לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן כה
שלום וישע רב על ראש ידיע ומר יד"ע ה"ה כבוד הרב הגאון צדיק י"ע חסידא ופרישא מו"ה אהרן ישעי' שליט"א אבדק"ק האדיוס יצ"ו. ע"ד ט' עופות לפנו בדיר אר"כ ז' ורחב ו' אמות ובבקר נמצא א' קנויע ראש וגופ' תחוב בחור שנרא' כי הדורס משכ' לשם ומפני קוצר החור לא הי' בידו להוציא' ושניי' מתי' בנקר' צוואר' ולא חסר מהם כלום ואמרו המון עם כי זה ודאי ע"י שרץ שנקר' בכ' הגר (מענעטקא) נעשה כן אשר דרכ' למצוץ דמים של עופות הנה כבר נשאל כיו"ב בת' יד יצחק סי' רכ"ח ח"ב ושם בדעת השואל ג"כ שדרך חי' הנ"ל למצוץ דמים כן נאמר לו מפי המון השכנים ושם הביא בשם דעת תורה כי היא ס' דורס ועיינתי בספר הנ"ל ולא מצאתי רק מ"ש שיגע ומצא להודע מה ומי הם הדורסים בשמותיה' בלשון אשכנז רוסי' ופולי' וצרפית ושם הביא כי חולד' בל"א וויזעל ברדלס טחור כוניי' אמאר דער' אבל שם מענעטקא לא הוזכר וגם השמיט להעתיק בלשון הגר והנה לפי דעת השואל שם מכיר במענעטק' וגם כי קטן היא ככף איש ומדרכם העכבורי' גדולי' להמית' ואם כן היא אינ' רק החולדא שקורי' וויזעל כי הטחור ידוע שהוא גדול יותר ויותר באורך גופ' אשר פ"א ראיתי' וגם א"א שהיא כמיי' מארדער אשר יוקר עורו אצל העבדני' ואצל הסוחרי' ופשיטא שהוא גדול יותר גם מעולם לא נשמע להדר אחר עור חולד' וויזעל ומע- נעטק' וחולד' ידוע ומ"ש בתוס' יו"ט פי' א' מ' פסחים מ"ב בשניים הי' חולד' שדרי בעקרי בתי' שהיא שרץ וחולד' סני שהוזכר במ' כלאי' וה"ה הדברי' שנאמר' בת' חת"ס סי' נ"ח א"כ ספיק' הוה ויותר מסתבר שהיא שרץ שדר בחורי הקרקע כדרך השרצים אלא דהשואל שם ביד יצחק שהוא הגאב"ד דק"ק קערעסטור נ"י שראה בספרי חכמי טבע שהיא ודאי דורס ויש ארס אלא שספק אם ארסי ממית בפרט באווזות ועכ"פ נשאר בספיק'. ולענין מקום הדיר אם נקר' מקום רחב בעופות שיכולי' לברוח שפורחי' "באויר" נראה מדברי משבצות ס"ק י"ד להקל וכדברי מ"ב ובת' שו"מ סי' נ"ז ח"ג הביא' בדרכ"ת בעובד' שהי' בעליי' ט' עופות ז' אמות אורך ו' רוחב והסכים לדעת השואל להתיר דמקרי מקום רחב לגבי עופות וא"כ ק"ו לכ"ז שהיא רק ט' עופות ועיקר בדעת אחרוני' כמ"ש בת' מהר"מ סי' ק"ד וכו"פ שהיא לפי ראות עיני מור' דיכולי' לברוח כידוע. ולענין מ"ש במקור' כן נראה להדיא מדברי צ"צ סי' ק"ה שנתן טעם לדבר דבעופות גם ביש מחיצות חושבי' למקום רחב גם לדעת הרשב"א בתה"ב לחד פירוש' בב"י משום דשאני עופות דיכולים לברוח לממעל המחיצות א"כ מוכח במקור' מסקנת' דלא מהני מקום רחב ובמג"א סי' תצ"ב השיג עליו דגם במקור' מקרי רחב ומחוסר צדה ולפי"ז המב"ל שמיקל מחד צד לילף לענין דרוס' מצד' וכל שלא מטו בחד שחיי' מקרי מקום רחב מחמי' שוב לענין מקור' ולפי"ז לדעת מג"א מקור' אינ' מפסיד וכבר האריך בזה הגאון בעל שו"ת אמרי אש ביו"ד סי' כ"ב ודעתו להחמיר לענין אכיל' ורק לענין מכירה ולענין שהיי' ושו"ת נטע שעשועים ובית שלמה החמירו במקום מקור' אך כאשר נרא' מדברי שארית אחרונים החזיק' בדעת פרמ"ג וס"ק הנ"ל ועכ"פ באינ' ידוע' ונראה הדורס עמוד חזק לסמוך ע"ד ת' א"א להתיר עכ"פ בשהיי' כהנ"ל. ולענין מ"ש ג' מתי' ובש"ך ס"ק כ"ח מחמיר בזה והשיג ע"ד מ"ב ידוע כי בת' צ"צ סי' ק"ה דייק להיפך מדברי או"ה ורמ"א ובת' חת"ס מחזיק בדברי צ"צ. ולענין מ"ש בת' צ"צ דרק בקטועי ראש י"ל דנח רוגזי' שראה נקמת' וכן בנקרע בטן החי' אבל בשאר פצעי' חיישינן דילמ' לא ראה נקמת' וראיתי בת' יד יצחק הנ"ל במ"ש דאין לומר אוקמי בחזקת חי' כי שהכ' למות הנה כמו חזקה עשוי' להשתנות ולענ"ד אם נבא לידי מדה זו י"ל בפשיטות לפימ"ש בש"ג פ' כל הגט דהא דקיימ"ל במביא גט והניח' זקן או חול' אמרינן שחזקת' קיים היינו בחלה בידי שמים אבל ע"י הכא' ופציעי ונוחו' או שעשה טריפה או ס' ו' אינ' בחזק' חי א"כ הנ"ל אם פי' זה הדורס שפצע או הכ' ופשיטא ג"כ שדרס תחיל' כדרך הדורסי' וא"כ אזיל לי' חזק' חי ובשם ת' חס"ל כתב בדעת' דכל חשש' של צ"צ היא כך בידוע שהי' שם דורס אבל בספיק' כמ"ד דהי' לו חזקת חי כן מוקמינן אחזק' שלא נדרס ע"ע והנה בפרמ"ג בלא"ה מיקל בהפ"מ אלא דנראה כשני קולו' להתיר גם ביתר מא' וגם בלא נודע שמ' לפניו קשה להקל בהפ"מ כמ"ש בטו"ז סי' צ"א כידוע אלא בלא נודע שהי' שם דורס י"ל דגם הצ"צ יודה וכמ"ש בת' חס"ל והאחרון נכבד סניף גדול להתיר כמ"ש בת' ט"ו וטו"ד דאדרב' תר' קולי סומכי אהדדי באינ' ידוע שהי' שם דורס לא חיישינן לאחרים ועוד דיש לתלות בעכבורי' גדולים כידוע שהם ממיתי' עופות ואר' לי בהם ובק"ק מברעזאווא יצ"ו הי' עובד' שאפי' מאווזא שמנה קרעה הבטן וגם בדע"ת החזיק בהיתר זה וכ"כ בדרכ"ת ובת' יד יצחק סי' הנ"ל יצא להתיר בעובד' דידי' אפי' לאכיל' אם העכבורי' הנ"ל לא הי' מצויי' רק לעתים רחוקי' מאוד מ"מ היה יותר מצוי' מן הדורסי' הנ"ל שדרך העכבורי' הנ"ל לדור ביישובי' ועיירות משא"כ חי' הנ"ל הם דרים בשדה וגם העכבורי' רוב' וקרובי' יותר ובל"ס נקרא מצוי' וע"כ אם כבוד הדר"ג מסכים ישנ' ידים ורגלים להתיר' באכיל' בפרט במקום הפ"מ וגם כי הם מעופות קטנים וראיתי מ"ש הד"ג נ"י להדר אהתיר' במ"ש בת' מרן חת"ס בדיוק' קטע ראשו ולא למלאות רבעונו וה"נ תאוותי' למצוץ דמ' וצל"ע דודאי הדורס תכלית דריסת' למען אכיל' ורק כי גם חר' אפו בחייות' החי' דהא אמרינן במ' בב"ק ד' ט"ז דרכ' של אפי דורס ואוכל ופי' התוס' חיינו מחיים ואינו ממתי' עד שימו' וכמ"ש במ' פסחים ס"פ א"ע וזאב דרכ' טורף ואוכל ועיי' תוס' מ' חולי' ד' ס"א ד"ה דורס פירשו כן בשם ר"ת שם ג"כ. וראיתי מ"ש הדר"ג להסתפק לפימ"ש בש"ך סי' ק"ג דיין בשמן הוה נטל"פ אם כן היא גם ביי"ש שנעשה מסתם יינם ועיי' בפ"ת שם והנה מדברי נו"ב מהדו"ת סי' נ"ח חיו"ד בתוך פלפולי העצום לענין יור' שנתבשל בו יי"ש מסתם יינם (מותר ליתן בהם שכר) ושוב לשרוף בו יי"ש של תבוא' והביא דברי הגמ' ובמה דקיי"ל ביו"ד סי' קל"ז דכלים שאסורים משום יי"נ מותר ליתן בהם שכר ושאר משקי' ושוב מסיק דביי"ש אין ללמוד משם דיי"ש גם בשאר משקי' לשבח וא"כ בנ"ז היאך נלמוד מיין ליי"ש ומ"מ שם במב"י מתיר בדיעבד אפי' בבישל ביור' אסור' דדרכן לתת לתוך החרצני' ושמרים הרב' מים ויש בו תערוב' אסור והיתר וכנגד האסור בודאי יש ששי' ביי"ש מתבוא' וידוע דעת האחרונים כמ"ש לענין חבית יי"ש לענין איסור חמץ בעושי' יי"ש רוב' מקטניית וא"כ כש"כ בנ"ז הסבר' נותנת דגם יי"ש נטל"פ כמ"ש בהרמב"ם בת' מ"א פ' י"ז דדרכ' להיות מבושם ועוד דנבלע בצונן ובת' תשורת ש"י ג"כ מתיר בדיעבד כדעת הנוב"י ולענין לכתחיל' ביור' בחמין צריכ' הגעל' באפר ומים מקדם ואח"כ הגעל' כמ"ש בת' א"א וזה לא שייך בנ"ז והדר"ג ודאי בידו לחקור היאך עשו יי"ש הנ"ל אם הי' תערובות מים כמו בעובד' דנוב"י ואצ"ל פי הדר"ג ואסיים בכל חתמי ברכות ותשועות ישראל במהר' כא"נ הטהור' ידידו דוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: