אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן קמו

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קמו

סימן קמה

בת"ת (מחברת ג' סי' כ"א) הציע הה"ג מו"ה זעקל באמבערגער נ"י משרים שאלה גדולה וז"ל שם המעיין להמקוה דפה הוא עמוק מאד מאד והיה צורך לעשות תיקון להעלות המים כי טורח רב לנשים לירד מטה ונעשה התיקון ע"י עאשינע פולזאמעטער בדרך שאבאר. הנה יש כאן יורה גדולה ובתוכה מים שאובין וע"י שמבעיר האש תחתיו נהפכו המים לאדים (דאמפף) ועוד יש כאן הפולזא- מעטער שהוא ג' אוירים כעין ג' תיבות ובתחתית כל תיבה יש נקב כשפופרת הנוד אכן על נקב הזה יש דף של גוממי (גוממי- פלאטטע) ועליו שרויבע הדוחקת את הגומוני פלאטטע על הנקב שלא תשמט משם וכאשר בא לחץ של העשן להעלות המים עולה ויורד הגוממי פלאטטע קצת כדי שיכול המים לזוב להפולזאמעטטער ומשם למרזבות ומשם למקוה ובכל זמן שהגוממיפלאטטע האחת נפתחה האחרת סגורה ומלבד זה נעשה בצדדי כל תיבה ותיבה נקב אכן אינו כשפופרת הנוד. כי זה אי אפשר וגם אי אפשר לעשותו בתחתית התיבה כי שם נקב הנ"ל עם הגוממיפלאטע. והנה מצד הוויתו ע"י תפיסת יד אדם לענ"ד אין כאן כי האדם אינו עושה כלל רק מבעיר האש תחת היורה. ע"כ קיצור מדבריו:

והשבתי הנלע"ד בגוף הדין מה שע"י היסק האש מתהוה קיטור דאנוס ועי"כ נסאובים מים למקוה אם יש בה משום תפיסת יד אדם כבר נשאל עליו במהר"ם שיק קצ"ו ומסקנתו להתיר בצירף טעמים רבים ותוכן דבריו שאין בו משום תפיס' יד"א דהוה ככח כחו עפ"י גוונ' מסנהדרין ד' ע"ז האי מאן דאשקיל לבדק' דמי' ותו' ד"ה כפ' גיגות עיי"ש אלא דעובד' דילי' הוה הכי שהדאמפף בכחו הניע גלגלים שהי' קבועים בנהר והגלגלים דחקו המים לתוך סילונות לשפוך למקוה וחשב דאמפף לכך ראשון והגלגלים כח כחי ולענין נפשות והיזקות פטור וכן לענין שחיטה ל"ח כח אדם וגם נסתעי' מת' מהרי"ט סימן י"ח דלא פקפק על המקוה שעשוים ע"י גלגלים ברחיים דמים רק משום דהוה עליו כלים קבועים בלא נקבים אבל בלא"ה הי' פשוט בעיניו להתיר [בזה דבריו קצת תמוהים דמשמע דלא איירי בגלגלים בלא כלי ובאמת ראשית עיקר השאלה הי' בגלגלים שלא ע"י כלי וע"ז השיב אם יש לדון בי' משום תפיסה עי"א מסיק מגמ' חולין ט"ו בכח שני הוה כח כחו ולא חשיב תפיסה עי"א ורק דרך אגב הביא ג"כ מקוה כזו בכלים קבועים בלא נקיבה ותמה ע"ז ואביו הגאון תשו' מבי"ט הי' חתום על היתר מקוה זו. ובנדון דידן אם פעולת הדאמפף אינו עד"ז רק הדאמפף בעצמו שואב המים ע"י סילונות ופולזאמענוער פשיטא דהוה כח ראשון דאשו משום חצו ויש בו משום תפיסת יד"א כמ"ש במהר"ם שיק הנ"ל ובפרט אם כבר נתהוה הקיטור וצריך המסיק להחזיקו עוד בעצמו וכדומה דכבר התחיל הכח שהוא בעולם דלענין ניזקין ונפשות הוה ככפתובמקום חמה וצנה עיי"ש דלכ"ע למעשה ידי אדם נחשב:

והנה ראיתי בתשובת הה"ג אב"ד כיי וווייטצען) שחקר על מלאכת הפולזא- מעמער כי מעשהו הוא שע"י הקיטור נעשה מקום פנוי מאויר ועי"ז נמשך המים למעלה כדרך כל דבר ריקן כגון העבער ומעתה יש לדון אם זה חשוב כחו או כח כחו. וראיתי בנובי"ק סי' ל"ב בעובדא שנכרי הוציא יין מחביות ע"י מנקת (העבער) אם זה חשוב מגע יין והביא ד' הרשב"א מגמ' ע"ז ע"ב ודעתו כי המציצה ע"י מנקת לא אסרו רק משום נגיעת פיו ולא משום מציצה דאינו כלום וכיון דלהרשב"א כחו ביי"נ אסור אפי' בהנאה עכ"ח זה אינו רק ככח כחו והסביר הוא ז"ל ג"כ ע"י המצאה כהנ"ל כי ההוצאה ע"י מנקת אינו בא מכח שאיבת רוח האדם אלא ע"י ששואף ממנו הרוח ונתרוקן ממילא מתמלא כי אין ריקות בעולם וא"כ אינו רק ככח כח ולכאורה בנ"ד ג"כ דומה לזה אלא דבאמת לא דמי אפי' כעוכלא לדנא דביין אסור הנגיעה ואגבה הכח ולכן גם השפיכה והכנסה של היין מחביות לחביות לא חשוב רק כח בגמ' שם דהא לא הוה כאן נגיע' כלל וכלפי הנגיעה ל"ח רק כח כחו אבל במקוה ממעט תפיסת יד אדם מקרא דמעיין ובור והלשון בת"כ ופוסקים לאפוקי תפיסה ע"י אדם וכנוס המים הוא המעשה גופא. א"כ בנ"ד ליכא רק כח א' והוא הדאמפף ע"י אש והוה אשו משום חצו חד כח והצלת המים לתוך הפולזאמעטער הוה המעשה עצמו. ומעתה אם כך הוא הפולזאוונעטער יש בו משום תפיסת יד"א והמקוה פסולה לענ"ד ולא כמו שפשוט בעיני הה"ג השואל נ"י שאין כאן מעשה ע"י אדם והלא במהר"ם שיק לא הותר רק משום כח שני של הגלגלים והלא הכלל בתשוב' רדב"ז וח"צ כי אין לסמוך על תשובת המשיב אם לא כל הסניפים משתטפים להתיר עיי' מחה"ש ה' פסח סימן תנ"ג. ודע כי במהרי"ט הנ"ל הסביר מה שיש לדון בתפיסת י"א וכי בהעמדת הסילונות המעבירם מים למקוה ע"י שנתכוננו בידי אדם נחשוב לכח יד"א כמו בגלגל ותי' דשם הסילונות מעבירים המים כדרכם אבל להיות פועל להעלות מים ממטה למעלה שזה היפך טבעם חשוב ע"י אדם ועיין תשו' אמרי אש סי' פ"ו שהסביר כן מדעתו בפומפען: ולענין קבעו ולב"ח ודאי הסברא כי גם הנוב"י ת' קמ"ב יודה בנדון זה דהא כמה פוסקים ס"ל דכולי שאובים ע"י המשכה לכ"ע דרבנן וכן מסקנת דברי חיים בפתיחה לה' מקוואות וכן בגד"ט וכש"כ דאיכא לצרף דעת הראב"ד דשאובים בכלים שלא ע"י מעשה ידי אדם לכ"ע דרבנן כגון בקנקנים בחצר בשעת גשמים והא לענין פסול שאובים פסק הנוב"י דבדיעבד עלתה טבילה דילמא כמד"א דכולו שאוב מדרבנן ודילמא כמד"א הוא הרשב"ם ור"ח דפסקו כר"א דמחובר לקרקע כקרקע גם לענין דאורייתא וכש"כ היכי דאיכא ספיקא טובא למעליותא:

ובענין הקביעות שטען הג' השואל לסמוך על ת' ג"ט סי' ה'. הה"ג אב"ד נ"י השיב בפלפול עצום דצריך דוקא קביעת ע"י בנין. הנה כן ראיתי בכל תשוב' אחרונים שהם אתי דסתם קבעו בגמ' היינו ע"י בנין וכולם נתלים במתני' דמ' כלים פ"כ כופת שקבעו בכדבך קבעו ולא בנה בנה ולא קבעו ועיין בס"ט סי' קצ"ח שהביא שם תו' מהרמ"פ דלבטל מטומאה דרבנן די' בקביע' בנין לבד ולבטל מידי קבלת טומאה דאורייתא צריך גם בנין על הכלי והביא הסוגי' בב"ב גבי דף ש"נ דסגי קבעו בבנין לבד ותמהני על דברי תשובת שו"מ סי' פ"ד שחשיב לבטל שליב' ע"י קביעות לבד דאינו רק טומאה דרבנן דהוה פשוטי כלי עץ ונסתייע' מהך דמהרמ"פ והא אדרבה המהרמ"פ חשש לסברת הראב"ד והרשב"א דנסרי' במקוה הוה משום לתא טומאת מדרס ומשום גזירות מרחצאות והוה ק"ט דאורייתא וצריך קביעות ובנין] וכן דעת ת' פרשת מרדכי סי' י"ב מהך מתני' והוכיח כן בהדי' משבת נ"ח דאפי' קביעות במסמרים דחשיב קביעות יותר משרויבען עיין ג"ט ומהר"ם שיק מ"מ אין הכלי מתבטל רק ע"י מעשה בנין וכן דעת תשו' מהרי"א רי"ד ואחרון הכביד בתשו' כתב סופר צ"ח וק' האריך שם כי כל המפרשים לא מצאו פירוש קביעות רק ע"י בנין דאל"כ הי' לנו פירוש מרווח בסוגי' אלא ש"מ אם הקביעות למעלה כגון מקוה של כה"ג צריך בנין צרורו' ואבנים או למטה משוקעי' בעומק הארץ ועיי' בחת"ס סי' ר"ו א"כ מי ירום ראש להקל נגד כל הגאונים שפירשו כן הסוגי'. והג' השואל טוען כי בנ"ד אינו רק משום שאובין בהמשכה ומדרבנן והא בב"ב מסיק בגמ' דשאני שאוב' דרבנן ומ"מ הך קבעו ובס"ח פירשו כולן קביעות בבנין דומי' דדף ש"נ ומתחילה הוה קש' לי' מדלת ונגר דחשבינין להו מחובר לקרקע אפי' ע"י צירים ומסמורים וכדומה אלא שזה אינו דהתם טעמי' משום תחילת עשייתן להשתמש בקרקע ואפי' בתלוש אינו מק"ט ועוד שאין להם שימש אחר וצורתן ג"כ מוכח עליו משא"כ בפולזאמעטער. ומ"ש הג' השואל נ"י דנעשה מתחילה לשמש את הקרקע. והנה בתשו' פרשת מרדכי וחת"ס קצ"ח ור"ו מבואר דבזה מגרע גרע עפ"י תוס' חדשים פ"ו דמקוואות גבי אביק שבתוספתא מפורש דאינו רק לשמש את הקרקע והק' בתויו"ט דהא אדרבה משו"ה לא יפסול דהא אמק"ט ותי' בתוס"ח דלענין שאובים אין חילוק ולא תלה בק"ט ובאמת הוא סברת הראב"ד גבי סילונות הכפופים ויפה פי' הפר"מ דבסוגי' דמדמי לר"א קבעו מק"ט לענין שאובים דבשלמא לר"א דאפי' כלי גמור בטל קב"ט בחבירו לקרקע א"כ כקרקע הוא ומעתה לענין מה יהי' כלי כלל וכקרקע חשוב אבל לרבנן דלא תלי' רק ע"מ לשמש הקרקע ואפי' בתלוש א"כ הקביעת פועל רק לענין הכלי וכן בחת"ס עצתו כי יותר טוב לגמור הכלי ע"מ שלא לשמש הקרקע:

וראיתי להגאון אב"ד נ"י שמחלק בין כותל לבית. והא בש"ך סי' צ"ה מבואר דזה אינו רק לענין ממונא ולא לענין איסור כמ"ש חולין ט"ז דהא מחלק שם בין כותל בית לכותל מערה לפלוג ולתנ' בדידה בין כותל לבית עיין בתוס' שם דהך כותל בית הוה טפי מחובר מאצטרובלא. ובאמת לנ"ד לא אדע וכי א"א לתקן ע"י אומן שיסור הגומי פלאטטוע לפי שעה ויבנה בטיט ובאבנים סביבו בתחתיתו וקצת בצדדין כמ"ש החת"ס סי' ר"ו דל"צ דדוקא שקוע בקרקע וגם שם מבאר דוקא בנין מבטל ומ"ש הג' השואל כי הפולזאמעטער מחובר לסילון שבנוי בקרקע ע"י אבנים וטיט. הנה אם כי הב"י פי' בד' הרא"ש דגם מה שמחובר למחובר לקרקע מהני לבטל כגון טבעת לדלת זהו דווקא מה שהוא טפל לדבר המחובר לקרקע כמ"ש רש"י שבת נ"ח המחובר לטהור אבל הכי להיפך הפולזאמעטער הוא העיקר ויש לו שם בפני עצמו עיין בת' מהרי"א רי"ז בשם פמ"א ודו"ק:

ובענין הפתיחה וסגירה של הגוממי פבאטע והנובי"ת קמ"ב הוכיח מאו"ח קנ"ט גבי נט"י מטיטרוס וחביות ע"י ברזא וכיור דגם לנט"י וכהנים הוה כלי. הנה בת' בית אפרים וח"ס קצ"ח דחו דבריו דודאי כל זמן שהנקב פתוח לא מקרי כלי לענין שאובים וגם בטטרוס אם נוטל ידו ממעלה בעת שהנקב שלמטה פתוח ג"כ לא יצא לענין נט"י עוד מחלק בח"ס דלנט"י ל"צ רק מתוך כלי ולא תוך כלי וכן הביא באמרי אש ד' פמ"א שעשה מעשה שלא כד' נוב"י ומחלק ג"כ דלענין נט"י עיקר הדבר שצריך כלי הראוי' לקבל אע"פ שבעת הנטילה אינו מקבל כגון כיור וכדומה אבל לענין שאובים בעינן בשעתו שיקבל ממש ובעת שהכלי פתוח אינו פסול משום שאובים וכמ"ש בג"ט לענין ווענטעל. ובאמת לפי"ד אמרי אש יל"פ ד' הנוב"י דקאי שם לענין טבילה בכלי ולא משום שאובים ובזה י"ל ג"כ הסברא כיון שהוא כלי הראוי לקבל לא הי' דומי' דמעיין ובור אבל לענין שאובים מה שאיבה שייך בכלי שאינו מקבל כמו הסילונות שאינם פוסלין מה"ט. ואפשר אם כולו שאוב דרבנן הוא להיפך לחומרא דהא כ' התוס' בב"ב דגזרו אטו טבילה בכלים וא"כ דומי' דאיסור טבילה בכלים פסלו ג"כ הכלים לענין שאיבה אבל אי שאיבה דאורייתא א"כ הוא פסול בפני עצמו ואז י"ל דדוקא כלים המקבלים פסלו. ושם בנוב"י כ' דעתו עיקר כהמחבר דכולו שאוב דרבנן לכן מדמה להו שפיר לנט"י והנה בנדון הסתימה ע"י גועמיפלאסע שעולה ויורד לפתוח ולסגור מעצמו ע"י הקיטור ול"צ למעשה יד"א מגרע גרע ואפשר דגם החולקין על הנוב"י מודה הכא דשם צריך איזה מעשה וכיון שמחוסר מעשה הסתימה אינו כלי משא"כ הכא שסתימה מעלי' הוא רק שנפתח כשנתרוקן האויר וכלל גדול הוא המעשה לענין קבלת טומאה וכש"כ כי גם החולקים חששו למעשה ולתקן כד' הנוב"י כמבואר בחת"ס ואחרונים. אלא שיש לדון על הסתימה עצמה אם הגוממי פלאנוטע מקרי סתימה כלל. ויען כי ראיתי בט"ז סימן קנ"ט והנוב"י ת'... מביא ד' הראב"ד פי"ד מכלים שפי' מהתוספת' דלא מהני שום סתימה בכלים רק זפת לכלי חרס דווקא. ומאוד תמוה לי דשם לענין צמיד פתיל להציל מידי כ"ח אבל בסתימת נקב הכלי להחזירו לידי קב"ט הלא דינו מבואר ברמב"ם פ' י"ט מה' כלים כי שם ביתו מפ' ג' מסכת' כלים ומבואר כי לכל הכלים מהני סתימה אפי' בפת לכלי נחושת אם תשמישו בצונן לבד הנקובים מידי אומן דרך מלאכתו פוסק כר"ע דלעץ מהני סתימה בזפת ולכ"ח ל"מ ופי' המפורשים שם כי בקב שהוא מדרך מלאכתו מסתמה נחלק ונגמר היטב לכן לא מהני סתימה רק לעץ בזפת שהוא מינו כי זפת יוצא מעץ ולא לכ"ח וא"כ נהפך הוא דלכל מהני סתימה אפי' שלא במינן רק מנקב שהוא מעשה ידי אומן לא מהני רק במינו לכן ד' מג"א ס"ק ה' מחוורין ועיין בל"ש ומחה"ש שם שכ"ע ע"ז. וכן בחת"ס עצה היעוצה לסתום בסתימה שלא במינו ולהנ"ל דוקא בנקב שע"י אומן. ובנדון דידן שהפולזא- מעטער נקב שלו ודאי ע"י אומן צריך דוקא ממינו והגוממי אינו מינו וא"כ לכאורה אין כאן סתימה כלל אלא ממ"ש הג' השואל כי השרויבע דוחקת את הגוממי בזה יש לדון אם לא שייך ביה משום הכל הולך אחר המעמיד ועוד י"ל דהא הגוממי פלאטטע כ' שאינו סותם הנקב בצדדיו רק מונח על הנקב וזה נקרא כסוי ולא סתימה. והנה במהר"ם שיק קצ"א יעץ גבי גיגית לסתום הנקב ע"י כסוי רפוי ויכול לחזקו ג"כ במסמורים הנעשים לשמש את הקרקע כמ"ש בת' רע"א סי' מ"ו וכן ראיתי בת' פרשת מרדכי עצה נכונה לענין כלים הקבועים בגלגל לרחיים של מים כנקבם כשפ"ה ולסתוום בברזל רפוי ואח"כ לנקב הסתימה גופא נקב ככונס משקן ומהני לב' דברים הנקב כשפ"ה לבטל מתורת כלי והנקב ככונס משקה מהני לענין שאובים וגם להיות חבור למקוה שלם כס' הר"ש פ"ו מ"מ ועתה בנ"ד ג"כ אם הגומוניפלאטטע כסוי' רפוי' ויכול לנקוב הגווממי פלאטטע עצמה בנקב ככונס משקה יש לצרפו להיתר כס' הר"ש פ"ו מקוואות ומהר"ם שיק ובפרט כי דעת אחרונים בת' חת"ס ורע"א דשלא לפסול בשאובים עיקר כדעת הרא"ש והר"ש דסגי בנקב ככונס משקה. ולענין הנקבים שבצדדים ודאי עיקר כד' הגאב"ד נ"י ובפרט אם מקבלים מים מתחתית הנקבים ה"ה מבואר בתוספת' שהביא הר"ש אפי' בנקב כשפ"ה והכא הא הוה בצדדים ולכ"ע צריך כשפה"נ. ולענין לצרפן הנה הח"צ סי' מ' חולק דלא מצרפי ואפי' המקילין דווקא כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב דומי' דשק ונפה וכמו גבי נקבי גרגרת עיין אא"ש סי' פ"ב: ובענין מ"ש הגאב"ד והג' השוחט נ"י אם הפולזאמעטער מקרי כלי העשוי' לקבלה אי דומה לסלונות קצר מכאן ורחב באמצע המוזכר בפ"ד מס' מקוואות היו צריך לידע מעשהו בצורתו ומלאכתו מ"מ אעתיק מ"ש בדברי חיים בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד אם הסלון כפוף לא מהני משום בית קבול כמ"ש בתוספתא והק' עליו למה אינו משיג עליו גם בפ"ו גבי' סלון הרחב באמצע וגם הוא נגד מתניתן ותי' בטוב טעם ותוכן דבריו לחלק בין תכלית הכלי ותכלית מעשיהו שם בפ"ו תכלית הכלי וגם מעשה רק להגיר ולהעלות מים אבל בפ"ח לענין שצריך להשיק מקוה שאוב לאינו שאוב עיקר תכלית הכלי ודאי להעביר מים אבל כיון שצריך עתה להשקת המקוה אין תכלית המעשה להעביר רק לקבל כדי שיגיע מים למים דהא אח"כ מניחו כמו שהוא והרמב"ם אזיל רק בתר תכלית הכלי משו"ה מכשיר גם בכפופים והתוספתא איירי בכלי קיבל גמור ובנ"ד אפשר כי הפולזאמעטער כלי קבול גמור בבא מעשה הסלונות אפשר שגם להעביר המים פסול ואין להאריך בזה דאם הוא כדבר הגאב"ד נ"י שצריך לקבלת מים עד בא יבא קלוח הקיטור פשיטא שמקרי נעשה לקבלה. ובענין המים שמתהוין ע"י אדם ודאי כן הוא כמ"ש הגאב"ד נ"י שמים גמורים מקרי וכן עלה במחשבתי תחלה וכמדומה שכן ראית' בס' מי השליח ומ"מ מ"ש ד' הש"ך דג' לוגין מים שאובים שבאו מתחלה למקוה ע"י המשכה אם באו אח"כ מי גשמים עד מ' סאה לא מהני אפי' המשיך כולם למקום אחר הנה בג"ט דחה דברי הש"ך שהם ד' עט"ז בב' ידים וכ' בדברי חיים כ' לו ברור שלא כד' הש"ך ועט"ז שהוא נגד ד' הר"ש להדי' אלא שלא מלאו לבם להקל כנגדו לכן סתם בפנים אלא שלענ"ד הבו דלא לוסיף עלה אם באו תחילה למקוה שראוי' לטבול בתוכו דומי' דג"כ מים שאובים לפחות מ' סאה אפי' נחלק לשנים פסול בפ"ג מפני שנקרא עליהם שם פסול אבל אם נתערב במקום שאינה ראוי לטבול כגון בחצר בעוקא ובמעלות המקוה כמ"ש במתני' כ"ש שם פסול ובמתנית' דקתני שנתערבו סתמא קתני וכי ראו שנתערבו דוקא הפסול בכשרה ועיין ר"פ כל הזבחים בגמ'. והכא הפולזאוועטער עם הסילונות אינן ראוי' לטבילה ועוד כי אינו ברור אם לא נטהרו פעם א' הג"כ ע"י השקה למקוה התחתונה ע"י פתיחת הגוממיפלאטטע והיה ספק ג"ל מ"ש לקולא אם המקוה התחתונה שלם:

המורם מכל מ"ש נראה כי נתחלק דיני מקוה זו לז' חלקים. א) אם הדאמפף פועל להעלות המים בלא גלגל פסולה משום תפיסת יד"א אפי' אם הוא ע"י ריקת האויר מ"מ לא הי' רק כח א' כמ"ש במהר"ם שיק קצ"ו ותדע דאל"כ וכי נעשה מקוה ע"י גישתא ובת גישתא המוזכר בע"ז ע"ב. ע"י צוגהעבער או ע"י גוונוני שכייסען המעלים מים מעומק לרום - ואם ע"י גלגל או איזה כח שני אז. ב') משום קבעו ולבס"ח יש להכשיר ג' לד' כובי"ת. ג') בכדין שתשמישו מעצמו ע"י סגירה ופתיחה לכ"ע הוה ככי. ד') משום חבור לקרקע אינו בטל כלל מתורת כלי אם לא יתקן ע"י הסרת הגווונוניפלאטטע ולקבעו בבנין. ה"א הסתימה אם שהיא רפוי' שלב"מ ונקבוה בכונס משקה בתוך הגוונמי פלאטטע עצמה ואז לא הוה סתימת וגם חבור ונצוק למקוה שלם. ו') אם נדונת כסלון שאין עשוי לקבלה תלי באם צריך לקבלת מים קודם בא קלוח יש בו משום שאובים אם לא מתקנה כנ"ל. ז') משום ג' לוגין שנתהוו' ונקוטר יש להכשיר ע"י המשכה כמ"ש לעיל ובתנאי שיסכים אתי בתקוני אשר כתבתי גדול אחד. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה