לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן מ
שוכ"ט על ראש ידידי הרה"ג מו"ה נתן הלוי נ"י אב"ד ק"ק ווירצבורג יצ"ו. ע"ד דבר חדש אשר המציא אומן א' עשות חמאה שראוי' לאכול בין עם בשר כמו עם חלב רק שצריך למלאכתו תערובת חלמוני' וביצי' אשר ברצונו להביא ממדינת חינא ויש לחוש שהם מביצי של עופות שאין להם מסורה כי שם שכיחי עופות שונים, והנה וודאי כי צריך עיונא רבה בחששא זו דהא במ' חולין ד' ס"ד מביא בגמ' התוספת' דאין לוקחים ביצי טרופות מן הנכרי וכן קיימ"ל ביו"ד סי' פ"ו וישנו שם ג' פירושים לשיטת רש"י ותוס' שם החששא רק משום ביצי נבילה וטריפ' משום דאיכא ריעותא דטרופות חיישינן דילמא אצל ישראל איר' איזה טריפות ע"כ מכרו רק לנכרי דרך טרופ' בקער' ועיין שם בתוס' דאיכא כמה אופנים דליכא חששא הנ"ל כגון בלחמי' של נכרי שמשוחי' אותן בביצי' דליכא ריעותא דטריפות כמובן, וא"כ בנ"ז ג"כ מסתמא שם במדינ' חינא ונתוקנו' כן החלמוני' מהביצי למען המסחר ולשלוח למרחקים א"כ כך טיב של המסחר לקחת החולמוני' יחדיו למען שליחות הנ"ל וליכא ריעותא דטריפות דעלמא אלא שהראשוני' הביא' הר"ן שם הקשו על פירוש זה דהיאך איכא למימר דאיכא רק חששא הנ"ל דהא לעיל תנינא דלוקחי' ביצי מכל מקום ודוק' אם אומר המוכר מעוף פלוני וטהור ולמסקנא צריכי' ג"כ לסימני' דראשו א' כד וראשו א' חד ובטריפות ליתנהו כל הני וא"כ בל"ז איכא חששא משום שמא של עוף טמא ותי' תירוצים שונים בברייתא ומסקנתו דאיירי במקום דלא שכיחי כלל עופות טמאים כמו בינינו דלא מצוי כלל ביצי' של עוף טמא וכמ"ש הרשב"א כלומר דאינ' מצוי' שיטילו עופות טמאים בין הבריות כי אם ביערות בשדות ומדברות וע"כ אי"צ לשום עדות של מוכר ולא שום סימנים וכן פסק המחבר ביו"ד סי' פ"ו סעי' ב' דעכשיו נוהגי' ליקח ביצי סתם וכו' ושיטת הרה"מ בפ"ג מה' מאכלות אסורות ה' י"ט אחרי שביאר שיטת הרמב"ם לחלק בין צייד ישראל שאינו מוחזק בכשרות ובין לוקח מנכרי דאם ידוע בט"ע שהם מתרנגולים ואווזי' לוקחי' בסתמא בלא חששא משאר עופות צריכי' לסימנים וכן דעת הרמ"א יעיי"ש בט"ז וש"ך דלפי"ז אם שברו הנכרי לפנינו ולא כוונו בטב"ע להכיר' שהיא מתרנגלות אסור מחששא דטמא והט"ז הקשו עד"ז דהא לקמן פסק הרמ"א דלוקחים מנכרי פת משוחי' בביצי' ועי"ש מסקנתו דלא חיישינן אלא דוקא באומר העכו"ם שהם מעופות אחרים ובמנחת יעקב שאצל הת"ה מתרץ דברי הרמ"א דאדרבא בביצי שלמה וליכא תביעת עין גרע וצריך לסימנים אבל בטרופות בקערה דלא שייך טב"ע מותרי' דסמכינן ג"כ אשיטת הר"ן באינו מצוי בינינו לא חיישינן כלל ודברי' צריכים עיון בלשון הרה"מ עיי"ש, ומעתה בנ"ז כמ"ש כת"ה דישנם שם מיני עופות שונים א"כ לפסק הרמ"א צריך סימני' לסברת הרה"מ דמסתמא הם מתרנגולי' ואווזות לא חיישינן מסתמא אבל משאר עופות צריכי' לסימני' ועיי' בפרמ"ג דלהרה"מ צריך טב"ע שהם מאווזים או תרנגולים ולהרשב"א והרא"ש סמכינן ארובי' דשכיחי ול"צ טב"ע אבל אם הם מעופות דלא שכיח' בינינו צריכים גם לדידהו לסימני' ומעתה בנ"ז לפימ"ש כת"ה דשם דשכיחי עופות דלא שכיחי בינינו וכדומה ג"כ דלא שכיחי שם אווז' ותרנגולים וגם לא שכיחי ישראלי' שקונים רוב' ככול' מאווזי' ותרנגולי' א"כ חששא גמור הוא וגם כי כתב רמ"א דאפי' בזה"ז שפסקו האחרונים דאין למכור ביצי טריפות של טריפות לנכרי במקום שאוכלי' פת של גוי כמ"ש ביו"ד סי' פ"ו מ"מ אין לוקחים מהם ביצי טרופות כיון שהוזכר בגמ' אם כי בטל קצת הטעם עיי"ש. הנה כה"ת מהדר אהתירים כי כל עצמ' של של החלמון צריכי' חזותא וחזות' לא בטל אך כפי הנשמע מערבים לחזותא ג"כ איז' צבע והוה זו"ז גורם. והנה בפר"ח סי' ק"ב מסקנת' דבשל תורה יש לפסוק דחזותא לא בטל ובדרבנן בטל דהיא אבעי' דלא אפשטא במ' בב"ק ד' ק"א ובנ"ז יש חששא דאורייתא ומשום דהוה זו"ז גורם הא איתא בת' הר"ן סי' ע' הביא' ג"כ הפר"ח שם היאך דגופא של אסור מעורב בתוכ' לא שייך זו"ז גורם דרק באפה פת עם עצי אסור והרי דאין גופ' של עץ בתוך הפת אבל אם גוף האסור בתוכו ל"ש זוז"ג אלא שיש להעיר עכ"ז מכמה דוכתי' עיין באו"ח סי' שי"ח שם בט"ז ס"ק ט"ז ומג"א ס"ק ל"א ובסמ"ג בפתיח' לה' תערובות חלק ג' אות א' אלא שבנדון צריך עיון דסתמ' נרגש הטעם של חלמון הביצה ואינו רק משום חזותא דודאי החלמון עם שארית דברים הצריכים למלאכתו הי' מין בשאינו מינו ותלוי' בטעמ' וצריך ס' ולא סגיא ברוב' לבד ודבר רחוק הוא שיהי' ס' בהיתר ויהא צבע וחזותא של החלמון נראה וקיים ואפשר ג"כ לדון דהוה לח בלח ובלא"ה צריך ס' כמ"ש ביו"ד סי' צ"ח לבד מזה יש לדון משום מבטל אסור לכתחלה ואסור גם כמי שנתבשל בשבילו ע"כ צ"ע טובא ואין בידי להתירא ולדעתי ישלח שליח מהימן לראות טיב מלאכת ותקוני החלמונים של מסחר הנ"ל ואם בסתמא נוהגים שם בביצי' של תרנגולי' אווזי' כמדינתינו והנני לסיים בכל חתמי ברכות ידידוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ה"פ מאד יצ"ו