לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן לג
שוכ"ט על ראש ידידי כבוד הרב הגאון חו"ב מו"ה משה סופר נ"י ק"ק ערלוי יצ"ו. בעובדא שתחב א' אצבעו לתוך תבשיל רותח והשתא לדעת הרמב"ם בה' מ"א דבשר אדם אסור מה"ת אם אוסר תרעובותו והאריך והעמיק להוכיח בראיות עצומ' להקל באסור עשה והביא ג"כ דברי הש"ך דהיוצא מאיסור עשה אין המשקי' כיו"ב וה"ה דברי הרה"מ בה' מאכלות א' וכת"ה דן מזה דהה"ד לענין טע"כ והנה בתוס' מ' פסחים פ"ב ד' כ' לא משמע כן דהקש' במ"ד שם דזיע' בעלמא היוצא מפירות ש"ע, דמ"מ לאסור עכ"פ משום טע"כ ובחוו"ד בה' בב"ח באמת מתרץ עד"ז קושי' תוס' הנ"ל בסברא דכל טע"כ היינו על היוצא מאסור בתערוב' אבל היאך דהיוצא ממנו אפי' בעינ' מותר לית בי' משום טע"כ ודברי הרשב"א בחדושי' בסוגי' דזרוע בשלה ידועי'. והנה בענינו של דבר בא כת"ה לקיים מילי' דאבוהון מרן זקינו בעל חת"ס יו"ד סי' צ"ד במ"ש העובדא משמי' דהגאון בישראל במ"ש בתרנגולי חי שנפל' לחמאה שאסר' למכור לגוי משום בליעת אבמה"ח מוכח דדבר חי מפליט ובאחרונים השיגו עלי' כמ"ש בת' אבני צדק סי' ט"ל וראיתי שם שגם השואל מביא ראי' ממעשי' כ"י שתוחבי' האצבע לתוך רותחי' ואין מי שיאסר ובעל אבני צדק הסכים אתו והשיג על הראיי' מדברי הרא"ש בסוגיא דעכבר' בשיכר' ממ"ש קושי' בתוס' דלמה אסרו רב דהא צונן בצונן הוא והרא"ש הביא ראיי' ממ"ש המן הרשע שר"י דאם נופל זבוב לתוך כופ' זורק' אלמא דצונן בצונן אינו אוסר דלמה לו להרא"ש להביא ראיי' זו הלא הש"ס מלא מזה במ' חולין ובפסחים ד' ע"ו ותי' דס"ד משום דשרצים חדוש עיי"ש דבזה מדח' הראיי' ולענ"ד י"ל בפשיטות דהא בפ"ב מ' ע"ז בסי' כ"ג ג"כ הביא דברי מדרש הנ"ל להראיי' דצריך הדחה ליי"נ ג' פעמים ושם מדחה הרא"ש דשאני כ"ח דיש מיני אדמה שבולעי' בצונן כמ"ש בגמ' שם כמה מיני' בירוקי' וכלי כתר ומחפרת ה"נ הי' מיני כ"ח שצריכי' הדחה ג"פ ומעתה הי' מקום לומר דכן דרך שרצים להפליט גם בצונן דהא במדרש הנ"ל מביאי' אהדדי משו"ה מביא' הרא"ש מדנהגי הכי ש"מ דבדבר מאכל אפי' של שרצים צונן בצונן אינו מפליט דדוקא במיני עשת של חרסי' איכ' חלוקי' הנ"ל ואם נימא דבדבר חי לא שייך שום פליטא מה מדמה זבוב ליי"נ והיאך היא התמי' א"כ ש"מ לענין זה אין חלוק, גם י"ל בפשיטות דהי' מקום לתרץ דהאי עכבר' שנפל לחומץ שהי' בכלי חרס כנ"ל שדרכו לבלוע ולהפליט וממילא ודאי העכבר בלחלוחות החומץ נוגע גם כן בכלי הנ"ל ושוב אוסר גם החומץ כמו הני כסי' שנאסר' לשתות ממנו עד אחרי ג"פ של הדחה אלא דיש לחלק דדוקא בדבר לח דרכן לבלוע ולהפליט לא מדבר גוש אפי' נתלחלח כמובן ולזה הביא ראיי' הנ"ל כלומר דאפי' הזבוב לכוס הנ"ל שמדיחי' אותו ג"פ ומסתמא גם אם הזבוב נגע בכוס' ג"כ זורק' ושותה' אלמא בדבר גוש אין דרכן של חרסין הנ"ל לבלוע ולהפליט ושוב קמה ראיי' מרן חת"ס דאם בדבר חי לא שייך שום פליטה מה זו דמיון ליי"נ ש"מ דאין חלוק וכנ"ל ולולא דמסתפינא הייתי אומר דרך הכרע' לפי האי עובדא שנפל תרנגולת לחמאה רותח' וכן כל דבר חי שנגע דרכ רותחי' דפשיטא דנעשה מכוה וחבורה מקום הנ"ל כבר נחבל ואין בו חיות כמו שאר דבר חי בבריאות וכמ"ש במ' חולין ד' ל"ה שבת ד' נ"ה מה לי קטלי כולי מ"ל ק"פ בודאי שייך בזה בליעה יותר ומ"מ ודאי יש למקום הנ"ל יניקה מן המקומו' החיי' כמ"ש במס' חולין פ"ד ע"ז ובפ"ט דף ק"כ בבשר ואבר המדולדלי' דאין בו משום אבמה"ח אפי' כחוט מעור' ניתר בשחיט' ואין בו רק מצות פרוש אם כי פשיטא דיש שם חבלה וקטל' פלגא וכיון שיש בו יניק' מן המקום החיות שפיר אמר ופסק הגאון ז"ל דהחמאה בלעה מן אבהמ"ח כמובן וכל זה אם שהה איזה זמן עד שנעשה מכוה וחבורה אבל בשהה מעט מזעיר ולא הגיע לידי כן אפשר דלא שייך בליע' וכמ"ש כת"ה מדברי הרדב"ז לענין שאר תערוב' לענין זה ודאי י"ל כן ומניה ומנן תסתיים שמעתתי' וקרוב הדבר כי מרן חת"ס נתכוון להנ"ל. ועתה באתי בס"ד מה שפלפל בתעצומו' בדברי האחרונים במ"ש בבית יצחק בשו"ת או"ח למה דדרשינן במ' חולין ל"ת הנפש עם הבשר אלא הבשר כש"ב מותר ולהכי אין אבמה"ח בב"ט והלא כר"ל בידו לאכול ח"ש שמותר מה"ת ויפה תי' כת"ה כיון דטעמי' דס"ל דלא הוה אכילה והא כתיב לא תאכל א"כ נאמר על כזית בשיעורא' אך מ"ש בזה ג"כ קושי' השו"מ באתרוג ש"ע בגוונא זו לא הבנתי דשם לא נאמר אכילה רק לכם דרשינן לכל צרכיכם ואפשר דדעתי' דלאו לצרכיכם מקרי בח"ש ושאר תירוצי' דבאסה"נ ודעתי להשלים מוד' ר"ל כמ"ש בירושלמי כנים הדברי' אך עכ"פ יוקש' באתרוג של טבל דלמ"ד דבעי היתר אכילה ל"י אמאי הא הוה היתר אכילה פחות משיעור וצ"ל כתי' ב' והנה מ"ש בחמץ דלהוה ברשות' דיכול לאכול ח"ש בלא"ה י"ל לפימ"ש מרן זקינו חת"ס באו"ח סי' ק"פ דעיקר כהדעות דאסורי הנאה יש להם בעלים ושאני חמץ דעובר בב"י וחייב' לבער' משו"ה מקרי אינ' ברשות' וא"כ בפשיטות ל"ק מהני שיכול לאכול ח"ש ממנפ"ש דאם אינה רק ח"ש בלא"ה אינו עובר ובשיעור אם כי יכול לאכול ח"ש ס"ס לאו ניתק לאו דב"י וכבר עבר עלי' באכילת' גם בפחות שיעור' דבזה ודאי לא קיים מצות ביעור דדוקא למ"ד דמותר מה"ת אחר שש ס"ל לבעל המאור דקיים מצות ביעור באכילתו משא"כ בכזה א"כ ס"ס אינו ברשות' משום אסור ב"י ובטל מצות ביעור כהנ"ל וז"פ לענ"ד. ידידוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: