לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן לד
להנ"ל. ראיתי מ"ש בשם עט סופר במ"ש מ' חולי' ד' קי"ד במ"ש התוספת במבשל פגול נותר וטמא בחלב חייב וקשה דהא בב"ח צריך שיעורו בכזית ופו"נ כיון דלשריפ' קיימ' ואסור בהנאה נימא כתותי מכתת שיעור' ומעכ"ת מתרץ לפי שיטת הר"ן אך לפי סברת התוס' מ' סוטה דף כ"ט ד"ה לאו דגבי דמה דבאיסורי הנאה ועומד לשרוף גם רבנן ס"ל כמר"ש ל"ל הכ' ומחוורת' מ"ש שם שהקשה מכלאי כרם דלא לטמאי ט"א דלשריפה עומד ועכ"ח דאין לדמות הענינים להדדי ומ"ש כת"ה דהתוספת י"נ דס"ל כלוי ד' ק"ח דח"ז בשר וח"ז חלב מצטרפי' באמת כך מפורש בתוספת' מתנית' ג' עיי"ש תוס' מ' חולין ומ"ש לטעם הכ"מ דבשול גזרה משום אכילה א"כ בבשר של נותר ופגול בחלב ל"ל האי טעמי' והנה כיו"ב כתב הר"ן מ' פסחים דאפשר דביוב"י משום דילמא אתי' למיכל מניה מ"מ כתב בת' ק"ז מרן חת"ס בח' או"ח דאנן לא דרשינן טעמי דקרא ואין לדון רק לחומרא מהני וכן לענין עשה סחורה עם דברים אסורים דיש דעות דטעמי' כהנ"ל ועכ"ז כל ההלכות על מקומן יעמדו אפי' במקום דליכא למיחש לאכילה מכש"כ בבשל בנותר והא במדרש איתא לילף אסור אכילה בב"ח מק"ו מבשול וכ"פ הרמב"ם בטעמי' וג"כ יוקשו כנ"ל אלא ודאי דלא אתינן עלי' לענין הלכות קבועות וכבר הוקשו לי למה לי לאו באכילת חמץ לימא ק"ו אם השהיי' אסור כש"כ אכילה ואפשר דצריך קרא בחמץ של אחרים דלא עבר בב"י וכנ"ל. עוד י"ל לפימ"ש בס' תיבת גמא למרן פרמ"ג בפ' תולדות דבב"ח דלא כתיב בי' אכילה ח"ש הוה כמפורש בתורה דאסור ואין שבוע' חל עליו אלא דלא לקה משום דלענין מלקות הלל"מ דבעי כזית ועיי' בפ"ת סי' תרל"ח א"כ י"ל דלא שייך בזה כמכ"ש דס"ס איכא אסור' כמו כזית ולענין מלקות לבד לא נימא כמ"ש דכך נאמר' הלכה כמ"ד בכ"מ דאין למדין ק"ו מהלכה דהוה מסברא הה"ד לענין כמ"ש הוה מסבר' כמובן כנלענ"ד ועיין בהרא"ש פ"ק מ' בב"ק דגם יוכיח אין עונשין מהלל"ם ולעיקר הדבר מ"ש באהל אברהם דבאכילה לא שייך כתותי מכת"ש משום דתלי' בטעמי' י"ל מה נימ' באוכל גה"נ דאין בגידין בנו"ט ואם אכל מקצת' בעי כזית וכן בשקצי' ורמשים שאינ' שלמים בעי כזית וליכא טעמי' ולענ"ד הדבר פשוט דהא בס'פ' כסוי דם מסיק ר"א דמכסין בעפר עה"נ ולא שייך כתותי מכת"ש דכמה דפתית מעלי לכסוי ודאי מעלי לא דוק' אלא דשייך בי' קאמר ה"נ הא תנן במ' כריתו' כמה ישהה רמ"א כאוכל קליות וחכ"א כדי אכיל' פרס ולדברי מרן חת"ס ה"ה כמו ז' מינוטין ואין כ"כ גדול יותר וא"כ הוה דומיא דעפר עה"נ דאפי' הוא עפר מצתרפי' וכ"כ לענין אכיל' מ"ש ע"ד ת' גורן דוד לענין לעשות מלאכה ביו"ט עבור ח"ש לענין או"נ והביא דברי ת' מהרי"א יו"ד סי' קכ"ז ודברי תשובת שבט סופר וגם מספרי הקטן סי' ס"ה הערות בזה והבאתי דברי ת' שבט סופר וראיית' ממ' ביצה ד' כ"ה לשחיטת מסוכנת דצריך שיאכל כזית צלי מבעוד יום ולר"ע אפי' כזית חי והכ' משמע קרא ואשר יאכל לכ"נ סתם אכילה בכזית ובת' גורן דוד מביא ג"כ כל הני מקומות ומתרץ להו עיי"ש וכן י"ל במ"ד מ' ביצה ד' כ"א הלשון א"א לכזית בשר בל"ש משמע דוקא כזית מבהמה שחצי' של נכרי וחצי' של ישראל. וראיתי מ"ש כת"ה ממ' ביצה דף ט"ו דע"ת בעי כזית לא הבנתי ראיותי' דהא כל עצמ' דמהני ע"ת משום הואיל אי מקלעי אורחי' דבלא"ה היאך מותר מדאוריי' כמ"ש במ' פסחי' דף מ"ו ומשום דעכ"פ אסור מדרבנן אפי' ע"י הואיל ומהני ע"ת ואמרו רבנן דבעי כזית דהוא חשוב בכל התורה לענין אסורי' וכן למ"ע ואפי' לענין מלאכת שבת דשיעור' בכגרוגרות קאמר בגמ' ר"פ מצניע דף צ"א ואי לאו דאשמוענין משים ר"מ דאפי' חטה א' הוה ס"ד דמ"ש במתניתן דמצניע חייב בכ"ש היינו עכ"פ כזית ושם על למ"ד הזורק כזית תרומה לבית טמא דמדחשיב לענין טומאה חשיב לענין שבת להתחייב ושם בתוס' ד"ה כגון דדוקא כזית אם כי ת"ט בלא"ה אפי' בכזית אינ' רק בעשה וח"ש אסור מה"ת א"כ מה לי זית או חצי זית מ"מ בעי כזית דחשיב בכל אסורי' לחייב עליו בכזית וה"נ בנ"ז חשיב' כזית להיות מתחיל מערב יו"ט וביו"ט אינ' רק כגומר כמ"ש רש"י ז"ל ובמ' שבת דף קי"ט אר"א לעולם יסדר אדם שולחנו ע"ש אפי' שאין צריך אלא לכזית לעולם יסדר אדם במו"ש אעפ"י שאי"צ אלא לכזית עיין במג"א סי' רצ"א ובמחה"ש שם דלכתחילה בעי כביצה כמ"ש בעלי ההלכות ודאי לענין יו"ט הכי נמי ההלכה ורק לענין ע"ת סגי' בכזית כמתחיל והשאר גומר ביו"ט ולענין ההלכה אם כי נראה פשטות הסוגיא כהסוברים להחמיר מ"מ לא אדע מפני מה לא נימא מתוך שהותר' דעכ"פ הוה צורך קצת א"כ ממתניתן דמ' ביצה דף כ"ה ג"כ אין ראיי' כ"כ דשם במתניתן ר"ע דל"ל מתוך ואפשר דת"ק בזה ג"כ כר"ע ס"ל דלא יחלקו בהלכה שאינו שוי' בטעמן ועיי' שם בצל"ח ג"כ פלפל בזה והנני לסיים בכל חתמי ברכות ידידוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: