לבושי מרדכי על יורה דעה מהדורא תנינא· רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר
סימן יז
לכבוד הרה"ג מו"ה ישראל וועלץ נ"י אבדק"ק מיגיע יצ"ו. ע"ד מ"ש בבהמ' של ישראל עני בעת שעברה ואכלה יותר מדי שעי"כ נתנפח' בטנ' ובא א' מן המביני' ברפוא' הידוע שדוקרי' מחט או סכי' נגד הכרס וב"מ ועי"כ יוצא הרוח ונרפא' וכן עשה ע"י סכין קטן והיא מזמן ח"י חדשים וגם ילד' בת"כ אם יש לסמוך ע"ד המתירי' בשהיי' עד יב"ח (והיינו להשכינ' אצל נכרי כמ"ש בת' מרן חת"ס סי' ס' או כמ"ש בדעת תור' לתלות על צווארו בצעדה וטבעת ולרשום עלי' ס' טריפ' וכן בהכרז' וכיו"ב לפרסם אצל השו"ב) והנה מעכ"ת כל יקר ראת' עיני' בספרי צדיקים והרבה אוסרי' וכן הרב' מתירי' והיאך אכניס ראשי בין ההרי' ומעכ"ת אם יסמוך להקל בענין זה מי ימח' בידו אך אין בידי לקבל אחריות במ"א. ועתה באתי רק לפלפול' מ"ש מן המתירי' הגאון מהרש"ק וכן בת' שבט סופר דודאי נזהרי מלנגוע בכרס או המסת כי בא לרפואת' ולהחיותו ולא להמיתה תמיה' לענ"ד וכי לא נודע כי המה הרופאי' לא יאמינו בטרפות ושאינ' חי' ה"ה עושים חתך באברי' הפנימי' אצטומכ' ושאר בני מעיי' וכן בושט נוקבי' ותופרי' תוחבי' במרצע לתוך הריא' וגם במוח כידוע ומי כנו גדול ברופאי' כרבינו הרמב"ם וכתב בה' שחיט' פ"י ה' י"ג וכן מ"ש וכו' אם כי בדרכי רפואה שבידו אינ' ממית' ויכול' לחיות מ"מ טריפ' ואסר' דאין לזוז מדברי חכמים א"כ חזינן דגם בימי' הי' דרכי הרפואה מפורד מדעת חכז"ל וא"כ היאך נאמר שנשמרי' מעשות טריפ' וכראי' דברי ת' דברי חיים סי' ל"ג דהדבר צריך דריש' וחקיר' אצל רופאי' מומחי' באופן מה הרפואה אם לעשות הדקירו דוק' בכרס או המסות וכיו"ב ואפי' בנשאר בספיק' דעתו דל"מ יב"ח ורק אם יתברר שאינ' מתכווני' כלל לדקור בבני מעיים הנ"ל אז י"ל אומן באומנת' בקי עיי"ש. כעת נתחדש לי בדברי הרמב"ם פ"ט מה' שחיט' דקריע' בכרס החצונ' לא בעי מפולש עד הכרס שירא' ונדחקו בטעמי' מהיכן הוציא הלכה זו עיי' בכ"מ שם וט"ז וש"ך סי' מ"ט כידוע ונלע"ד עפי' מ"ש בחידושי מרן חת"ס מ' חולין בשם כתבי מחצית השקל דהה"ד לאידך אמוראים שנתנ' סימן בכרס עצמ' מ"ש פנימי ומ"ש חיצונ' לדידהו ג"כ הכי דמה שנקרא חצונה בכרס עצמה לא בעי מפולש לפי"ז יש ג"כ חומרא הנ"ל בכרס החצונה ועיי' מ"ש בזה בחת"ס ולענ"ד מזה גופ' הוציא הרמב"ם הלכה לפימ"ש הרמ"א בססי' מ"ז בשם המרדכי דיתר בב"מ אם כי באופן שכשר מ"מ דוק' באם אינ' פתוח דאל"כ יפול הפרש לתוך חלל הבהמ' ואינ' חי' והוה קשי' לי' להרמב"ם להאמוראי דנתנו סימן בכרס עצמו ונאמר דבעי דוקא טפח או רוב' ופחות מזה כשר היאך אפשר לומר כן דודאי יפול הפרש לתוך החלל וא"א לחיות ועכ"ח דלשון נקרע אין פירושו כנקוב' ופסוק' מפולש אלא ברוב עובי' והה"ד לדידן לריב"ח בבשר החופ' הכ' הוה דבזה ודאי לא פליגו ולפ"ז מ"ש בדברי יוסף להמציא היתר דגם מהרמב"ם אינ' מוכרח דס"ל כריב"ח מ"מ ס"ס לדברי מחה"ש וכמ"ש לפ' כוונתו דעכ"פ הוה טריפ' מטעמי' דרמ"א בשם המרדכי הנ"ל דלדעת הרמב"ם מה"ט צריך שלא יהי' מפולש וגם מ"ש בת' אחרוני' דאפי' להפוסקי' כריב"ח דכל הכרס כולו הוה כרס הפנימי אינ' רק מספק וס"ס בספיק' מהני י"ב חודש ולהנ"ל לדעת הרמב"ם ליכ' ספיק' לפמ"ש דס"ל כדעת המרדכי שברמ"א ובודאי צ"ל לפי"ז דהא דטריפ' בב"מ בנקב היינו אם היא נקב מעט הכמות דליכ' חשש' משום נפילת הפרש או בגוונ' שסתמ' הנקב ע"י תפיר' וכיו"ב או שחלב אסור סותם או סתימ' אחרת שאינו מועיל דמשום נפיל' פרש ליכ' ומשום טריפת נקוב' איכא אבל בנ"ז דלית כל הני לא ידענ' היאך איכא למימר דהוה רק ספיק' וראיתי בדעת תור' אשר בתוך דברי' בענין זה קאמר דגם משום נפיל' פרש לתוכו ליכ' דהדקיר' בגב' של בהמה שהיא למעלה ופרש שכן למטה ולענ"ד קשה לומר כן בנפיח' בהמ' שמלא פרש ע"י אכיל' הרב' וגם פעמים כ"כ עד שפרש מבצבץ ויצא לחוץ כמו שהעיד' אנשים הרואים וכמ"ש בת' מהרמשי"ק סי' ט"ו א"כ אנו רואים ההיפך כמובן. ידידו דוש"ת הק' מרדכי ליב ווינקלער ח"פ מאד יצ"ו: