אור ברסלב

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן קמ

סימן קלט

שלום וישע רכב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג מהו' מרדכי בריסק נ"י דומ"ץ ק"ק מארגרעטען יצ"ו. ועתה באתי ע"ד העמדת מצבה והנה ודאי לפי משמעות הש"ס מ' מ"ק ד' ה' ומ' נדה בפ' הרואה ראוי להעמיד מיד מפני הטעמים המבוארים שם אלא שראיתי בא"ר בסי' רכ"ה בסופו דהעולם נוהג להעמיד אחר י"ב חדש משני טעמים דהמצב' מור' על החשיבות ובתוך יב"ח מצטער ועוד דלא תשוכח ובתוך י"ב ח' אי"מ עי"ש הביא' ג"כ בס' שפת אמת וכן אמר לי ידידי הרה"ג מהו' חיים צבי נ"י שכן נמצא במכתבי זקנו הגאון העצום בעל שו"ת קול ארי', וצ"ל דהא עכ"פ המנהג לנעוץ דף על הקבר עד זמן העמדת המצבה והוא בכלל מציינים על הקברות כמו"ש במ' שקלים ורפ"ק ונ' מו"ק, דנראה שהי' כן דאם הי' מצבת אבן מתחילה לא הי' צריכי' לכך והנה מעכ"ת שנוהג עפ"י ספרי היראים ע"כ בא לעומקי הלכה ע"ד העמדת מצבה לכבוד מר אביו הגה"צ זללה"ה וע"ד כי המנהג להרים הספדים בזמן ההוא והי' מזדמן בתוך ל' יום קודם החג והא זה אסור כמ"ש במס' מו"ק להלכה באו"ח סי' תקמ"ז וביו"ד שמ"ז וכמ"ש כת"ה ושוב הביא מעכ"ת דברי ת' שבו"י או"ח סי' כ"ה שהורה בדרך פלפול להתירו והביא ראי' ממ"ש בטור סי' שד"ם דאלוף וגאון מספידים בחדש כלה אדר ואלול ומעכ"ת השיב מה ראי' דלמא בתחילת אדר קודם ל' ומאלול ג"כ אין ראי' דלענין זה לא חשיב ר"ה כרגלים, והנה דברי כת"ה כנים ומ"מ אפשר לומר לתרץ דברי' לפימ"ש בב"ח ופריש' דברי תה"א מהרמב"ן מספידים באלול ואדר ולמה לא נקיט ג"כ אדר דאיכא אופן באמצע החדש או סמוך לסופו א"כ ריש ירחא עוד לפני השלמת ב"ח ועכצ"ל דס"ל כיון דבתוך זמן ודאי הספידו אותו כבר באדר א"כ מוכח דגם בתוך ל' מותר ומ"מ להלכה הביא' השע"ת סי' תקי"ב וכתב דקשה לעשות מעשה אם לא לצורך וכש"כ בנ"ד דליכא כל הטעמים שמסתעף להתירו שכ' בת' שבו"י וא"כ שפיר עבוד מעכ"ת ועובדא ידענא כי בימי חרפי הייתי בקהילה נאה בין דבחא ועצירתא והי' הספד על פטירת רב גאון בביהכ"נ וכשהלכתי מביהכ"נ שמעתי מפי הדיין אשר ידוע לכל שהי' בקי בש"ס ופוסקים והתרעם ע"ד ההספד בתוך כ' לפני החג ובכן ינחמהו ה' בכפלים. בנחמת ציון וירושלים, וראיתי דברי כת"ה מ"ש ע"ד הר"ן מ' נדרים דף נ"ח דרצה לפשוט ספיקא דישמעאל איש כפר דימא דהגדולים אינם נמשכים מברייתא דתני' רש"א כל דבר שיל"מ וכו' דתנן השביעי' אוסר' בכ"ש לפי פי' הר"ן עיקר הפשיטות מהך מתניתין דאוסר' בכ"ש היינו בין בתערובות בין בגידולים וא"כ פלא בעיני' למה מביאה ברייתא ככל שאי"צ לענין האיבעי' ומעכ"ת בא במילתא חדת' בחריפו' כדרכך עפ"י קושי' התוס' יו"ט במ' שביעות מנ"ל דמתניתין איירי בהכ' דילמא תערובות איירי ותי' על דבר נפלא בהך מתניתין דקתני זה הכלל מין בשא"מ בנו"ט במינו בכ"ש חייב לבער, השביעי' אוסרי' בכ"ש ומעכ"ת מדחה דהא י"ל דאיצטרך תרווייהו חדא קודם הביעור וחדא לאחר הביעור אלא שזה אינו דהא ר"ש בברייתא דקאמר אני לא אמרתי ולפי' הר"ן, דלאחר הביעור אינו בכ"ש ועכ"ח הכפלות כהנ"ל והוא כפתור ופרח וראיתי בשמ"ק שעמד בזה ג"כ משום דסתמא קתני משמע בכל אנפין איירי. ולענ"ד אפשר עוד לומר עפ"י מ"ש במתניתין הכובש ג' מינים דלר"א אוכל על הראשון ולר"י גם על האחרון ורג"א כל שכלה ועיי' בתוס' פסחים דף נ"ב ד"ה הכובש בפי' דלר"א גם הטעם אוסר לענין ביעור ואינו כמבוער ולר"י ור"ג הטעם הוא כמבוער ושני לן ביעור דשביעות מכל איסורים שבתורה ולענ"ד דמצינו כמ"כ לענין ביעור נותר במ' פסחים דף פ"ג אמתניתין דהעצמות ופהג"מ אי לית בהו מוח לשדינהו ואם כי פשיטא דנבלע מהם מבשר ק"פ דכ"ח צריך שבירה וכ"נ מו"ש ופי' הר"ן סי' ד' ע"ב דהיינו ביעורו של נותר שנבלע בהם הוא גזה"כ ודוקא בכלי והראיי' שאם נטהר הכלי ע"י נקב שוב אין כאן ביעור ועיי' במג"א או"ח סי' תנ"א בשם הראב"ן דהבלוע בכלי אין עוברי' ומותר בשהיי' וק"ל מאז לר"י דיליף מנותר דאבחא"ש לבעי ביעור אלא הה"ד מ"ש דדוקא בכלי אמרה תורה וזה שייך בקדשים דחשבי' כ"ש משא"כ לענין חמץ וכי מצינו חשיבו' כלי ועיי' או"ח בסוגי' דקדרות בפסח וא"כ ה"נ לענין ביעור שביעית ולפי"ז הי' מקום לומר דמ"ש במתניתין השביעית אוסרת בכ"ש וסתמא כ"ש אפי' בבלוע כמו בכל הש"ס וכמו קדרות בפסח וא"כ אין לנטות או דסיפא אתיא כר"א דס"ל דהטעם ג"כ אוסר לענין ביעור או דאיירי כמ"ש בענין גדולי' דע"כ מביא דברי ר"ש מה שפי' בהך דאוסר' בכ"ש והא ממתניתין דפ"ט נראה דר"ש מוקי לי' וא"כ דאיירי לענין גידולים כנלפנ"ד. ב) מ"ש אדברי הר"ן דף נ"ט ע"ב דלא מקשו אהא דאמר' דאי גידולי' מותר מבטלי' העיקר וק"ל דהא מעשר דהוה לפי חשבון לא שייך בטיל כמ"ש הר"ן לעיל, לא הבנתי דהפיר' הר"ן להדי' דקשי' לי' אעלים שחורי' דאסורי' והא לענין שביעית איירי ובגמ' שלי ציינתי דמשו"ה האריך הר"ן לומר דק"ל לרבה דאסורי' גם לענין תפיסה והוה כמו מעשר לחשבון, ובמ"ש לענין בטול היתר עיי' בהר"ן מ' ע"ז פ"ה אמתניתין יי"נ אוסר בכ"ש בשם הר"ן ולענ"ד אפשר לומר עפ"י דברי שמ"ק הידוע דלא שייך רובא רק במקום שהתורה חשב' לספק כשאר ספיק' משא"כ במעשר בהמות עשירי ודאי וה"נ תערוב' אסור בהיתר עושה ספק דאסורה כ"ע מה"ת דאקבע איסורא ושפיר שייך בי' בטל ברוב היתר אבל בנתערב היתר אין עושה שום פעול' דמס' אסור מספק והוא כמו ודאי ועיי' בפרמ"ג ובפתיחה לה' תערובו' כידוע. ג) מ"ש ע"ד הר"ן דהיתר באסור בטל רק אסור באסור דשוי' וכו' וזה להיפך מ"ש לעיל גם בזה ציינתי בגמ' שלי דזהו לדעת המקש' לעיל, ובמסקנ' הסברא להיפוך דהכל באם שוי' או אינו שוי' ושם דקדקתי דזה מחלוקת ר"ל ור"א מ' זבחים וביו"ד בשם הרא"ש ועיי' חת"ס סי' צ"ו, מ"ש ע"ד הש"ך סי' ס"ו דאם מתניתין דשקלים איירי לענין ששא"ב הי' לומר ואומרי' שנגנבו או נאבדו וק"ל ממתניתין דבב"מ ר"פ המפקיד דקשה אר"ה משביעי' אותו שא"ב וקתני נגנבו או נאבדו ול"ק שאומרי' לענ"ד לק"מ דשם אין שום רמז על שביעי' הנ"ל או דל"צ למימר כמ"ש הש"ך דסברא היא או מאיזה טעם שיהא משא"כ במתניתין דשקלים דק"ל להב"ח דנימא דהשבוע' שא"ב ושבוע' שלא פשע באמת לא צריך וכיון דרק שא"ב קאי שפיר דייק הש"ך ועוד דהא עיקר המתניתין דפ' המפקיד קאי ארצה לשלם ולא לשבע וזה לא שייך רק אשבועה שלא פשע דלענין שא"ב לא מהני מידי וזה עצמ' דברי ר"ה ועיין בתומים שכתב שאין כאן משמעות ותל"מ. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל כא"נ הטהורה ונפש. ידידו דוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה