אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן קעג

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קעג

סימן קעב

מה שאמרתי להעיר ע"ד ידידי הגאון אבדק"ק ערלוי נ"י בת"ת סי' נ"ה. מתחילה אמרתי ליישב ד' חת"ס ממ"ש ביו"ד סי' רל"ו דרק ק"פ אפשר להקריב דל"צ לשקלי צבור, וקש' עליו מדברי הרמב"ם פ"ח מה' כלי מקדש שפסק כהך דריא"ש ונ' ר"ה ז' דס"ל דיחיד שהתנדב משלו כשרים בלבד שימסרו' לצבור יפה ועיין במל"מ בפ' ד' מה' שקלים שהאריך בדין זה בביאור כן השיטות והנה לפימ"ש הרמב"ם בפ"א מה' שקלים דאין שקלים נוהגין אלא בפני בית בין בא"י בין בח"ל וסיים אבל בזמן שחרב אפי' בא"י אינו נוהג, והנה מלשון זה משמע דאי"נ כלל והוא ממתניתן דסוף מ' שקלים דשקלים ובכורים אין נוהגין רק בפני בית ושם במתניתן לר"ש דאם קדש בבכורים אינו קדש ושקלים קדוש ובגמ' ר"י בר"ש בשם ר"ש בין שקלים ובין בכורים לא קדשו ושם בגמר' דהלכה כר"ש ופירשו דהיינו ר"ש דמתניתן וא"כ עכ"ח לומר דרק לכתחילה קאמר הרמב"ם דאינו נוהג דלא לימא לבר מהלכתא, אלא שמצינו להרמב"ם בפ"י מה' ערכי' ה' ט"ז פיר' אחר במתניתן זו עיין בברטנורא ותויו"ט והוא שמפרש דהך הקדש בכורים ושקלים איירי שהקדש שקלו שהפריש כבר ע"ז אמר ר"ש דקדשו וא"כ לפ"ז יש מקום לומר דהך אין נוהגין שכ' בפ"א היינו אי"נ כלל כמ"ש בפ"א מה' בכורים ג"כ לשון זה והא לענין בכורים לכ"ע לא קדשו כמ"ש בתוס' מ' מכות ד' י"ט וא"כ בגמרא דקאי ר"י בר"ש לענין הפריש בכורים ושקלים בזה אינו חולק על ר"ש דמתניתן ובמסקנא דקאי הלכתא כר"ש אכולי קאי וגם יכ הסברא נוטה לפי מ"ד במנחות דף כ"א לבן בוכרי דכהנים ולויי' פטורים משקלים ופריך בגמרא דא"כ אמאי אם שוקל אינו חוטא הא הוה חולין לעזרה וע"ז מסיק דמסרו לצבור, ומעתה אם בזמן שאין ב"ה קיים אי"נ שקלים ופטורים מהם והך דמקריבים אע"פ שאין בית היינו בודאי למצוה ולא לחיוב א"כ הצבור פטור ואין קדושה חלה עליהם והוה לכאורה חולין ועוד כיון דאמרינן בגמ' שם וכן בפ"ב דבכורות נ"ג דאין מקדישין בזה"ז וריב"ז בטל רובע שקל לקרבן הגר מפני התקלה כמ"ש במ' ר"ה ד' לא ומ' כריתות ד' ט' ובזמן ר"י ונפאריז שאמר בשם ר"ב שהובא בצפנת פענח ודאי לא היה בטח כי יקבע לדור דור הרשיון להקריב ורק הי' איזה זמן רצון והאיך אפשר לזכות לבן ישראל השקלים ואם יש חשש תקלה אין כאן שום זכות ואפשר דאסור' אית בי' כן אמרתי מעיקרא אבל אח"כ עיינתי בת' יעבץ סי' פ"ט שממנו דברי חת"ס נובעי' ראיתי שסיים דאפשר שסמך על ר"י ונמוקו עמו ולא חייש למסירה יפה ומחלק שם עוד בחלוקים עפ"י דברי הגמר' יומא דף ל"ה וכן דעתו דר"י נמי לא קאמר רק במכשירי קרבן והוא נגד דברי ירושלמי דס"ל במכשירי קרבן לכ"ע לא חיישינן למסיר' לצבור יפה דהא הי' המתנדבי' לעצי המערכה במס' תענית, וד' ריא"ש מ' ר"ה ופסק הרמב"ם דפסק כוותיה בה' כלי מקדש לא הביא כלל. ומעתה אם יה"ר בס"ד לקנין מקום ב"ה עד שנראה בטח להקריב בתמידין אפשר דאינו בכלל מ"ש חכז"ל אין מקדישין בזה"ז ואיכא נמי זכותי' בגווי' לזכות ולמסור לצבור יפה יפה. ומ"ש הרה"ג דאין בו משום כלאים בבגדי כהונה דמכוון למצוה עיין במהר"ם שיק או"ח סי' ה', ומ"מ נלענ"ד להוסיף ע"ז לפימ"ש רש"י ותוס' זבחים קי"ט דלמ"ד לא קדשה לעתיד לבא יש אחריה היתר' דבמות והיינו דר' יצחק במ' מגילה דף ט"ז דהעיד שמעתי שמקריבין בבית חוניו, ולפי"ז נ"ל דאפי' במה גדולה מותר, ותדע דהא תלה בדר"י ובית חוניו במה גדולה הוה והא בבמה גדולה צריך לבגדי כהונה כדאיתא בזבחים ד' קי"ג ועיין בחדושי הרשב"א מגלה דדעתו ג"כ דאי לא קדשו לעתיד הותר' הבמה, וא"כ הא לכאור' ממנ"פ מקריבים במקום מקדש דלהרמב"ם דקדשה לע"ל ודאי הותר' לבגדי כהונה ומקריבין אע"פ שאין בית ולהראב"ד דל"ק לע"ל הא הותר' הבמות, אלא דמ"מ חזינן דהראב"ד לא השיג בזה על הרמב"ם בה' בית הבחירה משמע דדעתו ג"כ שאין אחרי ירושלים היתר במות היינו משום דס"ל שם בפ"י דאפי' לר"י דס"ל קדשה לע"ל מ"מ אין מקריבין ולדידי' ודאי אין אחריה היתר, מ"מ לפי דברינו הנ"ל דיש לנו ס"ס ס' דלמא קדשה לע"ל ודאי הותר' לבגדי כהונה ואי לא קדש' דלמא כדעת רש"י ותוס' והרשב"א דהותרו הבמות ובבמה גדולה דצריך לבגדי כהונה והותר ג"כ כלאים, ולפי"ז אפשר מטעם זה להתיר אפי' בשבת ויו"ט משום ס"ס, (וגם למ"ש העורך נ"י מפני שחוטי חוץ טעה בזה דאי הותרו הבמה אין בה משום ש"ח) ולענין כלאים י"ל בפשיטות לפימ"ש הט"ז ביו"ד סי' ש"ב דהראב"ד והטור ג"כ ס"ל כהרמב"ם בכלאים דספיקא דאורייתא לקולא ורק מדרבנן א"כ ודאי י"ל כמ"ש הרה"ג עפי' תוספ' מגילה דמשום איסורא דרבנן לא נדח' עבודה דאורייתא והנה מ"ש הרה"ג דדבר זה מסור לחכמים ול"צ להמתין עד אשר יבא אליהו זכור לטוב. הנה בגמר' יומא ד' ה' לכאורה לא משמע הכי דקאמר כיצד מלבישין ופ' בגמ' מה דהוה הוה אלא כיצד מלבישן לע"ל ופריך תו לע"ל נמי יהי' משה ואהרן עמנו אלמא דבאבות העולם הדבר תלויה ללמדינו והא דבבית שני לא בא לברר הלכה בב"ש דילמא לא עבדי אפי' פ"א כסתרו אהדדי, ועוד וכי נתן לו רשות משמים לגלות בכל זמן ובהדי כבשי דרחמנא ל"ל אלא דהא ודאי איכא למימר דתלו בב"ד גדול הסמוכין שנאמר עפה"ד אשר יורך, לכן לענ"ד סגולת הדבר לעשות מקודם עפ"י ד' הרמב"ם והרלב"ח להושיב סנהדרין סמוכי' וע"פ לצאת ולבא: ומ"ש הרה"ג לתקן במ"ש בחת"ס ע"י עשיית הפרה אדומה ולזרוק עלי' מים טהורים תמיה לי דהא לעשיית פ"א צריכין לאפר הפרה למי"ח ואין לנו בעוה"ר בזמן הזה והלא כתב הרמב"ם בפ"ב מה' פ"א שצריך הפרשה לכהן העושה פ"א ומזין עליו בכ"י ונראה דאינו משום מעלה לבד להוציא מלב הצדוקים דהפרשה צריך מדינ' לר"ל ר"מ יומא ודאורייתא הוא דילפינן ממלואי'. ומ"ש המל"מ עליו מ"ט פסיק כר"ל נגד ר"י, י"ל דהי' לו הגירסא כמו בגמ' דידן ריב"ל במקום ר"ל והלכה כוותי', וברצות ד' דרכי איש גם בזה יש למצא תיקון עפ"י אשר יורו אותנו חכמים סמוכים ויראו עינינו בבי"א. ועתה מצאתי מקום ע"ד אשר הה"ג העיר אשתקד אודות התפילין הגדולים אשר בזה"ז מהדרים עליהם והלא לפי"ד הטו"ז סי' ל"ד אינ' מוכר' דמקום יש בראש להניח ב' תפילין וישנם תפילין שהם יותר גדולים ויוצאים ממקומם ולדברי ט"ז סי' כ"ז אפי' כ"ש לא יסור' ממקומם. והנה המג"א סי' ש"א ס"ק כ"ד תירץ קושית הט"ז שהוא קושי' כלומר דאנן קיימ"ל דשבת לאו זמן תפילין ומ"מ פסק הטור וכן בש"ע סי' ש"א דהמוציא תפילין בשבת מכניסן זוג זוג והוא כת"ק ר"פ המוציא תפילין ולא כר"ג דשרי ב' זוגות ובגמ' שם אי לכ"ע אית להו דמקום יש בראש להניח ב' תפילין עכ"ח בהא פליגי אי שבת זמן תפילין ולר"ג שבת לאו זמן תפילין ומשום תכשיט או משום הצלה התיר' במקום שיש ב' תפילין וא"כ למה דפסקינן זוג א' אין ולא בב' עכ"ח ס"ל כהאי לישנא וכמ"ש בתוס' דאין בו מקום לב' זוגות והמג"א ס"ל דס"ל כסמ"ג דאין אנו בקיאים להניח במקומם במקום ב' זוגות. ועוד הביא שם בשם מהרש"א תירץ א' עיי"ש ועיין בסי' ל"ד. והנה עמדנו על המידה לפי מה שבאת' לידי מידה פ"א עפ"י טפח של מרן חת"ס ראיתי טפח האמת הוא לפי המידה החדשה הנוהגת עפ"י "צענ- טימעטער" הטפח שהוא ד' אצבעות הוא י"א צאנטימעטער ואח"כ הייתי מודד התפילין הגדולים וראיתי כי לא הגיעו אפי' הקציצה עם המעברת' עד חצי אצבע יותר וא"כ יש ללמד זכות על רבותינו הגאונים אשר ראיתי גם בדורות שלפנינו הי' מהדרין אחר תפילין הגדולים כי בודאי שצמצם ב' תפילין יחד להדקם ולהניחם זה אצל זה ממש אשר כמעט פירוד והפסק שביניהם יגיעו חוץ למקומה אבל תפילין שאין להם ד' אצבעות כהנ"ל כיון דשיעור תפילין ב' אצבעות כמ"ש בשמושא רבה והתוס' מה בקיאות שייך בדבר והלא בטוב יש לכוון כי לקצה או לפנים יתחיל ממקום שמתחיל השער וממילא הקצה העליון לא יגיע אפי' עד ד' אצבעות וא"כ על מקום נכון המה מונחים, אלא דא צריכ' עיונא רבה במ"ש ע"ש זקינו כי תינח על גובה הראש זה למעלה מזה אבל בראש שברחבו מנ"ל שיש מקום להניח ב' תפילין ועכ"ח דאין מקום דאם יש מקום גם ברוחב אם כן יש מקום בראש להניח ד' תפילין ודו"ק. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה