לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן לט
שלום וישע רב על ראש ידי"ע ומר ידי"נ ה"ה כבוד הרב הגאון המובהק צדיק י"ע חסיד ועני' בנש"ק עה"י נ"י פ"ה כקש"ת מו"ה שמעון סופר שליט"א אבדק"ק ערלוי יצ"ו. אחרי מודים דרבנן פני הד"ג הנני במודע כ' מכ"ק בא לידי אשר בו ענוותנותו הרבני ע"ד השאלה אשר בא לפני' שעמדי על החקיר' ברחיים של קיטור אשר בוותיבות ארוכו' צנורי' עולים ויורדים אשר ע"י הובל הקמח הנטחן לשארית הכלים כידוע ומפני קמח הנדבק על דופנותיה' וכחות הזיעה נעשה בצק נדבק בהם וברוב זמנים כי ישן נושן נעשה בהם תולעים וכנימ' מ"ש (מילבין) וע"י נענועי של הרחיים נופלי' לקמחי' הנטחנים ובאי' ממילא לכלים ושקים אשר מהם לקונים הלוקחי' וכיו"ב וזהו בכל הרחיים של קיטור והרעיש מר ניהי רבה ע"ד המכשלה היאך מצינו ידינו ורגלינו לקנות קמחי' הנ"ל והנפות של הרחיים לא יועילו כי בא על"ה בחינות שכמה מקומו' אשר הכנימ' יורדי' ג"כ וכ"כ הש"ך ס"ק י"ד דלא יועיל הנפו' למילבי' הקטנים וכבוד הדר"ג חשף זרועו קדשו למצא התיר' ברב גדולותו ובקיאתו והיא ע"ד מהרש"ל מ"ש הטו"ז ס"ק י"ז ובמג"א סי' תס"ז דמ"ש מעלמא לא מחזיקינן ביותר מ"ש דלא שייך רק בדרכו בכך ומינה קרבו וא"כ יש לתלות ולאמר דהכנימ' שנפלו היא בקמח אח' של חברו וכיו"ב וכמו גבי ב' שבילי' דה"נ דרבנן דהא מה"ת ברוב' בטל דהקמח א"א יותר מן הכנימ' בזה לא זכיתי להבין ד"ק דאם אנו חוששים דע"י נעניעו הרחיים נופלים לתוך הקמחי' וזה דבר תמידי' לא יניח ישקוט היאך נאמ' דיש איזה שעה וזמן שלא נפלו לתוכו ושיש חלק מן הקמח שלא נמצא בו ולא ימצא הכנימ' אם כי מיעט דמיעטא היא דילמא בכל כיכר לחם יש בו ברי' א' מהם ושאני ב' שבילי' דא' מהם ודאי טהור ועוד דשאני התם דהי' לי' חזקה טהר' כמ"ש בפסחי' דף ו' בתוס' שם ובכ"מ ועוד לפמ"ש בתוס' דף כ"ז במ' כתובות גבי מחבוא' כיון שידוע שהי' שם הרב' כהנות הוה כבאי' כולו בב"א אפי' לא נשאלו אלא אחת וה"נ כמ"כ כיון שיסב' אחת גורם לכל הקוני' ובטח שיש הרבה שקים שבהם הכנימ' ואפשר לענ"ד לומר כי ספק זה בנפילת הכנימ' הוא ספק עצום כי כן דרך התולעי' והכנימ' שלא לצאת מאשר מינה קרבו ומיני תולעי' מובדלי' זמ"ז זה דבוק במין זה וזה בדברי' אחרים וכולו משום דממנה קרבו וגדלו ע"י פרנסתו שם דבקי' בגשמן וכנראה ממ"ש מ' שבת דף צ' מקק ספרי פה לתאיכ' וכיו"ב וכן ראיתי בפ"ח סי' זה דה"ט דהמחבר שלא חשש לדילמ' פי' מחור הפרי ועיין בכרתי ס"ק ט"ו ועיי' בת' שיבת ציון סי' כ"ח נראה שמחלק בין תולעי' שאין דרכ' לפרוש אבל מילבין דרכן בכך שהם קל להתנועה ומ"מ יש לחקור מין הכנימ' זו אם אינ' כמו תולעי' קטני' ושאני בצק מקמח שהביא בת' הרא"ש וכן בא לפני מזמן לא כביר על חנות א שהשיג רשייון לעצמו למכור קמח בחנות' לבד והובא כמה שקי' ואשה א' מצאה תולעי' גמורי' ואסרנום. רק למכור לנכר מעט לצורך עצמ' (ובלא"ה נוהגי' כאן איסור בפת גוים) ושלחתי לדרוש במקום אח' שאר לוקחי' ובאו לפני ואמרו שבדקו הדק היטב קמח שלהם ומצא' נקי רק לאשה א' אירע כך שהי' משק קמח ישן נושן והנה הש"ך ס"ק ט"ז נראה דמהני בדיק' דניכר רק אם נתן בפת אינ' ניכר וכמ"ש בב"ח דעכ"פ מהני בדיק' היטב לאור השמש ונחזור לענינו מ"ש דהוה ספק עצום בנפילת הכניו' כי בו אשר נוצר ותמיד רגילה בנענוע כזו לא ירגיש ולא יתעורר והא חזינן דתולעי' באילנו' ובפירותיה אפי' הרוחות לא יזיז' ממקומן והכל משום רגילי' תדיר בכך וכיון דדש דש כמ"ש במ' גיטין פ"ה גבי יתוש במוח' של טטוס וכמ"ש כמובן וכיון דהוה ספיקא אפי' בבת אחת תולי' להקל כמ"ש שם במ' כתובות דף כ"ז גבי מחבוא' לענין הכשר הכהנו' ואפשר שזה כוונת הד"ג אלא שקיצר בדברי' כדרכו בקודש בימי חורפי העמיד אותי מ"ו הגאון המובהק זצ"ל בגראסווארדיין להיות משגיח על קמחא דפסחא ברחיים כיו"ב שמשתמש ע"י צינורת עד כמה עליות וראיתי שא"א לנקר' מבצקי' הנ"ל רק עד מדת אמת איש ושאכתי' עד"ז והשיב לי כי קמח הראשון כמו עשרי' עד שלושי' שקים מניחים מן הצד שלא לצורך קמחא דפסח' וכבר נתכס' הבצקות ע"י הורקת קמח' הנ"ל ואין חשש' בקמח' שנטחן אח"כ ויש מזה ללמוד לענינינו הלזה ועכ"פ לענ"ד בדיק' יועיל עם צירוף סבר' הנ"ל דיש בטח חלק קמח' דאין בהם כנימ' כלל ותולי' בדרבנן וכמ"ש הדרגנ"י. מ"ש ע"ד ט"ז שקשה לצרף הספק שמא נמוח ע"י חמימות התנור כמ"ש באחרונים לענ"ד ע"י רתיח' ששולט בתוך העיס' עד שנאפה גורם כויות כויות ודרך המכוה לנפח בבעלי חיים ומתבקע כמ"ש בפירות בתוך הפלאדען וממילא יש ספק שעי"כ עכ"פ נחסר ממנו אבר מאברי' ותו לא הה ברי'. וראיתי מ"ש הד"ג לסמוך ע"ד מרן כת"ס סי' ס"ג דברי' פגומ' לא חשיב ובטל ודאי די סמיכ' אפי' שלא בשה"ד לבטל בתתק"ס ולא זכיתי להבין מ"ש כי בפ"מ סי' ס"ז הביא דברי חו"י שהוד' לו קצת במעשה דפרעוש וכאשר לפנינו תשובות הנ"ל שניהם הסכימו להחמיר רק השיב על ראיי' אחת שהביא לקיים שיטת' ול"ז להבין מ"ש ראיי' דפרעוש הוה ברי' מור' הוריות דאכול פרעוש דלוק' לפימ"ש בתוס' חולין דף צ"ו בטעמי' דברי' חייב בכ"ש דהוה כמפורש בתור' בין קטן בין גדול דרק בשלמות כמו שהיא הוה בשמה ומה שייכ' מחיוב בכ"ש לענין בטול הא אין טעם משום חשיבו' חייב רק כך גזר' רחמנא אבל לענין בטול בחשיבי' תלי' וידוע מ"ש בפ"מ בסי' ק"ג בפי' דברי רמ"א ובאו"ה דהך פגומי' אינ' הכוונה על רחשים שפגומ' בתולדותיה' רק קאי על ברי' שהיא אינ' פגומ' בתולד' כגון עוף טמ' וכיו"ב רק שנפגם ע"י שנסרח וזה פגומה וכן מצאתי בת"ח כלל פ"ה סי' כ"ד במסוגר שני עגולי' א"כ אין שום ראיי' מדברי רמ"א הנ"ל ועיי' בפמ"ג שם. מ"ש הד"ג להתיר' לתלות על מי שקנ' בקודמי' וכבר נאכל ונאבד כמ"ש בסי' ק"י בכל דברים חשובים יש לעיין דהא בדברי מג"א סי' ת"ל וסי' תס"ז שבדבר לח לא שייך לומר כן רק בדברי יבש ודבר חשוב והא בקמח פוסקי' שם בסי' תמ"ז דהוה כלח בלח ואם הכנימ' היא מילבי' קטנים עד שיורדי' בתוך הנפה עם הקמח גם הם כמ"ש לענ"ד וכמ"ש בח"י סי' תמ"ח לענין פרורי' בתוך היין ויש לחלק בין סכין לנפה כמובן. מ"ש ע"ד הש"ך סי' ק"י ס"ק מ"ב כבר עמד בזה במנחת יעקב ודייק שם מדברי הת"ז להקל נגד דברי השיך עיי"ש. והנני לסיים בכל חתמי ברכות לראש צדיק שהעיר בדבר גדול ובא ללמד זכות להתיר' ועיי' בנוב"י סי' כ"ז ביו"ד. ידידו דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: