לבושי מרדכי על יורה דעה· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
שו"ת לבוש מרדכי מהדורא תנינא על יו"ד · סימן יג
בהי"ת אול"י ג' פ' תצוה עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. לכבוד הרבני הנגיד החו"ש מו"ה יעקב יצחק מארגענשטערן נ"י בק"ק טערצאל יצ"ו. מעל' הקשה בדברי המחבר סי' כ"ה שהביא דינא דגמ' בא זאב ונטל ב"מ והחזירין כשהן נקובין דמותר שתולין בשיני הזאב ובסי' כ"ט ס' ב' הביא ההלכה בזה"ל מי שקרע בטן הבהמה ובא כלב או עכו"ם ונטלן והלך לו ה"ז מותרת וא"א שנא נקובים או סרוכים הי'. ועד"ז העיר מע"כ למה השמיט מלת והחזירה כשהן מנוקבים כמו בסי' כ"ה אלא משמע דכאן בסי' כ"ט אוסר בזה דדוקא כשלא חזינן כשהן נקובים מותר ואמאי אסור. ועוד הקשה לו מפני מה חלקן לשני בבות הי' לו לערבינהו הכל בסי' כ"ה הנ"ל. וגם ע"ד הרמ"א בסי' ל"ט דיש מחמירים בנאבדה הריאה הק' מעל' דלמה לא הגי' כן בסי' כ"ה. ועוד דמשמע מלשונו דהגיה כן אדברי המחבר כלומר דהמחבר מתיר בנאבדה וע"ז הגיה דיש מחמירין ולפ"ד מעל' לא איירי המחבר כלל בנאבדה. וע"ז פלפל מעל' לפ"ד הפלתי שהביא פרמ"ג בסי' כ"ה לחלק בין אונס גמור דהוא נטילת זאב משא"כ כלב ועכו"ם. ובזה תירץ דברי הרמב"ם פ"ו ופי"א מהל' שחיטה שהם דברי המחבר בסי' ל"ט:
והנה אם כי דברי מעל' באורח' חריפא עכ"ז צריך להעמיד' על האמת והנה הוא דבר פשוט כי דינא שבסי' כ"ה ודינא שבסי' ל"ט לאו כחדא חשיבא והן דינים מחולקים והוא עפ"י מ"ש בת"ש ובפרמ"ג דשם בסי' כ"ה מיירי בשאר בני מעיים חוץ מריאה או כגון שנבדקה הריאה מסרכות ולא מנקבים או דמיירי בגדיים וטלאים דל"ש בהו סרכות. והלא ידוע מ"ש רשיז"ל בסוגי' דרוב בסופו בשם רבוותא שאוסרים בנאבדה הריאה בלא בדיקה ולענין בדיקה לכתחילה כ"ע מודים דצריך והוא מהירושלמי מס' ביצה פ' אין צדין וממדרש ילמדינו. וכבר האריכו בזה הראשונים מפני מה נשתנה ריאה מכל שאר טריפות האיברים עי' בפרמ"ג בפתיחה סי' ל"ט כמה טעמים לזה ולענין דיעבד בנאבדה הריאה מבלי בדיקה כמה מן הפוסקים הראשונים ואחרונים שאוסרים ה"ה בה"ג והראב"ן ומרדכי ועוד פוסקים וכן הוא דעת הראב"ד פי"א מה"ש. והרמב"ם פי"א הנ"ל טרח למצא טעם למה אין אוסרים גם בדיעבד מפני המנהג עד"ז קאמר מפני שהוא לא שכיח ולא שייך בי' מנהג וכמש"כ הש"ך בסי' א' ובכמ"ק דבמילתא דלא שכיח לא שייך מנהג. ומעתה מ"ש מעל' בדברי הרמב"ם והמחבר מה שהשמיטו מילת והחזירן כשהן נקובים משום דאז הי' טריפה. במח"כ נהפך הוא אדרבה בזה כשר לכ"ע דוודאי תולין הנקבים בזאב וכלב וכיו"ב כיון דאם הי' בו סירכא הי' ניכר או שנבדקה ונסרכות ולא נמצא או איירי בגדיים וטלאים דלהנך פוסקים בהכי איירי וכל עצמו שהרמב"ם והמחבר דאשמעי' דין זה וחזר ושנה עמ"ש עוד בפ"ו וכן המחבר עמ"ש עוד בסי' כ"ה הוא רק משום כת' דריאה לאמור דאין אסור בדיעבד ולאפוקי מדעת הפוסקי' שאוסרים בזה א"כ לא משכחת לי' האי דינא אך ורק בשהלכו להם וכא בראו שוב לפנינו והיינו דנאבדה הריאה ושפיר הגי' הרמ"א דיש אוסרים בנאבדה הריאה דכל זאת היא בכלל דברי המחבר דחזר ושנה דין זה בלא הוחזר ומה כי נאבדה ע"י עכו"ם או כלב בלא הוחזר או נאבדה ע"י סיבה אחרת וכ"ז אינו רק משל האיך נאבדה ובפרט לפמ"ש הש"ך סק"ו דאם נאבדה במזיד הוה כמבא"ל ואסור לכ"ע נקט מילתא דפסיקא דבאופן הזה הוה וודאי שוגג:
ומעתה ג"כ לק"מ מ"ש מעל' במ"ש הש"ך סי' ל"ו בדעת המחבר דלא כרי"ו אלא כהב"ח דבעכו"ם לא תלינן בנקבים והק' מעל' מסי' ל"ט דשם לא הזכיר רק עכו"ם. ונראה דבסי' ל"ט איירי לענין נאבד' לגמרי ולא חזינן נקבים כלל ורק משום נאבדה דנינן לה בזה וודאי אין חילוק בין כלב לעכו"ם ובסי' ל"ו משום סברת תולין בנקבים אתינן עלה ע"כ השמיט תיבת עכו"ם. - ומ"ש מעל' דהמחבר לא הזכיר כלב בסי' ל"ו. אמת הדבר אבל הש"ך לא אמר זה הדבר בדברי המחבר רק דעת עצמו עפ"י הפוסקים שהוזכר' ג"כ כלב כמ"ש בבאה"ט עיי"ש ומ"ש מעל' די"ל דעכו"ם עשה נקבים לצעורי של ישראל עי' בסי' קי"ח ברמ"א סעי' ב' ובמחבר סעי' ו' וברמ"א סי' קכ"ח דלא חיישי' לזה אם אין הנאה לעכו"ם לעשות דבר שנאסר לישראל והה"ד הכא דהדו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ: