אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן ר

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן ר

סימן קצט

ב"ה אול"י ב' פ' משפטים תר"ס לפ"ק ברעזאווא יצ"ו. שוכ"ט על ראש ידי"נ חתני כבני כבוד הרב הגאון ציס"ע מהו' יוסף צבי דושינסקיא שליט"א אב"ד ור"מ ק"ק גאלאנטא יע"א. ברכת חיים ושלום לזוגתו בתי מ' שינדל תחי'. עד"ת נהנתי מאור תורת' במ"ש דבסי' ק"י דחשיב ז' דברים החשובים ובהם רמוני בדן וקלחי כרוב דהראוי' לערלה ערלה לכ"כ כ"כ וסתמא נקט משמע דאין חלוק בין א"י לח"ל והא שם ג"כ דאסורי' אפי' לפרוש משום דגזרינן שמא יקח מן הקבוע כמ"ש המחבר בסעי' ו' ובש"ך ס"ק ל"ד ל"ה ל"ו עיי"ש. וקשי' לכת"ה דהא קיי"ל ערל' בח"ל יורד ולוקט ופירשיז"ל במ' קדושין ד' ל"ח דאפי' ידעינן דהגוי לוקט מהפרדס שיש בו ילדות וזקנות וכ"פ הרמב"ם פ"י מה' מ"א ובש"ע סי' רצ"ד וכי גרע מקבוע וא"כ כש"כ שלא נגזר' שיקח מן הקבוע ואי דנגזר משום ערל' בא"י דהא ר"פ כל הבשר אמר אביי דוק' תרומת ח"ל בארץ ולא בח"ל ועוד הקשה הדר"ג דערלה הוה הלל"מ ומקילי' בו אפי' באיקבע אסור' ובכ"כ הוה כשאר אסור' דרבנן לזה י"ל דהא בכ"כ קיל יותר דאפי' יורד ולוקט וטעמי' דקיל משאר אסורי דרבנן דמפרש במתניתן דהלכת' מדינ' וכמו מנהג וכך נהגו: והנה נלענ"ד לקושי' א' עפ"י אשר מכבר אמרתי דרך פלפול בלמוד השיעור לישב ג' קושי' מ"ש הפרי"ח דברי הרמ"א בסי' קל"ד דבעי חביות סתומו' וגדולו' ולמה כ"ה דהא פסק בה' פסח סי' תמ"ב כדברי הרשב"א דיבש ביבש ג"כ במשהו וא"כ הה"ד יי"נ חביות קטנות עכ"פ כמו יב"י. והכו"פ הקש' מ"פ בגמ' לתני כיכרות של בע"ב לענין חמץ בפסח דהא לדברי הרשב"א בלאו ככרות ג"כ אינ' בטל ועוד מ"ש המל"מ בה' טמו"מ ל"ל לאקומתי' בס' מ' תמור' דאורג בבגד שהוא כצפורת' וד"ח דלא בטל והא לא גרע מטומא' משא ועפי"ז תיר' דברי הרמב"ם דלא נקט הך דצפורת' בה' פ"מ והקשה עליו בפרמ"ג ל"ל מלא הסיט אפי' כ"ש לא לבטל. ולי עוד קשה למה פליגי רבנן אר"מ דיעלה במאתיי' דהא לענין ט' משא אין שיעור:

לכן לענ"ד עפ"י דחזינן בזבחים לאחר המסקנא דבע"ח חשובי' אינ' בטלים פריך נמשוך חד חד ונכבשינה' דניידי' עד דמסיק משום קבוע א"כ הוה ב' גזירות חדא דאינ' בטל ברוב ועוד דנתנו לדבר חשיב כמקום קבוע לענין זה דלא ניזל בתר רובא וא"כ החלוק מבואר דחומר' דיי"נ וחמץ בפסח ניהו דהחמירו משום חומרא דע"ז ומשום דלא בדילי בחב"פ דלא יבטלו ברובו אבל מ"מ מנ"ל דגזר' דלא ניזל בתר רובא ויהי' לו דין קבוע הלא בסי' תס"ז מוכר בכמה דיני' דאזלינן בתר רובא בחב"פ וכן ביי"נ אפי' במקום דהוה שייך קבוע אלא ש"מ דדוקא בדבר שאינ' בטל מחמ' חשובות' נתנו לו דין קבוע דחשיב וכעומד בפני עצמ' כמו חנות וכניכר אבל בהני לא א"כ שפיר נקט רמ"א דוקא חביות גדולי' שיהי' חשוב גם לענין קבוע ובגמר' ג"כ שפיר פריך דלתני ככרות של בע"ב לענין חב"פ דלא ניזל בתר רובא אם פירש' לפנינו וכדומה לענין קבוע ובמתניתן הא תני דבר שבמנין וחשיב יי"נ (אם ל"נ כהר"ן שם) ועכ"ח משום חומר' דקבוע היה ככרו' של בע"ב. ע"כ בגמ' ס' תמור' מוקי לה בצפורת' מה"ט וכמ"ש תוס' יבמות ד' פ"א הנ"ל ד"ה ידלקו ולא מהני דניידי משום קבוע לכן בעי בצפורת' אבל משום דין ט' ונשא פשיטא דלא הוה שייך דין קבוע הנ"ל ולדעת הרמב"ם י"ל בדרך חדוד' דכל הדיוק בתוס' משום ידלקו ולא ימתין עד שיזרוק י"ל דלאו משום מצות הדלקה ושרפה אלא משום תקלה ובגמ' שם בתמורה נראה דפליגי בזה ר"ש ור"א ולר"א לא חייש לתקלה ולדידי' מסיק דאיירי בצפורת' והרמב"ם פ' כר"ש. והנה בהריטב"א שם בקדושין הקשה הא דערלה ספיק' מותר והא בע"ז אמרינן דגזרו בגבינות של גוים משום דמעמידים בשרף של ערלה ורק ספיקא הוה. ותיר' כיון דאסרו בא"י דספיקא אסור הה"ד בחו"ל. ובתוס' רע"א במ' ערלה באר דבריו דבגבינות לא ידעו טעם אסורן לכן אם נתיר בח"ל י"ל גם לגבינו' בא"י משא"כ בערלה ידעו מה חלוק בין ח"ל לא"י. א"כ בנד"ז י"ל ג"כ דעיקר גזיר' היתה שלא יבטל וממילא נמשך ממנו ג"כ גזיר' קבוע כיון דמשום דבר חשיב אתי' עלה ואילא הא לא קיימ' הא דהא חזינן בגמ' דחייש דילמא יקח מו הקבוע אי נתיר לו לכבוש וניידו ובא"י איכא אסור' דאורייתא ובח"ל עכ"פ גזרו שלא יבטל, אם נתיר לו הקבוע גם בא"י יתירו כיון דקבוע בא מגזירת שלא יבטל. כנלענ"ד ומי שרחבו דעתו מדעתנו וכו'. ועד"ת מ"ש הדר"ג בסבר' כי ע"י בשול לא מקרי ראוי' לפרוש גם לדעת הכ"מ פ"ו מה' מ"א דס"ל להרמב"ם דגם לאכול חי הבשר צריך מליחה יפה יפה ובחולט' בחומץ אינ' מצריך כלום. והראב"ד ס"ל דלאכול חי ג"כ ל"צ כלום והרלב"ח הקשה על הרמב"ם דסותר א"ע כיון דחליטה בחומץ ל"צ כלום ועכ"ח משום דם אברי' שלא פירש מותר א"כ מ"ש דלאכול חי' מצריך מליחה. ותירץ הרלב"ח דמליחה לאו דוקא כדינא רק דרך ארעי'. ובכ"מ הקשה עליו דהא קאמר מולח' יפה יפה ותי' לחלק דבשר חי עכ"פ ראוי' לפירוש משא"כ חליטה בחומץ אינ' ראוי' לפרוש דחומץ צומת'. ודאי הסברא נותנ' לומר כן דהוה כמחוסר מעשה בפרט אם דם שבשלו מדרבנן האיך נימ' דיעש' עי"כ מה"ת לבד מדעת הרשב"א ובית יעקב הוב' בפרמ"ג בפתיח' דמתחיל' הבשול הוה מה"ת. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דהרמב"ם דייק בלשונו הרוצה לאכול ב"ח שנתכוון בזה מ"ש ס"פ השוחט הרוצה שיבריא והביא' ג"כ בה' ש' ושם המפרשים מ"ש מלחה יפה יפה משום דנחתך בעודנא מפרכס' ע"כ אסור לאכול באומצא וי"ל דהרמב"ם ס"ל בפשיטות מי שרוצ' שיבריא וכי הוא אכיל' אדם לאכול טפל מבלי מלח להבריאו' ואדרבה באחרונים שו"ת פלפלו אי לא הוה שלכה"נ והאיך יביא הבריאות ובצלי מאכל דרוסאי לכה"פ שליש צלי. אלא ודאי שאכל' ע"י מליח כדרך אנשי ארצות שהורגל' בכך לבריאות' וכיון שע"כ צריך למלוח משום אכילה הראוי' ופשיטא כי מיד יוציא המלח זה איזה דם משו"ה צריך שוב למלח' כדין שאר מליחו' לכן סיים ומלחה יפה יפה כלומר כדין שאר מליחות ולעולם י"ל דס"ל ד"א שכ"פ ונותר וז"ש הרוצה דאל"כ אין דרכו לומר ולפסוק דין מה שאינ' מפורש בש"ס כידוע דרכו בקדש כנלענ"ד וע"ד הר"ן בסוגי' דעופות ודגים ודאי צריך פירוש לפריש' ושכל ידיו עפי"ד הכ"מ ולענ"ד לומר כי דעת א' הוא שיטת הרא"ה בבד"ה בית ג' שער ג' בב' מקומות שם דחזינן דשיעור מליחה לפ"ד הגאונים כשיעור צלויי' והא חזינן דאם הבשר במלחו יותר משיעור זו עוד נוטף ממנו דם יותר מאדים מבתוך שיעור מליחה אלא ודאי לא הוציא הדם בצוליח' שיעור זה (מלבד אם יהי' במלח' יותר ויותר) רק מע"פ השטח אבל מ"מ מותר לקדר' אפי' במטיל מתחיל' למים קרים כי עד הבשול בפושרי' לא יוציא יותר מהמלח שבתוך שיעור מליחה והרותחי' אח"כ אדרבה חולטי' וזהו תחילת דברי הר"ן מ"ש דהוה דם אברים שכ"פ כלומר דלעולם לא באו לידי פריש' אפי' בבשול כנהוג אלא שהרמב"ם תופס רק לחומר' סבר' הרא"ה אבל אינ' מתיר כדרך בשול פשוט אלא מצריך לחלוט ברותחי' בתחילת בשולו ואתרווייהו מסקנת הר"ן שאינ' נכונה וכמ"ש עליו במשמרת הבית עיי"ש. ומ"ש הדר"ג מחליטת כבדא ברותחי'. גם אני עמדתי ע"ז ובאתי לדייק בד' הר"ן בסוגי' דכבדא דזה שאמר שם אמתניתן דכבד אוסרה ואינה נאסרה דס"ד הכבד דשיע' תהי' נחלט דרך בשול' וקמש"ל דדרך בשול אינ' כן אלמא דדייק כבד דשיע דמשום שיעת' מהני חליט' ברותחי' ולא בשאר בשר דהחליט' הוא רק בחומץ בלא מליחה עיי"ש כי כן כוונת' ושוב ראיתי בראש יוסף שדייק כן בדברי הר"ן וכאמור, מ"ש הדר"ג בכבד י"ל שפירש ממקום למקום מותר. גם בראש יוסף ופרמ"ג מצאתי כן ועלה ברעיוני בדברי הרמב"ם שחשב דם הנמצא בכבד אסור מה"ת. ועמד ע"ז בפרמ"ג ורא"י דבכריתות לא חשיב דם הכבד כקושי' התוס'. ואמרתי לחלק בין דם ממש הנמצא בין דם המובלע בבשר הכבד דרק זה התיר' בכבד לסבר' ר"ת בתוס' אבל דם ממש הבא בחתיכ' גרע משאר דם אברים של"פ ומה"ט גופא דכבד כול' דם והוה גופי פריש כמ"ש המפרשים וא"כ דם שבתוכה ממילא ג"כ כפריש ולפי"ז אם נאמר דדוקא דם המובל' מותר אם כי הוה כפירש אבל לא הנמצא ממש א"כ הוה לא פירש דידי' כפירש דעלמא וע"כ לא מנה התנא במ' כריתות בין דם הטחול ואברים דבדדהו דוקא בפירוש ודכבד' הוה כשאר דם כמ"ש בדם שבשחוטי' ולכן דייק הרמב"ם דם הנמצא בכבד כנלענ"ד. מ"ש ע"ד פלתי בראיות ברורות לישב דברי תה"ד דבריו נכונים מאוד ויכוח"ל. מ"ש ע"ד חת"ס בסוגי' ד' י"א מ' חולין מ"ש רשיז"ל י"ב מזכין והקש' הוא ז"ל למ' ל"א י"ג מחייבי' והקש' מר חתני נ"י הא א"א לדון בזה רק ברוב' דהא קיימ"ל א"א כול' חיי' הוה זכאי וכמ"ש הרמב"ם בפ"ט מה"ס וא"כ האיך מוכח דאזלינן בתר רובא וזה באמת לפלא ואפש"ל בלשון הרמב"ם ב"ד שפותחי' בדינ' תחילה וגו' משמע דווקא אם בתחילת הדין אמרו חייב מטעם דקאמר בגמ' מס' סנהדרין ד' י"ז דבעי הלנת דין משום דיחזו לזכו' וכיון שאמרו כול' חייב תו לא חזו וכו' אבל אם בתחילת הדין ישנו מיעוט מזכי' וע"י שא' אמר אינ' יודע הוסיפ' ובהוספ' אפי' בב"ד שיקול דיינינן כמ"ש בגמ' ובהרמב"ם פ"ט ואם שוב מחצה על מחצה דנין אלו כנגד אלו עד שיטה מי שמזכה למחייבים ושוב יכול לחזור ג"כ מי שלמד זכות כמ"ש בגמ' שם דבגמר דין יכול לחזור ובכהגוו"נ לא שייך טעמי' דתו לא חזו זכות' דהא כבר חזו וא"כ שפיר דקדק מרן חת"ס דבלא"ה קאמר בגמ' שם דא"א נטיי' ע"י ב' רק בהוספ' דהא י"ג וי' הוה בג' יותר ומ"ש ע"ד רשיז"ל דלזכות דאזלינן בתר רובא אינ' מוכח דס' נפשות להקל גם זה י"ל עפ"י הנ"ל עיי"ש בהרמב"ם. וגם אני עמדתי ע"ד רשיז"ל בפשיטות האיך מוכח מזכות דאזלינן בתר רוב' דילמא יהי' ספק הא הוה להקל וכי ניזל בתר מעוט' לחייב. ולהנ"ל אתי שפיר דשייך בהוספה דהיינו דבתר די"א הי' מעוט מזכי' וע"י שא' אמר אינו יודע הוסיפ' ועי"כבאו לידי רובא כנ"ל דאי לא אזלינן בתר רוב הי' צריכי' עוד להוסיף שיזכו בלא דנין זה כנגד זה ודו"ק:

ועוד אפשר לומר לענ"ד עפ"י מ"ש מהר"ם שיק יו"ד סי' ק"ד וקכ"ט לתרץ קושי' הפרמ"ג האיך אפשר למילף מאחרי רבים להטות בטול ברוב דשאני התם דהרוב מכחיש המעוט כידוע. ותי' דהא חזינן דבא' אומר אינ' יודע הוה כמאן דלית' ופירשיז"ל דמשו"ה מוסיפין דצריך כ"ג ומ"מ ברוב מתנגדים גומרי' הדין ואמאי נימא כמ"כ דכמאן דליתא וליכא כ"ג. אלא עכ"ח דהמעוט נתהפך להרוב. וכעין סברא זו בקונטרס הספיקות ותל"י קיימתי מעצמי ובדרך כלומר כי המעוט ג"כ צריכי' לדון בי' כמו הרוב כגון שברח ואח"כ באו עדים לפני ב"ד שנגמר דינ' כך לפני ב"ד הנ"ל וכמ"ש במ' מכות ד' ז' ואם זה ב"ד האחרון הם מן המעוט הנזכר לעיל מ"מ צריכים לעשות עמו כמו שנגמר דינ' עפ"י רוב וגם לזכות משכח' כגון שנזומ' העדים וכיו"ב. ומעתה שפיר אתי' לד"ה דמ"ש רשיז"ל י"ב מזכי' וי"א מחייבי' אם נימא מטעם ספק נפשות להקל מ"מ בזה לא הי' גמר דין בכ"ג והי' צריכי' להוסיף כמו באינ' יודע עד שיהי' כ"ג מזכי' כי ד"נ בכ"ג אלא ש"מ דאזלינן בתר רובא והוה ככול' מזכי'. ובפשיטות י"ל דרשיז"ל אזכות' קמהדר כמ"ש במ' סנהדרין ד' ל"ד והביא' רשיז"ל במתניתן דהי' בודקים. חותנו אוה"נ כבנו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה