לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קעו
ב"ה אול"י ד' פ' תולדות תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרב הגדול החו"ב מו"ה מרדכי האבערפעלר נ"י מו"ץ ק"ק ברעזאווא יצ"ו. עתה באתי בעה"י למען ד"ת בהלכה למעשה במי שנהג מעשר כספים ובעת היוקר של"ה אפשר לחלק ונכתב על פנקסי' ובבאו לחשבון עלה יותר על ק' זהו"כ וע"ז הקדיש ב' לאזען וסוף הדבר כי הלאזען באו לידי העניים וזכו בהם. והם שלח' לשלישית ביד' המתנדב אם רשאי לפדותן לעצמו ברצון המקבלי'. והנה לענ"ד לית דין צריך בושש כמ"ש מ"כ בשכבר זכו בו העניי' הוה כשאר דברי רשות ומה לי מוכר' לאח' או להמתנדב והא ביד העני לעשות במתנת' מה שירצה אפי' הי' דעת הנותן לאיז' דבר א' דלא קיימ"ל כר"מ בב"מ ד' ע"ה דאין העני רשאי להעביר ע"ד הנותן וכמ"ש הרמ"א באו"ח סי' תרצ"ד וגם הטור דס"ל בענין מעות פורי' שלא לעשות' בשאר צדקות מודה בזה וכמ"ש בת' בית אפרים הנ"ל בעצמו כנלע"ד בפשיטות. ועתה באתי להשתעשע בפלפול' במ"ש מע"כ דמ"ש בפ"ת בשם ת' בית אפרים שאינו רשאי לשנות ולמכור רק דוקא לדבר מצוה דאם כדר בגדי' לעניים היינו דוק' לעצמ' ומשום חשד. הנה מצינו חשש חשדא בגבאי בסי' רנ"ז סעי' ב' דאם צריכי' למכור דבר מה שגבי לתמחוי מוכרי' לאחרים ולא לעצמן משום חשדא והיא מבריית' דמ' בב"ב ד' ח' אבל בכגון זה לא שמעתי, ועיינתי בת' בית אפרים סי' כ"ו הנ"ל אשר בהדי' השיג על הרמ"א שהביא הלכה זו בשם הג"ה מרדכי ושם נאמר דוקא לשם מצוה והא הרמ"א איירי בהדי' למכור לאחרים וכמ"ש בהגמ"ר הנ"ל ורק שם בהגמ"ר הזכיר חשש השדא אחרת דיאמרו הבריות נדר מלבושי' לעני ולא נתן לו כמ"ש בב"מ ד' ע"ה הנ"ל ולזה אמר בהג"מ דכיון דמוכרים בפני ג' אית לי' קלא וגם עד"ז תמה בת' בי"א דזה לא נאמר רק בדרך דחיי' בטעמי' דר"מ דאין העני רשאי לשנות מדעת הנותן ולבסוף מסיק בגמ' בטעם אח', ובאמת ראיתי בירושלמי מ' קידושין בסוגי' דקדשה בתמר' דנקט טעם זה בפשיטות לר"מ דאין רשאי לשנות משום משום דלא נתן לו הנותן רק על תנאי זה והוה כגזל' עי"ש, ובאמת מ"ש הת' בי"א ע"ד הרמ"א מהגה"מ קשה לענ"ד להבין השאלה בהגה"מ מי שנדר מעות וכלים לעניים והכבושי' אין די ספיק' לחלקם רק לעניים מועטים אבל המעות בידו לחלק לעניים הרב' וע"ז מסיק דכל הנותן צדקה רשאוי לשנות לדבר מצוה כמו הצבור והיינו לדעתו היא גופ' המצוה דהמעות יחלק לעניים מרובים וכמ"ש המג"א סי' תרצ"ה ס"ק י"ב דמצוה לחלק ועיי"ש במחה"ש בשם הב"ח דמי שיש בידו ק' זהובים טוב יותר לחלק לעניים הרבה מליתן מתנה גדולה ליחיד. כן נ"ל שראיתי בהרמב"ם דהכל לפי רוב המעשה ועוד שם בהגה"מ דמצוה יותר במזונות יותר מכסות א"כ בל"ס דכן דעת הרמ"א אלא שקיצור בלשונו משום דמעצמו מובן כן כיון שמכר' לאחרי' ועפי' ג' שונאוי', וכמה לי' כולי האי וכי בשופטני עסקינן לטרוח בכדי אלא וודאי משום הני מצות.- ועוד נלע"ד וזה עיקר דהרמ"א חושב מצוה בו יותר במזונות מבכסות כמ"ש בטעם בהגה"מ א"כ המעות שמחלק במקום הבגדים הוא שראוי למצוה זו יותר מהבגדים א"כ היינו בכללא דממילא כיון שמחלק הוא המצוה וכבר הוא לצורך מצוה, ולא זכיתי להבין ד"ק למה מאן הגאון הבי"א ז"ל לכוון כן דעת הרמ"א. ועוד ראיתי שם בבי"א פלפול עצום ע"ד השבו"י סי' פ"ג ופמ"א צ"ב בהאי ענינ' שתוכ' דברי הרמ"א בסוגי' דאצתלא במ' גיטין בפלוגת' דרבנן ורשב"ג אי אצתלא דוקא או אפי' דמיה' והביא דברי הרא"ש בסוגי' דמעמ"ל והביא הגאון בי"א דברי תה"ד סי' שי"א בשניים שקנסו עצמן להחליף נכסיהם ומה שיתיר מנכס' ראובן לתן לצדקה וחקר התה"ד אם די ליתן דמיהן במה שיותר נכסי ראובן מנכסי חבירו דלא נתכוון רק לרווח' ודי בדמיהן לסיים כי הדבר שקול והרמ"א בחו"מ סי' ר"ג פסק בפשיטות דכ"א יעמוד בנכסי' ורק יתן המותר' בדמיה' והק' הוא ז"ל דהא בתה"ד קאי בספיק', ולא זכיתי להבין ג"ה דלמה לא נאמר בדעת רמ"א דמספיק' מוקמי' הנכסי' בחזקת בעלי' כמ"ד בכמה דוכת' ואפי' אם נאמר דמ' צדקה הוה ס' אסור כמ"ש בת' חת"ס סי' ר"מ דעיקר כאותן דעות היינו לעיקר צדקה אבל לענון נכס' ודמיה' דכבר יש לקיים עני ורש הצדיקו בדמיה' מה לי הן מה לי דמיהן כיון דס"ס ילך לצדקה ואכמ"ל. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: