לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן לו
שלום וכ"ט על ראש ידי"נ ה"ה הרב הגאון המפורסם צי"ע בנש"ק כש"ת מו"ה שלום סופר נ"י. אבדק"ק ברעזנא. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ בא לידי והקשה מר קשה כברזל ב' קושי' א) מ"ש בס' עשרה מאמרות בשם הפסיקתא דב"נ אסור בנבלה ויליף מכל החי ופירש המפרש שם דמ"ש תורה גבי נבלה או מכור וגו' היינו שנתנבלה בשחיטה והעיר כת"ה מדברי חת"ס והרא"פ דשוב יאסר' ב"מ משום אמה"ח וס"ס איירי בכל גוונא א"כ היאך יליף ר"מ לאה"נ כל היכא דכתיב ל"י ל"ת מדאצטריך היתר בנבלה דילמא אצטריך להתיר לב"נ דלא כפסיקתא והיא קושיא עצומ' ועיין ברש"י מ' חולין ד' צ"ב שאי"מ בשר מת במקולין ופיר' שמעתי בשר בהמה ועיין באר יצחק מ"ש ועיין בראש יוסף ע"ד תוס' דף צ"א מיש פרע להם בית השחיטה היינו נחירה שמצווי' עלי' ב"נ והקשה הוא ז"ל מנ"ל דב"נ מצווה לנחירה ובתוס' סנהדרין ד' נ"ו פי' בהדיא אם כי אדה"ר לא הותר לו להמית בהמה וחי' מ"מ אם מת' מעצמ' מותר לאכלו והנה שם דרש ריו"ח ז' מצוות לאדה"ר מכל עץ הגן ולא גזל אכול תאכל ולא אבמה"ח ופירש"י ז"ל אכל תאכל מה שהוכן לאכול ולא מן החי וא"כ נבלה מעצמ' שכבר מוכן לאכילה כפרי עץ לא נכלל בכלל אסור זה וא"כ י"ל דהא ר' אבוה יליף מדאצטריך גבי נבלה ואליב' דר"מ אבל ר"מ לא שמעינן דדריש הנ"ל והא ר"א תלמיד דרי"ו מסתמא סבר כוותי' וא"כ מוכח מדרש' דאוכל תאכל דנבלה מותר אבל הפסיקתא י"ל דסבר כאידך מ"ד דאדה"ר לא נצטווה רק על ע"ז וא"כ לא דריש דרשות הנ"ל. ב' הקשה מר מ"פ בגמ' לחזקי' דס"ל אה"נ משמע כ"ל גבי שה"נ בעלי השור נקי לאסור בהנאה למ"ש דשור"נ אם נסקל כדינא יהי' מותר בהנאה דהוה כדבר שנעשה מצוות' ואי"מ בו והתוס' במ' תמורה דבכל אסורי' שדינ' בשרפה הכ' הוה אלא כיון דתורה גילתה בקרא דבעל השור וגו' דמ"מ אסור בהנאה וא"כ להכי צריך מקרא הנ"ל והיא קושיא עצומה ונאה, והנה עיינתי ברש"ש שהקש' כן בשם ת"ח וכמ"ש מעכ"ת ולענ"ד מעיקר' ליתא האי סברא דע"כ לא אמרי בתוס' כן רק באפרן וגדולי' וכיו"ב היאך דלא שייך אסה"נ מלא יאכל דהנאה בכלל אכילה אבל היכא דאסור אכילה עוד עליו וכי נתיר שוה"נ באכילה היכא דשחטו בצור וכיו"ב כמ"ש בב"ק ד' מ"א פשיטא דאסור באכילה דע"ז לא שייך אין מועלי' דעיקר נאמר על הנאה וזה באפרן דכבר פקעו מניה אסור אכילה ולא נאסר מטעם לא יאכל דומיא דתה"ד וע"ע שלא נאמר בו אכילה ועיין באבני מלואים בשו"ת סי' י"ט במ"ש למ"ד ביעור חמץ מפרר וזורה לרוח מה"ת הוה כנעשה מצוות' ומותר בהנאה וכי נתיר לאכול החמץ לאחר הפירור וממילא אסור ג"כ בהנאה אבל הא"מ דייק דמותרים הגדולים ע"י החמץ הנ"ל שלא נאמר מטעם לא יאכל רק מטעם הנאה וא"כ שפיר פריך הגמ' ל"ל בעל השור נקי דלאחר שנסקל ודאי בשרו אסור באכילה וממילא אסור בהנאה מכ"י כנלענ"ד. ידידו דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: