לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן סד
כתקוע שופר לחיים טובים יכתב ויחתם בספר הנותן אמרי שפר כבוד הרב הגדול יו"ש מהו' זאב צבי הכהן נ"י אב"ד ק"ק א"ש יצ"ו. הנה באתי ע"ד אשר שאלה נפשי היפה בענין מ"ש לעת כזאת להטיח חבית ע"י צעמענטי בפנים (שאלתי למוכרי יין כאן ואומרים כי בחביות קטנות ובמקומות מרתפים טובים כמו במקומות אלו אי"צ לזה) והמקום ספק אם דינו ככלי חרס או ככלי אבנים או אפשר ככלי זכוכית והנה חקרתי ע"ד מלאכת הצעמענט ממקומו ומקורו אי' ואמרו לי כי נעשה ע"י איזה חול ועפר מים ממקומות המסוגלים לזה שע"י שרייתה ושפיכת מים עליו נעשה כאבן ואין בו שום צירוף אש, וא"כ הדבר ה"ה ככלי אדמה שמבוא' במג"א בסי' תנ"א דמהני הגעלה כונו כלי אבנים דזהו שמחלק בין לבנים שנשרפי' ונתיבשו בכבשן ובין לבנים שנתיבשו בחמה ובמחה"ש עמד בזה שלא מצא מבואר בפוסקים דין כלי אדמה וראיתי בדרכי תשובה יו"ד סי' קכ"א ס"ק כ"ד שהביא בשם כנה"ג שעמד בזה ודעתו דצריכים הגעלה ומהני להו הגעלה, אכן אח"כ מביא בשם נזירות שמשון וס' יד יהודה אשר דעתם דלא כדעת מג"א וכנה"ג דאין הטעם בכ"ח משום דנשרף בכבשן אך ורק דרך הטיט וחומר שנעשה מהם כלי בולע יותר ונסתבך בהם הבלוע ואינה יוצא ע"י הגעלה כן משמע לשון הפוסקים וא"כ נדין הצעונענט תליא לענ"ד במחלוקת הנ"ל דלדעת האחרונים המחמירים בכלי אדמה הה"ד בצעמענט דחול ועפר לאדמה יחשב ואי משום דנעשה קשה כאבן מפני זה לא נשתנה דינו דעל יסודו הולך וסובב דהא בהני כלי ברזל ה"ה הקדירות שטיח שלהם לבן שהביא בחת"ס סי' קי"ג על הס' שהיא ממין חרס ובת' מהרמשי"ק העיד שנתברר שהוא מעפר הארץ המסוגל לטיח הנ"ל אם כי חזינן דנעשה כברזל ומתכת ע"י אומנ' וצרוף האש עכ"ז בתר שרשו ויסודו אזלינן וא"כ ה"נ בנ"ז לפענ"ד. והנה כ"ז בצעמענט שאינה נשרף באש אך כאשר הייתי בעיר אפען אובן ישן ראיתי בית גדול עומד חוץ לעיר ונכתב על הכותל שהוא צעמענט -פאבריק וראיתי מעלה עשן ארוך וגבוה כדרך הפאבריקען א"כ נראה אשר יש צעמענט אשר נעשה ע"י צירוף אש בזה ודאי אין ספק דהוה ככ"ח כאשר ראיתי ג"כ בדר"ת ס"ק כ"ה בשם ס' כמו השחר וס' יד יהודה דס"ל כי אפי' כלי אבנים דמהני להו הגעלה היינו מעשת אבנים כמו שהם אבל בשחיקת אבנים ונעשה כעפר ומגבלין אותה ואח"כ ע"י מעשה ויוצר עושה ממנו כלים לא עדיפ' משאר כ"ח והעיד כי במדינת רוסי' יש לרוב קערות וכלים מעפר שחיקת אבנים הנ"ל ומעולם לא עלה על הדעת בבליעת אסור להתיר' ע"י הגעלה ומלשונו לא ראיתי אם נעשים ע"י צירוף אש או רק נתיבשים בחמה וס"ל כדעת האחרונים דדינו ככ"ח מ"מ. וראיתי מ"ש מעכ"ת מי שנתיר לו ע"י חולי לאכול ביוהכ"פ ויש ב' אסורים א' שהוא בחדא אסורה והשני שתי אסורים עלי' אלא שאינה חל עלי' דאין אחע"א והא הלכ' רווח' דמאכילין אותו אפי' קל על קל אי נימ' דשוי' הן כיון דאאחע"א או נימ' דמ"מ יש עלי' אסורה והביא ע"ז מחלוק' רו"א ועיין בנוב"י מהדו"ק או"ח סי' ל"ו והנה ראיתי בזה שתלו בש"ג דהש"ך בסי' רל"ח ס"ק ה' פי' בדברי המחבר דנקט הלכה זו דאין שבוע' חל על אסורים דנ"מ גם לדידן בחולה שיש בו סכנה שמותר לו לאכול אסורים אם נשבע ג"כ שלא לאכול אסור הנ"ל א"צ להתיר שבועת' כיון דלא חל עלי' השבוע' ובפרמ"ג בפתיחה לה' פסח תמה עליו דודאי צריך להתיר שבועת' דמ"מ אסורה רבע עלי' כמ"ש במ' יבמות ד' ל"ד נ"מ לקברו בין רשעי' גמורים ובס' אבני מלואים בשו"ת שלו סי' י"ב שדי בי' נרג' דלא אמרינן אלא באסגרי' הבאים מאליו כמו א"א ואחות אשה אם כי אחות אשה אינה חל על א"א מ"מ הוה עכ"פ אחות אשה ושמה עלי' וכן יוהכ"פ על נבלה אבל שבועה אם אינה חלה אין כאן שבועה כלל והוה שבוע' שוא וכלה ועבר ואין כאן איסור כלל ועכ"פ חזינן דבשאר אסורים מודים דיש עכ"פ איסור בי' ואם בשבוע' הי' דינ' כן הי' צריך להתיר כמ"ש הפרמ"ג והא טעמי' דצריך להתיר משום דאפשר בקל אע"ג דבלא"ה אסורה הוה וא"כ פשיטא דבכגון זה מאכילין לו המאכל שאין עלי' רק אסור חדא וכמ"ש בפ"מ הנ"ל ועכ"פ לסברת האבני מלואים לחלק בין שבוע' דלכ"ע אפי' אסורה ליכא משא"כ בשאר אסורים ליכא ראיי' מדברי הש"ך סי' רל"ח לענין שבוע' על שבוע' דבהפרת בעל דמיגז גייז אפי' מיפר לה בעל לא חלה השניי' וליכא אסור כלל דהש"ך לשיטתי' וכמ"ש בא"מ הנ"ל וגם מ"ש ראי' מדברי התוס' פ' גה"נ גבי מוקדשים אפי' בשלמים דפקע אסור' מוקדשר' מ"מ לא חייל כיון דמחיים לא חייל משמע דאפי' אסורה ליכא הרי שם מחלקים התוס' בין איסור גיד לשאר אסורים דאמרינן מתלא תלי וקאי וכדאשכח רווח' חייל דשאני גיד דבעי דומיא דבני יעקב וכיון שאינה דומה ליכא אסורה כלל והוא סבר' בפני עצמ' גבי איסור גיד דוקא ופשיטא כיון שאינה רואה ליכא אסור כלל שלא נאמר בו אסורה. ושוב ראיתי מ"ש מעכ"ת מס' נדרים גבי נטול' א' מיהודי' שהקשה בתוס' אמאי אסורה ליהודי' דהא אין אחע"א ותי' דחל ע"י כולל כיון שחל על הבעל ומגו דחל עלי' חל על עלמ' וק' מה אבעי' לי' במ' נזיר ד' כ"ב אי בעל מיגז גייז או מיעקר עקיר הא ממתניתן זו מוכח דמגיז גייז דאי עוקר נדר מעיקרא ליכא כולל כלל וקשיא נאה היא וכדומה כי שמעתי כיו"ב מקשים בשם הגאון בעל דברי ירמי' ועיין בשעה"מ פ' י"ז מה' א"ב ובתוס' רע"א על מתניתן זו ועיין בשו"ת ריב"א סי' קכ"ט מ"ש כיו"ב ע"ד הרמב"ן דס"ל דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא בהתרת חכם אבל בהתר' בעל דמיגז גייז לא אמרינן הותר כולו וא"כ במתניתן דקתני ותהא נטולי' מיהודי' מוכח דמיגז גייז ותי' דהא בד' פ"ט פשט מהך מתניתן דתשמיש הוה דברים שבינו לבינה וקיימ"ל דבנדרים שבינו לבינה לאחר שנתגרשה אסור' גם לבעל וליכא הותר כולו בלא"ה וא"כ ה"נ י"ל לקושי' כת"ר כיון דלא הותרה אלא לשעת' ולאחר שנתגרשה שוב אסור' גם לבעל והא תהי' נטילה מן היהודי' הוה ג"כ לאחר ואז חזר' לאסור' גם לבעל ושפיר היה כולל כמובן ולדברי סברת אבני מלואים הנ"ל בלא"ה ליכא הוכחה מהנ"ל וד"ל. ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: