לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קיא
שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגאון החו"ב יו"ש כקש"ת מו"ה משה שפיטצער נ"י דומ"ץ ק"ק מונקאטש יצ"ו:
הנה באתי ע"ד אשר רב א' הוציא כרוז פני נדיבי עלמ' ע"ד משפחה עניי' אשר הנושי' באו לקחת בית' למען פדות וכבר באו מעות המתנדבי' ע"ד הקצין בכרוז סך אלף זוז ועתה עלה הספק בידו אם יתקבץ יותר מן הצורך אי שרי לשנותו למען עניים אחרים ודעת הרב כיון דכל עצמ' דתנן במ' שקלים פ"ב מותר עניים לעניים היינו משום דזכו ע"י הגבאי' הגובאי' דזכו לאדם שלב"פ ומעתה אם יתנה הגובה כי המעות הנגב' מעת עתה קודם שבאו לידו ממילא אין כאן זכיי' ועוד נסתייע מן הירושלמי גבי בטעות בחזקה שאין ונמצא שיש לו ר"י הוה מדמ' לי' למותר עני ור"א חולק דהוה בטעות, והנה בטעם מותר עניי' לעניים או מותר עני לאותה עני רבו הפירושים בפי' הרע"ב שם איתא כיון שנתבזה העני ע"י גביי' זו ע"כ זכו בבזיונ' ועיי' בת' מרן חת"ס סי' רל"ז וסי' רל"ח ובפי' תקלי' חדתין משמע דהטעם כיון שלא היו ידוע כמה יהא הצורך ע"כ גמרי ומקני אפי' המותר דאי אפשר לצמצם ועוד דא"א להחזיר המעות להנותני' דכבר נעשה המצוה בשותפות ומה שנותר לכולי ועיי' בת' חת"ס הנ"ל ובת' מהרי"ק שורש ה' וכן במהרי"ט סי' צ"ג משמע בפשיטות כמ"ש מעכ"ת דהכל מטעם זכיי' דזכין לאדם שלב"פ ודעת הנותני' ודאי יותר מכווני' למי שהוגב' בשביל' מלעניים אחרים, והנה בת' החת"ס סי' רל"ח נראה להדי' דהא דמותר עניים לעניים או מותר עני לאותה עני היינו אם נתן כבר ליד המקבל והוציא' לצרכו ונותר לו כיון שכבר נעשה המצוה ממש שבא ליד מי שנגב' בשבילו אבל אם באו לידם של אחרים שהופקד' עד"ז ניהו דעני זה קודם לעניים אחרים אבל מ"מ אי אפשר להוציא מיד הבעלים אם לא נעשה המצוה עוד עיי"ש בקצת יש להסתפק בדברי' אם גבו ממש אם בזה אשר לפי ראות החשבון נתותר אשר גם בזה יכולי' הבעלי נותני' לתבוע נדבות מפני הטעות כי מדברי המהרי"ק שורש ה' הנ"ל משמע בהדי' כי מיד שבא' ליד הגובי' זכו בהם עניים כי הגובי' שלוחי' של עניי' וזכי' לאדם שלב"פ וא"כ דבריו סותרי' לדברי מהרי"ק וצ"ל כי מרן חת"ס תפס לעיקר דטעם משום בזיוני וע"כ דעתו רק נגד עניים אחרים הם קודמי' לא נגד הבעלי' או יורשיהם עיי"ש דכל כוונתו לתרץ דברי הרשב' אשר פסק בנודר מעות להשיא יתומה דאפי' לא נשא' המעות שלה ותעשה בה מה שתרצה ויורשי' הם יורשי' אותה ובהגה"מ מביא בשם מהר"י מקורבי"ל להיפך ומביא ראי' ממ' בב"ק דף ק"י בנתן כסף המושב בגזל הגר לאנשי משמר וכו' דדייק אביי דהכסף מכפר דאל"כ להדרי לגוזל דאדעתי' דלא מתכפר לא נתן ובזה דעת החת"ס לחלק בין נתן ליד המקבל עצמ' בין נתן ליד אב או אפוטרופס דהרשב"א אייר' בנתן ליד המקבל עצמ' דכבר עשה המצוה אפי' לא נשאת הוה לי' לגבי' נותן כנשאת דכן ההלכה דהעני יכול לעשות במה שנותני' לו אפי' נותנ' לו ע"ד כך וכך דלא קיימ"ל כר"מ בשינה עני מדעת בעלי' הוה גזל' והר"י מקורבי"ל איירי דלא נתן רק לאביה בזה לא נתכפר מקרי והדר' למרי היינו הבעלי' הנותני' ועיי"ש בסוף דבריו משמע בהדי' דרק אם נעשה מעשה המצוה לעני ושבוי והותיר' דכבר נעשה המצוה ואין לבעלים שום תביע' דנעשה כוונתם עם כל המעות ואין נ"מ רק אם נתן לעניים אחרים או לאותה עני אז הם קודמי' וכן נראה דעת ת' בית שלמה סי' קי"ב ומעתה לפי"ז בנדון זה שהוא עוד ביד הגבאי הרב ובידו להיות מותר לדעת החת"ס הוא עוד ביד בעלי' אלא דבראה דלדעת מהרי"ק הנ"ל נראה להדי' דגם ביד הגבאי מיד המותר נקנה לעניים עיי"ש מ"מ שוב י"ל דבמהרי"ק לא סובר בטעם בזיוני ורק משום זכיי' בפשיטות ומשום שליחות ושוב י"ל כסברת הרב דלא ירצה לזכות עבור' הנגבה בשבילו והמשלחי' שולחי' בטעות והנה לענין טעות כנ"ל בירושלמי מ' שקלים מחלוקת בזה כמ"ש כת"ה ורוב המפרשים ס"ל דהלכה כר"א דביש לו אינ' דומ' למותר ובמרדכי פ' אעפ"י שם מחלוקת ר"ח והראבי' בנודר מעות להשיא יתומה ומת' פוסק דפטור מטעם אומדנ' והביא ראיי' ממתניתן דפ' אעפ"י ראב"י א' דלא פסק ת"כ אלא עמ"ל וקיימ"ל כוותי' שם דפטור מטעם אומדנ' והראב"י פליג דלא כל האומדנות שוי' ובש"ג שם דהא"ז פסק כר"ח דאומדנ' גדולה היא ובת' חת"ס הביא בשם ת' הריב"ל דאפי' קיימ"ל למכ' למימר כדעת הראבי' ובש"ע סי' רנ"ג סעי' ז' הביא המחבר מחלוקת הרשב"א ות' הרא"ש בזה והכריע כהרא"ש לענין פדיון שבוי' שגבי עבור' ואח"כ נטמע' בין הגוים דהוה בטעות ולא דמי למותר ולדעת הרשב"א בח"ד סי' נ"ה פוסק בפשיטות דאם מת השבוי הוה ליורשי' ולהרא"ש דמדמ' נטמע' בין הנכרי' כמו מת א"כ משמע בהדי' דלא כוותי' וברמ"א השוו דעת הרא"ש לשיטת ר"ח והרשב"א כדעת הראבי', והכריע המחבר ורמ"א סי' רנ"ג ביו"ד ובאה"ע סי' נ"ג ובח"מ סי' רפ"ג כדעת הרא"ש וכן דעת מרן חת"ס בסי' רל"ז עיי"ש ובמהרי"א סי' ש"ל אשר השאלה הי' ממנו נראה שמחלק קצת עיי"ש תשובה ארוכה בנפלאות, והנה בנדון זה להתחשב כטעות אשר לענ"ד דכל עצמ' של המתניתן בירושלמי נמי חשבו כן והא שם מתניתן הולך וחשוב מקמי' הך שקלים וחטאות ועשירית איפ' ובשקלים לכ"ע המותר חולין ובמתניתן הטעם לר"ש משום דיש להם קצבה ובשאר קרבנות אין קצבה וא"כ ה"נ בעני ושבוי וכיו"ב ג"כ איירי דומי' דידי' דודאי אין קצבה לצרכי' משא"כ בנדון דלא הוה הגביי' כמו שאר צדקה אך ורק מה שצריך לפדות בית המשפח' העניי' ומעתה אם גם בכרוז הי' מפורש ויוצא כן בסך זה הצורך ולא יותר למען לפדות א"כ כבר הוה דינ' כשקלים דהמותר חולין והוה באמת כטעות דמוכח והא רוב המפרשים ג"כ בדעת הירושלמי בטעות דאין לו יחזר' לנותני' ועיי' בתקלי' חדתין נראה דלא הכריעו כ"כ בשם הגר"א עיי"ש והנה בלא"ה דעת המהרי"ק בשורש ה' שם כי הפקיד או הגבאי שהועמד מפי הנותני' ומתנדבי' דינ' כפרנסי העיר ולא כגבאי דעלמ' דהנותני' כבר סילק ידיה' ויכולי' לשנות כפי מה שנראה להם והא אפי' במותר בלא טעות דינ' הכי כמ"ש בירושלמי שם וכן פסק' הש"ע סי' רנ"ג סעי' ו' ולא אדע מ"ש כת"ה דבעני זה אין ביד' לשנות והביא כן בשם הש"ך סי' רנ"ו ובינת אדם ה"ה דברי הרמ"א סי' רנ"ו בשם מהרי"ו ועיי' בת' מהרמשי"ק חיו"ד סי' רל"ג אלא דכל זה הנדבות עצמן שאינו מותר אבל מה שהוא מותר היאך אפשר לחלוק על הירושלמי והא במתניתן נאמר ג"כ מותר עני זה ופשיטא דהמותר קיל יותר שאין הפסד לעני בזה ורק משום בזיוני ובזה ודאי יש לומר דביד המפרנסי' לשנות ולא להשגיח על בזיונות' כפי ראות עיניו להעלות למצוה הצורך אליו והנה בת' הרא"ש כלל כ"ב מבואר דנגבה ע"י טעות ראוי' להחזיר להנותני' אלא דבנדון דידי' לא הי' אפשר ע"כ פסק לעשות צרכי רבים וכת"ה דעתו להודיע להנותנים ודאי זה מן המובחר וכן יעשה. והנני לסיים בכל חתמי ברכות אוה"נ ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: