אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן קכא

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קכא

סימן קכ

ב"ה אול"י ה' פ' וישלח תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט לידיד הרב הגדול מו"ה ישעי' קליינמאנן נ"י. מו"ה ק"ק שאטמאר יצ"ו. בענין אשר אשה הפסיק' בטהרה לראיית וסת' כדינ' במוך דחוק כל בהש"מ וביום ב' לספירת' בזמן שחרית כאשר בדק' א"ע כנהוג מצא מראה על העד שהי' ספק אצלה וחשב' אשר בל"ס אטהר אות' המורה והניח' עד למחר ובי"כ בדק' א"ע בין הערביי' כדינ' וכ"פ ביום ורק מוך דחוק לא הי' לה באשר חשב' שאי"צ וביו' המחר' בא השאל' לפני המורה וטמ' לה, ועתה הספק אם הבדיק' שעשא' בין הערביי' ביום ב' שיעלה לה לפס"ט מפני של"ה במוך דחוק כל ביה"ש. והנה כ"ת הרחיב הדבור בסוגי' הש"ס מ' כדה ד' נ"ג וס"ח ודברי שו"ע סי' קצ"ו בדעת הרמ"א שאפי' בראת' יום א' בדיעבד מהני בדיק' סמוך לביה"ש ואפי' בלא מוך דחוק וחולק על המחבר. והביא כ"ת דברי החוו"ד שהוכיח מדברי התוס' דף ס"ח דגם בדיעבד לא מהני בלא מוך דחוק דהא הקש' דר"י מד' ס"ח המובא בבריית' דמהני בדוק' שחרית מיום ב' עד יום ג' אדר"י דף נ"ג שהשיב לרבנן אלו נדה שלא בדק' ביום ג' ממנח' ולמעלה אלמא דבדיקת שחרית לא מהני. ותירצו דלעיל איירי שראת' באות' יום וכאן מיירי שלא ראת' באות' יום ע"כ מהני הפסק' גם בשחרית. וע"כ הקש' בחוו"ד מה זה ששאלו לרבי ביום א' לא שאלתי וטעיתי תיפוק לי' דל"מ כיון שהפסיק' בי' שראת' אלא ודאי דגם על בדיק' הערביים יש מקום לשאול וכיון דקיימ"ל כדעת המחמירים דלא מהני בי' א' ולא כסבר' רבי עכ"ח דצריך מוך דחוק כל ביה"ש א"ד. וכ"ת פלפל בזה והביא דברי התוס' ד' כ"ג שתי' עוד ת' אחר והביא כל הסוגי' הנ"ל וב' תרוצי התוס' וקושי' המהרש"א שה"ה כדברי החו"ד וגם העיר על סתירת רשיז"ל ועיי"ש פלפול ארוך כדרכו. והנה דעתי ג"כ דלא מהני בראת' יום א' כי אם במוך דחוק כל ביהש"מ אפי' בדיעבד שכן דעת הרמב"ן והרמב"ם והרא' ומ"מ ולמדו הסד"ט מדרך אחר דהא החכמים השיבו לר"י דס"ל דל"מ בדיקה שחרית דלמא עם סלוק ידיה ראת' וכי עיני' וידי' בא"מ כל ביה"ש והקש' התוס' לימא ר' יוסי לנפשי' דהא דפוסק באות' יום גם לר"י אית לי' דל"מ בדיק' שחרית רק מן המנחה ולמעלה כמ"ש בד' נ"ג לעיל וכמו שתי' התוס' א"כ נמי ניחוש וכי עינה לבדוק בכל ביה"ש. ותי' דבשלמא לחכמים דצריך מצד הדין מן המנחה ולמעלה כיון שראת' באות' יום י"ל דתו לא מחמירי' ולא חיישי' להחמיר כ"כ אבל לדידך דחייש אפי' בלא ראת' ומשום חומרא אפי' בדיק' ביה"ש לא מהני דלמא עם סלוק וכו' וכ"ז לדברי התוס' בתי' כאן אבל לעיל בדף נ"ג דתי' עוד דמיירי שלא בדקה וס"ל לסד"ט דמה שאמר התוס' דלא בדקה ב' ג' היינו שלא בדקה כלל ומ"ש בבדק' ב' ג' הוא רק כלפי הדברים שנאמרו בבריית' ד' ס"ח בדק' ז' י' ה' ד' ג' וב' וכמו וכו' וא"כ לדדהו הפירוש אלו נדה שלא בדק' מן המנחה ולמעלה היינו כדינ' שכן צריך להיות הבדיק' לכתחילה דכן ראוי' לעשות כשלא הי' בדיקה מעיקרא כלל בשחרית וא"כ שוב ל"ק קושי' התוס' בד' ס"ח לומר איהו לנפשי' דהא באמת מהני בדיעבד בדיקת שחרית בכל גוונ' בדיעבד וא"כ שוב הדרי' לסברת חכמי' דהאיך דאיכא למיחש חיישי' דלמא עם סלוק ידי' ראתה וא"כ בראת' בי' א' לבד דפסק הרמב"ן והרמב"ם דלא כרבי וכסת' דמתנית' ביו' שני דוק' לחכמים וכרבנן בתראי וא"כ ודאי חוששי' אפי' מן המנחה ולמעלה. ואין תקון רק אם מוך דחוק כל ביה"ש דזה הוה עיני' וידי' כל ביה"ש בת"ד. ועי"ש עוד שהאריך העתקתי' הדברים כי נראה שאין ספר' סד"ט בבית' מדלא הביא דבריו. והנה חפשתי ומצאתי בספרי אחרונים ולא ראיתי מי שיחלוק עד הסד"ט וחו"ד. עבד זה ראיתי בלחם ושמלה סי' קצ"ו סק"ד בשמלה שאחז להדר אהיתר' בדיעבד ולפי דברי חו"ד שהביא דברי הרשב"א במ"ש דקיי"ל כרבי להקל ואם כי נשי דידן ס' נדה ויש לחוש למעיין פתוח וקשי' ממנ"פ אם נדה היא הא תשב ז' נקיים ואם זבה היא באמ' א"כ ליכא האי חשש'. והפו"ש הוסיף להקשו' על המחמירים בזה הדבר למה מחמירי' דהא נשי דידן בדק' כל ז' ואם היא באמת בימי זיבה א"כ ביום א' אינ' רק שומרת יום והיא תשמור יותר ואם ניחש שמא ראת' ב' ימים מקוד' ממנ"פ אם בימי נדה הרי הוא י' ג' ואם היא זב' גדול' תבדוק בז' נקיים וגם הוא מהני וג"כ הא י' ג' הוא. ותי' ע"ז דהרמב"ן לשי' בחי' דס"ל לחלק ענין הבדיקה דבהפסק טהר' שהוא להעלות מטומא' לטהרה צריכ' בדיק' בחורי' וסדקי' היטב שאין אחריהם ספק אבל בדיק' ז' נקיים שכבר היא בחזקת טהרה בבדקה לכ"ד סגי' וא"כ ממילא הוה חשש' גמיר' כמובן דאין הבדיק' בתוך ימי ספיר' עולה לה להפ"ט אבל לדידן דהבדיק' כולן שווין בחו"ס א"כ הדר' להנ"ל דממנ"פ מהני בין י' א' לי' ב' ואפי' אטיפת דם כחרדל דבפוסק' הדם סופר' ז' נקיים משמע בהדי' בהרמב"ם פ' י"א ה' א"ב דעלה נמי קאי וכן משמע לישנ' דר"ז גופ' בנות ישראל המחמירים ע"ע דאפי' רואו' טיפת דם כחרדל יושבת עלי' ז' נקיים משמע לא יותר לבד מיום שפוסקת בו. וכן הביא כמה פוסקים ראשונים שסדרו לנו סדר הבדיקו' בחומר' דרב' ולא חלקו כלל בין י' א' מלבד יום שפסק' שאינ' עולה עי"ש באריכות ובקיאות רב ובזה סיים דמאן דסמיך אדברי רמ"א בבדיקת' סמוך לביה"ש ובלא מוך דחוק אין מזחיחין אות' והנה באתי להעיר מ"ש כ"ת הפי' בדברי התוס' ד' כ"ג בתי' א' דאיירי בבדקה ביו' שלפניו והיינו ב' וג'. הנני בלא אבין מה עדיפת' בזה ואדרבה דמי יותר לי' א' ומעלתו תלי לי' בפלוגת' הרמב"ן והראב"ד ורז"ה אי אזלי' בתר התחלת הוסת או כל יו"י הוסת בפ"ע. והנה מחולקי' הנ"ל לדעת הש"ך סי' קפ"ט ס"ק ע"א וע"ב דס"ל כהרמב"ן דקביע' וסת בתוך ימי נדה משמע דאין לתלות בהפסק' י' א' או יומיים במחלוק' הנ"ל דהא לדידי' בטלה המחלוק' בזה. דהא בסי' קפ"ד פסק סתמא כדעת המחבר דאזלינן בתר תחלת הוסת. ע"כ להלכה הי' נלענ"ד בזה עפ"י סברת חו"ד בסי' קפ"ד במ"ש דמחלוקת הרמב"ן והרז"ה אינ' רק כשאין תחילת הראיי' נקבע לוסת' קבוע כגון שראה' בריש ירח' והדר בה' בירח' אבל בראה' ג"פ בריש ירח' ונקבע וסת שלה כן תו לא חיישי' למשיכת וסתה כלל גם לדעת הרמב"ן דחושש דילמא תחילת הוסת בימי זיבה וראיי' ב' בימי שראוי' לנדות והוה וסת בפ"ע כ"ז באין תחילת הראיי' בקביעו' וסת' אבל בקביעות וסת' בתחילת' ודאי לא נאמר לעשות מהטפל עיקר וכבר הראתי והצעתי לפניו דברי סד"ט דהפירוש בדברי התוס' בפשיטו' דהחילוק אם בדק' כדינ' או שלא בדקה כלל. וא"כ בנד"ז נמי יש להוסיף סניף למה שאמר בלחם ושמלה דודאי הקושית' על הרמב"ן אינ' כ"כ מן הקושי'. ובפשיטות י"ל דהא קיימ"ל דבדיעבד מהני גם בדיק' של י' ז' בימי נקיים והשתא שפיר חיישי' דלמא זה תחלת נדה וא"כ בי' ז' הא הוה כבר בימי זיב' ול"מ הבדיק' לימי בדות' ושפיר גזרי' בי' א' דמעיונ' פתוח ולא יהי' לה בדיק' כלל ועי' בהרמב"ם פ"ו מה' א"ב ה' כ' ושפיר חיישי' לכל החששות ג"כ דלמא בתוך ימי נדה תטבול שלב"ז כמובן כי כיון דבדיקת ימי נקיים אינ' מעכבי' בדיעבד אם בדקה בי' ז' וכ"ז בראת' בשאר ימים שלא בימי וסת' או בקביע' וסת' כדרך שאמר בחוו"ד אבל תחילת הראי' שלה הי' בימי הראיי' לקביעות וסת קבוע שלה א"כ הא כל הפוסקי' דס"ל כדעת הרמב"ן דאין ימי זיבה כי אם לאחר עברת' ימי נדה א"כ כל וסת ווסת הוה בטח ימי נדה ורק אנו חושש' כל החומרות דלמא ראת' מכמה ימים ודלמ' לאו דם נדה אבל בקביעות ווסת הא גם החוו"ד מודה בסי' קפ"ד דאין לחוש לכל החומרות דהיינ' לענין לחוש לשאר וסת ה"נ נאמר דאם ראת' י' א' דלא משכחת לדידן כי אם בסותר' בתוך ימי ספירת נקיים וכיון דספיר' זו היא על ימי וסת קבוע אין זה בכלל י' א' אלא או בימי נדה י' א' ו' ז' או בימי זיב' בתחילתן ואין רק שומרת יום ושוב ודאי לא מקרי מעיין פתוח דהא לאו פתח נדה הוא ולא נעשה טפל עיקר. וי"ל דרמ"א ס"ל כן דמסתמ' קאי על רוב נשים דיש להם וסת קבוע והנ"מ להחמיר כדעת המחבר וסד"ט וחו"ד אם ראת' ביום שלא בעת וסת' ובימים של נקיים הי' היום סותר אז ודאי יש להחמיר כדעתם:

ובנד"ז יש עוד להמצא קולא דכנראה שלא הרגיש' ס' המקור ולא זיבת דבר לח ורק שמצא' על עד הבדיק'. והא ידוע במ"ש האחרונים אם דם הנמצא בעד הוא דאורי' לומר דקסבר' הרגשת' עד הוא ועי' בכו"פ סי' קפ"ג דהביא דברי הגה"מ בשם הרמב"ב דנראה מדבריו שהוא רק ככתם אם לא הרגש' והוא מסיק דיש להחמיר כדעת התה"ד דהוה ס' דאוריי' וכן בסד"ט סי' קפ"ג מסיק דהוה ספיק' דאוריי' עיין בלו"ש סי' קפ"ג וסי' ק"צ סק"כ שהביא בשם שו"ת נטע שעשועים דאם נתנה אל לבה בשעת בדיק' ואומר' ברי לי שלא הרגישו לכ"ע אינ' רק ככתם והא בכתם גם הסד"ט מודה שאי"צ מוך דחוק כל ביה"ש כמ"ש שם בסוף דבריו עי"ש. וגם בבדיקת עד לדידי' ג"כ רק ספיק' ואם מצורף עוד ספק לתלות נחתינן להתיר ע"י ס"ס יהודה לו בח"ס (בחי' לה' נדה) דאם איר' ספק כזה בתוך ימי לבון דכבר יצא' מחז"ט וכיון דספיק' הוא ונוסף לזה כנראה דהמור' לא טמאה לה רק מספיק' דבקיא' דהי' רק נוטה לאדמומית דהא היא הית' סוברת בטח שיטהר והא משמע בגמ' בסוגי' דמראו' דמים דאשה בקיא' קצת ולומר כזה טהור לי חכם וא"כ ודאי כדאי לסמוך בזה שאם בדקה עצמ' כדינ' בחורים וסדקים כדרך שבודקי' בהפ"ט לסמוך ע"ד לו"ש בזה. ואפשר דגם הס"ט וחוו"ד יוד' בבדיק' עד וכנד"ז כנלע"ד אם יסכים מעלתו ובפרט בהסכמת מרי' דאתר' הגאב"ד נ"י ותול"מ. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה