לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן צא
בהי"ת סת"ר לפ"ק פה ברעזאווא יצ"ו. שוכט"ס לכבוד אהובי הרב החריף מו"ה משה שווארטץ נ"י ע"ד השאלה אשר הצעת לפני ע"ד הפאטהעקענ- שיין כמו פפאנדבריעף שלקח מן נכרי והפפאנדבריעף כמו שטר על ישראל אח' נראה כמו דמצינו בגמ' אפותיקי שהיא כמו משכון בית ושדה ואין נ"מ לדינא כי הכלל העולה מדברי ט"ז סי' קס"ט ס"ק י"ב וש"ך בנקה"כ היא כך לדברי ט"ז מה שעלה בקרן הרבית מזמן קדם זה אינו הלואה רק קנין דמותר אפי' מישראל הלוה ליקח וכן מפורש בר"ן שהביא בב"י וכן פסק בח"א כלל קל"ב אות י"א כדברי ט"ז עיקר ועפי"ז פסק גם הרמ"א במשכון בית ושדה לקמן סעי' כ' באין יכול ישראל לסלק את המלוה גוי עד זמן קצוב בזוזי דמותר לישראל לקנות קרן ורבית עד זמן ההוא רק לענין רבית לזמן הבא מחלק הט"ז דאם אין כאן קנין גמור רק הבטחה בשטר שנכתב על הישראל מתיר הרשב"א לטול מגוי ולא מישראל משום חומר רבית אבל בקנה קנין גמור לחלוטין הוה כמו הלואה חדשה מישראל שני לראשון והו' רבית גמור והש"ך בנקה"כ מחלק דנתקיים דינ' של רמ"א בשם הרשב"א גם בקנין גמור וכגון שקנו בדיניהם ולא בדינינו א"כ בדין ישראל אינ' יכול לחזור הגוי מישראל ראשון א"כ שוב אין כאן רק כהלוא' מגוי לישראל ומותר עכ"פ ליטול הרבית מהגוי וכן הסכים בח"א אות הנ"ל לדעת הנה"ק:
והנה נתחיל במ"ש מעל' על דברי בינת אדם א' ו' מ"ש דברי הרמ"א אהדדי מסעיף י' דשם בגוי שהקנה לישראל שטר חוב שיש לו מישראל אח' דאם הגוי נוטל הרבית מישראל שלוה ונותן לישראל שלוה הגוי ממנו מותר לישראל לקבל אבל לא יקבל מישראל. לסעיף כ' גבי משכון של ישראל ביד גוי ולוה הגוי שוב מישראל אח' דמותר לישראל לטול הרבית אפי' מישראל וע"ז תשובתו דכאן בסעיף י' יש עכ"פ קצת קנין כמ"ש הט"ז וחמיר טפי. והנה לפימ"ש בח"א כלל י"א הנ"ל נראה שאינו חושבו כלל אפי' למקצת קנין דאינ' רק הבטחה. אבל עיינתי בת' הרשב"א סי' תשס"ד וראיתי כי דבריך כנים ואמתים אשר שם הביא השאלה לענין שבוע' ג"כ וגם הנ"מ לענין רבית ומעשה שהי' כי הגוי הבטיח' לישראל בלשון קנין ומסתפק שם הרשב"א אם שייך קנין כלל בשטרות של נכרים באופן שלהם או אם עשו כלל תקנת מכירת שטרות בשטרות של נכרי וסיים דאפשר דעשו גם בזו תקנה ועיין בתומים סי' ס"ו שמסתפק שם בזה וחדוש שלא הביא דברי תשו' הרשב"א הנ"ל. א"כ דברי הרמ"א כפשוטן וכאשר כוונת בדבריך. ודברי ט"ז תמוהים ג"כ הלא הרשב"א בא על הספק אם מהני קנין שטרות של גוי ואם דינו למחול כמ"ד בעלמא המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ש"מ דאיירי בזה. וא"כ צ"ע להיפך האיך שייך להתיר כלל לטול הרבית אפי' מן הגוי כקושי' הט"ז דכיון דיש לספק דילמ' הוה קנין וגם דברי נקוה"כ דמיירי כי בדינינו אין כאן קנין לא משמע כי מדברי הרשב"א כמובן. ולומר דמשום ספיקא של הקנין גופא דילמ' מהני כמ"ש ג"כ לא משמע ונדבר". ועוד האיך נפרנס דברי הרמ"א שמביאו לפסק הלכה והוא בעצמו פסק בח"מ סי' ס"ו ס' כ"ה דמכירת שטר של גוי עדיף ואינו יכול למחול ונראה דדברי הרשב"א סובבים על העובד' שהי' כי הנכרי רק לוה מהישראל ורק אם לא ישלם מקנה לו מעכשיו אות' שטר שהוא על ישראל אבל אם רצה הגוי לסלק את הישראל בזוזי מצי מסלק לי' א"כ אין כאן קנין לחלוטין ושוב נעשה כמו שאר הלואה אם ישלם לבסוף אלא דבלא"ה צריך הישראל ראשון לשלם לישראל שני לכן אוסר מיד ליד הישראל רק ע"י אמצעות הנכרי. זה לענ"ד בטעם דברי רמ"א דלשיטתי' בח"מ עכצ"ל כן אבל לדברי הרשב"א י"ל ג"כ בשארית טעמים משום דלמא אין כאן מכירה או משום דמצי מחיל ללוה א"כ לא נסתלק הנכרי לגמרי מישראל ראשון כמ"ש שם להדי' בדברי הרשב"א דס"ל דיכול למחול אבל לדברי רמ"א צ"ל כמ"ש והנה בנידון דידן נראה דאין כאן א' מהטעמים הנ"ל להתיר' דודאי מכירה חלוטה הי' מכירת הפאטהעקען שרוצה הישראל לקנות ודאי בכל תוקף יעשה כדרך הקונים. ואפשר כי גם בערכאות שלהם יקיים הקנין בגרונדבוך וא"כ לפי"ד הרמ"א בח"מ סי' ס"ו ס' כ"ה הנ"ל הוא מכירה גמורה. וגם אינ' יודע האיך לקיים דברי הש"ך בנה"כ במה דמיירי שבדיננו לא הי' קנין ואפשר דהשטר עצמו שנתן ישראל ראשון לגוי אינ' כשטרות הצריכים להיות כדין הערכאות המבואר בח"מ סי' ס"ח וא"כ תעיין בטיב הפאטהעקענשיין הנ"ל ועיין בסי' ס"ח הנ"ל אם יש בו הדינים הצריכים להיות בשטר הנ"ל ואם חסר מאלה אז אם אפי' בדיניהם גובים מהם מ"מ לדידן בדיננו פסול א"כ ממילא אין כאן מכירה רק הלואה מגוי. ויש לסמוך ע"ד נה"כ. ואפשר עוד דאיירי הש"ך שקנה מן הגוי בלא מכירה רק בקניני' הנוהגים בדיניהם שאינן כלום כדיני' ש"נ בשטרות הנכרי ובזה אין בידי לדון כי אין אתנו יודע האיך תואר' של הפאטהעקענשיין. וגם אינו ידוע האיך נקנה להישראל. ואפשר למצא דרכים דימסור השטר ליד קטן להוליך לישראל ולא יהי' אפי' מסירה כהוגן ועיין בתומים סי' ס"ו הנ"ל דהניח בצ"ע ובלא כתו"מ ה"ו ספיקא דדינא ועיי' בש"ך ח"מ סי' קכ"ח ס"ק ב' שם. ואפשר ג"כ למצא דרך עפ"י דבריו בסי' קכ"ח הנ"ל דמתן הכסף יהא שלא לשם קנין רק בתורת תשלומים בעד ישראל ראשון:
והנה כתבת אם יש סניף להתיר במה שהוא מומר לכה"ת.
והנה אם שביק התיר' ועביד איסור' דה' להכעיס והו' ממורידים וככופר כמ"ש המהר"ם שיק בח"מ סי' ס"א בתשובה שם וראי יש סניף וסניף דהא המחבר בסי' קנ"ט פסק בפשיטות כרוב הפוסקים דמותר להלות לו ברבית דלאו אחיך ביוצות הוא וק"ו מגופו דמאבדן כש"כ ממונו וגם הרמ"א שהביא ת' רש"י ז"ל במרדכי רק לחומרא בעלמא במקום דאפשר להשמט ממנו ובפ"ת בשם תפארת צבי מביא שמסתפק ברבית דרבנן והכא לכאורא לפימ"ש החוו"ד בסי' קס"ט הנ"ל שם בדברי ט"ז כיון דמכירת שטרות דרבנן ומה"ת הי' כמלו' א"כ אין כאן רבית דרבנן. ועיי' בת' ח"צ סי' מ"ג נוטה ג"כ להתיר וגם השב"י ח"ב סי' ע"ג לא פליג עלי' רק במסור עיי"ש. והנה בפ"ת שם הביא ג"כ בשם ח"צ הנ"ל דבלא רבית ודאי אסור להכותם שזה אסור מדינ' דעיקר כדעת הפוסקים דלית בי' משום איסור רבית וז"ש הרמ"א אם אפשר להשמט כלומר דלא ילוה לו כלל. ומעתה יש ללמוד מדברי' דאם כבר לוה לו באם אי אפשר להשמט ושוב מותר אז צריך ליקח ממנו וא"כ בנידון זה אם כבר לקח הפאטהעקענ- שיין אפשר לצדד בהיתר גמור. ועוד לקנות לכתחילה י"ל דאין כאן הערמת רבית כי כדי לקח ולקנות הפאטהעקען וגם כדי שישלם מיד וכגון דאוזיל לגבי' נכרי או שכבר עלה בו רבית דמתיר הט"ז וח"א ליקח אותם רבית וא"כ שוב אם לא ישלם מיד שוב הו' דיעבד וא"א להשמט ממנו מקרי זה הי' לענ"ד אם כי דבר חדש היא ולא מצאתי בדברי אחרונים אשר בעניי לא הכינותי לעיין בהם לכן אם יסכים אתי א' מבעלי ההוראה הגדולים גם אני נמטי שיבא כמכשירו אוה"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: