אור ברסלב
לבושי מרדכי על יורה דעה שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד › סימן קיב

לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן קיב

סימן קיא

שיל"ת אול"י ו' עש"ק וארא תרמ"ה ברעזאווע יצ"ו. שאלה בא לפני באשה א' אשר חלתה בחולת הסבירה שקורין (פארפאל) דהיינו שנשתרבב המקור ויוצא לחוץ וכבר עשו לה איזה עגול כמין טבעת להחזיק אות' מקום אלא שעי"ז הי' מכאובה גדול מנשוא והסיר' מעלי' ועי"כ אם היא עוסקת בצרכי הבית בנעה ונדה ע"י טורח גופ' באותן הימים המקור משתרבב ויוצא לחוץ וכאשר יושבת היא מרגישת אות' ממש ע"י דחיקת רגליים וגם מרגשת כאב גדול וזב ממנה מותרי דמיה ומרגשת זיבת דבר לח ולא הרגישה מהם כשעת וסתה כי לה וסת קבוע וגם יכול' לטהר בספירת ז' נקיים ורק כיום ויומיים אחר טבילתה חוזר עקירת הרחם בטורח גופה וגם המי מקוה גורמים כי הם מלחלחים אות' וכחלש' העורקי' וחוזר למטה. ועתה היא שואלת אם לטהר אותה לבעלה בראיית הימים חוץ לוסתה הבא ע"י עקירת הרחם. והנה בדבר שאל הכזו כבר הולכ' בו נמושות מראשונים עד אחרוני אחרונים ולכולם אב א' להם שי' הרא"ש בשם הר"ש ר"פ המפלת שחולק שם עפ"י רש"י ותוס' בפלוגת' דר"א וחכמים במפלת חתיכ' ושפיר דר"א ס"ל טעמי' בקרא בבשרה ולא בחתיכה משום חציצה ובפלוי' פלויי טמא וחכמים מטהרים שאין זה דם נדה כלומר אין זה דרך ראיי' בנשי' וזה שאמר' אין דרכ' של אשה לראות דם בחתיכה כיון שאין דרכ' אי"ז דם נדה שטמאת' התורה ומתוך כך התיר ג"כ באשה שנעקר מקורה וכמין חתיכת בשר הי' יוצא בביה"ח וכיון שאין דרכ' בכך טהורה. אלא שבטור סי' קפ"ח הוסיף מילת ולא הית' פוסקת לראות כ"ז שאות' חתיכות בבי"ח ופליגו הב"י וד"מ בפי' דברי הטור כי הב"י פ' דקאי ראיי' אחתיכ' אבל בדם ממש טמאה הוה מסמי לה, אבל בד"מ ס"ל כי בדם ממש ג"כ טהורה כמו דתלי' במכ' אפי' במקור ובמתני' דקאמר אם יש עמ' דם טמא' שאני הכ' דודאי נעקר המקור משו"ה טהור כיון שאין דרכ' בכך. והק' עלי' בתרי טעמ' משום מכה ואין דרכ' בכך ובט"ז פשט לי' לטהר בלא טעם תליית מכה אלא כיון שאין המקור במקומ' אין דרך ראיי' בכך וטהור' מ"מ וע"י החזיק תשובת אחרונים לטהר כמ"ש בשם המעיל צדקה ושבו"י ופ"י וכן בפלתי בת"י סי' כך דהך חתיכ' קאי ארחם. והנה אם כי אין לנו לחדש ע"ד הגאונים ודי לסדר מה הם אומרים בדבר גדול כזה. מ"מ נ"ל דברי ד"מ כי גם דעתו לכך הית' ומה שצריך ס' לתלות במכ' והוא עקירות הרחם כפי מ"ד שהסביר בת' מרן חת"ס סי' קמ"ה וסי' קע"א עפי' דברי חי' ר"נ בריש הרואה כתם דקאמר בגמר' דמבשר תרתי ש"מ דהיינו הרגשה ומיעוט' של חתיכ'. ופי' החי' הר"ן כיון שראה' בחתיכ' וספופרת אין זה הרגשת הדם אלא הרגשת החתיכ' ולפי הנ"ל פי' החת"ס לתרץ קושי' הנוב"י דמ"ש מקפיצה ודומ' דחשבי' לרוא' אכפי' שאין דרכ' בכך ולפי הנ"ל מתיישב דהתם היא הגורם לעורר ולדחות בכח ההנוע' הדם והיא גורם ההרגשה אבל בחתיכ' ההיפך כי החתיכ' פותח הרחם וגורם ההרגש והדם המוביל עמ' אינו גורם שום הרגשה והיינו טעמ' דטהור בחתיכ' לרבנן דפליגו אר"א אלא ששם נדחק לתרץ קושי' סיט דעכ"פ לטמא משום כתם ולדברי ד"מ מתורצים שפיר דבאמת בחתיכ' אם מובילה דם עמה כאשר נאמר בסתמ' דמתני' טמ' משום דאין לתלות בשום דבר אבל בחתיכ' עצמה י"ל אע"ג דמטהרי רבנן משום אין דרכ' בכך וכא משום דם חתיכ' כאשר לר"א ושאר תנאים מ"מ וכי לא סגי' לתלות בחתיכ' ג"כ וכי אין דרך חתיכות בשר הבא מפנימית הגוף להתקבץ דם בתוכ' ולא גרע משאר דברי' דתולי' בכתמים אפי' בכתב ומשו"ה בדם בחתיכ' עצמ' אפי' בפלוי ופלוי טהור לגמרי אפי' משום כתם דתלי' נמי בדם חתיכ'. ואפשר זה שהוסיפו עוד לומר אין זה דם נדה כלומ' דיש לתלות נמי בחתיכה וע"ז קאמר דעקיר' מקור עדיף מני' כיון שודאי נעקר המקור ועי"כ בא הדם תלי' בי' כמו $$ (קצת לאדמימות כדמוכח מדברי התוס' שם בנדה י"ט ואפי"ה מקילין בזה א"כ הה"ד במראה ברוין דאינ' אפי' דיהה ודיה' ממנו רק שעמוק שלו נוטה קצת לשחרות הדיה', וכ"ה בהדי' בס' פתח"ז בכוונת היעב"ץ ע"ש וע' תשו' מהרי"א הלוי סי' קט"ו מש"ש. ובכ"ז לדינ' מי יקל ראש נגד כל הני גדולים המחמירין ובפרט באיסור נדה וגם המורה המובהק בדורינו בשו"ת תשורת ש"י ח"א סי' קל"ו הסכים לד' האחרונים הנ"ל דאין להקל במראה ברוין וסיים ואפשר לחלושי הראות כבזה"ז גם סד"ט ויעב"ץ יודו ואין להביא ראי' מהם דרב גוברייהו והי' זכו הראות להבחין במראות ואפשר גם בכתם כיון דהוי מחמת חסרון בקיאות עי"ש. ובאמת שגם מדברי הרא"פ ות' ב"ש הנ"ל משמע קצת שיש להחמיר במראה ברוין אף בכתם עי"ש. וכ"מ בשו"ת מראה יחזקאל סי' נ"ב ע"ש. ואין דבריהם מוכרחים ועי' בפתח"ז ובס' מנח"פ שם ושו"ת יד יצחק ח"ג סי' קמ"ה ואכמ"ל ועכ"פ אם אינו נוטה לאדמימות כלל רק כמשקה קאפפע בתערובות חלב יש מקום להקל בכתם לאחר ג"י שוא' נקיים בפרט בנשים שדרכן בכך דבזה ודאי כדאי הם היעב"ץ ומ"כ שבס"ט הנ"ל לסמוך עליהם אפי' שלבשה"ד, ובבדיקת הפסק טהרה ודאי יש להחמיר כמ"ש בחכ"א כלל קי"ז סק"ט לענין מראה געהל וז"פ. עכ"ד: ) $$במכה דא"א עקיר' מקור בלא מכ' כמו דאית' בס"ט ובלאו"ה תמהני אמאי דדחיק לפי סברתו בקושי' הס"ט דהא רשיז"ל פי' בריש הרואה כתם במסקנ' דטעמ' שגזרו בכתם דדילמא ארגש' ולאו אדעתי' וכ"ז בעלמא דבא הדם שעפי' רוב בא בהרגשה אלא שהוא מדרבנן דנגד זה יש סבר' שעפי' רוב יודעת בהרגשה אבל הכ' מה גזיר' דארגש' ולאו אדעתא שייך דודאי ארגש' אלא שהיא הרגשת חתיכ' ושפופרת ולא שייך שום גזיר' כמובן אלא דק"ל לפי סברתו האי כללא דאמרו א"א פתיחת קבר בלא דם מה הוה דבאת' דם מ"מ כיון דע"י חתיכה או שום דבר שהפיל' היא בא א"כ אין כא הרגשת הדם אלא הרגשת אות' חתיכה דהא משמע הלשון א"א לפתיחת קבר בלא דם היינו שבא דם ע"י אות' דבר המפלת, ואפשר לומר דדרך מפולי' כמו יולדות דבא הדם מקודם כמ"ש בשבת דשותה הדם הי' בכלל יולדת ודם קושי כה"ג וא"כ כיון דם מעיקר' בא א"כ מרגשת הרגשת דם והחתיכ' גורמת לדחות הדם וכיון שכן הוה הרגשת הדם כמו ע"י קפיצי ושאר דבר הגורמים לדחות בצוחם הדם וא"כ מרגשת בפתיחת הרחם ע"י דם ומשו"ה אמרי א"א לפתיחת הקבר בל"ד כלומר ודאי מעיקר' את' הדם אבל בעקירת המקור ושרבוב אין צריך לכל זה דהמקור אינ' נפתח מעיקר' וליכ' שום גורם אלא שלאחר בבא לביה"ח שאינ' מקומו' ואין כוחו עצום כ"כ אלא נפתח מאליו וכיון שאינ' במקומ' שוב אינ' מטמא' שאין דרכ' בכך. וראיתי בתש' אמרי אש סי' קע"א שהוכיח דע"כ דעת הרא"ש אינ' כדעת הר"ש דא"ל מאי קשי' לי' למסקנא דרבא דא"א לפתיחת קבר בלא דם הא לדברי הר"ש ופי' האחרונים כ"ש א"א לפתי"ק בלא דם. ואני בעניי אין בידי תשו' אחרונים לעיין בהם אבל איך אפשר לומר כן דבר שהוא נגד התלמוד דמשמע בפשיטות דבכל דבר המפלת שייך א"א לפתי"ק בל"ד ומחויבי' חטאת לר"י דס"ל א"א לפתי"ק בל"ד ורק בעקירת המקור לא שייך והא בגמ' לא דברו מזה אלא במפלת חתיכ' דעלמא ואדרבה הא משמע מר"ש דרבנן דסברי אין דרכה של אשה לראות בחתיכ' לא אמרו אלא בפלוי פלוי אבל ביוצא דם עמה טמאה כסתמא דמתנית' אלא שהאחרונים הוסיפו דבמעשה כהר"ש ל"ש פתיח"ק בל"ד אלא אפי' ראתה להדי' טהורה או כתירץ ד"מ משום תליית במכה או כסברת ט"ז כיון דאינ' במקומי או כסברת החת"ס שאין כאן הרגשה כיון דלא את' דם עד שבא לבי"ח ואז הרגש' ע"י דחיקת רגליים אבל בחתיכ' דעלמא וודאי לא אפלגו שום מ"ד אסתמ' דמתני' ופשטות התלמוד בפי' שא"א לפתי"ק בל"ד. והנה באשה זו אשר קרה כה כזה ובתשו' אחרונים אין א' מהם שראיתי סומך על עצמ' להתיר רק בכו"פ ע"י בדיקת עד ובחת"ס בהרגש', זיבת לח שאינ' הרגשה לשיטתו כ"פ בחבורו ובסד"ט באין ברירה שלא לגר' מבעל' מתיר במקום עגון. והנה באשה זו לכאורה תקנתה קלקלת' דהיא הא יכול' לספור ז' נקיים אלא שבמעט ימים בלא עת וסת' בא האורח ע"י חולי זו וא"כ אין כאן אין ברירה או עגון אלא שצריך לחוש בזה"ז שלא תבא ח"ו לידי קלקולי' אחרים מצוה לחפש כדי לסמוך בסמך ועזר הפוסקי' המתירי' הא יש לה עוד סעד להתיר דהיא מרגשת כאב גדול וא"כ מסקנת האחרונים דכאב ודאי אינה כמכה כאשר האריך בתשו' חכ"צ סי' ע"ג לחלוק על טו"ז ורמ"א ג"כ לא ס"ל אלא בכתם או לענין בדיקת שפופרת בסי' קפ"ז אלא דגם שם ראיתי בה"ט דאע"ג דכאב אינ' כמכה מ"מ אם נראה שיש מכה כגון בהרגשת ישיב' בכאב גדול ובהרגשת הכאב בא הדם יש לסמוך לתלות במכ' וא"כ אשה זו נראי' הדברים כי יש שם במשה דכאשר יושבת דוקא מרגשת כאב גדול ואז דוקא בא זיבת דם א"כ כדי לצרף ג"כ לסברת המקילים בשירבוב המקור וסבר' המקילי' האומרי' דהרגשת זיבת לח אינ' הרגשה ואינ' אלא ככתם מדרבנן ופשיט' דמהני לתלות בכאב כמכה וגם היא בלא עת וסת' וי"ל וסת קבוע ויש לנו ג"כ צירוף דעת המרדכי. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. והצעתי הדברים פני הגאון המובהק מוה"ד שיק זצ"ל שהי' אב"ד ק"ק טאקאי ואמר בתשובה פא"פ להתיר' ואח"כ יצא לאור' ת' מהר"ם שיק וראיתי בסי' ק"פ שלא ערב להתיר ואם יש רבנים הג' להתיר אינ' אוסר, ואפשר בנד"ז דיש רגליים לדבר שמרגשת הכאב גם הוא יודה להתיר, וכעת הרא' לי תלמיד מופל' א' בס' ששה זרעוני ערוגה מהגאון מוהז"ע האריך בכח' דהתיר' עיי"ש שהוכיח כי גם הרמב"ם לא יחלוק על הר"ש בשיטתו:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה