לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן כו
בהי"ת פ' שמות תר"ן לפ"ק ברעזאווא יצ"ו שלום וי"ר על ראש ידי"נ ה"ה הרבני החריף ובקי זך ונקי ירא ושלום מהו' מתתי' דושינסקי נ"י היום מצאתי את שאהבה נפשי עד"ת אשר העיר להקשות על דברי השיך סי' מ"ו סק"א דמשמע מדברי' האחרונים במה דקאמר ע"ד המחבר בדקי' שניקבו אפי' ליחה הובא סותם לא מהני דהה"ד קרום שעלה אינו סותם כמ"ש בסי' ל"ו ומשמע דלרשב"ג דס"ל דסתימת הליחה הוה סתימה אית לי' נמי בקרום שעלה דהוה קרום ומצינו לדידי' דטריפה חוזר לכשר'. והקשה מעכ"ת א"כ מנ"ל דשום אדם פליג עלי' ואם מברייתא י"ל דוקא בריא' וכמ"ש הרא"ה, והנה קשה דבר לומר דלרשב"ג חוזר לכשרות ומשמע להיפך דשום אדם אינ' חולק בזה כמו דילפינן בריש בהמה המקשה מקרא דבשר בשדה טריפה בקדשים שיצא חוץ למחיצתן, ויעיי' בר"ן בסוגי' דריאה לענין סרכו' בטעם הדבר דסרכ' כסדר' כשר לדעת רשיז"ל והא לדעת רשיז"ל מוכח בפשיטות דגם בשאר אברי' חוץ מושט וריאה ג"כ קרום שעלה מ"מ אי"ק והוא בד' נ' על הברייתא דביה"כ שנקב' מצ"א כשר מב' צדדים טריפה. ופירשיז"ל דדוקא בביה"כ אבל בהמס' טריפ' ופי' התוס' לדעתו משום דעור' דק חיישינן לניקב והברי' כמו בושט, וא"כ חזינן דגה בבני מעיים קרום זה אינו כלום ואפי' לדעת התוס' דפליגו ואמרו דגם בהמסס דינ' הכי מ"מ הא דייק' משום דבמתניתן קתני בתרווייהו שנקב' לחוץ וא"כ גם בהמסס קאמר דצריך דוקא לחוץ ולמה לי' לאשמעינן הכ' גבי המסס והא בכל נקובי' דינ' הכי וע"כ היינו דאשמעינן דאפי' בשאר בני מעיים אי לאו דלא חיישינן להברי' כמו גבי ושט וכמ"ש הרא"ש בשמעתת' דושט לחלק בין ושט להמסס וביה"כ הוה טריפ' משום הברי' וקרום מ"מ אי"ק ויעיי' תוס' מס' שבת דף ל"ו ד"ה למחט ירא' כי כן דייק' פירוש זה במתניתן דנקבו לחוץ כמ"ש הנ"ל אבל באמת ע"ד מ"ש מעכ"ת אהא דפי' בדברי הש"ך דמדאמר הה"ד קרום דאליב' דרשב"ג דליחה סותמ' כש"כ קרום. נ"ל דלא דמי אהדדי לדייק כן דהא בקרום מ"ו ב' פרושים לרשיז"ל א' משום שאינו חוזר לכשרות וב' משום דסופ' לסתור דסליק לאח"ז ויעיי' בתבו"ש סי' ל"ו ופרמ"ג שם שהאריכו בב' טעמי' ודעת התבו"ש בטעם הש"ך סי' ל"ו משום דאינו חוזר לכשרות ובהך ליח' שסותם לרשב"ג הא הוה סתומה. רר ובתולד' ואין כאן משום טריפה שחוזר ושב דפליגי אי הוה סתימה מעלי' או לא כמו גבי חלב. אע"ג דמעיקר' ובתולד' הוא מ"מ משום דאינו מהדק שפיר או כטעם המפרשים משום דהליח' סליק לאח"ז על ידי שלשול א"כ פלוגת' לאו משום חוזר לכשרות אלא משום דאינו סתימה מעלי' ולא מהדיק שפיר משא"כ קרום מנ"מ דודאי אית בי' בטעמ' משום חוזר לכשרות דהא טריפה הוה מעיקר' אלא דפי' בש"ך בדרך את"ל לטעם ב' משום דסופ' לסתור וא"כ בזה לא הוה סתימה אבל קרום עב וחזק ומהדיק שפיר והוה סתימה קמש"ל דלאו הכ' הוא אלא דגם קרום לא מהני אע"ג שסותם, ואפי' נאמר דלא יסתור לאח"ז מ"מ הא הוה משום טריפה שאינו חוזר לכשרות וכמ"ש הש"ך בסי' ל"ו וממילא גם רשב"ג אית לי' האי סברא וליח' דסותם משום דהוה סתימה מעיקר'. ומכבר אמרתי בטעמ' לחלה בין שאורה מ"מ דאינו קרום וריאה דסביך בבשר' הוה סתימה עפ"י מ"ד לקמן דף נ"ז רשב"ח עסקן בדברי' להוציא וכו' דגדל' כנפיים אחרונים יותר מראשונים ומסיק משום דבדבר דמטרפ' בה אינו משבח והך קרום שהוא עפ"י רוב עב יותר כמו צולקת שהוא חזק מאוד כנראה לעינים אלא דבדבר דמטרפ' בה אינ' משבחת ודאי לקות' ונפוח' הוא וסותר לאח"ז. ובזה י"כ במה שדקדקו המפרשים בב' טעמים של רשיז"ל בקרום מ"ו דאינו סתימה מעיקר' וסליק לאח"ז ואינ' מתקיים כלומר כיון דאינו מעיקר' ורק מחמת מכה הך סתומ' ודאי לאו משבח דידה אלא מלקות' דידי' ומחמת מכה דייקא וסותר לאח"ז. ויש להטעים ג"כ עפ"י מ"ש הר"ן בריאה בסירכא כסדר' דכשרה ואינו משום חזר' לכשרות דנקב זה שראוי' להעלות סירכ' לא הי' טריפה מעולם אלא שיש נקבי' ראוי' להעלות סירכ' ונקבי' שאינו ראוי' לפי ענין המכה וכל נקבי' בריאה ספק הם ודוקא בריאה דדרכ' להעלות סירכ' מחמת שואב' מיני משקי' אבל לא בשאר אברי' והיינו דקאמר דסליק לאח"ז ולא אמרינן דהי' ראוי' להעלות קרום דאם הי' מעיקר' ראוי' להעלות קרום לא הי' טריפה מעולם אלא משום שאינו ראוי' לא הוה סתימה מעיקר' וסופ' לסתור א"כ ב' טעמים הם מוטעמים בסברות הנ"ל. ידידו מחותנו ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: