לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קלא
ישמח וישיש בזאת התורה ידידו הרב הגאון המפורסם מו"ה בצלאל שליט"א אב"ד ק"ק טשאבא יצ"ו ע"ד איש יר"ש שמכר פרה מבכרת רק בכסף להפקיע מק"ב ולא עשה כתקון שכ' בש"ע יו"ד סי' ש"כ וכעת ילדה זכר אם יש להתיר עכ"פ לעשות ע"י נכרי קטן מום לשיטות דס"ל דבזה"ז אינ' רק מדרבנן והביא ג"כ דברי ת' אחרונים מ"ש בזה בזה"ז דקנין כסף מנהג בין הסוחרי' וגם מדד"מ וגם איכ' ס"ס והנה כבר עמד בזה בלא"ה בהריט"א שאצל הרמב"ן מהל' בכורות דאיכא ס"ס דילמא כשיטת רש"י ז"ל דקיי"ל כר"ל ובנכרי ממילא מעות קונות ואיכ' שיטת הרמב"ם דבנכרי קונו' תרווייהו או מעות או משיכ' מדברי אמימר מ"ט ע"ב כן הקשו בבני יעקב ועוד ראיתי בת' מהריא"ץ הוא שו"ת מהגאון אהרן צבי ז"ל שהי' אב"ד ק"ק מארגרעטען דלשיטת א"ז בב"מ פ' המפקיד הביא' הגה"א שם דבעובר דלא שייך משיכ' דהוה דשלב"ל מעות קונו' כמו במתנה ומציאה ושם תשוב' אריכ' בשם רבו הגאון רבינו בעל שער התורה ותי' ג"כ משום ב' חזקות או דאי"מ ממון ע"י ס"ס ועיי' בת' כ"ש שהקש' מסי' קל"ב דמשמע מדברי הטור דמעות הוה קנין בנכרי ועיי' בת' רע"א סי' ל"ז והנה ודאי ע"ד בעלי ש"ע ליכא לאקשוי כיון דס"ל דבעלמא אפי' באיז' קנין סגי ומועיל רק קנין משיכ' כשיטת ר"ת ורמ"א ס"ל בת' פ"ז דבדעבד מהני לאפקיע מקדושת בכור היאך יעשה ס"ס לקולא מה שהיא להיפך לקולא בענין משיכ' בשאר כודאי ועוד ודאי דבשאר קניני אם הישראל עומד וצווח שחוזר מקנינו ודאי דנינון כד"ת כמ"ש במ' בב"ק דבכ"מ דיינינון לזכות לישראל הן בד"ת הן בדיניהם והיאך נעשה קנין משום הפקעות ק"ב והא ודאי יכל לטעון קי"ל כשיטת ר"ת בעלמ' והנה לענין קנין כסף בזה"ז שנוהג אצל הסוחרי' גם מדד"מ ידוע מ"ש בת' מרן חת"ס דהוה מה"ת וכן בכל קנין אסתאנוי' וכת"ה העיר מת' רמ"א סי' פ"ז הנ"ל שכתב להדי' דהוה מדרבנן והנה כיו"ב העירו ע"ד קנין אסטימת' מדברי ת' מיוחסת להרמב"ן סי' רכ"ה שכתב דלענין קדושת בכור בין לקולא בין לחומר' אזלינן בתר ד"ת ורק לענין דבר שבממון לחייב הנכרי אזלינן בתר דיניהם עיי' בהריט"א ותי' בת' אחרונים דהיינו אם המנהג אינו רק בין תגריי נכריי' ומדד"מ אבל היכא שנהג גם בתגרי ישראל ובהסמכת חכמז"ל מועיל קנין הנ"ל גם לענין להפקיע ק"ב ומת' רמ"א הנ"ל נראה להדי' שקנין כסף הנ"ל הי' רק בין הנכריי' כמ"ש שם שאמרו דאחריות מפסיד החצי לפי דיניהם ודברי מרן חת"ס נאמרי' בקנין שבין כול' נוהג והנה קנין כסף אם היא מנהג סוחרי' י"ל לכ"ע מועיל לפי"ד האחרונים במחנה אפרים והקצת"ח בסי' קצ"ד דבהתכ' מהני קנין כסף כמ"ש הרמ"א כמ"ש מדברי הגמ' מ' ע"ז גבי הלוקח גרוטאות כסף דמוקמינן במ' בכורות דף י"ג בקבל עלי' לדין בדיני ישראל אלמ' דמהני התנו ובהריטב"א הקש' דהוה לי' לתקן קנין זה בניקל דיקנו לי' בכסף ולהתנות ותי' דדילמא יחזור מקבלת' ובתוך כך והשתא דנוהגין בקנין כסף הוה קנין שנוהגים הסוחרי' דלא מצי להדורי' שפיר י"ל דהוה קנין מה"ת וכבר ראיתי בת' רמ"ץ סי' ע"ה שהביא בטעמי של דבר מ"מ אסנומית' קונ' מפני המנהג נימא דהוה כהתנ' וכדברי האחרונים דמהני התנ' כמ"ש הרמ"א והשיב דזה שייך בקנין כסף דהוה עכ"פ קנין בעלמ' משא"כ רושם והאנד- שלאק דלא מצינו קנין כיו"ב לא שייך התנ' וא"כ לפי"ז בקנין כסף בדאיכא מנהג סוחרי מהני שפיר וחידש בעיני דבתשוביו לאח"כ ס"ל דקנין כסף גרע מהאנדשלאק וצ"ל דשם קאי היאך דקנין כסף אינ' מנהגא וידוע דבזה"ז קנין כסף הוה קנין מועיל אצל הסוחרי' כידוע. הנה בת' כת"ס סי' קנ"ח ג"כ מיקל כגון בזה להטיל מום ע"י נכרי קטן ע"י אמירה דאמיר' לגוי קטן בהגרמ' ובנתינת פרוטה די סמיכה היא ועיי' בת' נטע שורק סי' ק' ועיי' בספרי לב"מ בס"ד סי' ר"ו ר"ט רי"ב ושם הבאתי דברי פרישה סי' ש"כ שלמד זכות ע"ד מ"ש באיז' גלילות להפקיע ק"ב בלא משיכה ורק ע"י קנין כסף דאמרינן כיון דכוונתו לאפקיעי אסורא סתמו כפירוש שמקנה לנכרי מקום הבהמה כמ"ש הרא"ש מ' קדושין במשאיל טבעת לקדושין דמסתמ' נתנו לי' להקנות למען קנין הקדושי' בהגה' רמ"א חזק דברי' ממ"ש ביו"ד סי' רצ"ד בשם הרשב"א דמותר למכור לנכרי פירות ערל' שלב"ל דמסתמ' מוכר לו רק העצים וסתמ' כפירוש' ובסי' רצ"ד דמהאי דפריש' אינו ראיי' לשם דלענין הפקעת ק"ב בזה"ז הוה מצוה אלמ' דזה עדיפ' ובת' רמ"ץ הנ"ל הביא ג"כ בשם ת' נטוע שעשועי' שכתב לסמך ע"י קניני הנהוגי' בסוחרי' כהנ"ל והנני לסיים בכל חותמי ברכות ברב שיו"ט לי' חג מתן תה"ק כא"נ הטהורה ונפשו ידידו דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו סימז קל"א שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הגאון החו"ב בנש"ק מו"ה פלק הלוי יוגגרייז נ"י אבדק"ק סאנטאב יצ"ו. אחדש"ה הנה ע"ד האי בוכרא מהעזים שנחתך מאזנו בחסרון הניכר אי הוה מום והביא כת"ה דברי המט"ז סי' ט"ש מ"ש בשם רש"י ז"ל בחומש תנוך אזן היינו גדר האמצעי ועמד' עליו בפיה"ח של תפא"י פ' מצורע דהיינו באדם ופי' הנ"ל איתא ג"כ בת"כ משא"כ בבהמה והנה ראש המדברים בת' האחרונים בת' השיב משה סימן כ"ז שהעובדא הי' בשור שנחתך ממנו ב' עד ג' אצבעות ועכ"ז פשט' לאסור' מדברי הט"ז הנ"ל וממ"ש בתוסיו"ט רפ"ו דמ' בכורות ונראה מדבריו דבהמה מה שמקיף בפניני' האזן בגדר האמצעי יש להתיר לא מה שהוא בחוץ ובת' בית שלמה סי' ס' ח באו"ח דעת השואל ג"כ דדברי רש"י שייכים באדם ולא בבהמה אלא בכל מקום שהוא קשה הוא בכלל תנוך ואוסרת והשיב שכן ישרו בעיני שכן בת' מהרי"ל ובכתבי מהרי"א דכל שהוא קצת קשה שנצרם שם הוה מום אלא דלא מלאו לבו לנגד דעת מהרי"ל והמרי"א ועכ"ז לא רצה להקל ע"כ ג"כ אין בידי להקל נגד דעת הגה"צ ובח"ב ליו"ד סי' קי"א שם הביא דעת השואל שדברי רש"י בחומש סותרים ממ"ש במ' בכורות דמדבריו בחומש משמע דוקא בפני' האזן בבהמה הוה גדר אמצעי ובבכורות לא משמע כן דדוקא בתחתית האזן נקרא אלי' והוא השיב עליו דאין הפירוש כן ולכ"ע גם מבחוץ נקרא תנוך רק שנמשך מבפנים ונזכרתי כי זה ימי' הקשה לי ת"ח א' היאך אפשר לומר כלל דדוקא בפנים הוה גדר האמצעי דהא בפ' כ"פ ד' ל"ה מ' בכורות אר"י מותר להטיל מום בבכורות קודם שיצא לאור העולם כגון גדי באוזנ' ואימר' בשפתי' כלומר גדי דאריך אזנ' ויוציא קודם רוב ראשו משא"כ באימר ואי נימא דמום הפוסל הוא רק בפנימי' האזן מה בין גדי לאודנ' ועיין בתו' פ' בהמה המקשה דף ס"ט והיא קושי' עצומה כלפי דעת הגאונים המחמירי' וכמ"ש מדברי ת' אבני צדק שזכרתי והוא בת' סי' קכ"ח שכתב במוסגר שלא נדע גבול גדר האמצע של האזן נראה כנ"ל והנה לפי"ד המקשן מהגמ' ותוס' הנ"ל היה מקום לשער גבול תנוך דכל מה שהאזן של גדי ארוך יותר מהאימר' ובכן גם בעת שגבלו יש לשער כן דביתר הגדול עכ"פ בסופה של גבול הנ"ל ועכ"פ כבר הגענו למקום התנוך והנה לענין הלכה ראיתי ג"כ בשו"ת נו"ט מהגאון מהרש"ק סימן קע"ב שהביא דברי ש"ע תני' שג"כ מן המחמירים וחולק עליו דכל שקשה קצת באזן הוה בכלל תנוך והוה מום וזה שאמרו ז"ל עוצר הרך משמע שבמקום קשה קצת אין משגיחים אם הוא מ"ש רך כיון שקשה הוא בכלל תנוך ודברי ט"ז רק לדוגמא נקטי' וכן דעת הגאון בשבילי דוד סי' ש"ט דשאני בבהמה דכל האזן גשם אח' אין חלוק רק שיהי' קשה קצת ואחר אחרון אני בא בת' מהרש"ם סי' קי"ג מאסף כל המחנו' שהביא כל התשובות שמדברי' בזה ודעתו עיקר להקל בראיי' נכונה ונסתפי' להקל להדיא ועכ"פ דעת בעצה היעוצה שנדברנו יחדיו להטיל מום ע"י נכרי דהא אפי' במום עובר אינו אסור מה"ת להטיל מום קבוע כמ"ש בסי' שי"ג וע"י גוי הוה שבות דשבות וכאשר אמרנו יותר טוב ע"י גוי קטן וכמ"ש כת"ה ע"י אמירה לגוי קטן שיאמר לגוי קטן דהוה כמו שבות דשבות לדעת הנאמר בחו"י וראיתי בת' אבני צדק דבכל מקום שסומכים בספיקא להטיל מום ע"י גוי יש לעשות בצינעה כי י"ל לדברי ת' דברי חיים בסי' ק"ז שיאמרו שמותר להטיל מום בכ"מ ע"י גוי וכן ראוי' לעשות עיי"ש והנני להסכים עם דעתו הרמה כמ"ש בהסכמה אחת. ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ק"ק מאד יצ"ו: