לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן לח
בהי"ת י' ד' פ' תולדות תרס"ג לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרה"ג החריף ובקי מו"ה בן ציון היילפרין נ"י אבדק"ק ה' נאנאש יצ"ו. ראיתי מעכ"ת עשה פלילות בדברי מרן חת"ס יו"ד סי' ס"ו מ"ש ע"ד רבינו יקר להצילו מקושי' מחנה לוי לדבריו בטעמי' שכהן אסור להאכיל בהמת ישראל בכרשיני תרומה מפני שהבהמה מתפטמת ונמצא ישראל אוכל בתרומה וקשי' מש"ס דע"ז ט"ו ואי ס"ד שכירות קני' וכו' ומאי קושי' הא טעמא משום דישראל יאכל הפרה שנתפטמה מתרומה. ותירץ בחת"ס דה"ק דכהן הוה כמאכיל לישראל ולא כמהני בהנאה של כילוי ובשלמא אי שכירות קני' הוה כדידי' ומותר כמבטל תרומה בחולין דרך בשול וממילא מותר לישראל לזמן אח"כ דכבר הלך חלף לו התרומה משא"כ אי שכירות ל"ק. וע"ז הרבה להקשות מה שייט' דמבטל שייך הכא שהוא כמעוכל ונשרף וכמ"ש באו"ה והרבה להביא ע"ז חבילות ראיות. הנה ודאי כן הדעת נותנת בפשיטות אבל מ"מ הקושי' רק מחמירת' כקילת' דהא לדעת המרדכי ביבמות פ' אלמנה סי' ס"ה וכמו שמבינים בדברי ר' יקר סברתו דאסורו דכבעינו חשוב דהא הק' עליו שם במרדכי מתרנגולים המתפטמים מהשרצים ובחת"ס נחית דרגא דלא הוה כבעינ', אלא כמבטל. ואינו יחיד בסברא זו דגם ביערת דבש ד' כ"ד הביא בשם מפורשים דטעמא בבהמה שנתפטמ' באיסור' מותר' משום קמא קמא בטל. ועי' בפרשת מרדכי סי' כ"ב ומהר"ם שיק סי' רי"ב דס"ל דמותר מטעם דנשתנה ועיין בדברי יוסף סי' ס' שהאריך מאוד בטעמים הנ"ל. והנה מעכ"ת מצא לו דרכו דהורפ' עפי"ד או"ה בטעמים משום מ"ע דיטעו לומר ד דמטעם זוז"ג מותר ויחשבו דהה"ד באסורי' הנאה כך הלכה. וע"כ לפ"ד האחרונים לענין מלאכת שבת בהיתר מכירה ולא חיישינן משום מע"ע דהה"ד אי שכירות קני' הוה מכירה ושפיר פריך הגמ' אי שכירות קני' למה יפסיד הכהן לפרנס' בכ"ת. והנה יש לחזק סברא זו עפ"י מ"ש מזמן כביר דהא דזוז"ג דלכתחלה אסור לענ"ד אינו כפי מ"ש דהוא מדרבנן וכמבטל איסור לכתחלה דהאיך נאמר כן בתנור להסיק בעצי ערל' ויאפה בו הפת. נחזה אנן כמה פרוטות מחיר העצים או אם בשל בעצי היתר ואה"נ אשר עי"כ מוותר לי' עצים דהתיר' וכי נימא דאינ' מה"ת והא בפ' אין בין המודר מסקינן דכל היכא דמייתר פרוט' מקום שמשכירין בפרוט' אסור דמשתרש' לי' מיהו באפיי' ובשול וכיו"ב. אלא דלדעתי בדאורייתא אסור לכתחלה ואין זה כשאר לכתחלה ודיעבד בדבר חדא אלא דהוה כשאר איסור' תורה דאמרה תורה לא תאכל ולא תהנה דודאי באכל ונהנה עבר על לאו שבתורה וחייב מלקות עליה למ"ד דלוקה על הנאה וזה ודאי כדיעבד נחשב אלא דהכא דיינין אם עי"כ נאסר הפת שנאפה ע"י עצים הנ"ל זה מילתא אחריתא וזה נלמד ונמצא למד מדעת הרא"ש פ"א מ' חולין דהשוחט בסכינ' של ע"ז דמסקינן דלשחוט מותר דמקלקל ולחתוך אסור דמתקנ' ואיתא באשרי דמ"מ הבשר בדיעבד מותר. דלא דמי להך דנטל ממנו כרכר וארג בגד עצים ואפה את הפת דשם נתהוה על ידו דבר חדש מה שלא הי' משא"כ בלחתוך בו בשר דמקודם נמי הי' בשר בתוארו וממשו בעולם. ועיי"ש דמדמי' לי' לחליפי אסוה"נ אלא כל דאתי מחמתי' היא מילתא אחריתא והשתא מי לא סבר דלחתוך בסכין של ע"ז אינו אסור רק מדרבנן ומ"מ אין זה שייכות לאסור הבשר שאינו ד"ח ולא הביאו לעולם ובזה ל"ש למימר דאתי מחמתיה. ומעתה בזה סברת זוז"ג לכתחלה אסור מה"ת האיך דמשתרשי' פרוטה מ"מ לאסור הפת דאתי מחמתיה מפני שהוא ד"ח וכיון דהוה זוז"ג א"כ לא אתי מחמתי' מאיסורו לבד אלא מהיתר ג"כ וכיון שהיתר ג"כ גורם לא דיינינן לי' לומר שנגמר דבר חדש מאסוה"נ ודו"ק. אבל לעולם אסור לאפות ולבשל מה"ת כשאר אסה"נ וא"כ שפיר י"ל לגזור זוז"ג באסורי אכילה אטו אסור הנאה דאסור מה"ת. כנלע"ד. מ"מ במילתא דמר ק"ל האיך נימא לדעת ר' יקר לפימ"ש בחת"ס דלית ליה כסברת ר"ת לענין הנאה של כילוי ורק משום מאכיל לישראל ע"י תערובות וכמערים א"כ הנאה של כילוי מותר לגמרי לישראל א"כ מה יתרץ באותו משנה עצמו שם סוף מ' תרומות כהן ששם פרה ישראל מאכילו כ"ת וישראל ששם פרה מכהן אינו מאכילו כ"ת. והלא שם לא שייך סברת חת"ס משום מערים לבטל תרומה בחולין הלא שם מייר' דהשימו כדי להרויח מה שנתפטם ע"י פטימה ולחלק הריוח בממון כמ"ש הפה"מ שם. וגם אסורו דמ"ע לא אדע מאי מ"ע איכא בזה הלא הפרה חוזר' בעיני' לכהן כמ"ש במס' יבמות דף ס' ועיין בתוס' שם. ע"כ נלע"ד לפי' הר"ש והרע"ב שם במ' תרומות שהוא מחוור מאוד בטעמא בכהן שאסור להאכיל' לפרה ששכרו מישראל דהא ילפינן מקרא דמותר להאכיל לבהמתו הוא מנפש קנין כספו ונפש וקנין נפש בהמה משמע ובלא קרא הנ"ל הי' אסור להאכיל אפי' בהמתו א"כ דוקא נפש קנין כספו אבל לא כספו של ישראל דלא הותר' תורה כמ"ש שהוא עיקר לאכילת אדם אסור ליתן אפי' לבהמתו. ולפי"ז אפשר לומר לפמ"ש במשניות בפי' הון עשיר דנקט במתני' לתרנגולת ופרה דוקא בעופות שדרכן לאכלן ומזונותן עליו, אבל עופות דעלמא שלא בא כלל לאכילת כהן אינה מותר. וז"ש רבינו יקר דישראל אוכל תרומה דכל עיקר מאכיל תרומה לבהמתו משום ע"י פטימה מכשיר לאכילת אדם וזה לא הותר' התורה רק באכילת כהן ולא מה שבא לאכילת ישראל ע"י פטימת של כרשוני תרומה. ועוד אפשר לומר לפמ"ש בטו"א מ' ראש השנה בסוגי' דמללה"נ באם יש לו ב' שופרות א' של היתר דיהי' מותר גם בשופר של אה"נ אפי' אם מלה"נ דכיון דאינו נהנה דהא בידו לתקוע בשופר של היתר אלא שהשיב לעצמו דא"כ מי שיש לו בשמים של היתר ובשמים של אה"נ יהי' מותר להריח בשל אסה"נ. וזה לא שמענו. ולענ"ד יש לחלק בין הנאה להנאה דודאי האיך דגופ' ממש נהנה כגון הריח וסיכה ורחיצה וכדומה. לא שייך למימר דאינה נהנה דס"ס גופו מרגיש בהנאתו אבל בהנאה שאין גופו ממש נהנה אלא דמשתרשי לי' פרוטה כמו האי דפ' אין בין בנדרים אז שפיר שייך למימר האיך דאיכא בידו להנות בהיתר כיון דאינ' משתרשי ליה מותר כמ"ש בתוס' מ' שבועות דכל מצוה דמוותר פרוטה דר"י האיך אמרי' מללה"נ דהא משתרשי' ליה פרוטה ותי' דבידו לעשות המצוה במקום דלא שכיחי עוברים אלמא דיש היתר האיך דאפשר כנ"ל ומעתה איכא למימר דגם ר' יקר ס"ל דהלכה כר"י דהנאה של כילוי אסור לישראל כמ"ש ממתני' דס' מ' תרומות מדליקין בשמן שריפה ברשות' של כהן אבל שלא ברשות כהן לא. אלא דהכי קשי' ליה דמאי הנאה אמטי ליה לישראל אם מאכילו בתרומה או בחולין וכי גרע משאר אסה"נ. אלא ש"מ כיון דיאכל הישראל מבשר בהמה זו דהוה כהנא' הגוף ממש ע"כ אסור' הנאה של כילוי. והנה בתוספת' איתא הביא' המרדכי דאם כבר הדליק ברשות כהן ש"ש אפי' יצא הכהן שוב אינ' מחויבי' לכבות' כיון דתחילת הדלקת' הי' בהיתר יהי' מאיזה טעם שיהי'. וא"כ ה"נ אם שכירות לא קני' והוה הפטום שלא ברשות כהן מתחיל' עד סוף. אבל אי שכירות קני' דהוה תחילת פטומי בהיתר שוב פקע אסה"נ של כילוי כמו בהדלקת ש"ש. וא"כ לפי"ז כש"כ וק"ו דמותר לקנות בהמה מן הכהן. וראיתי דברי' מ"ש ע"ד רבינו הנוב"י. דסובר להלכה בגוזל חמץ וע"ע הפסח כיון דיכול לומר הרי שלך לפניך דלא שייך לקנס' וגם לישראל ל"ש קנס ומותר לאחה"פ לכל. והקש' עליו ממ"ש מ' בבא קמא דף ס"ו והאי כיון דמטי זמן אסור' ודאי מייאש אמאי יתייאש הא לאח"פ יהי' מותר. ואפשר לומר עפימ"ש בהגה' שאג"א החדשות בשם מהר"א ווילנא ז"ל מ"ש על הקושי' למה חמץ בפסח אינו ברשות' של אדם אם מה"ת מבטלי' איסור לכתחלה ותי' דמ"מ כל או"א יכול לטל' ממנו ולבטל לעצמ' וא"כ ה"נ הא בתוך הפסח הפקיר' דמלכ' וכל או"א יכול ליטל' מהגזלן כמ"ש בגמ' דהכל מצוין לבער' והוה האי חמץ כמושלך חוצה ולהכי מתייאש. וע"ז מתרץ בגמ' כיון שאינ' רוצה לקנות אין כאן קנין ויאוש ונשאר ברשות בעלי' ואוקמי' ברשות' כמו חמץ שלו ולהכי אומר הרי שלך לפניך ודברי קצו"ח ידועים. הנני ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: