לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן פד
ב"ה יום ו' עש"ק תולדות רס"א לפ"ק ברעזאווא יצ"ו שפעת רב שלומים לכבוד האברך חריף ובקי מו"ה פנחס זעליג כ"ץ שווארטץ נ"י בישוב בעזדעד יצ"ו. אחרי מבוא דרך ברכה ברך לקחתי ולו אשיבנו בטוב עין יבורך גבר בעוז ותשואות חן חן לו מאשר הרבני בהקדמת מילי דברכת' ליום עלות למקום כהנים גדולים ממקום אשר הופיע תורת אבות לבנ"י המה הגאונים וקדושים מעולם אנשי שם זי"ע. ועתה באתי על ד"ת בפלפולא חדתא ומפני טרדותי השאלות בזה"ז ותפקידם של התלמידים הע"י רק הלום באתי להשיב בדברים אחדים מאש חננו החונן דעת בעזה"י:
ראשית דבר הביא בשם גיסו הרב המאוה"ג החו"ב דומ"צ נ"י (מאשר נשאל מחכם א') ע"ד הגאון בעל מחצה"ש זצ"ל שהביא בשמו בשו"ת חת"ס סי' קי"ד שהק' למ"ד דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י ל"ל קרא דאך חלק למעט מהזא' ג' וז' ת"ל דא"כ הוי נטל"פ ותי' דס"ד כיון שהבלוע בעצמו אינו נפגם כמ"ש הר"ן הו"ל כטובל ושרץ בידו משו"ה צריך הגעלה ואח"כ טבילה ולא משום או"ה קמ"ל אך דא"צ הזאת ג' וז' וממילא נימא דהגיעול הוי משום או"ה וב"י דוקא עכ"ד. וקשה לפי"ז לשי' הפוסקים בסי' קכ"ב והוא דעת הרשב"ם כי באמת לא מהני טבילה קודם הגעלה מה"ט דהוי כטובל ושב"י א"כ איך ילפי' טע"כ מגע"נ הא הטעם כשהיא בפ"ע בהקדירה דאסור ידעי' מהטמאים לאסור צירן ורוטבן ורק כשהוא בתערובת הי' סד"א דיתבטל זאת ילפי' מג"נ כנודע מדברי הרשב"א וחוו"ד סי' ק"ה ובאמת זאת מנ"ל דלמא בתערובות שפיר מותר מטעם ביטול וגיעולי מדין הוא כדי שלא יהא הטבילה ושרץ בידו ולא משום או"ה כן תורף קושיתו והוא הערה נאה. וכעין זה בבה"ב להרא"ה בשם הרמב"ן דעומד בשי' רש"י דטע"כ ל"ד והק' מ"מ קשה מה זה דאמרינן געולי נכרים שאני משום חידוש או ב' כתובים וכי געולי נכרים משם א' נאסר כלומר משום של נכרים והא געול' נאסר משום כל אסורים הנהוגים בבשול' א"כ בין כך חזינן דאמר' תורה שצריכ' הכשר. ותי' דאיכ' למימר משום מעלת הטביל' ואם כי בלא טבל לא נאסר בדיעבד הני מילי אם ראוי' לטביל' אבל בבלועה של איסור אינו ראוי' עד דמוכשר והנה ודאי עכ"ח לומר דס"ל ג"כ דבלע בכלי הוה כמו דדרשינן מהטמאים ציר' ורוטבם שהוא בלא תערובות ול"ד לטע"כ כמ"ש הרב נ"י מהרשב"א וחי' הר"ן וכן הוא בהריטב"א: והנה הי' מקום אתי לפלפל בענין זה ועיי' בחוו"ד סי' ק"ה שהאריך ודייק כן מדברי רש"י שפירש ככול' טע"כ דבלא"ה הי' בטל ברוב מאחרי רבים וכן הוכיח מהא דר"י ס"ל מב"מ לא בטל ורש"י הא פסק כוותי' וחידוש שלא הביא דברי חדושי הרשב"א שעמד ע"ז בסוגי' דזרוע בשלה ועיי' בנוב"י מהדו"ת סי' כ"ה ובת' אוהל אברהם סי' כ"ב. ולענ"ד מדברי רש"י אין ראיי' לבלוע שבכלי או טעם שנתפשט אפי' בלא בטול והא דפי' דאי לאו טע"כ הי' בטל משום דרש"י ס"ל אפי' ממש שנמחה ונתפשט ומ"מ היא בעינ' הו"ל טע"כ כמ"ש הר"ן בשמעתין והא ס"ל במס' ע"ז דאפי' חלב בבשר הוה כטע"כ ע"כ צריך לפרוש משום דבלא סבר' טע"כ דהיינו ע"י נתינת טעמו שניכר בו לא נתבטל ובלא"ה הי' בטל אבל טעם שנתפשט וכש"כ שנתייבש בדופן הקדרה ודאי הי' נראה לענ"ד דבלא בטול הוה צריכ' לילפות' דטע"כ ולא נאסר מטעם צירן שהוא בעין וכן יש לדייק מהר"ן ובחדושי' שחלקו לג' חלקים כגון טעם שאי"ב ממש כלל כגון ענבים ששרו ביין שאין כאן אפי' פליטה ומ"מ יש כאן קליטת הטעם וכי לא צריך ללמדו מקראי אפי' בלא ביטול. וכן נראה דעת האחרוני' ממש דאפי' בב"ח דלכ"ע טע"כ דאורייתא ונ"מ מכל' הטעם י"ל דהוי רק דרבנן. ועיי' בפלתי סי' צ"ג ובחת"ס סי' פ"ו וכן מ"ש הפרמ"ג סי' צ"ה בשם ס' התרומ' ושערי דורא דנ"ט בנ"ט ל"א רק מכלי ש"מ בכלי נקלש הטעם יותר. ועיי' בפרמ"ג בפתיחה לה' תערובות בשם קרית ספר דאם ילפינן מבב"ח ע"כ לאו מטעם בטול אתינן עלה דהא היתר בהיתר הוא ולא שייך ביטול רק דרחמנא לא אסרה רק דרך בישול וא"כ עכ"ח הילפות' מבביח דהטעם לב"כ יהא כממש והנה מ"מ חזינן דהרא"ה בשם הרמב"ן ס"ל כן:
ונלע"ד לתרץ עפמ"ש הרמב"ן בפ' מטות דמקרא דתעבירו תרווייהו נאמר דהיינו ליבון והגעלה בחמין וידוע כי הגעלה במים חמין אינה רק בכלי שנשתמש ע"י אמצעות היתר כגון מים וכדומה וה"ה בקדירות ויורות שדרכן להשתמש בבישול ע"י מים וא"כ הקדרה לא לבד האסור כי גם ההיתר בלע וא"כ אינו עומד בדופן הקדרה בלא תערובות ושפיר נשמע טע"כ דבלא"ה לא הוה טובל ושרץ בידו ועיי' בחת"ס או"ח סי' ק"ב ובח"י סי' תמ"ב. ועיי' ברא"י חולין דף קי"ב דמ"ש צירן ורוטבן אסור בעינ' לכ"ע גם למ"ד טע"כ ל"ד אפשר דאפי' בלא תערובת חד בתרי אסור' אינו רק מטע"כ ועי' בחת"ס יו"ד סי' פ"ה מ"ש ע"ד חי' הרשב"א דפליט' מקדרה בלא חד בתרי הוה לכ"ע דאורייתא וכדברי הרב נ"י: ועי"ל עד"ז ממ"ש בת' מהרי"א סי' קנ"ג לדעת הראב"ד דמה"ת אסור אפי' בבלוע החיך יליף מג"נ דטע"כ דאורי' דלמא משום איסור בטול ותי' דא"כ למה הקפידה תורה בלבון דאפי' הגעילו עכ"פ מקליש הטעם וכמ"ש בתוס' ובטעם קלוש מודה הראב"ד. והנה כיו"ב י"ל לפמ"ש הב"י וש"ך בסי' צ"ח בנפל על דופן הקדרה בשם הסמ"ג דבלחלוחית של הקדרה שייך ג"כ בטול רק דלא נודע עד כמה. ועיי' בטו"ז שם. וא"כ גם לענין זה י"ל דאם טע"כ ל"ד הי' לבלוע בפ"ע לבטל ולא הי' בו כטובל ושב"י בהגעלה כנ"ל: ועוד י"ל דהא תעבירו במים פי' הרמב"ן דהוא ג"כ הכשר לא טביל' וצריך לפשפש ולשים בהקדירה היטב וא"כ למ"ד דמבא"ל מה"ת אפי' בעין דאפי' מב"י וטוח ע"ג כלי א"כ מזה מוכח טע"כ דהא כלי סעודה היא דצריכין טבילה ילפי' מתעבירו באש דאין דרך רק בכלי סעודה להעביר באש אבל תעבירו במים הא שייך גם בסכין של קצבים וכדומ' דס"ל להמרדכי דל"ד טביל' וכן בתשמיש צונן הא גם כלי עץ בכלל דל"ד טביל' ומ"מ צותה התורה להגעיל וש"מ טע"כ:
ועי"ל לפמ"ש תוס' בפסחים דכל הכלים צותה התורה להגעיל הבלועים ג"כ מיין ומשום אסורי נזיר ובזה לענ"ד כ"ש טובל ושב"י כיון שאינו אסור לכל וגם לא נאסר רק בנדר וכי מי שאסר ע"ע איזה דבר היתר וקונה כלי מגוי שידוע לו שאינו בלוע רק מהיתר זה ודאי לא נאסר לטבול לדעת הרשב"ם קודם הכשיר'. ועיי' בכת"ס חיו"ד סי' ק"ב וכיוב"ז כנלע"ד:
שנית מ"ש בשם אחי גיסו הגאון אבדק"ק שאמלוי נ"י חקירה חדשה אי בגט שכשר רק מחמת תקנת עיגון יכול לגרש בו בע"כ או כיון דאינו רוצית ל"ש תקנת עיגון וגם כיון דלטובתה נתקן יכולה לומר א"א בתקנת חכמים ולפי"ז העלה ג"כ בגט שא"ב זמן לדעת הנמק"י בסנהדרין דכשר הוא מתורת אפקעינהו רבנן לק"מ והוא משום תק"ע עיי' בלח"מ בפי"ג מהל' גירושין הל' כ"ח ממילא אינו יכול לגרש בו בע"כ. והוא דבר חידוש ופלא. אבל הוא מרפסין איגר' דא"כ יכולנ' למפסלנ' כמעט כול' גיט' בעכ"ח בפ' השולח דתקן ר"ג שלא יבטל שלב"פ ולר"ל משום תקנת עגונות א"כ בע"כ לא תתגרש וכותב טופסי בפ' כל הגט דאיכא למ"ד דכר"מ אתני' ואפי' תורף לכתוב ומשום עגונ' לא הכשיר רק טופס. ועוד דקאמר בגמ' דאיכא משום עגונ' דזימנ' דהו' להו קטטה וזרק לה גיטה ומעגן ומשמע דבע"כ איירי. לכן לענ"ד לא אמרי' הך סברא לא ניחא לי' בתקנת חכמים אלא במזונו' ותחת מעשי ידי' דהוה דבר שבממון. אבל לא בתקנה שתקנו חכמים ואמרו מתו"ד אפקעינהו אין בידי' להפוך לאסור מהיתר ועי' באהע"ז סי' קמ"א בב"ש סק"ע דרצה לומר לדעת הרמב"ם דחשוב לי' עדות בחתימה כמפיהם ולא מפ"כ כידוע צ"ל דהא דתקן ר"ג שיהי' חותמים על הגט וסומכים עליהם להנשא הוא נמי מטעם אפקעינהו וא"כ לדברי הה"ג נ"י בגט בע"כ אי"צ לעדי חתימה כלל ולא שמענו ועי' בח"מ סי' קצ"ב פלוגתת הב"ח והש"ך בהתנו שיהי' מעות קונה דלהש"ך לא מהני דלא מהני רק במידי דמחיל' וא"כ אפי' בדבר שבמנין מחלקים בזה:
וע"ד הנמק"י בסנהדרין ריש פ"ד שהביא מעלתו מקשי' במ"ש דגם בשטר קידושין דלא תקנו זמן אמרי' מטעם אפקעינהו ותמהו עליו אדרבה דהא מה"ת אין כאן קידושין כלל ומדרבנן הוי קידושין ומה אפקעינהו שייך בזה ואמרתי בפשיטות דוודאי על הקדושין גופא שלא יהא בע"ז ומשום אסור קדשה ל"צ לסברתי' דהא כמה קדושין דרבנן קדושי קטנה קדושי חרש וכיו"ב. וליכא בע"ז כדאי' ביבמות כיון דתקינ' וה"נ בקדושי שטר בל"ז לא גרע מני' אלא דקשי' לי' להנמק"י דהאיך נימא דאם בא אחר וקדשה קדושי תורה בכסף או בשטר דכיון דודאי אמרי' דאין קדושין שני' תופסי' דבגמ' לא מחלקי' בזה בזו צ"ל דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' כלומר מקדושי' שני' כדאיתא בכמה דוכתי בכיו"ב. אוה"נ דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: