לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן עז
כבוד הרבני האברך חו"ב בנש"ק כש"ת מו"ה אייזיק אדלער אבן יקר ק"ק סערעדנא יצ"ו. ע"ד שאלתו בחכמה במה דפסק בש"ע סי' קפ"ז בראת' ג"פ מ"ת דאסור לבעלי' דמוחזקים לרא' בתשמיש ואם שמשה סמוך לווסתה תלינן בווסת' ואינה אסור' וזהו כפי' הרמב"ם בבריית' מ' נדה דף ס"ו דאם יש לה ווסת תולה בווסתה ולפי"ז עמד על המחקר אם נאמר לפי"ד הפריש' דאיירי בסמוך לווסתה בזמן היתר היינו דווסת' ביום ושמש' בסוף הלילה דלאו ברשיעי עסקינן והש"ך הקשה עליו כיון דסמכינן להקל לשמש באות' זמן כש"כ לא נתלי דמשום כך ראתה והאחרונים הסכימו מ"מ לפי' הפריש' וכמ"ש בסד"ט דבסתמא לא חיישינן דתקדי' ע"י התשמיש אבל בראתה לפנינו שפיר תלינן דע"י חמים התשמיש נתעורר הדם להקדים וכן דייק מלשון חדושי הר"ן עיי"ש ולפי"ז הי' תקנה לבת ישראל בראתה ב"פ ע"י תשמיש דתדח' טבילת' עד סמוך לווסת' ולא יצטרף ולא תאסר' והעלה כ"ת מדברי מעכ"ת והביא דברי החוו"ד דבפ"א צריך לבדוק לאח"ת כדי לברר אם אינה ראה מתשמיש ולפי הנ"ל הא לא תתברר דבפעם הג' הוא סמוך לווסת' לענ"ד משו"ה לא תבר' דהא מעכ"ת שוב השיב דלא נאמר דלעולם תעשה כן דהא עכ"פ תברר על תשמיש שלאח"כ וגם נמי אם אינה יום קבוע לווסת' רק שאינה ראה מי"ד לי"ד כמ"ש בתה"ד הובא בסי' קפ"ד דלענין חיוב בדיקה הוה כווסת קבוע ולענין לתלות ודאי לא תלינן בכגון זה וגם אפשר אם פעמים מאחרת או מקדמת ב' ג' ימים דצריכי לחוש להנך ימים ולא שייך להיות תולה בסמוך לווסתה דכל כך ודאי דאין תולין ועיין בלבנון נטע שהעיר בזה דבסמוך לווסתה וראתה ודאי קובעי' ווסת כזה וגם חיישינן אפי' בפ"א שלא לשמש שוב בסמוך הנ"ל דהא אפי' בראתה פ"א ליל טבילה אסור' שוב לשמש בליל טבילה כמ"ש בסי' קפ"ז הנ"ל. ולענין הלכה בנדון זה לענ"ד לא יאה למיעבד הכי לכתחילה למען עשות כן לתיקון שלה דהא כל מה שמקילין ברואה מ"ת ולהתיר ע"י בדיקה ולתלות בכל מה שבידו לתלות הוא משום דלא שכיח לראות מ"ת ותלינן בצדדים או במכה וגם אינ' נחשב רק כמו וסת הגוף כמ"ש בתוס' ועיין באחרונים ומעתה האיך תעשה תיקון לזה לומר שתול' בווסת ואז לפי דבריה ומעשיה שלה תעשה אסור ודאי כלומר שתקדי' דם ווסתה שאינה מן הצדדים ולא מחמת מכה אם כי מ"מ ספיקו קאי ועומד עכ"ז איך תעשה לכתחילה להדר אחר תיקון שע"י אסור תציל א"ע מווסת של מ"ת דהוה ספק גמור וכיו"ב מצינו בתה"ד הובא בסי' ק"י בטו"ז סק"ח ובש"כ ס"ק מ' לענין דברים חשובים דאי' בטל' דבנפל לים א' מהם מותרי' דוקא דבנפל לים מעצמה אבל בהפיל' אסור אפי' שוגג דקנסינן שוגג אטו מזיד. אבל בנאכל א' מהם שוגג מותרים ולא קנסינן שוגג אטו מזיד דלא שייך לומר דיעשה כן במזיד דהאיך יעשה כן דהא לפי"ד עשה ודאי איסור ועיין בפרמ"ג בשם פמ"א דאפי' ספק איסור לא חיישינן שיעשה כן ואם כי הטו"ז וש"ך פליגו ע"ד תה"ד היינו דמ"מ גזרינן דיאכול לעכו"ם או לכלבים אבל מ"מ הסברא קיימת דלפי"ד עשה ודאי איסור א"כ ה"נ לפענ"ד אין זה מן התקנה להתירו. ידידו"ש הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: