לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קל
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב חו"ב בנש"ק כש"ת מהו' אפרים הלוי בילליטצער נ"י דומ"ץ ק"ק בעטלאן יצ"ו. אחדש"ה אתו רב סליחה כי לא באתי עד הלום להשיבו מפני טרדות רבות וח"כ ל"ע וע"ד ש"ח ח"ת במקשה ללדת והוציא הרופא הילד זכר במלקחיים או בכפות האוחז בראש ועכ"ח יש הפסק בינו לרחם והוא בן קיימ' אם חייב לפדות' בה"ס דהא בפ' ב"ה מ' חולין דף ע' כמה אבעיות בזה כרכות' בסיב אחזת' אחות' ונשאר בתיק' וא"כ הה"ד אפשר לומר באדם ג"כ או שאני אדם וכתב כת"ה ששמע כי מדברי' ב"ס ואני חפשתי ולא מצאתי והנה מצינו בכ"מ חציצה כזו במ' פסחים קט"ו כרכ' בסיב לענין מצה בפשיטות שם דלא יצא וכן ראיתי מקשי' ברש"ש מ"ט התם פשיטא והכ' ספיק' וגם צ"ע מדברי הרשב"א והר"ן מ' סוכה דף כ"ז דס"ל דלא מצינו רק בטבילה ותפילין דאיכ' קרא לענין טביל' ורחץ כל בשרו ובתפילי' כך לאות ולא לאחרי' לאות ובלולב אינ' רק משום דבעי לקיח' תמה ועיי' בת' מ' חת"ס יו"ד סי' קי"ח ולא הזכיר הרשב"א כלל הך דפסחי' ולא הך דמ' חולין ואפשר הך דפסחים מסבר' קאמר דלא נהנה מאכילת' ובעי הנאה כמ"ש במ' ר"ה דף כ"ב ובבכור דממעטינן משום דנתקדש ע"י פטר רחם כמ"ש בלשון הגמ' מס' בכורות דף ט' מקצת רחם מקדש או לא מקדש ור"א השיב דשם הוי מין במינו ואינ' חוצץ ועיי' בה' הרמב"ן והריטב"א דס"ל דהכל בכלל ספיק' ואינ' רק דחוי וצ"ע דבסוכ' דף ל"ז הנ"ל פשיטא לי' לרבא דמב"מ אינ' חוצץ וכן ס"ל להתוס' ועיי"ש ואפשר לומר דהיינו טעמי' לחלק בין בכור אדם לבהמה דבבכור בהמה יש בו קדושה דהא בכור תם מקריבים וגם בפטר חמור דקיי"ל כר"י דאסור בהנא ואסור בעבודה שייך ג"כ קצת קדושה אבל בכור אדם דהוי חולי' ואין בו שום קדושה או אסור הנאה כמ"ש במ' בכורו' דף י"ב ע"ב לא שייך קדושה ע"י נגיעת בית רחם ולא שייך בו ג"כ חציצה רק שיהי פוטר ראשית הרחם ואי דנילף מבכור בהמה שם בד' י"ב הנ"ל דרשינן אך פדה וגו' לפדיי' הקשתי ולא לשאר דברי קדושה אך ראיתי במכילת' פ' בא דילפינן בכור אדם מבכור בהמה וע"י היקש דנפלי' פוטרים הרחם וצ"ע להנ"ל דאפשר דגם לענין זה מקשינן והא ומתניתן תנן במ' בכורו' ד' מ"ו דנפלי' פוטרי' ובד' ג' מביא בגמ' הדרשה פנורשגר דנפלי' פוטרי' וההיקש לא נזכר והנה לענין הלכה לפענ"ד הרופא שאוחז הולד ע"י מלקחיים או כפות ודאי דאינ' מכסה כל הרא"ש דהא פניו עם החוטם אפשר דיש סכנה לולד שלא יחנק כי לא יכיל הרוח בנשמת חיים באפיו אם כן לדברי הרמב"ן דחשיב כ' ספיק' ישכ' ס"ס לחייבו בבכור' דהא חציצה גופ' נשאר בתיק' והוי שפיר ס"ס וגם יש סבר' לחלק בין אדם לבהמה כמ"ש לעיל א"כ יש ידים ורגלים לפדות בברכה אלא דאפשר להתברר ע"י שאלת הרופא היאך המעשה של ההוצאת הולד אם מקצת' נוגע ברחם אם לאו ואם יאמר במקצת' נוגע ברחם אפשר דיש לסמוך כהנ"ל אם יסכים כת"ה ועוד גדול' ההוראה וגם אפשר דחשבינן דרכ' בכך כמו לדעת רש"י ז"ל שם בפ' דף ע' דמולדת אשה לבהמת' להוציא' בידה וגם דלסברת ר"ת יל"כ ואינו חולק רק בפירוש אוחזת' אחות' ותו אין אתי רק אסיים בכל חתמי ברכות ותשועות ישראל בקרב הימים כא"נ הטהור' ונפש. ידידו דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: