אור ברסלב

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר

סימן עח

סימן עז

שוכ"ט על ראש כבוד הרב הגדול חו"ב יו"ש מו"ה יצחק אייזיק נ"י הנה באתי עד"ת מה שהעלה להסתפק מ"ש המחבר בסי' ק"צ וה"ה דברי הראב"ד וטור שאין בכתמים קביעות וסת חוץ מכתמי עד ע"י בדיקה שהם כראיי' לכ"ד אם זה גם לקולא אמרינן לכ"ד ונ"מ אם קבע' וסת ע"י בדיקת עד בדוק שלא לחוש כעו' בינונית והנה לשון המחבר ודאי מורה דגם לקולא הוה ראיי' דהא גבי כתמי' דעלמא כתב לא קבעתו ולא עקרתו ופי' בס"ט דהיינו אם אהני לה וסת קבוע ופסק' מלראות ג"פ דקיימ"ל דאם חזרה לראות אפי' פ"א חזרה לקביעות ראשון לזה אשמעונין דאפי' בראיית ג' כתמים או ראתה ב"פ ובג' ע"י כתם לא נעקר הוסת שלא תחזור לקביעות הראשון בפ"א וע"י בדיקת עד ג"פ אינו חושש' כלל לוסת הראשון וכדין קביעות וסת חדש א"כ פי' בהדיא דלקולא ג"כ אמרינן דזה כוונת המחבר במ"ש ולא עקרת' ובעיני כת"ה התמיה' דהכל קשה למה נימא הכי דהוה רק ספיקא והביא דברי נטע שעשועים דאם מכוונה ואומר ברי לה בבדיקת עד בדוק ג"כ אינה רק מדרבנן ועיין בהרמב"ם פ"ט מה' א"ב במ"ש בבדיקת עד דהוה חזקה דבא בהרגשה דזה מ"ש במתניתן דם הנמצא בפרוזדור והנה לענין עקירת וסת וכן לענין חששו דעונה בינונית י"ל דס"ל וסתות דרבנן ואלים ספק זה לעקור הוסתות בפרט שפסק' מלראות בג' זמנים וכן חששה עונה בינונית עיין בס"ט דיש פוסקים שאינה מן הוסתות הקבועות לענין עקיר' ג"פ עיין בפ"ת סי' קפ"ט ס"ק א' אלא די"ל במ"ש בהגה"מ פ"ד מה' אישות הביאה הכו"פ סי' קפ"ג דראיי' ע"י בדיקת עד אינה רק מדרבנן ככתמים בזה ודאי קשה למה ישתנו מכתמים עכ"פ אפי' להקל ועוד יוקש' מפ' כל היד גבי בדק' בעד שאינה בדוק וכו' במחלוקת רבי ור"ח דמהנ"ל הוכיח הרשב"א בתה"ב דבעד בדוק בכ"ש טמאה משום נדה ולא משום כתם ועיין בס"ט ריש סי' קפ"ג ואי לאו דאמרו הגאון בעל כו"פ בפירוש דברי הגה"מ הנ"ל הייתי אומר דכוונתו כך היא במ"ש כי אוז' הי' מוח' באשה שבדקה לאחה"ת כיון דמדאורייתא אינה טמאה עד שתרגיש בבשרה אלא דחכמים גזרו כמו בכתמים והם אמרו שלא תבדוק היינו שבדיקה זו אחה"ת פי' בתוס' דף ט"ז דשמא מחמת חמוד ראתה ופשיטא דבדיקה זו אינה דוקא לאה"ת מיד לענין חיוב חטאת או אשם דהא במתניתן דף י"ד חשיב שהיי' דלאח"כ שאינה לא בא"ת אלמ' דבדיק' זו לטהרות דחיישינן שמא מחמת חמוד דהיינו התשמיש ברב חמדתה גורם שתראה גם אח"ז וכן משמע בהדיא בפירש"י ז"ל דף ט"ו ע"ב דדוקא בעד שקודם תשמיש איכא קרבן ועיין בחת"ס בכמה מקומות דכך הסברא דתשמיש מעורר הדמים ואפילו לראיי' דלאח"כ ואשה שבודק' אחה"ת ודאי שלא בקיאה לבדוק מיד כדי חיוב קרבן בפרט בזה"ז כמ"ש הרמ"א סי' קפ"ז לענין ראה מנח"ת ומעתה הא בבדיקת עד הוא דחיישינן דילמא ארגשה ולאו אדעתי' וכן בשעת תשמיש כה"נ וא"כ כי החששא רק דילמ' עתה לאה"ת ראתה ולענין לפרוש מבעלה וכמ"ש ר"ז בעל נפש לא ישנה ויבעול בזה שפיר קאמר דלאח"ז התשמיש אפי' תראה בלא בדיקה הא לא ארגשה ואין כאן טעות משום הרגשת שמש ולא משום הרגשת וא"כ אפי' ראתה ליכא רק דרבנן ככתמים וא"כ למה תבדוק ולכנוס עצמו לספק דאוריי' דנימא דלמא הרגשת עד הוה כיון דחכמים אמרו לא תבדוק ועל דילמא ראת' בלא בדיקה הוא דרבנן ככתמים והם אמרו והם אמרו אבל לעולם איכא למימר אם מ"מ ראתה הוה לדידי' ג"כ ספק מה"ת כשיטת הרמב"ם והרשב"א כנלענ"ד. ראיתי מה שהעלה כת"ה ספק עצום בהא דאם אשה ראתה ל' יום לחדש והשני הי' חסר שהוא רק כ"ט יום היכ' כדיינו להאי דינא ודאי לשיטת הרא"ה דאזלינן בתר ראיי' וחשבון המולד שפיר נבוא לחשבון אבל לפי שיטת רוב הפוסקים והסכמת הש"ך סי' קפ"ט ס"ק ג' דשיפור' גרם אם צריכ' לחוש לכ"ט יום אם כי צריכ' לחוש לע"ב מ"מ למינקת וכיו"ב והביא ג"כ מ"ש בענין כזה באו"ח תקס"ח לענין יאהר"צ ועיין בכו"פ סי' קפ"ט שדייק מדברי הרמב"ן והחדושי הר"ן דס"ל כשיטת הרא"ה מ"מ גם הם לא אמרו רק אם הב"ד מחסרי' כמה חדשים או להיפך אבל א' מלא וא' חסר גם הם יודו דלא אזלינן בתר חשבון המולדות כמ"ש הרמב"ן עצמו בקצור ה' נדה אין מדקדקי' בא' חסר וא' מלא א"כ גם לשיטת עולה בספיק' ואפשר לומר דדא ודא אחת דהא אם החדש ל' יום מקצת מן היום עוד לא נתמלא' לפי חשבון המולד אלא דשיפור' גרם וכמ"ש הרשב"א לפימ"ש הירושלמי מקרא דלה' גומר' וגו' ושוב עכ"פ בידם לומר דכל יום דחדש הבא לחוש להוסת כיון דבל"ז הי' נמנו מיום ליום וליום ל' די להשלימו והוה כמו ל' יום ובלא שפיר' גרם הי' כך החשבון ושוב ודאי בידם לחשוב י' כ"ט כיום ל' וצ"ע וכעת לא מצאתי באחרונים גלוי להלכה זו. ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו:

תוכן העניינים

לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה