לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן מו
שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג החו"ב עצום בנש"ק כש"ת מו"ה משה סופר נ"י דומ"ץ ק"ק ערלוי יצ"ו. ע"ד מ"ש כת"ה בדברי דרכ"ת סי' צ"ג ס"ק ק"ג בשם הגהות יד שאול דבבישל בקדיר' מים שאינם לא של חלב ולא בשר ונפל לתוכו שומן כשר או להיפך אם כי יש ששים כנגדו מ"מ הקדירה הוא כמו מה שנפל לתוכו ושכן נוהגים בעלי הוראה והביא דברי שחולק עליו בזה ושהמנהג להיפך והנה אין בידי ספרים הנז' לעיין ולענ"ד יש לעיין בסי' צ"ד במחבר ורמ"א שם סעי' ה' יעיי"ש בש"ך במ"ש שצריך לקבוע הקדירה למין שנתבשל בה לבסוף ומשמע דאם רצה שלא לקבוע לשום א' מהם רשאי וע' בסי' צ"ב ובנו"זשם ויש לעיין במג"א ה' יו"ט מ"ש בשם הלבוש דאין להגעיל מבשר לחלב משום תקל' והא בכל הגעלה אמרי' דנשאר עכ"פ משהו וכמ"ש האחרונים דמה"ט אסור להגעיל בחוה"מ ש"פ וא"כ ק"ו לנ"ד דיש לחוש לתקלה. ב' ראיתי פלפולו העצום ע"ד שעה"מ פ"ו מה' ברכות במ"ש לחדש דאפי' למ"ד דבעי כביצה לטמא ט"א ולטא"ח לכ"ע כמ"ש רש"י ותוס' מס' פסחים דף כ"ג מ"מ בקדשים דקיי"ל חיב"ק משוי לי' אוכלא ואפי' עצים ולבונה מקבלי' טומאה הה"ד בפחות משיעור משוי לי' שיעור וכת"ה שפך סוללה לחלוק על דבר חדש הנ"ל והנה סברת' הי' נכונה כיון דעצים ולבונה ג"כ מק"ט וכי נשאר שיעורא דביצה מה שייכות להם לשיעור הנ"ל דילפינן מכל אוכל אשר יאכל וידוע לענין ה' שבת כמה דברים שיש בהם ענין אוכל משערין כגרוגרת ובעצים לבשל כגרוגרת מביצה קלה והנה השעה"מ בעצמו חזר בו מההיא דפ' א"ע דחזרת' כביצה לחד מ"ד ותמוה בעיני שלא הביא גמ' ארוכה ס' מס' פסחים וכן דף פ"ה לענין טומאה נותר מגזרת חכמים משום חשדי כהונה או עצלי כהונה מ"ד בכזית כאיסורו כך טומאתו מ"ד כביצה כטומאתו אלמא דגם בנותר קדשים לכ"ע בעלמא הוא כביצה נשאר שיעורו וע' במס' פסחים דף י"ד במ"ש הגמ' דהי' משקה טופח והוכיח בתוס' דלא בעי' שיעורא לטומאת משקין ולמ"ד דנעשה על טה"ק כקדש לימא בפשיטות דל"ב שיעורא ועוד הא אם נמי קאמר משמע אפי' משקין של קדשים. ג' וראיתי מ"ש כת"ה בשם ת' מהרש"ם ות' חסד לאברהם דבר חדש עפ"י מ"ש מס' סוכה דף מ"ג דאי לאו דילפינן ממילואים הוה ס"ד דימים ממעט לילות א"כ לענין דרש' דחה"ס תעשה לך ז' ימים דבעי' סוכה הראוי' לז' ימים ולילות דליכא ילפותא לזה והביא כמה ראיות וכת"ה הוסיף ראיות מכ"מ ברב בקיאותו והנה אין הס' שו"ת מהרש"ם ח"ב תח"י לעיין בדבריו וצ"ע דהא לענין ב' ימים דחה"מ ג"כ דרשינן הכא בפסחים דף ד' וכן במכילתא פ' בא סי' ס"ו ורק ילפי' מבערב תאכלו וא"כ בדף ל"ח דיליף ר"י דבחלות תודה ורקיקי נזיר אין יוצאין לידי חובת מצה דבעי' מצה הראוי' לז' ותודה ור"ן אינן נאכלין רק ליום ולילה והא לדברי מהרש"ם ג"כ בעי' ראוי' ליום ולילה והיינו מעל"ע ופשיטא דטעמי' דבלילה ראשונה הא הוי חובה וליכא למעוטא וא"כ הה"ד לענין הכשר מצה נימא הכא והא תודה ור"נ משכחת לה במל"ע אי שחטו קודם לתמיד והא במסקינן במס' מנחות דף מ"ט דלא מפסיל שום קרבן הקדמה לתמיד של שחר דאינו רק למצוה בעלמא כדאמר אביי שם יעיי"ש בתוס' באריכות. ד' מ"ש בשם מרן זקינו החת"ס זי"ע במ"ש בשו"ת חאהע"ז סי' י"א דברי השאלתות פ' חיי בענין מה דאיהו לא מצי עביד גם שליח אינו משוי אפ"י על אח"ז ע"כ ס"ל לר"י בשולח שליח לקדש אשה דאסור בכל הנשים שבעולם מסקינן במס' נזיר מודה ר"י באשה שאין לה אם ואחותו כו' ואפי' יש לה אם הם נשואות אפי' נתגרשה לאחר עשיית השליח אינו מקודשת וסיים בשאלתות דאם קידש השליח בכה"ג לא מהני שאין קידושין תופסין בערוה ודקדוק מרן מה זה סיום דמלתא וכת"ה השכיל עפי"ד מג"א מה"ש דדוקא אי לא מצי עביד אפי' בדיעבד אבל אם בדיעבד מהני רק בלכתחלה אסור אז מצי עביד וזה קמ"ל דדוקא בערוה שאין קידושין תופסין בה ולא בחייבי לאוין והנה דבריו נכונים להלכה אלא דאכתי מה קמ"ל הלא הש"ס מלא מזה לענין אשלד"ע דאפי' להשיטה דהשליחות בטל לגמרי מ"מ אין טעמי' רק משום דאשלד"ע ודברי הרב ודברי התלמוד מי שומעין אבל אין שום רמז מסברא דאיהו לא מצי עביד ובפ"ק דבב"מ קאמר בגמ' נ"מ למ"ד האיך דהשליח ל"ה בר חיובא ולמ"ד משום דאי בעי עביד ואי בעי ל"ע בכהן ששלח ישראל לקדש לו אשה גרושה דלמ"ד היכא דאין בר חיובא הוי שפיר שליח והא ס"ס המשלח כא מצי עביד ועוד צ"ע האיך משכחת בחייבי לאוין דומיא דמהני דבשעת מנוי שליחות ל"ה מצי עביד ואח"כ הותרה ואפשר ביבמה למ"ד קידושין תופסין בה ועשה שליח לאחר שתחלוץ ואפשר דכוונת כת"ה בפשיטות כהנ"ל. ה' מ"ש כת"ה בשם שו"ת ספר א' במי שעשה בעשטעכלונג עפ"י אייזענבאהן בדברים חמוצים ובא במועד הפסח אשר דעת השו"ת הנ"ל דעובר עליו ומעכ"ת השיב תשובה נוצחית עפ"י ספרי קודש שו"ת דכיון דאינו דבר מסוים אין זה קנין רק דרך חיוב והנה בשע"ת סי' תמ"ח נו"נ בזה הענין ומ"מ מסקנתו דאם עפ"י משפט הערכאות האחריות על הקונה עובר עליו דזה עדיף מהאחריות האלמות לדעת הרמב"ם כידוע עיי"ש והנני לסיים בכל חותמי ברכות ידידו דושת"ה. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: