד ע"ד מחלוקת רבותינו ה"ה זקנו מרן בעל חת"ס סי' קפ"ב וק"נ והגאון מהרש"ק בשו"ת קנ"ס בטעמי' דמטהרינן כתם גם בזה"ז עד שיעור גו"ע (ועיי' בנחל אשכול שהביא דברי ראב"ן ובעה"ת דלא מטהרי רק פחות מגריס וכן ראיתי בס' התרומות) ובטעם הדבר הסביר מרן חת"ס דהא הראב"ד בסי' בעה"נ מביא הדעות דל"ג בכתם רק לטהרות והוא השיב עליהם וצ"ל דעיקר גזירתן הי' לטהרות ורק אגב גזרו גם לבעלה כמו בבדיקה ושוב גם בזה"ז דליכא טהרות מ"מ אסורה לבעלה משום דבר שבמנין דגזירתן ל"ב וא"כ די בשיעורן שהי' בזמן גזירת חכז"ל והשיב עלי' בקניס דמדברי ט"ז ס"ק י"ח נסתר כלל זה דהיינו בענין העברת ז' סמנים דס"ל להרמב"ן דדוקא לטהרות מהני ולא לבעלה ולדברי מרן חת"ס הא זב"ז תלי'. ובס' פתחא זוטא מ"ש לתרץ עפ"י סברת הראב"ד דה"ט דהעברת ז' סמנים דאז הוה טומאה בלועה ואי"מ ולא שייך סברא הנ"ל לגבי בעלה ולא תלי' זב"ז ותמוה בעיני שלא הביא דברי הרמב"ן בפירושו למ' נדה בסוגי' הנ"ל ד' ס"א שפירש להדי' בטעם הדבר משום דהוה בלועה ותלי' ג"כ בקפידא וכן פי' בחידושי הר"ן ושם הביא הרמב"ן פסק הרמב"ם שפי' מתניתן גם לבעלה וס"ל דטהרות חמירי עיי"ש, ועוד ל"ז להבין אליבא דהלכתא מה זו קושי' דהא ר"י ור"ל הלכה כר"י ור"י פסק כדתני ר"ח דאפי' בדם נדה ודאי מועיל העברת סמנים דבקפידא תלי' אע"ג דיכול לצאת ע"י דחק ועיי"ש בתוס' וכ"פ הרמב"ם בה' טומאת מו"מ כר"י א"כ אין כאן משום לתא דגזירת כתמים רק בקפידא ובלועה תלי' מילתא וא"כ מה שייטי' להקשות מהעברת סמנים לענין גזירת כתמים וכת"ה הביא דברי שו"מ מה"ת ואינו תח"י לעיין והנלענ"ד כתבתי, אלא שקשה עלינו דרכ' של רבותינו ממ"ש דאפי' לדעת הראב"ד והפוסקים דקיימ"ל כוותייהו דגזרו כתמים גם בדליכא טהרות ורק משום דאגבן דטהרות גזרו גם לבעלה וכלומר דגם הראב"ד ופוסקי' יודו לסברא הנ"ל ועיי' ת' שו"מ מהד"ת סי' ק"ה וק"ז והא הראב"ד בס' בעה"נ הביא ראי' דגם לבעלה כלומר לענין איסורא ג"כ גזרו מהא דתנן במ' נדה ד' נ"ב דיש בכתמים משום זוב ואפי' לרחב"א דפליג אר"מ מ"מ בג' חלוקי' מודה דיש בהם משום זוב וקאמר שם דהוה ס"ד דמביא' קרבן ונאכל קמשמ"ל ומראי' זו ניכר דהוה גזירה בפני עצמה לבעלה דמה נ"מ לטהרות לענין הבאת קרבן זיבה, ובאמת בס' בעה"נ לא הוזכר כלל דהוה עיקר משום טהרות ולבעלה אגב' וצריך לי רב להבין דבריהם הק' וצל"ע:
ב) עמד כת"ה על המחקר במאי דקיימ"ל באו"ח סי' ש"ב במנער טליתו מן הטל, או מן העפר לדעת הרמ"א כס' רש"י ז"ל מ' שבת ד' קמ"ז, ודוקא בבגד שחור ומקפיד עלי' ודיין מר ניהו רבה האיך הוה בשאר צבעונים כגון דונקעלגרי"ן בלו"י וכיו"ב ובגמ' הא אמרינן אבל חיורי וסומקי לל"ב וא"כ בשאר צבעונים מה הוי עלה ותולה במחלוקת התב"ש והנוב"י שחולקי' במראות הריאה שלא הוזכרו בגמ' לא לאיסור ולא להיתר וכן בהגהות יד שאול אתי' עלה במראות הדמים (ועיי' מ"ש בס"ד בספרי חיו"ד סי' ק"י וסי' קי"א) וצ"ע אם יש בזה סברא לדמות מילתא למילתא דשם דיינינן כלקותא דעכ"פ הוה איזה שינוי וחולי אלא שהספק אם הדרא בריא אבל בנ"ז תלי' אם מתקלקל המראה או לא ומעתה אם בסומקי לא מתקלקל למה נימא בשאר מראות דמתקלקל, וראיתי בש"ע הרב בעל התניא שפוסק בהדי' דהה"ד בשאר צבעונים אין לחוש וכן בס' נזר ישראל עה"ל שבת פוסק להדי' כן ועכ"ח ס"ל דמ"ש בחיורי וסומקי לא דברו אלא בהוה דכך הי' דרכן של צבע הבגדים בזמן הש"ס כמ"ש במ' יבמות סי' כליו בחיורי וסומקי דהוה סימנים גרועי' ולכ"ע אינם סימנים משום דשכיחי בגדים כיו"ב בזמן ההוא:
ג) מ"ש ע"ד תשו' מהרי"א חיב סי' רנ"ה ע"ד הרמב"ם בהל' מלכים בב"נ שהי' מתעסק שדימה שהיא אשתו או פנוי' ונמצא א"א שפטור והתפלא מי עדיף מישראל דקיימ"ל דשאני חלבים ועריות שחייב משום דנהנה והמה כת"ה דחיוב ש"י אינו לענין מזיד רק שחייב קרבן כמו שוגג אע"ג דמתעסק לענין שבת פטור ובב"נ דלא שייך קרבן פטור וגם בעיני יפלא מה עלה ע"ד הגאון רבש"י, ואפשר בדעתו כיון דבאומר מותר הוה לי' מזיד דהי' לו ללמוד והא בישראל הוה שוגג וי"א דהוה כאונס כמ"ש בט"ז סי' צ"ט ורק בב"נ גרע כמ"ש במ' מכות, א"כ הה"ד לענין מתעסק הי' לו למידק ולברר, אלא דנראה שלא עד"ז כוונתו דהא מדמה לי' לישראל, ועוד תימה שם בדברי תשובה הנ"ל במ"ש במי שנתכוון לאיסור ועלה בידו היתר אם יש איזה נדנוד עבירה ולא הביא גמ' ערוכה עובדא דסוף מ' קידושין ד' פ"א ע"ב ושם נסתייע ממקרא הנ"ל וכבר כתב בתשו' צ"ל דמה"ט הוה ס' טריפה דשיל"מ כידוע:
ד) וע"ד קביעת מזוזה בברכה לפני ל' יום אפשר כיון דעכ"פ יכול לברך כמו בטלית שאולה לדעת המג"א דהוה כמו מעשהז"ג לנשים עיי"ש בה' ציצית י"ל לפימ"ש בת' אחרונים דאי"מ על המצות אפי' במצוה מובחרת יותר לאח"ז ה"נ דכוותי' ואין אתי פנאי כעת לברר יותר לענ"ד. ומ"ש ע"ד ת' פני מבין והנה אינו תח"י וגם ת' מהרש"ם ח"ב אינו תח"י, בפשיטות י"ל מקביעות מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פי"ד מה' מעשר החמירו דהוה כמקח דהא בירושלמי גם בדמים לחוד הוה כמקח, ובמ' דמאי פ"ד נראה דצריך משיכה לענין שצריך לחבר לעשר, והנני לסיים בכל חתמי ברכות, ידידו דוש"ת.
הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד.