לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן מד
שוכ"ט על ראש האברך ההו"ב יו"ש מו"ה ישראל וועלין אבדק"ק טינניע. מ"ש ע"ד כלי זכוכית שהי' מיוחדין לגורקען ומרקחת לאכול מהם בין לבשר בין למאכלי חלב ומזמן מה הוריק' לתוכו שומן אווז ושה' בהם מעל"ע ועתה הוריקו מהם השומן מהו להשתמש בהם כבראשונה ע"י הדחה היטב והנה מעכ"ת הביא דברי הט"ז סי' צ"ז ע"מ שפוסק בש"ע בלחם שנאפה באלי' אסור אפי' לבשר שגוזרי' דילמא יבוא למיכל עם חלב מזה המציא במכתשת שדרכי לכתוש בתוכ' בשמים בין לבשר בין לחלב ופ"א דכו בתוכו בשמים עם מרק בשר דאסורה אפי' בדיעבד בין לבשר בין לחלב דגזרינן בי' כמו בלחם רק הפ"ח חולק עליו דלא גזרינן גזירה מדעתינו מ"ש מבואר בש"ס וכ"ד החכ"א וכ"פ במנח"י ויותר מזה כתב החכ"א בכלל מ"ח במים שנתבשל בכלי בשר שאפי' מותר ליקח מהם לשתות קאפע ועוד הביא מעכ"ת ממ"ש בד"ת סי' צ"ה בשם ס' ובא הלוי ונשאל בחבית של נחושת שפיה צר שהי' בו שומן אווז מעל"ע והוריק' השומן מתוכ' ויחדוה' לשמן זית אם מותר השמן לאכול עם גבינה והתי' אך מ"מ כתב להחמיר מפני שפיה צר וא"א בהדחה היטב משמע דבלא חששא הנ"ל הי' מותר עכת"ד, ולענ"ד אין ראיי' מכל הנ"ל דבפ"ח אינו חולק על הט"ז לגמר' אך ורק מה שאסר המכתשת גם לבשר ולגזור בו גזירה כמו בפת וכתב בטעמי' דשאני לחם שאין דרך ליחד' ב' לחמים א' לבשר וא' לחלב עכו"ם גזרינן משא"כ במכתשת הדרך ליחד הכלים מיוחדים א' לבשר וא' לחלב ע"כ אם יניח מכתשת זו לבשר שפיר דמי אבל מ"מ לא התיר להשתמש עם המכתשת בין לבשר בין לחלב פמו בנ"ז וגם בדברי פ"ח מחלק בפרי תואר דודאי היאך דהמנהג כן להשתמש במכתשת מיוחדים לא חיישינן אם יניח המכתשת לבשר אבל דברי הט"ז היאך דאין נוהגין בכך ואז דומה לפת המבואר בש"ע, ומ"ש ראיי' מדברי חכ"א כלל מ"ח לא אדע מה שייך לנדון דשם נזדמן כך במקר' אבל פשיטא דאין מתירין לבשל מים בקדירה אפי' למען השתמש אח"כ לשאינו מינו כגון השאלה היאך דטעה ועשה כמו שאר שאלות שבא לפנינו משא"כ בנדון שהכלי' הי' מיוחדי' אך ורק לבשר (מ"ש פארווע) הוה דומי' דגזירת פת וכהנ"ל. וגם מ"ש ראיי' מס' ובא הלוי שהביא בד"ת ברי' סי' צ"ה לא ידענא דשם ג"כ בנפבש בדיעבד השמן זית בכלי נחושת הנ"ל אבל להתיר לכתחילה הא אסור לגרום נ"ט בר נ"ט לכתחלה אפי' בהעלא' כמ"ש הט"ז סי' צ"ה ס"ק ד' בשם הסמ"ג וסמ"ק דאסור להעלות דגים בקערה של בשר למען לאוכלן בכותח דבג"מ לא נאמר רק דגים שעלו בקערה וא"כ בנ"ז שנכבש בתוכ' שומן אווז ונעשו כלי בשר האך יכבשו בתוכ' גורקען או מרקחת לאכול עם חלב זה הוה גרם נטבנ"ט לכתחילה. אך ורק מ"ש להתיר אהתירא עפ"י מ"ש הפרמ"ג סי' ק"ה דבכלי זכוכית לא אמרינן כבוש כמבושל בזה שפיר חזי מעכ"ת שכן הביא בד"ת ג"כ בשם יד יהודא להורות כן ושכן נוהגים בעלי הוראה ובפרט בב"ח וגם כי בכלי יש מקילי' וגם בזה אני מתנדזי' להקל לפי מ"ש בפרי תואר סי' צ"ב הנ"ל שכתב ע"ד טו"ז דכל דבריו היאך שלא דחו המכתשת היטב וי"ל משום מליחת מרק ממש אבל בהודח ונקי היטב מה חששא אפי' יזדמן שיטעה לאכול עם הנכתש לאח"כ עם חלב הוה לי' נטבנ"ט ובפרמ"ג תמה עלי' דהני בשמים איירי בדבר חריף דלא שייך נב"נ ועכ"פ חזינן דגם בפ"ח לטעמי' דהוה נטב"נ כתב דאפי' יזדמן נראה בעלול דלא התיר רק להניח המכתשת ליחדו לבשר ודלא גזרינן בי' גזירת פת משום דלא נפיק מני' אסור' אבל מן הראוי' שישאר המכתשת להשתמש בו רק לבשר לבד משום חששא וא"כ אפשר דכלי זכוכית ג"כ להחמיר בזה ואפשר לחלק דשם שייך עכ"פ איזה בליעה בכלי הנ"ל משא"כ זכוכית ע"כ אפשר להקל אחרי רחיצה היטב מ"מ מלהיות טוב יעשה הכשר ע"י מלוי וערוי ג"פ כי באמת הראיי' שמביא הפרמ"ג מסי' קל"ה לענין יי"נ י"ל דשם לא נאמר רק שאין להחמיר בו בכלי המכניסי' לקיום שנאסר' מיד אבל לעולם אם נאסרה ע"י כבוש' אפשר להחמיר כמו גבי חמץ בסי' תנ"א ושם ג"כ ראיתי בהגר"א שהביא דעת המחמירי' שאפי' הגעלה אינו מועלת בהם דככלי חרס דמי כמ"ש בפ"ק מ' שבת והביא דברי אבות דר"ן שנ' בכלי זכוכית דאינו פולט ואינו בולע ופי' דאינו פולט בהגעלה ואינו בולע היינו שאינו ככלים המכניס' לקיום ע"כ לענ"ד כי יעשה עכ"פ להכשירן ע"י מלוי וערוי ג"כ מעל"ע כנלענ"ד. ב) ראיתי מ"ש ע"ד מנהג קדוש ליל ש"ק במ"ש הרמ"א בסי' רע"א בישיבה וכ"פ האחרונ' ורק בשלה"ק עפי"ד חכמי הקבלה להיות בעמידה, והנה באמת הי' לי כ"פ פ"פ עם ת"ח בענין זה ואני נוהג תמיד לעמוד באמירת ויכולו ובברכ' בפה"ג אני יושב עד גמיר' וכמ"ש הרמ"א וכדמשמע בש"ס דלהוציא אחרים צריך הסיבה ולדידן הוה ישיבה כהסיב' וכבר הקשו במרדכי דגם הבדלה הי' ראוי' להיות בישיבה ותי' דהמצוה עשה קביעות ושם אינו רק להוציא במצות הבדלה אבל בקדוש שהוא להוציא ב"ב גם בברכת בפה"ג וכול' טועמין מן הכוס היאך נעשה נגד פשטות השו"פ וגם הוא מצורך הסעודה במקום עונג יהי' זכור את יום וגו' כמ"ש בפ"ב מ' פסחים ודאי ראוי' לנהוג כמ"ש הרמ"א וכן נהגו גדולי הדור. ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: