אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן רטז

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן רטז

סימן רטו

ב"ה אוב"י ד' פ' ואתחנן תרנ"ח לפ"ק ברוזאווא יצ"ו.

בירח מנחם אב, יראה רוכב על העב. לכבוד אהו"נ ה"ה כבוד הרב המאוה"ג מהו' ליב פאללאק דיין מצוין ק"ק פריישטאט יצ"ו. אחרי וכו' והנה ודאי לדינא לית דין ודיין לחלוק על דין מפורש יוצא מפי הטור וש"ע סי' שס"ב דבהפסק ו' טפחים מותר לקבור זעג"ז והלא הדין נובע מאבל רבת' ותשובת רב האי גאון הביאו הטור וב"י סי' שס"ב ושס"ג ופסקו' כל הפוסקים. ועובדא ידוע כי בק"ק פרעשבורג אשר עוד מקדמ' דנא עשו כן אשר זה היום נראה ע"י מצבות שהגביהו עי"כ להגביהם מלמטה למעלה ועומדי' גם ג' מצבות זה אצל זה בביה"ק הישנה ופשיט' שנעשה עפ"י גדולים וגאונים צ"ל שהי' שם. ואם כי אין שעת הדחק ראיי' כי בזמן ההוא ידוע אשר גם בהשתדלו' רבה כמעט לא הי' אפשר להשיג אצל השרים מקום ביה"ק. וכאשר לכאורה נראה מדברי הב"ח שהביא' הש"ך סק"ד שפסק דבדלא הפסק ו' טפחים גם באי אפשר בענין אחר אסור א"כ י"ל דו' טפחים מותר רק באי אפשר בענין אחר אלא שהש"ך סיים דבדלא אפשר בענין אחר אפי' בלא הפסק ו' טפחים מותר, ובהג"ה מהרב"פ חשב שהם דברי הש"ך ובאמת נראה מדברי ב"י כי ה"ה דברי ר"ה גאון בעצמ' עיי"ש, וא"כ לדברי הב"ח צ"ע בזה"ז אשר כמדומ' מחויב כל עיר ועיר לתן מקום ביה"ק לכל עדה ועדה כפי הצורך מטעם המלוכה יר"ה ועיי' בשבו"י ח"ב סי' צ"ה שדן ג"כ לקולא בזמן שהוא אי אפשר אפי' בפחות מו' טפחים ועיין בחכ"צ סי' קמ"ט, מ"מ כל האחרונים אחזו שער היתר בהפסק ו' טפחים דמשמע בכל ענין כמ"ש בחכ"א ועיי"ש בחלק נצבת מה שפלפל בזה. והנה מע"כ בא עלי' בחומר הענין משום אסור הנאה של קבר דקיימ"ל לאסור בסי' שס"ד כן דעת הרמ"א בשם י"א והנה מע"כ דבר בזה דבר נכון כי כוון בזה לכוונת מרא דהאי דינא כי המחמיר הוא רבינו ישעי' דגם קבר קרקע בזה"ז אסור כמו קבר בנין דהוה תלוש ולבסוף חברו ובחת"ס סי' של"ה הוכיח במישור כי עיקר כדברי ר' ישעי' והא בסי' שס"ג הביא הטור בשם דברי ר' ישעי' עצמ' שהתרעם על המנהג במה שעושי' לקבור קטנים בק' גדולים דאסור משום אסור הנאה הרי קמן דמשום אסור הנאה נגע' בי'. והנה בד"מ הביא שם בשם תשו' הרשב"א רצ"ב וסי' תקל"ז דלא נאמר קבר בהנאה רק לחיים אבל לא למתים, וכתב בד"מ דצ"ע לפי"ז דהא הטור והרא"ש ל"פ בזה על רבינו ישעי' כלומר כוונתו דהטור והרא"ש לא פליגי עליו רק דקבר של קרקע לא מיתסר משום דחשוב מחובר כמ"ש בגמ' סנהדרין דלא משגח לאסור הנאה של קבר רק קבר של בנין אבל בזה ודאי יש לאסור אפי' לצורך מת א'. וא"כ לפי"ז קשי' על המחבר שמסיק בסי' שס"ד אפי' בקבר של בנין דאינ' אסור לקבור שם רק אם עשאו לאביו ומשום כבודו ולהנ"ל הא לכ"ע אסור עולמי'. זה לענ"ד כוונת ד"מ וחדוש בעיני כי הכת"ס סי' קע"ז לא סבר כן וחשב ג"כ שהם דברי בה"ב אבל הם ד' ד"מ שהניח בצ"ע כמ"ש הכת"ס ג"כ. והנה בכת"ס הקשה בטעמי' דהרשב"א אי משום מצוה לאו להנות נתנו דהא קיימ"ל בסי' שמ"ח דכופין את היורשי' להוצאת הקבור' עפ"י הגמרא כתובות דף מ"ח וד' פ"ד וב"ב ד' ק' וכן פסקו בח"מ סי' רנ"ג אם כן יש כאן הנאת הגוף ג"כ דמרווח ממוני'. וע"ז פלפל שם כלומר דפליגי בזה לשיטתם דהרשב"א ס"ל דגם בזה אמרינן מללה"נ כמ"ש במ' נדרים פ"ג ור' ישעי' ס"ל כרוב ראשונים דכהגוו"נ לא אמרינן מללה"נ, ופלא בעיני שלא הביא דברי מרן חת"ס או"ח סי' ק"פ אשר שם השוה דעת הרמב"ם שפסק בה' פ"ה אסור מזבח דאין מביאי' נסכי' ומנחות מאה"נ ומתוך כך הוכיח במל"מ דהיכ' דאיכא הרוחה בממוני' מצוה להנות נתנו ובתוס' חולין ד' ק"א משמע דבצפור' מצורע מעה"נ דלית בי' משום הנאה דגם בזה ללה"נ, וע"ז תי' דלא פליגי דהרמב"ם ס"ל בנו"נ שממשכנינן עליהם ושפיר הוה הרוחה ממון אבל בצפורי מצורע להכשיר היא אין ממשכנין ואי בעי מטהר עצמ' ע"י ואי לא בעי לא כופינן לי' לא חשיב הרוחה וזה ודאי סברא נכונה מאוד כמובן. וא"כ הכ' ביורשים דמוצאי' מהם בע"כ פשיטא דממשכני' ויותר מזה דמוציאי' בעכ"ח וא"כ לכ"ע הוה הרוחה ומצוה זו ודאי לה"נ וכמ"ש בתוס' ס' מ' שבועות שהקש' אמאי מודר הנאה משופר מותר בתקיע' מצוה הא פטור מפרוט' דר"י דחשיב עי"כ שומר שכר וה"נ אלמ' דכן ס"ל בפירוש דגבי הרוחת ממון מצוה להנות נתנו ומי יחלוק על מתניתן מ' נדרים ד' ל"ה גבי הנודר הנאה מחברו מלמדו מדרש אבל לא מקרא ומפרש בגמר' בטעמי' דמלמוד מדרש אין נוטלי' שכר ובחנם ואין כאן הרוחה ולמוד גופ' מללה"נ כמ"ש הר"ן שם אבל על מקרא שרי לטול שכר וכמ"ש בגמ' שם ואיכא הרוחת ממון לכן אסור הרי יוצא מפורש כמ"ש, ובכת"ס מדמה זה לפלוגת' הר"ן והרשב"א למצוה שיש בו הנאת הגוף ג"כ כמו בפ"ו ואין זה דמיון דשם ליכא הנאת ממונו בזה שפיר שייך פלוגת' כיון דמצות פו"ר ל"ש רק בהנאת הגוף ג"כ וכמו ישיבת סוכה כולה מצוה ללה"נ אבל במצוה שיש בו הרוחת ממון דזה אין לו שייכות למצוה עצמ' ואינ' בכלל' בזה ודאי י"ל דמודה הרשב"א דמצוה כזו הוה להנות דהרוחת ממון אינ' מהמצוה עצמ'. ומה שהקש' האחרונים עפ"י מ"ש הרמב"ן גבי סנדל של חליצה שם אסורי הנאה דאמרינן בפ' מצות חליצה ג"כ דמצוה לל"נ אע"ג דעי"כ מותרת להנשא ותי' הרמב"ן דזה ג"כ כול' מן המצוה דבלא מצות התורה הי' מותרת להנשא בל"ז עיי' במהר"ם שיק או"ח סי' קס"ט. בקל יש לחלק כמ"ש החת"ס סי' ק"ל ביו"ד דשם אינ' ברור' דיזדמן לה שדוך הגון לרצונ' ומי יודע שתגיע לזה משא"כ הכא. ועוד כמ"ש לעיל דהיתר נשואי' ודאי קשור' במצוה עצמ' משא"כ הוצאת ממון כמובן דכול' חד טעמי' ואין צורך להאריך לחכימי. לכן הי' נלענ"ד דר' ישעי' והרשב"א לא פליגי כלל דרבינו ישעי' קאי על מנהגו של עולם וכמו שהי' ג"כ בזמן הגמ' בב"ב ד' ק"א שהי' קונין מקום קבור' למשפח' מקרובי' לקרובי משפחה ועפ"י הוצאות היורשי' דמצוה מה"ת רטמ' וכמ"ש עד הזה"ז וכמ"ש בחת"ס סי' שכ"ט וש"ל ביי"ד עפ"י הגמ' בב"ב ד' קי"ב דגנאי הוא להיות צדיק נקבר בקבר שאינ' שלו וכמ"ש א"א ויעקב אע"ה להיות קונים בדמים יקרים. ועד"ז צווח ר' ישעי' דהוי נוהגי' לקבור קטנים במקום גדולים כלומר באחוזת קבורתם ולהיות נקבר בתוך שלו וע"י הי' מרויחי' להוצאת מקום קבור' וא"כ לכ"ע מצוה זו להכו' נתנ' ואסור משום אסה"נ והרשב"א איירי בדין פשוט היאך דלא משום קנין אתינן עלי' וכגון במקום שאינ' מנהג לקנות רק כל קהל וקהל בחבור' השיגו משרי מדינ' בלא קנין מעות או שכבר קנו בחבור' ואין לו אחוזי וקנין למשפחה כלל או בעניי ישראל שכל ישראל מחוי' לעשות בחנם כמ"ש בחת"ס בסי' הנ"ל ואין דנין רק אי מותר בהנאה לקבור' עצמ' ע"ז שפיר פסק דודאי לא שייך בזה הנאה אפי' בלא טעמי' דמצוה ללה"נ אלא פשוט וכי שייך לאסור הנאה למת וגם הא בהקדש דאיכא מעילה ואסור הנאה וכי נאסר להנות הקדש מהקדש. והנה לכאורה בנ"ד לענין קנין בני ח"ק יצ"ו והא לכאור' המנהג להיות נוטלי' פרס ככל אשר יורו ויראו בדעת' לקצוב בדמים וגם נוהגין למשכן ואם כי אפשר דלא שייך אסוה"נ גבם דהא כול' לצורך ח"ק וצורך ק"מ מ"מ הא גם שאר הוצאות הם מצריכי' לשמשים ושוורי' וסופרי' וכיו"ב ועוד לפעמים לצורך סעודה ח"ק כנהוג וניהו לכסף הנגבה מהני תנאי בעפ"י גבאי וז' טובי' וא"כ בכל ההוצאות מסתמא הכי התנו מעיקר' וגם כי אשר נוהגין כן בכל תפו"י הוה כהתנו וכ"ז לכסף הנגבה לצורך ח"ק והוצאות קבור' ובקור חולים וכיו"ב שלא בא על ידו אסור הנאה עצמ' אבל הכא משיקחו פרס מקבור' שנעשי' קברי' על קברי' ואי שייך דברי ר' ישעי' בזה אין כאן שום היתר יש כח להתנות להתיר חסוה"ל ועיי' בשם הרשב"א ע"ד כלים לצורך ח"ק וא"כ הי' אסור לכאור' לקבל פרס בזה האופן. אלא דצריכי' אנו לחזור ולשנות אם בכהגוו"נ כלומר בהפסק ו' טפחים שייך סברת רבינו ישעי' אשר מע"כ עמד על זה להחמיר דמ"מ נהנה שע"י הקברי' מעמיד עליהם קברים שלמעלה. והנה מאבל רבת' בב' ארונות שפיר קאמר מע"כ דאינו ראיי' דילמא איירי בבת אחת והוקצה לשמיה' וכן מת' רב האי גאון ג"כ אין ראיי' דהוא איירי להעמיק בתחתית קבר ראשון וכמ"ש בגמ' מ' בב"ב ד' ק"א הנ"ל דזה ליכא שום הנאה לנדון. ומע"כ הביא דברי הגמר' נדרים בנודר מן הבית דמותר מן האגף ולחוץ ושוב מחלק בין נדרים דאזלינן בתר לשון ב"א ולשאר אסוה"נ. ובאמת לא הוה צריך לזה דהא בסנהדרין מקור' שם באה"נ של קבר דילפינן שם שם ממשמשי ע"ז וקבר משמש הוא וא"כ החלוק מבואר דהא בשאר אסורי הנאה כגון ערלה וכלאי כרם ודאי דלא שייך אסור במשמשי' משא"כ במשמשי' של ע"ז ומזה יליף אסה"נ דקבר. מ"מ הא מע"כ הביא דברי יד אליה' שבפ"ת ושם נאמר דמשום אסה"נ אינ' אסור לילך ולדרוך על הקברים דבלא"ה דאם הי' קרקע עולם מכש"כ שהי' מקום לדרוך ולילך ואין כאן הנאה כלל וא"כ הכי נמי דאם לא הי' כאן קברים עוד בקלות הי' מקום למלאות בעפר וכדומה ואין כאן הנאה. ואי משום בזיונו והא אדרבה דבזה בפירוש אמרו פוסקים אחרונים דמשו"ה צריך להרחיק קבר מקבר ו' ט' גם בשטח שוה משום בזיוני ובו' ט' כיון דנשאר לכל א' ג' טפחים שיעור תפוס וכמ"ש בב"כ ד' ח"י שוב ליכא בזיוני דכל א' זוכ' בשלו והא ג' טעמי' אות' בפוסקי' משום גוזל ומשום ג' טפחי' לכל א' ליכא גזר' ועוד משום אנפולי' בגמ' בב"ב ד' ח"י כלומר שלא יפלו כותלי קבר ע"י רפי' דקרקע. ועוד משום בזיוני כהנ"ל וא"כ גם בזה למעלה מזה כל הני טעמי' סגי' דלא שייכי ביה שוב לא משום גוזל ולא משום בזיוני ואנפולי. ועיי' בס' חכ"א וחכ"צ סי' קמ"ט וימצא כי כן ע"כ. ועוד נלענ"ד ומ"ש משום אסור הנאה נלענ"ד דדינן כמו עליות עזרה שלא נתקדשו ומותר לצורך שאינ' של גנאי ויעיין באו"ח סי' קנ"א בהל' בית הכנסת ובמחהש"ק שם. ועוד עיין בהרא"ש חולין גבי סכין של ע"ז דלא שייך לאסור דבר שבא מאסוה"נ כי אם דבר חדש כגון פת גבי בעצי ערל' וכדומ' אבל בשר בהמה דהי' בעולם כמו שהיא לא שייך לאסור ויש לכוון דברי' לדברינו אפי' לכתחילה בנ"ד. כ"ז נראה לענ"ד לפי"מ שפסקו הפוסקי' להתיר בהפסק ו' טפחים. אלא שצריך עיונ' בזה בנ"ד מה זה הפסק ו' טפחים ע"ג קברים הם אמרו הפסק ו' טפחים בין קל"ק בין בשטח בין זעג"ז והיינו מתחתית קבר עליון לתחתון וא"כ הא עכ"ח צריך עפר הרבה יותר דהא חופרין הקברי' יותר עמוק מו' טפחים ועיי' בב"ב שנזכר במשנ' ז' ט'. ומעתה אם אינ' רק ו' ט' עפר עכ"ח בחפיר' יגיע לתוך קבר התחתון ומי יודע עם יהא ו' טפחי' אז אפי' לגבול הארון. ועוד דבהגוו"נ ודאי יש לחוש לדברי ר' ישעי' דהא יגיע לתוך עפר שנתלש עצמ' וגם איכ' משום בזיוני וגוזל ואנפולי כיון דלא יהא מתחתית ארון עליון עד הארון התחתון ו' טפחים. ובפרט בקברים של קטנים ילדים שאמר מע"כ שהם במקום ההוא וכמדומה שאינ' נזהרים לחפור עומק אפי' ו' טפחי' אלא חפיר' כל שהוא וא"כ אם לא ימלא רק ו' טפחים בלי ספק יגיע לגבול ק' התחתון האסור לכל הטעמים ולכן הזהיר הב"ח שיהא בברור' ו' טפחים ונתכוון למ"ש לכן במלוי ו' טפחים לבד אין בידינו להתיר וע"כ עצתי כיון שנודע שנעשה עובדא מימים קדמונים בק"ק פ"ב טוב הדבר לחקור ולדרוש אצל בני ח"ק דשם האיך ובאופן מה נעשה כדת וכהלכה ודאי ישנו שם אנשי לב יודעי' ומכירי' בטיב הענין וזולת זה אין לעשות מעשה בפרט כאשר אמרתי אשר בזה"ז רשות נתונה לכל אתר ואתר לתן מקום לכל קהל וקהל יצ"ו. או"נ דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה