לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן פ
ב"ה אול"י ה' פ' תולדות תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הה"ג וכו' מהו' יצחק ראזענבערג נ"י אב"ד דק"ק האדהאז יצ"ו בעובד' שנעשה בעת הבציר שנעשה אצל הסאוועטקעזעט רב ערך יין לאלפי העקטא ובכל ששת ימים עשו עי ישראלי' למען יינות כשרים ושנוחים למוכרים ורק ביום ש"ק נעשה ע"י נכרי והטערקעל הנשאר אצלם נתן בג' בורות עד שיתבשל ראויי' ליין שרוף כנהוגים ואיש עני א' קבל ע"ע עשיית מלאכת יי"ש הנ"ל על ג' רביעי' רווח ואמרו לו כי יותר נוח שיעשה יי"ש ש"פ. וע"ד כי א"נ, ידוע לו באיזה בור מיין כשר ובאיזה מיי"נ הראו לו על בור א' שהוא מיין כשר ובא' מסתפקי' והג' בטח מיי"נ וע"ד כי היא במקום הפ"מ ולעני ישראל המציא כת"ר מילתא חדתא לענין נאמנות א"י בזה דכיון שהי' שם כל ימי השבוע לבד מש"ק עד כמה ישראלים דורכי' וגם כי תמיד הי' שה סוחר ישראל הוה מילתא דעבידא לגלוי' דנאמן א"י אפי' בלא מסלפ"ת וכמ"ש בסי' צ"ח לענין טעימ' תערובות ולדעת הרמב"ם אפי' מסלפ"ת ל"צ:
ולענ"ד לא מצינו סבר' מילתא דעבידא לגלוי' לענין נאמנות אלא בדבר שגלוי' לכל דאפי' המעיד עצמו יכיר שקר' כמו במס' ר"ה בעד א' שהעיד שחדשה ב"ד את החדש דודאי יתגלה שקר' לעיני ב דהב"ד במקומ' וכל העם יכחישו אותו או הך דמס' יבמות בעדות אשה דף צ"ג וכמה דוכתי דאם הבעל יבא לביתו והכל יכירו דאתי הבעל וקאי כמ"ש הגמר' דאפי' לגבי ב' עדים לא מהני עדות' בדבר שאינו כי אם להיפך לפני כל ועיי' במהרי"ק וחת"ס בכמה מקומות ועיי' בהרמב"ם בה' גירושין בסופו שביאר כן בהדי' שהוא דבר שא"א להשמט ממנו. וכן ההוא דטנעווות תערובות בסי' צ"ח דאיך אוכל טעם ועיי"ש בפר"ח ובפרמ"ג ובסי' פ"ו סעיף א'. משא"כ בנדון וכי יתגלה שקרם להדי' ומפני עדות הישראלי' ניהו דפנו נאמנים ואפי' א' נגד מאה א"י מ"מ אנהו כדדהו וכי בוש יבושו לאמר להיפך והא לא יתברר לעיני כל שיהי' נראה להדי' שקרם ועכ"ח צ"ל כן דהא במס' ר"ה דף כ"ב אי לאו מילתא דעבידא לא הי' ע"א מהימן ורק משום דעביד' לגלוי' כנ"ל ואם נימא כסברת כת"ר א"ש נימא דע"א יהי' נאמן בממון ועריות האיך דידוע שהי' שם עוד כו"כ אנשים ולא שמענו כיו"ב ועכ"ח ח כנ"ל לפענ"ד:
וגם מטעמי' דמרתת לא מצינו רק ביוצא ונכנס כמו בסי' א' גבי שחיטת כותי ובסי' ס"ט לענין משרתת שתאמין על המליחה ביוצא ונכנס וכן בשמירת יין בסי' קכ"ט וסי' קל"א אבל בלא שומר רק שמתייר' דילמא הישראל יכחיש אותו לא מצינו אם כי הרשב"א בתשוב' התיר לשלוח ע"י נכרי לענין שחיט' וכיו"ב אם קטן משמר' מטעמי' דקטן זה יגלה מעשי' היינו שמתחלה נזהר הנכרי לעשות דבר ועוד התם ידוע מאלי' מני' ובי' אבל הכא יאמר בלבבו מי יימר דאתי ישראל להכחישו כיון שלא העמידו עד"ז שמירתו ואפשר לומר דהוא עפ"י דברי נוב"י מהדו"ק בח' אה"ע סי' ל"א שפי' דברי הסמ"ק בסי' ס"ט הנ"ל במ"ש עליו שנתן מעלה משום דהמשרתת יודעת במנהגי ישראל ואדרבה דזה גרע לענין מסל"ת ופי' הוא ז"ל דמהני ידיע זו דהוה כמו רגליים לדבר ונאמן אפי' שלא מסל"ת כמ"ש בסי' קפ"ז דאפי' רופא א"י נאמן בניכר שהועיל' הרפואה וה"נ כיון שהי' מוכן אצלם להבדיל הבורות בין טערקעל של יין כשר ליי"נ ועכ"ח משום ידיעת מנהגי ישראל ונתכוונ' לזה איכא רגליי' לדבר והי' ק"ו דמהני בדרבנן דהכי בנ"ד אינו רק ספק דרבנן ואם כי דהוה ספיקא דאיקבע איסורא ואינו להקל לדעת הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס מ"מ ודאי עדיף מבשר שהי' ודאי בחזקת שאינו מלוח מספיקא זו ועיי' בנוב"י מהדו"ת יו"ד סי' ע"א לענין מטהר יינו של נכרים ואפשר דה"נ כיון שהוציאו הוצאות עכ"פ בדריכת ישראלים וצל"ע:
שנית דעת כת"ר להתיר כשאר תערובות יבש ביבש דבטל ברוב כמ"ש בסי' ק"ט והאריך בשי' הפוסקים לענין נודע ולא נודע התערובת בענין לבשל אח"כ כידוע. והנה וודאי סברתו נכונה וכ"ז אם הי' מקום להחליט שאין להאמין להם כלל כלומר שלא נבדל בור מיוחד לכשר טערקעל ובור לשום יי"נ ודאי דאיכ' רוב מעלי' מששת ימי המעשה כמה שנדרך ביום ש"ק ע"י א"י אלא דהאי וודאי רגליים לדבר שהבדילו הבורות לרוב הדרוכי' ודאי נתמלאו הבורות עד שהצריכ' לבור לשום יי"נ ובפרט אם נאמר לדבריהם שאומרי' כן ועיי' בש"ך בסי' קכ"ז ס"ק כ' בעדות עכו"ם על שלו דנאמן שהחמיר ועי' ביד אפרים סי' קכ"ט בסוף דבריו ועיי' במג"א סי' תס"ז ס"ק ד' דאם מהימן לי' נאמן עיי"ש. וא"כ הא יש בו לדון משום דינ' דקבוע דכמע"מ דמי לא מבעי' לשיטת הרא"ה והב"ח וכן הסכים הש"ך בסי' ק"י ס"ק יט דאפי' באינ' ניכר החנות שמוכרי' בו בשר נבילה דינ' כמו שאר קבוע ועיי' בפרמ"ג שם בפתיחה לסי' ק"י ס"ק הנ"ל בטעמי' דחשיבות החניות הקבועים במקומ' הוה כמו חשיבות חהר"ל. וא"כ ה"נ הבורות הנבדלים זה בזה קבועי' במקומן לענ"ד לא יוגרע מחשיבותן ולא גרע כמו תשע צבורים מצה וא' ש"ח דדיינינן משום קבוע וגם לפי"ד חו"ד שהעמיק לחלק בין הך דסי' קי"א דאפי' ב' קדירות מצטרפין אפי' א' בעליי' וא' בבית דשאני התם דדיינינן על רבוי המאכל והתערוב' משא"כ בחניות דאפי' אם בא' מן החניות כפלי כפליים כמו כל החניות אין נ"מ שאין דנין אלא מאיזה חנות בא בזה שייך דין קבוע וא"כ כ"ז שדנין על ספק החניות דהיינו המקומות זהו הקבוע שנאמר בש"ם וא"כ ה"נ דיינינן מאיזה בור טערקעל זה אם מהכשרה או אסורה ואין נ"מ על רוב הכמות בא' מהבורו' וא"כ לזה הוה קבוע אלא שפרמ"ג היקל בהפ"מ באינו ניכר הקבוע אך ורק שם העיר לפי"ד הרשב"א דאפי' ניכר לאיש א' ורק לנו אינו כיכר מקרי קבוע ממש וא"כ בנ"ד שישכ' כאן כמה ישראלים שיודעים ומכירי' הבורות לדידי' הוה קבוע ככל קבוע הניכר ועיי' בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' מ' עוד טעמים לחלק בדינ' קבוע ומאן מפיס למי מקדושים נסמוך ע"כ צל"ע גם בנדון זה בפרט בדבר שאפשר להתברר בקר אצל הישראלים עכ"פ באיזה פרס ודאי לא ימנע בר ישראל מלומר האמת ואם כי הוה ספיקא דרבנן ג"כ החמירו האחרונים באפשר לברר מכש"כ בזה דאפשר ואפשר כי יאמרו להיפך מה שאומרים הנכרי' ויבא לידי לע"ז וקלקול ח"ו:
דברי כ"ת בדברי הראב"ד דבדבר הנקח מנכרים ל"א בת"ר ודאי שפיר קאמר וגם יש להעיר ע"ד הרדב"ז ח"ג דאצל הנכרי לא שייך בטול ע"כ אסור לקח מהם משום מבטל איסו' לכתחילה הסבירו האחרונים דאצל הנכרי כיון דהתיר' הוא הוה כמו מותר בהיתר וגם ל"ש ביטול רק ע"י קנינו של ישראל והוה כמו מא"ל עיין בס' חתן סופר בכלל רוב וקבוע מ"מ נראה מדברי הש"ך סי' קי"ד ס"ק כ"א בדין כרכום שאינ' חושש ממ"ש הרשב"א דווערבי' ב' חתיכות נבלה דבזה"ז חזינן דרובא כרכום א"כ משמע דל"ל הך סברא ושאר סניפי ההיתר שהעלה כת"ר גם הוא אומר שאין בו די' לסמוך בזה. והנני דו"ש באהבה ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן פ"א ב"ה יום ג' פ' וישב תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו שלום תנינא לראש ידידי כבוד הרה"ג הנ"ל. אבוא רק בראשי פרקים במה דכתב לראיי' לס' חו"ד לטעמי' בתערובות החניות ל"ש בטול אפי' באינו ניכר כשיטת הב"ח כיון דחניות גרמ' הספק ואין חלוק בין רב למעט חתיכו' באיזה חנות שהוא. ועד"ז הביא סמוכי' ממקוה דעדיפ' נגד חזק' טמא דאדם שטבל מפני שמקוה הוא הגורם וגם אני עמדתי עד"ז דברי' מס' נדה לא דני' רק בנמצא ריעו' חזק' המסלקת עדיפא נגד חזקה שאינ' מסלקת ורק חזקה נגד חזקה ולא יהני כי אם בברור ועיי' במהרמ"ל שם. ולדעתי הוא משום דלעולם חזק' המסלק' עדיפ' נגד חזקה שאינ' מסלק' ורק חזק' גזה"כ שלא להוציא הדבר מקדמת דלא והא המקוה בחזקת' מסלקת חזק' טומאה משא"כ חזק' טומא' אינו גורם להחסיר המקוה והיינו טעמי' נמי במ"ש הרא"ש פ"ק דחולין דאם בדק הסכין מקודם ושחט בה ואח"כ נאבד לאח"ש דכל מה ששחט בי' כשר מפני חזק' הסכין בדוק ול"א בהמה בחזק' אסיר כנגדו ואמאי נימא הכי ועכ"ח ג"כ ה"ט שהסכין מסלק חזקת אסור שא"ז ולא להיפך וכ"צ לומר בכ"מ כמובן:
וראיתי דברי כת"ה במ"ש ע"ד בינת אדם שמשיג ע"ד פ"ח ופרמ"ג סי' ק"ט וק"י דס"ל דעיקר באינו ניכר הקבוע בטל כשאר יבש ביבש דאפי' א' בבית וא' בעליי' והוא הביא במה דאמרי' סי' קי"א דב' קדרות לא מצטרפי' רק בעתידי' להתערב. ומע"כ השיג עלי' בדבריו נכונים וגם בעיני יפלא שלא הביא דברי פרמ"ג סי' קי"א ס"ק י"ז וחוו"ד שהק' על הש"ך דרצה לאוקמי הך ב' קדירות לענין ביטול יבש ביבש דזה אי"צ ללמד ממתני' דתרומ' ומטעם צרוף אלא בפשיטות דמהני בטול אפי' א' בבית וא' בעליי' והוא כדברי כת"ר. ולענ"ד אפשר ליישב דעת הב"ח גם מה שקשה להבין באינו ניכר מה קבוע שייך במקומו' איז' מקום יהי' לו וכמ"ש מעכ"ת ואפשר לומר כמ"ד במס' שבת דף מ' ודף קכ"ג במוקצה מחמת חסרון כיס או מפני כבדו דאדם קובע לו מקום ופירש"י ז"ל דעי"כ אינ' עשוי' לטלטל אנה ואנה דקפיד עלייה' כגון כלים חשובי' דשם אלמא דחשיבות גורם למקום שקבוע להם מקום מיוחד. וא"כ ה"נ הבשר שבחניות שעשוי' למכור המקום גורם להחשיב' דאינ' עשוי' לטלטל אנה ואנה למכר' כידוע ורק בפירש כבר בטל מקום חשיבותן ומזה נלמוד לשאר מקומו' ואפשר לזה נתכוין הפרמ"ג בסי' ק"י שהבאתי במכתבי הקדום ועי' במהר"ם שיק סי' י"ג שדבריו קושי' ההבנה וא"כ בנד"ז שהטערקעל נתן בבורות וצריכי' קביעות מקומן למען התבשיל כנהוג ג"כ מחשיב קבוע וכללא היא פרישות הדבר ונייד אנה ואנה גורם להתבטל ברוב וקביע' לאיזה תכלית וצורך גורם הקביעות כנלענ"ד. ודאי אם באות' מקום גופא מעורב איסור בהיתר וכמ"ש האיש מהימן בזה כתב הב"ח ג"כ דל"ש בי' קבוע דאין לאסור מקום קבוע כהנ"ל:
ומ"ש כת"ה ע"ד דגו"מ סי' ק"ט שכ' ע"ד הש"ך במ"ש דמשכחת לה באיכ' מינ' אפי' נבדל בטעמי' ומראה ומ"מ אינו ניכר כגון ג' מיני' שנשחטו א' נתנבלה בשחיטה ולא נודע איז' וע"ז כ' מעכ"ת דלדברי הב"ח הוה קבוע ואינו בטל. וגם עוד בימי חורפי עמדתי ע"ד דגו"מ הנ"ל ושאלתי לחכמים ואין מגיד לי. וכעת ראיתי בש"ע תני' בסוף הס' בתשוב' סי' ח"י דעתו כמ"כ כדעת הפרמ"ג וסברתו דל"ש בטול יבש ביבש אלא אם החסרון ידיע' בא' מהני ע"י דמיון הדברים אבל אם כל א' ניכר בעצמ' רק החסרון ידיע' שנאמ' באיזה מן החתיכות נעשה האיסור וכמ"ש הש"ך זהו דינ' דהב"ח דג"כ איירי בנמצא ריאה דטריפה ולא נודע מאיז' חנות בא. וקצת רמז מזה בדברי פרמ"ג שם דאינו דומה לסנהדרין ועיי' בפתיח' שלו על הל' תערובות. ובאמת בב"ח משמע כס' החוו"ד דמשום ספק החניות שעומדי' בפני עצמן:
וראיתי מ"ש כ"ת על דברי. במ"ש דמילתא דעבידא לגלוי' שייך דוקא בגלוי' לכל. ודאי כמ"כ אמרתי דשייך בתול' עדות' באחרים בע"כ כמ"ד בבכורות דף ל"ו בכהן שאומר פלוני ישראל נתן לי במו"מ וכן באומר מפלוני נאמן לקחתי וכו' וכן ביבמות דף ע"ז דקאמר הרי שמואל וב"ד קיים ופירשיז"ל דהוה מילת' דעביר' לגלוי' ונאמן וכן מ"ש לראי' מר"ה כ"ב אבל ע"י שנא' דעביד' לגלוי' ע"י אנשים שהי' שם צל"ע האיך מצינ'. והראי' מסי' צ"ח דמירתת מעדות הכפיל' עיי' בחת"ס יו"ד סי' קע"ה דגוי מירתת מחבירו דהא כפיל' גופא מה"ט נאמן ושם בבכורות ג"כ הוזכר טעמי' דמירתת עיי"ש. ומ"ש כי לדעתו בדבר שכבר נתקבל העדות ונגמר המעשה ל"ב לעדות גמור. אין אתי יודע אי' מקומו בדבר שבערוה או ממונו' דכה"ג ל"צ לדיני עדות ובקידושין דף ס"ה משמע דאין חלוק וכן בכתובות דף כ"ג בתוס' שם ד"ה תרווייהו. ועי' בב"ש סי' מ"ב וסי' מ"ז ומשם יש להוכיח דגם אם עמדו שם אנשים באות' מעמד לא מהני עד א' ורק לכתחילה חיישי' להחמיר ועיי' במס' מכות דף ה' במעידים ביום פלוני נגמר דינ' של אותו פלוני דשייך בהו דינ' הזמה ואי ל"צ לדיני עדות מה הזמה שייך בהו והתם ודאי נתקבל העדות כדינא ועיי' דף ז' שם במתני':
ומה סתמה על דברי אם דעתי בעריות וממינו' אפי' בתחילת עדות מהני מילתא דעביד' לגלוי'. ודאי הדבר צריך תלמוד מ"מ לא ידענא אם נתפס במוחלט דע"א בעדות אשה נאמן מדאורי' כמ"ש הראשונים והאחרונים בכ"מ בדעת הרמב"ם והא הרמב"ם נתן הטעם משום ה"ט דהוה מילת' דעביד' לגלוי והא א"א עריו' חמורה ותחלת עדות ומ"מ נאמן וכיון דילפי' דבר דבר מממון ולמה לא נאמר כמ"כ בדיני ממונו' וכן לענין קידוש החודש דילפי' דבעי ב' עדים מדכתיב משפט הוה כמשפט א"כ דיני' בדיני' ממונ' ומ"מ נאמן באומר שנתקדש החודש:
ומ"ש מר משום דכבר נעשה המעשה צל"ע מכל הני מימר' והלכות שהבאתי דאין חלוק בעריו' וממונו'. והנה שם בחת"ס סי' קע"ה מביא ראי' לשי' הרמב"ם פ"ט מה' סנהדרין דהאיסור יוחזק אפי' בע"א באומר חתיכ' זו חלב שנאמן לאסור ואם בא א' ואכל' והתרה בו לוקי' אע"ג דאם הי' מעיד בעת אכילתו ל"ה מלקי' עפ"י ע"א אלא משום דכבר הוחזק' דברי' ועדות' שהעיד לענין איסור והביא ראי' מעדות קה"ח דצריך קרא דמשפט כתיב דבעי ב' עדים ול"ל קרא דהא עפי' עדות זה אם א' יעשה מלאכה ביו"ט או אוכל חמץ בפסח ואוכל ביוה"כ יהי' חייב מלקות ופשיטא דבעי ב' עדים אלא שכיון בבא להעיד אינו רק לענין אסורי' וכיון שכבר הוחזק מהני אפי' ע"א לענין מלקות ע"כ צריך ילפות' לצרוך ב' עדים. וא"כ בעובד' זו דבבא להעיד שכבר קדה"ח אפי' נאמר כדעת כת"ה משום דכבר נעשה מעשה בדיני עדות מ"מ אם בעת שא' עשה מלאכה ביו"ט וכיו"ב ואז הוא מעיד אם גם בזה נאמן למלקות וכי נימא דאי"צ כשאר דיני עדות ואם אי"צ באופן זה ודאי משום דהוה כע"א באיסורי' ועי"י בט"א שם שנראה מדעתו דהוה כמעיד באיסורי' ועי"י באמרי ברוך שם בשם הריב"ש דס"ל ג"כ דהוה כמו אסורי ונאמן מדינא רק לחומרא בעי מדעכ"ג:
וראיתי בנוב"י מהדו"ק סי' כ"ז שמקשה דברי גמרא אהדדי דשם מ"ז קיי"ל להלכה דצריך בגר ב' עדים. ופסק הרא"ש דאפי' אמר בב"ד של פלוני לא מהימן אע"ג דהוה מילתא דעל"ג ומינו גבי' עובד' דיתר' שהעיד בשם שמואל וב"ד בדרשה דעמוני ולא עמונית בד' ע"ז מהימן ומחלק בכמה חילוקים וא' מן החלוקים כמ"ש מעכ"ת היכא דבעי עדות גמורה כמו בגר לא מהני מדעל"ג משא"כ שם דף ע"ז אין שייך לענין עדות דהוה רק הוראה מהני מדעל"ג וע"כ הוכיח שם בעדות אשה דל"ב עדות גמורה דקרובי' ופסולי' ג"כ כשרים ע"כ מהני מדעל"ג אפי' אם העד הוה נוגע בדבר מהימן ולא זכיתי להבין במה שסיים שם דמשו"ה קיי"ל דאין האחים יורדים לנחלה עפי' ע"א דבעי עדות גמורה עיי"ש ותמיהא לי וכי בא"א ל"צ עדות גמורה ומ"מ ע"א מהימן מה"ת לשי' הרמב"ם ורק עד מפי עד וקרובי' ושאר פסולי' עדות ה"ה דאקילו בי' רבנן כמ"ש הוא עצמו בכמה תשו' וא"כ האיך תלי' זב"ז והוה כמו תני' בדל"ת. ולענ"ד בפשיטות הא דלא מהני ג"כ נאמנות משום מדעל"ג ה"ט דלדברי' גוי הוה ואי"נ אפי' בעדות אשה רק במסל"ת אלמא דלא אקילו בי' משום על"ג רק במסל"ת ומ"ש ג"כ בנוב"י דבגר צריך עדות גמורה ג"כ קשה לפי הלכה נראה דמספק' לי' להרא"ש וכן הטור בסי' רס"ח הביא בשם י"א דאפי' אמרו העדים שמענו דנתגייר בב"ד פלוני נאמני' דל"צ עדות גמורה אלא מסיק דדעת הרא"ש שצריך עדות גמורה כשיטת הרי"ף וצ"ע בדברי' דהרא"ש ל"ק רק בדרך אפשר והא דאין האחים יורדים לנחלה בעדות אשה היינו טעמא כיון דאקילו בי' טובא אפי' קרובים ושאר פסולי עדות ובזה ודאי לא חשיב כמו ע"א כשר ורק מדרבנן גם לדעת הרמב"ם ע"כ לא חלקו חכמים. כללא של דבר לענ"ד ל"ש מדעל"ג רק או דעל"ג לכל או בתולה דברי' בפלוני ופלוני דבזה מירתת דיוכחש עפי' דברי עצמו וטעימ' שאני כמ"ש לעיל. ולענין ממונו' ועריות האיך דצריך עדות גמורה מה"ט אני נבוך האיך לדון בי' ודברי מעכ"ת בזה ודאי נכונים אלא דקשי' לי מעדות אשה לדעת הסוברים דלהרמב"ם נאמן מה"ת וצ"ע:
ושוב פקחתי עיני בדברי ריב"ש סי' קנ"ה מחלוקה גדולה בין השואל וחכם א' דדעת השואל לדייק דהרמב"ם ס"ל דע"א באשה נאמן מן התורה ועפי' ע"א כשר יורדים לנחלה מה"ט דמעל"ג ודוקא בשאר עדות פסולים פסק בפ"ז מה' נחלות דאין יורדים לנחלה והריב"ש השיב דאינו נאמן מן התורה בעדות אשה ואין בניו יורדי' לנחלה מה"ט. ומשמע מדבריו דאם הי' נאמן מן התורה מהני ג"כ לענין דינ' ממונו' ועיי"ש דביאר ג' עניני' במדעל"ג דבעדות אשה ל"ה לגמרי מבכ"ג דאולי ירחוק נדוד ולא ישיב לעולם לביתו כמ"ש לעיל. והאי דקה"ח ואחוי דמיתני דחשיב מדעל"ג כמ"ש הרי"ף ביבמות זהו מילתא דעל"ג לגמרי לעיני כל כהנ"ל ועי"י בנוב"י סי' ל"ג שפלפל בעוצם בדברי ריב"ש וקצת דברים נכללים בדברי השואל עכ"פ חזינן אם הי' מילתא דעל"ג לגמרי והי' נאמן מן התורה גם לענין ממונו' כך הלכה וכן דעת הנוב"י סי' ל"ג גם למסקנא הלכה כן הדברים וע"ד אשר ענותנותו הרבני בעובד' אשר איש א' בן תורה הביא יינו לעת הבציר ועשה בעצמו בכשרות וכשבא לביתו ופסק המגופ' היין תוסת טפח על פניו הרתיח' עד כי כס' עיני' מלראות ובתוך כך בא עבדו הקיטשער ומטפח עפי' החביות למען הציל וכא ישפוך ובתוך איזה סקונדען העביר מעיני' הרתיח' והעביר מיד ידו של עבדו מעל נקבי החביות אם יש לסמוך בזה להתיר עפי' דברי רמ"א סי' ק"כ סעי' כ"ד דכל מה שהוא עפי' דינ' דש"ס מותר בהנאה לדידן בזה"ז דהגוי' אינ' בקיאי' בטיב ע"ז מותר גם בשתיי' והש"ך מחמיר בזה שלא להתיר רק בהפ"מ והביא כת"ה דברי יד אפרים בשם פ"א ח"ג סי' ס"ד בעובד' שהי' נמסר לגוי אומני' להעלות חביות מהמרתף ע"י חבלים וכיו"ב שרק הם אומני' לכך ונהפך חביות א' על המגופ' ונפתח והגוי שם ידו על הנקב להציל והתיר' גם בלא הפ"מ כסתימ' הרמ"א ומעכ"ת העמיק והרחיב בחלקי הסותר והבונה בנד"ז ומסיק להלכה להתיר' גם בלא הפ"מ ודבריו נכונים כי בל"ז שם בת' פ"א דעתו דהך הפסד אינו דוקא הפ"מ דגם בלא הפ"מ כדי להתיר ושם אשר הוצרך מטעם דהגויי' טרודים להציל כי לא יבאו לידי היזק תשלומי' רק מפני שגם הבעלים הישראלים הי' במעמד הנ"ל. ובכ"זמסיק להתיר' גם בלא הפ"מ כסתימת הרמ"א כש"כ בנדון זה שזה ממש במה דתני במתני' הי' מטפח ע"פ חביות ימכר. ואפי' הרמב"ם דלא חשיב לי' שאר טרדות לענין התיר' בכוונת נסוך ובזה פסק להדי' דמותר בהנאה וכש"כ שלא נגע רק ברתיח' וכמ"ש כ"ת בשם המרדכי מהאז"ק. ועוד מעליות' דהישראל ל"ה בידו להציל כלל מפני כבדות עיניו. ועיי' בהגה' מהרב"פ שם דעתו ג"כ נוטה להתיר כסתימ' הרמ"א גם בלא הפ"מ כמ"ש מת' מהרי"ל ופשיטא דיש לסמוך על תורת גברי רברבי אפי' שלא בשעה"ד וכמ"ש הראשונים דבכזה שומעין להקל. ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: