אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן קכט

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קכט

סימן קכט

בהי"ת אול"י פ' עת"ר לפ"ק פה מאד יצ"ו שוכ"ט לכבוד הרב האברך החריף ובקי ירא ושלם כש"ת מו"ה שמואל מנחם קליין נ"י עתה באתי מ"ש ע"ד ט"ז סי' קצ"ח ס"ק כ"ז במ"ש ע"ד הרשב"א וטור דס"ל פלוגת' ת"ק ור"ש באוחז בכלים ואדם במקוה פלוגתתן לקולא דסגי' או בהדחת ידי' או ברפיון ידים דכדי לסמוך עליהם במעוט המקפיד דמדרבנן ומע"כ הרחיב הדיבור בזה לומר דלפי מ"ש רשיז"ל במ' סוכה דף י' וכן בריש פ' במה אשה דטעמי' דרובא שאינ' מקפיד שאינ' חוצץ מה"ת דבטל לי' לגבי גופא וכן וודאי הטעם במעוט המקפיד וכ"ז בדבר ששייך בי ביטול אבל באוחז בידו כלים ואדם מה ביטול שייך בי' מגוף לגוף. והביא ע"ז כמה ראיות לדברי' כמו קרצה שפתיה דטעמי' בפשיטו' דל"ה בתוך המים והא דרשי' כל בשר' שצריך כל בשר' במים ולא יהי' מקצת' מלחוץ ממים אפי' כ"ש ולפי סברתו לדברי רשיז"ל מ"ש בחציצה דעכ"ח בדבר שאינ' חוצץ מטעם בטול קאתינן עלי' והנה אם כי דבר נחמד הוא. עכ"ז לענ"ד קשה הדבר לומר במעוט' המקפיד למה יהי' בטל ס"ס קשי' כיון דמקפיד להסיר דבר הנ"ל למה יבטל לגבי' לגופ' מ"ש ונקרצ' שפתיה וקרצה ידי' וכדומה לסברת מע"כ. ועוד בקשור שערה מה שייך בטול בזה וברש"י מ' יבמות דף ע"ה גבי גיורות מעוברת שטבל' פי' דל"ה חציצה משום דהיינו רביות' אלא דהוה רש"י קשי' לי' בתימ' לומר דרוב' שאינ' מקפיד לא יהי' חוצץ דבכל התורה קיימ"ל רובא ככול' עי' בחולין בכ"מ ופ' בהמה המקשה ד' ע' ועכ"ח יהי' סתירה גדולה לקרא דכל בשר' שצריך ביאת מים ולא יהי' חוצץ אפי' רוב' מהלכה נגד קרח הנ"ל אבל במעוט' המקפיד אינ' קשי' דאדרבה אמרה הלכ' דרוב' ככול' כבכל התורה. ויש לדמות דבר זה כמ"ש מרן חת"ס באו"ח ובכ"מ בענין רובא ככול' בשיעורי' דהיינו היכא דאיכ' כיל' רק שהוא מדבר שאינ' ראוי' וכשר לאות' דבר כגון מ' סאה במקוה חסר קורטב פסול דליכ' כול' כלל וברוב מים כשרים ומעוט' אינ' כשרים כגון האובי' כשר מה"ת דרוב' ככול', וה"נ שאני כאם מקצתו מן הגוף אינ' במים כלל אין כאן כולה משא"כ אם דבר בינ' ובין המים ואינ' נוגע דשפיר שייך בי' רובא ככול' כמובן. ועוד לפימ"ש הר"ן בסוכה פ"ג דחציצה אינ' פוטל בלולב דדוק' בטביל' ותפילין דדרשי' מהראי אבל בלולב אינ' משום חציצה. והא דאמרי' בכמה דברי' לפסול משום חציצה היינו רק משום שאינ' לקיחה חמה ואינ' חציצה ממשש ועי' במג"א תי' תנ"א ס"ק נ"ז וס"ה ח"י ובטו"ז שם וא"כ מה קשי' אם הלכה אומר' מעוטי המקפיד אינ' חוצץ אין לך בו אלא מ"ש תורה עפ"י הלכה. זה נלענ"ד בדעת הטו"ז וישוב מקושי' כ"ת. ובאמת בכל הפלפול הזה כבר נגעי' במה דחקר בת' זכרון יוסף חיו"ד סי' י' במה דממעטי' מ' קידושין ד' כ"ה ובכ"מ בית הסתרים מביאת מים ודרשי' מקרא דבשר' מאבראי או מידיו לא שטף במים מה ידיו מאבראי תיפוק לי' דכל בית הסתרים יחדיו אינ' מגיע לרוב' של גופ' ורק הגוף יחשב והא מעוט' גם מאבראי אינ' חוצץ ועיי' בסד"ט סי' קצ"ח שמביא' ובזכרון יוסף דבית הסתרים בלא ביאת מים כלל חשיב כמו מקצת גופ' בלא מים. והאחרונים נתקשו בזה דס"ס קרצ' שפתיה והידים ורגלים אינן רק כמפסיקין בין המים לביהס"ת ושוב אינ' רק כחציצה ועי' בת' יד יצחק. ובס"ט תירץ דמצריך קרא למעט היינ' אם הי' החציצה בגופ' מאבראי במעוט' וע"י ביה"ס יחדיו בצרופ' יהא רוב גופ' בחציצה. כבר ראיתי בפנ"י מ' סוכה ד' ו' שנתקשה ג"כ כקושי' ז"י ותי' כמו בסד"ט אלא שסיים דזה דוחק עיי"ש. ולע"ד דברי ז"י על מכונו ויש להוסיף תבלי' ע"ד עפימ"ש הגאונים והראב"ד הביא' הב"י סי' קצ"ח דחשבו השערות שבראש לחלק בפ"ע ואם יש חציצה ברוב שער' אם מקפיד חוצץ מה"ת ואינ' מצורף מן הגוף א"כ י"ל ניהו דהרמב"ם חולק עליהם מ"מ בחלקי ביה"ס דחזי' דהתור' מיעטו מביאת מנים אמאי לא נימא דהיינו שהוא מחלקי הגוף שנחשבי' בפ"ע ולא מצורף לגוף מה"ת וא"כ קולו חומר' כיון דחלק בפ"ע הוא אם הי' צריכים לביאת מנים א"כ אפי' במיעוט' הוה חשבי' כמו שהי' דבר חוצץ בינ' למקוה עצמ' וכס' הז"י הנ"ל והשת' דרבת' תורה דבעי עכ"פ ראוי' לביאת מים ע"כ בקרצ' שפתי' ועצמ' עיני' הוה כמו ל"ה בתוך מי מקוה ומה לי אם הי' מקצת שערות או איזה כ"ש מי האבר חוץ למקוה או הלשון בתוך הפה דהו' כמו בחדר בפ"ע. ועי' בת' יד יצחק שנתקש' בס' ז"י הרבה ולהנ"ל על מכונו שפיר. ועוד נלענ"ד שי"ל בפשיטו' עפימ"ש הר"ן מ' שבועות דהיינו טעמן של הגאונים שחשבו השערות בפ"ע משום דילפי' מתרי קראי וא"כ הה"ד הטעם בביה"ס כיון דילפי' מכל בשר' לרבות ביה"ס ואם לאו דרשה דבשרה או ידיו לא שטף במים ודאי דהוה מרבינן דצריך ביאת מים ממש והי' כמו חמר דרוב' חוצצין מה"ת וא"כ הה"ד ביה"ס ברוב ביה"ס הי' חוצץ מה"ת כנלענ"ד בס"ד וראיתי דברי מעל' מ"ש בענין מב"מ דאינ' חוצץ בכמה מקומות בש"ס בסוכה ד' ל"ז ופ"ק דבכורות חולין ד' כ' זבחים דף ק"י לענ"ד דל"ש בטביל' סברת מב"מ דבזה הדרי' לסבר' קמא כמ"ש מעל' ג"כ בתחילת דבריו כיון דדרשי' כל בשר' דאפי כ"ש חוצץ למקוה ומעכב וכל חציצה הכי הו' דלית' שם ביאת מים רק דהלכ' גלת' דלענין חציצה שאני אבל היכא דחוצץ תו הדרינן דהוה כמו חוץ למקוה. ועוד דשאני גבי הני דעשה הפעולה של מצוה על ידו ממש רק שיש דבר חוצץ דאל"כ נימא להיפך ניהו דלא חשיב חציצה לענין הדבר שעושי' בו המצוה משוה דהוה מב"מ דלמ' נימ' דלגבי ידו הוה מבשא"מ ועי' בר"ן מ' סוכה בסוגי' הנ"ל אלא כיון דידו מ"מ עושה הפעולה לא דבר החוצץ ע"כ חשבי' דבר החוצץ לענין מב"מ בדבר שנעשה בו פעולת המצוה דהדבר הזה אינ' פועל ועושה כלום משא"כ בטביל' הוה להפך דאין כאן פעולת האדם בטביל' דהא בפ"ה מ' מקוואות משנה ו' בגל שנתלש ועבר על האדם וכלי' טהורי' אלמא דהמים הם נעשה בהם הפעול' א"כ הדבר החוצץ תשבי' לצד חלק מי מקוה ול"ש בזה מב"מ רק מים במים כמובן דדבר החוצץ הוה אי"מ דמים ומ"ש ע"ד מרן חת"ס חיו"ד סי' רנ"ו במ"ש לענין דיו מב"מ גרע משום דאינ' ראוי' לכך והק' מעל' מסוכה ד' כ"ז דהוצין לא חשיב חציצה דהוה מב"מ א"כ אינ' ראוי' למצוה בזה י"ל דעכ"פ מינ' ראוי' למצוה משא"כ בדיו במינ' שאינ' ראי' ומ"ש מת' זבחים ד' ק"י דחשבי' בשר לגבי אימורים מב"מ אם כי אי"ר, יש לחלק ולומר דעכ"פ ראוי' הם בעולה דהוה כליל ולא תקרי עליו שם פסול משא"כ דיו פסול במינו בסת"ם כנלענ"ד. אם כי עוד יש לגמגם במ"ש מעל' בתעצומו' אלא דשם נראה הי' פלא גדול בדברי מהרש"ק ומרן כתב בקצירת אומר כדרכו בקודש. ועיי' בת' מהרי"א סי' ער"ב חיו"ד. דוש"ת ה"ק ומרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה