לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן קח
להנ"ל ע"ד אשר עמד בחקיר' במ"ש במ' מקוואות פ"ב וכ"פ בסי' ר"א סעי' ל' הבשר והשלג והכפור וטיט הנרוק אין פוסלי' ומעלי' האיך דינא אם קודם שנעשה כל הנ"ל הי' המים שאובין וגם אח"כ נעשה מים והביא' שוב דינא דתוספת' ובסי' ל"א פסק המחבר מים שאובי' שהגלידו ונימוח' כשר להשקות עליה' אלמא דלא חזרו לאסור' ומעתה לפי"ז במקום שלא הי' נזהרין לנקות' ע"י כלים מנוקבין ויש חששא משום שאובין כמ"ש בסי' ח' הנ"ל אם נתערבו ונבלעו בטיט ונעשו טיט הנרוק שוב הוסר מהם דין שאובין ואין חששא ושוב הביא ת' הרמ"ץ בסי' ס"ב בעובדא שהי' בבנין המקוה בחפירות הבור של מקוה שסתונ' המעיין לבנות על תלה ולא הי' נזהרין בחפיר' בכלים נקובים למד היתר זה כי מסתמא נעשה המים ע"י עפרורי' בטיט הנרוק ואין בו משום שאובין אך לפי"ז הוקשו למעכ"ת במ"ש בתרומת הדשן להכשיר המקוה ע"י שיסתונ' נקבי' המקוה בעפר עד שיתייבש ונעשה כקרקע ושוב אם יבצבצו המים צלולי' הוה הכשר בהמשכה ולהנ"ל למה כן שיתייבייש תיפוק לי' כיון שנעשה כטיט הנרוק כבר הוכשר' משום שאובי' והנה באמת כבר עמדו על הלכה זו של ש"ע בסעי' ל"א בשם התוספת' הנ"ל גדולי אחרונים ה"ה גדולי טהרה בשו"ת שלו סי' י"ז והביא דברי הסמ"ג שהובא בב"י סי' שפ"ח ב' פירושי' א' שכשר לטבול בו כמ"ש הרא"ש בתשוב' כלל כ"א ופי' ב' לדברי השאלתות דס"ל דמים שאובין שהמשיכו כולו לא פוסלי' ולא מעלי' וצריך מ' סאה מים כשרים שצריכים להקוות עליה ה"נ חשיב כי' התוספת' מה שהגלידי כמו הומשכ' וכשר להקוות עליהם היינו מ' סאה מים כשרים וכתב עד"ז בד"ח כיון דקיימ"ל דלא כשאלתות פי' א' הוא עיקר וכשר כמ"ש והוקש' עליו בגדולי טהרה בתימה היאך תלי' זב"ז דאם כי דלא קיימ"ל כשאלתות מ"מ י"ל דהתוספתא ס"ל הכי דהא כונה דברים דלא פוסלי' ולא מעלי' כמו פחות מג' לוגין ומי פירות שלא שינו מראה של מקוה וכמ"ש הראב"ד בכמה דברים וגם הסמ"ג לא הביא דברי השאלתות רק לדוגמא ופי' זה בתוס' הא יש ללמד גם ממקום אחר וכן דעת הכו"ש ודעת של גדולי טהרה כי הרמ"א חזר בו בש"ע ע"כ הניח דברי המחבר שהוא לשון התוספתא כמ"ש ולא פירש בו כלום ונ"מ לענין פסול ג' לוגין דעתו להכשיר ובלו"ש נראה שמחמיר גם בזה והנה הטור השמיט לגמרי דין גליד ותמה הב"י עליו בזה ותי' בג"ט דהטור ס"ל כפי' ב' של הסמ"ג וא"כ איכח למימר דאפי' מצטרף אינ' ודוקא שלג וברד שלא הי' מעולם שאוב מצטרף להעלות ולא שאובין שהגלידו ועיי"ש באריכות בסברות דאין דחוי אצל אסורי' כמ"ש במנחות דף נ"ד ועכ"פ אם אפי' נאמר דדעת הש"ע כפי' א' של הסמ"ג דכשר מ"מ אבל אין מן הקושי' למרמי עליו ממעשה דתה"ד דדילמא דעת התה"ד כפי' ב' של הסמ"ג וכמו שס"ל הטור לפי דעת הג"ט הא בתקון להכשיר מקוה לא הביא' תקון של תה"ד ורק בש"ך הביא'. וראיתי בשו"ת צבי תפארת סי' מ"ב שעמד עד"ז המקוה שהכשירו ע"י סיד והעיר דהא ודאי נעשה כטיט הנרוק וממילא הוסר ממנו פסול שאובו' והשיב עד"ז מהתה"ד הנ"ל למה מצריך שיתייבש העפר אלא ודאי כיון שהטיט עכ"פ מצטרף להעלות המקוה וחשוב לענין זה כמים גם נפסלו מקודם לכן שוב פסלו משום שאובין והנה ודאי סברתו נכונה אבל מ"ט לא העיר מהתוספת' שפסק' המחבר סי' ל"א וגם הי' לבאר מדברי ג"ט הנ"ל וגם כי על דברי ג"ט קשה עלי' מהך דתה"ד דהא בפסול ג' לוגין גם הוא מכשיר ועכ"פ לפמ"ש דלפי' הסמ"ג בפי' ב' גם משום ג"ל אין ראיי' מהתוספ' להכשיר וזה דעת התה"ד, ועוד נראה לענ"ד לקיים כל דברי חכמים דכיון משום המשכה מכשירי' דג' לוגין ודאי אין פוסלי' בהמשכה ומעתה מי יימר דטיט הנרוק דומה להמשכה דדוקא גליד שהוא כמו קרח כמ"ש המפרשים והלא מונח ע"ג קרקע כמו דבר גוש וכמו שאר כלים וכעץ בעלמא וכמ"ש בחת"ס סי' ר' על הך בתוס' דלא שייך ביה טבילה כלל מה"ט אבל טיט הנרוק שדומה קצת למים ורכות' וחולי' מעידין עליה דלא שייך בי' שום המשכה וע"כ גרוע טפי ממים שהגליד' אפי' לפי' ב' של הסמ"ג והנה מ"ש בתפארת צבי דמשום דמצטרף להעלות המקוה יש בו עכ"פ לענין זה לפסול אם הי' שאובי' מעיקר' עיין בב"ח בב"י בשם הראב"ד שמקש' ממנ"פ בהנך שלג וכפור וכיו"ב אם עושין מהם מקוה עכ"ח חשיב כמים דמקוה מים אמרה תורה ולא שלג לא יפסלו בשאובין ותי' דכול' מקוה אין עושין מהם רק מעלי' ומצטרפי' לזה אין חשוב למים לפסול כשאובין ועיין בת' מרן חת"ס סי' ר' וסי' רי"ג ועכ"ח צריך ג"כ לחלק בתרתי לס' תפארת צבי משום דהוא שאובין וחזי לאצטרופי' נמי להעלות המקוה משו"ה פוסלי' בשאובי' וע"כ לענ"ד אין לסמוך בזה לענין כשרות המקוה וחזינן לת' הרמ"ץ שלא העיר מכל הנ"ל ולא ראה דברי ג"ט הנ"ל ודברי לו"ש ואפשר אם הי' ראה דבריהם הי' מודה להם ועוד י"ל דגבי טיט הנרוק גרע מגליד דגליד שנעשה קרח ואח"כ נמחה הוה כפנים חדשות וכמ"ש הראב"ד גבי שלג שהופשר אבל טיט הנרוק שאח"ז נעשה מים צלולי' אין זה פנים חדשות אלא שנתפרדו המים מן העפרורית כדרך מים עכורים ממקור כרפש וטיט אשר בשטח מה שכוזלין יותר ויותר נעש' צלולי' כידוע משום שנתפרדו החומרי' זה מן זה כנלענ"ד. ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: