אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן ריט

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן ריט

סימן ריח

ב"ה יום ו' עש"ק פ' בשלח תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט לכבוד הרבני החריף ובקי מהו' יעקב קאפיל מעזעי נ"י ביושב כ' אדאכי יצ"ו. בדבר השאלה אשר בוו"כ ביה"ק מבלי חומ' סביב וע"כ הוא למרמ' ולמשלח' רגל בהונות וכיו"ב ובביה"ק צומחי' אילני סרק וישנם גם על הקברת וס' קברות. ויען כי אין ביד הקהל לפזר ממון על ההוצא' בנין גדר ע"כ בא מע"כ לימצא היתר לעשות הגדר מעצי האילנות הנ"ל וכל יקר ראתה עיניו בדברי הראשונים וש"ע ואחרונים בזה הענין והביא ד' הרמ"א והר"מ רבקש בסי' שס"ח דגם מה שעל הקברי' מותר כיון דלצורך ביה"ק הוא ע"כ כיון שאינ' אסורי' רק משום ק"ר כמ"ש במ' מגילה ד' כ"ט ומ' שמחות מותר מה שהוא לצורך, ורק פי מע"כ שדא בי' נרג' דכל זה שייך אם הוא רק משום קדר אבל לפי שיטת א' מהו' ישעי' שהביא הרמ"א בסי' שס"ד דקברי' שהם ע"י חפיר' שמחזיר העפר על הב"מ הוה כקב' של בנין שאסור בהנאה כמ"ש בסנהדרין בפ' נגה"ד דתכונבס"ח הוה כתלוש א"כ מנ"ל להתיר אסור' הנאה שמה"ת לכמה דעות. והביא כ"ת דברי מרן חת"ס סי' שנ"ז אשר לדעתו אפי' לר"י יש להתיר העשבים שגדילי' על הק' דהא אסורן ילפינן רק משם שם מע"ע וע"ע משום דכתיב בי' כפר' כקדשים והא גדולי הקדש גופא אינ' במעילה. והנה בראותי דה"ק הוה קשי' לי דהא שם בפ' כגה"ד ילפינן דעשבי' אינ' נאסרים בקבר מקרא דוישליך עפר' אל קבר וגו' ויליף מה ע"ז מחוב' אינ' נאסר כך קבר מחובר אינ' נאסר א"כ מנ"ל דיליף מהקדש לקולא נילף מע"ז לחומרא. ועוד במ' ע"ז שם בסוגי' הנ"ל אמרינן דאם חפר בו שיחות ומערו' נאסר גם מחובר. ועוד גדולי הקדש ג"כ עכ"פ אסור מדרבנן ואח"כ ראיתי בשו"ת חכמ' שלמה הנדפס' אצל שו"ת הר המור שעמד בזה ועיי' במ' ע"ז ד' מ"ב ע"ב. ועוד הא שם בגמ' פ' נה"ד ד' מ"ח יליף רבא לענין הזמנה לאו מילת' משמשי משמשי' ובע"ז ודאי הגדילי' אסורים עיי' במ' ע"ז ד' מ"ג וד' מ"ח וגם מ"ש בת' מהרי"א ח"ד סי' שס"ג להתיר דהא כל עצמ' אסור' של קבר הוא משום משמש כמ"ש שם וכן במ' ערובי' ד' ל"ו בפירשיז"ל והא עשבי' אינ' משמשי' ואי משום דאסוה"נ גורם ובא מכח קרקע דאסוה"נ הא כל מכח לא אמרינן כמ"ש במ' חולין ד' ס"ט. והנה לא זכיתי להבין דבריו הק' דמה ענין זל"ז שם בחולין איירי באסור אבמה"ח ואסור דם דהם רק אסורי' אכיל' ודאי לא אמרינן מכח דפנים חדשות באו לכאן אבל באסוה"נ הלא הש"ס מלא מזה גבי עצי ערלה וקשי' של כלאי הכרם בע"ז ופסחים פ"ב באפו בו את הפת ומשום יש שבח עצים בפת ובע"ז מחלק' התוס' בין אסור הנאה ששייך בו לומר שבח עצים משא"כ באסור' אכילה ועוד הא במ' חולין ד' ח' גבי סכין של ע"ז דודאי משמש היא ועל כ"ז אסור לשחוט ומחלוק' הפוסקים שם אי הבהמה אסור' בהנאה במסוכנת ועיין בהרא"ש שם דמחלק בין אפיית הפת גבי עצי ערלה וכיו"ב דאסור בהנאה משום דנעשים ע"י דבר חדש משא"כ בשר בהמה שכבר הי' והסכין אינ' רק מתקן לאכילה. ולדברי מהרי"א הא כל מכח לא אמרינן. וגם סוגי' דע"ז בכמ' מקומות דנגד סברא זו והא גבי אילן של הקדש גופי' העצים שבאו לאחר מכאן הם משמש ומכח ורק משום דאין מעילה במחובר ועכ"פ אסור' בהנאה כנ"ל. ומי יתן להבין דברי הק' וללמוד התורה בהנ"ל. וגם בשו"ת ח"ש הנ"ל דעתו כי דברי מרן חת"ס הם רק להעמיד מנהגן של ישראל אם ההיתר אינ' מבורר וראיתי דברי מע"כ להוכיח מדברי תה"ד סי' רפ"ד שהביא הרמ"א סי' שס"ח הנ"ל ומע"כ דייק ונחית לדברי תה"ד דע"ד שהוכיח להתירא מדברי המרדכי והמרדכי הא אזיל בשיטת רבינו ישעי' דהא מוקי הך בריית' דמ' מגילה בלא חפירה דקרקע עולם הוה ורק משום כבודו ש"מ אסור לרעות שם בהמות והתה"ד דדייק מדבריו משום דלא אקשי' מקרק' דרב דנטלו לרופא' ורק מסיפא דשורפי' אלמא דמחמירין וע"ד נמי מסיק דלרפואה לא הוה משום ק"ר ואדרבה כהנ"ל וטעמי' דשורפי' במקומו משום קנס או משום חשד' א"כ מוכח עכ"פ דכל דלצורך וליכ' משום חשדא וקנס מותר וא"כ מזה הוכחות מע"כ דאפי' להרבינו ישעי' מותר לצורך ביה ק. דברי מע"כ הם לענ"ד בלא מבין דהא התה"ד חזר ושנה כ"פ דאינ' רק משום ק"ר ועובדא דידי' אשר הומנשל' בעכ"ח מרע' שם בהמתו והוא על אפם וחמתם של ישראל פשיטא דלית בי' משום אסוה"נ דגבי גוי לא שייך אסוה"נ ולהישראלים מה הנאה יש להם ברעות בהמות הגוי' ואדרבה להמרות רוח' נעשה כל הנ"ל וא"כ מה שייכות לנדון להתיר אסוה"נ לדעת ר"י וראיתי מע"כ בא לתרץ קושי' תה"ד בטעמי' דהמרדכי לא קשי' לי' מרישא משום די"ל אדרבה הברייתא איירי בקבר ש"ב ואסור בהנאה וקבר דרב הוה תלולבס"ח זיהוה כמחבר ודלא כר"י ומשום הכי מקש' מסיפ' דשורפי' במקומ' ועד"ז חלה קושי' מהרי"א בסי' שס"ג הנ"ל מ"ט בשריפת' הא בינת דינ' בקבור' וכל הנקברי' לא ישרפו כמ"ש במ' תמור' אלא ודאי דאינ' רק מדרבנן ולא איירי בקבר של בנין. תמיה' בעיני מה ראה על ככת להכניס בד' ר"י למען תירוץ יאמר דקדוק הנ"ל הוה תולב"ח וכי אין לתרץ לכ"ע אפי' להסוברי' כר"י ולומר בפשיט' דאין מרעו' בהמות איירי בתלובס"ח ואסור מה"ת וקברי דרב איירי במחובר ממש כמו שהי' נוהגים בזמן הש"ס במערות וכיכין ומשו"ה מקש' מסיפא דשורפה ועכ"ח דאינ' רק מדרבנן משום ק"ר וכהנ"ל ובלא"ה דברי מהרי"א יש לעיין מ"ש דהוה ל"ל קוברי' הא באות' תשוב' הזכיר דרכן של עשבים לחזור ולצמוח מהפירותן וא"כ מנ"ל שזה בכלל קבורי, ועיין בת' מרן חת"ס או"ח סי' ק"צ והדברים עתיקים ועיי' בתוס' מ' ע"ז ד' ס"ב ד"ה ליקלינהו עיי"ש. ושוב ראיתי דיוקא דמע"כ בדברי רש"י והרי"ף והרמב"ם דעכ"ח אפי' באסוה"נ שלבה"ק מותר לצורך ביה"ק דהא דתני ביה"ק אין נוהגי' ק"ר ואין מרעין בו וכו' והך מרעו' בהמות עכ"ח משום הנאה ולדעת הרי"ף והרמב"ם והר"ן בקבר ש"ב כדס"ל בפ' נגה"ד ומדפי' רשיז"ל במ"ד בגמ' משום כבודו של מ' דאריש' קאי היינו אינ' נוהגי' בו ק"ר משמע דשאר דברים משום אסוה"נ ואי"ל דהכל פירוש' דק"ר הוא דיוק מ"כ מדלעיל ד' כ"ח בענין ביהכ"נ דאינ' נוהגי בו ק"ר פירשיז"ל ולא גרסינן ואין "בויו" דכונ' פירוש' דרישא דק"ר הוא והכא לא פי' כלום משמע דיש לגרוס ואין "בויו" ואינ' פירוש' דרישא. והנה אם כי דקדוק נכון הוא עכ"ז אין זה ראיי'נוכחת דכבר פירש' בעלי הכללים דהיכא דפירשיז"ל לא גרסינן הי' לפניו גירס' אחריתא בשני גירס' או בשלשה ועיי' בשלה"ק בחלק תשבע"פ בסופ' וא"כ דילמא לעיל גבי ביהכ"נ הי' לפני רשיז"ל גירס' א' שגרס ואין "בויו" ובא לשול גירס' זו משא"כ הכי לא הי' לפניו גירס' בוי"ו כמובן. מ"מ מדברי הרי"ף ודאי יש הוכח' דגריס ואין ופירשיז"ל על הרי"ף קאי כוותי' וגם בדברי הרמב"ם פי"ד מה' אבל דקאי למנות דברי' שאסורי' ובפי' קאמר דאסורי' בתי הקברות בהנאה ויש בהם שהוא משום ק"ר ג"כ וכמו שאמר לבסוף. ומזה דיוק' לכמ"ע דכי היכא מ"ש משום ק"ר מותר לצורך וכן מלאכ' לצורך בה"ק ודאי מותר הה"ד מ"ש אסור בהנאה מדלא חלק ביניהם. והנה לדייק כן מדברי הרמב"ם קשה לומר כן דאין דרכו לפסוק דבר רק מ"ש בש"ס ובירושלמי ובשאר ספרי' תנאי' ואמוראי' כש"כ בדבר מה שנתחדשו בפוסקי' הבאים אחריו. ועוד דכ"פ מצינו בש"ס ג"כ אי משו"ה לא ארי' הא כדאית' והא כדאית' ועיין בברכות ד' ח"י בבריית' בהלכות עצמות וס"ת ועיין שם במעדני יו"ט על הרא"ש דעצמות לצורך מותר לכרוך עליהם משא"כ ס"ת ופי' הא כדאית' והא כדאית'. ועוד דאפי' הב"ח עכ"ח מוכרח לומר בד' הרמב"ם דאיירי בכל בה"ק ומשום אסור דרבנן דהא קאמר ג"כ אין קורין ושונין ב"ה והא מללה"נ ועיין במ' עירובין ד' ל"א בפלוגת' אי מערבי' ע"ת בביה"ק ולכ"ע אי אין מערבין רק לדבר מצוה ממלה"נ ומותר עיי"ש ובמ' נדרים פ' אין בין לכ"ע למוד תה"ק בכלל מללה"נ וא"כ אמאי אין קורין ושונין ועוד כמה דברים שחישב שם שאנן לומר בו משום אסוה"נ ודבר גדול דבר מ"ש בעל שו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ד עפ"י דברי התוס' פ' כגה"ד דתרווייה' צריכי' דאי לא שהוא איז' אסוה"נ בקבר גם משום בזיון לא הי' מחמירי' וע"כ י"ל שפיר דמשו"ה כוללן הרמב"ם וגם בברייתא לומר דתרווייהו צריכ' וכן דעת הרשב"א בתשובות' כמ"ש בפר"מ הנ"ל עיי"ש. ומ"ש בדברי הרמב"ם לתרץ קושי' הר"מ דשביק מה דתני בברייתא אין מרעי' ב' בהמ' וכיו"ב. והנה כל התירוצים שראיתי בזה בעיני אין די לתרץ מ"מ השמיט הלכה פסוק' ואם לקטן שורפ' מקומ'. ע"כ לענ"ד עפ"י מ"ש בפר"מ מדברי הרמב"ם פ"ח מה' מטמ' דשדה שאבד בו קבר מותר לזרוע והיא לפי הגירס' במ' אהלות פי"ח מ"ג והקש' בפר"מ דהא לענין אסוה"נ שהוא מה"ת יהי' אסור לזרוע דהוה אקבע אסור' אלא עכ"ח דהיינו טעמי' שמחלק בין נטיעות אילן לזרעי' דאין מגיעי' עד המת ולא נאסר בהנאה משא"כ אילנות שרשים שהם מתפשטי' למטה וע"כ היתר הזריע' וא"כ לענין רעות בהמה דשייך בין בזריע' ובין בעשבי' העולי' מאליהם. וא"כ קשה האיך תני בברייתא אין מרעים בהמות. ולזה הי' מקום לומר דאינ' רק משום ק"ר אבל סיפא דשורפן משמע לי' להרמב"ם שריפ' מדינ' דאסור' בהנאה והא לשיטתי' בעשבי' שנזרעי' ודאי אין מגיע יותר מ"ג טפחי' וע"כ ס"ל דהברייתא חולק על מתניתן הנ"ל או שהברייתא גרס אין זו רעיי' במתניתן הנ"ל ועיי' בתוס' מ' ביצה בסוגי' דבכור שנפל לבור דמצינו פלוגת' בזמן הש"ס גם בגירס' או דהוה מספק' לי' להרמב"ם אם כדעת המרדכי דמשום קנס' או חשדא ע"כ השמיטו כדרכו כידוע. והנה לענין הלכה בנדון אפשר לומר כיון דדרך שרשי האלנות להתפשט עד ט"ז אמות בשטח הארץ כמ"ש בב"ב ד' פ"א א"כ אפי' מה שעל הקברי' יונקים גם משטח שאינ' על הקברי' והוה זו"ז גורם וכמ"ש לענין זריע' ופירות האילנות בפר"מ הנ"ל ושארית אחרונים. וגם כי י"ל אדברי נהרי אפרסמון בסי' נ"ה שהביא גם דברי ת' רע"א להתיר דבטל ברוב ההיתר והנכרי' אשר יקצצן האילנות (דהיינו בלא שרשן) וגם יקצצו האילנות שאינ' על הקברים וממילא יתבטלן ברובן. ועוד צירף שם שאר היתירים עיי"ש. וא"כ כיון שהאילנות הנ"ל לא ימכרו רק מהעצים יעשו לגדר של ביה"ק לענ"ד יש לסמוך להתיר ולקיים מנהגן של ישראל. ואם יסכים עוד א' מגדולי הוראה להתיר' אני כמשיב' למכשור'. ידידו"ש. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה