לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן לז
שוכ"ט על ראש כבוד הח"ג חו"ב מו"ה ישראל וועלץ נ"י אבדק"ק טינניע יצ"ו. ע"ד העופות הבאי' בפרקי' שצווארו חלקי' ואדומי' אשר בת' שע"צ אוסרי' מפני שנוי וצריכים למסור' וכמ"ש ג"כ בשאר תשו' אחרונים ושכן נוהגי' בק"ק ובמ"כ העובדא שהטילו ביצי' מעופות הנ"ל והתרנגול משלנו וכן ביצי' מעופות שלנו נתערבו עמהם והגדילו אפרוחים אם יש להתיר אות' שאין בהם שנוי ומעכ"ת הביא דברי הפוסקים ושו"ת מרן ח"ס סימן ע"ד כידוע והנה בת' מהרמשי"ק סי' ק' ביאר בארוכ' ומחלקי' בד' חלוקי' ונדון דמעכ"ת ה"ה אם הביצי' ואפרוחי' הם מהנקבו' של עופות הנ"ל ורק התרנגול משלנו דעתי לאסור ואין להתיר מטעם ס"ס דילמא כול' כשרי' ודילמא חוששין לז"א והוה זוז"ג ומותר זה אינו רק בולד בהמה אבל בביצה טריפה כיון דאגוד' בגופ' אסור' כמו האם ונהי דהאפרוח אמרינן בתמורה דמעפר' קגביל מ"מ ביצה טמאה לא שייך היתר הנ"ל כמ"ש הרה"מ ה' מ"א וכמ"ש ג"כ מעכ"ת והנה לפי"ז היה קשה הסוגיא אהדדי דבמ' חולין ד' נ"ח משמע בהדיא דגם בביצים שייך זוז"ג והנה בספיקא אם האפרוחים מן הביצים של עופות החדשים או משלנו הישנים נראה בחלק ד' שמצדד להתיר' שהוא שפיר ס"ס כמובן עייש"ה וימצא להורות בעובדא דמעכ"ת וראיתי שם מ"ש להתיר משום ס"ס דיש נגד הס"ס חזקה שאינה זבוח לפימ"ש החכם בת' יד אלי' סי' ב' דאם יש לחוש משום עבירה מן הטמא כמ"ש במ' בכורות דף ז' אליבא דר"י דאז לא מהני בי' שחיטה כמו שאר עוף טמא א"כ הוה כמו שאר עוף טמא א"כ הוה חזקה שא"ז ותלי' במחלוקת הכו"פ ומרן חת"ס דלדברי' דוקא אם יש ספק במעשה שחיטה הוה נגד החזקה עיי"ש ולענ"ד לפימ"ש החכם שם דאם לא מהני שחיטה אפי' אם זוז"ג מותר אסור כמו בן פקוע דבא על בהמה דעלמא דהולד אין לו תקנה כמ"ש במ' חולין דף ע"ה ר' משרשי' למ"ד חוששין לז"א וכמ"ש בתוס' דאז לא שייך זוז"ג והא זה גופא ספיקא בהלכה או ספק בטבע והא דעת הפר"ח דבס' הלכה לא שייך חזקה להכריע דמשום חזקה לא ישתנה ההלכה ובספק בטבע הא דעת התבו"ש ג"כ דלא שייך נגד החזקה ומ"מ לענין ס"ס דעת האחרונים דמהני' כידוע ועוד לענ"ד כיון דלא שייך בי' שחיטה ולא צוות' התורה לשחוט לא שייך בי' לומר חזקה שא"ז דהא ממנפ"ש היאך יכריע חזקה שא"ז שהוא עשה דאז לית בי' זביחה כלל ועוד ראיתי להעיר בדברי מהרמשי"ק במ"ש דברי התוס' מ' סנהדרין דף פ' ותוס' מ' חולין דף נ"ח דבא' היתר וא' איסר לכ"ע חוששי' לז"א ולא הביא דברי התוס' מ' בכורות דף ז' הנ"ל שהניח בקושי' דאם אין חוששי' לז"א מפני מה הוה גורם כלל משמע מדבריהם דלאו פשיטא הוא והנה סברת התוס' מ' סנהדרין וחולין הוא לענ"ד דניהי דאי"ח לז"א עכ"פ גורם יחשב ובשניהם היתר דלא הוה זוז"ג כמ"ש הראש יוסף שם הספק אי חוששין לז"א לפי"ז מה שמדחה במרמשי"ק דברי החכם כמ"ש דאי לא מהני שחיטה גם זוז"ג לא מהני להתיר השיב עלי' כיון דחשוב זוז"ג ובטל כמ"ש הר"ן ממילא מהני ג"כ השחיטה ולענ"ד הא בת"כ פ' שמיני יליף מקרא דבטמאים לא מהני שחיטה עיין בפי' רש"י ז"ל במס' חולין ד"ו ע"ב במתניתן ובמהרש"א שם וכיון דמקרא ילפינן אינ' תלוי' באסור והיתר וכי לא מצינו דבר לחצאי' של ענין א' בטל ולענין אחר אינה בטל כמ"ש במ' בכורות דלענין ט' מגע בטל ולענין משא אינ' בטל ועיין כיו"ב במג"א סי' תמ"ז לחלק לענין אסור אכילה ולענין ב"י אלא דבל"ז קשה להבין דברי' של החכם במ"ש דאז לא יועיל השחיטה אפי' אם זוז"ג דהא אז צריכי' למימר חוששי' לז"א ולר"א הא מספקי לי' ושם הי' צריך למימר בפלוגתא ר"א ור"י או דס"ל דודאי אין חוששין ומותר בלא"ה או דצריך קרא להתיר א"כ ודאי חוששי' ועוד בשו"ת בגמ' דקאמר לימא דר"א ס"ל זוז"ג מותר ור"י ס"ל זוז"ג אסור הא איפכא שמעינן משמע דאם לא הוה שמעינן איפכא הוה ניח' ולדברי החכם הא לא תלי כלל בזוז"ג ועכ"ח מוכח כדברי מהרמשי"ק ובשו"ת בית שלמה סי' קמ"ו ע"ג קמ"ג האריך בכח' דהתירא. וראיתי מ"ש מעכ"ת בדברי פ"ת סי' ט"ל סק"ג בטעם יש מחמירי' בנאבד' הריאה משום מעוט המצוי' ובסרכות הוה ס' דאוריי' ואסור בדאפשר לברר והקשו עלי' מדברי הרמ"א בח"מ סי' ל"ד דמי שמוכר בשר בהמה שלא נבדקה הריאה כהוגן הוה כמוכר דברים שאסור מדרבנן שאם אכלו הלוקח משלם הדמי' לענ"ד ל"ק דהפ"ת לא קאמר טעמי' רק כשיטות המחמירי' אבל הרמ"א דמיקל בהפ"מ ודאי אליבא דהלכת' ס"ל כדעת המקילי' כמ"ש הרמ"א בהקדמת לס' ת"ח דבכל מקום שמיקל בהפ"מ היינו משום דעיקר להלכה כדעת המתירי' א"כ לענין ממונ' העמיד על עיקר הלכה ועיין בש"ך סי' קי"ט כיו"ב ומ"ש מעכ"ת דברי הריב"ש סי' קס"ג דשם נראה דס"ל בדיקת הריאה מדאורייתא לא עיין בריב"ש דאדרבה שם רק דעת השואל דהוה הלמ"מ והביא' דברי או"ח שהביא רמז וישחטהו "כראשון" כ' כסדרן ר' ריאה זו אומה ש' שלש' מימין שניים משמאול ו' ורדא נ' נפיח' ומשו"ה גם בהמות שהקריב' לקרבן הי' נבדקי' והריב"ש השיב עליו והביא דברי הירושלמי מ' ביצה דבדיקת הריאה אינ' רק מדרבנן וחזר ושנה כן כ"פ רק מ"מ הסכים אתו דהי' הקרבנות נבדקי' בריאה דלא שייך אין שבות במקדש רק בגזר' כמ"ש מ' שבת משלשלי' הפסח ומאוחזי' אור בבית המוקד דהוה רק גזרה כלומר היתר אטי אסור שמא יחת' אבל היכא שגזרו משום חשש אסור בספיקא דמעוט המצוי' גם במקדש הי' גוזרי' וכעין סברא זו ברש"י מ' יבמות דף קי"ט כמוב' באחרונים כידוע ובס' ש"ש לא מצאתי כלום מזה. ידידוש"ת הק' מרדי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: